את הלילות האחרונים ביליתי במלון Park Hyatt Chennai. תודות לסטטוס דיימונד במועדון של הייאט קיבלתי שדרוג נדיב לאחת הסוויטות של המלון בקומה העליונה – שגודלה, ע״פ אתר המלון, כ-87 מ״ר.

Park Hyatt Chennai - Park Suite Description

הסוויטה הייתה מרווחת מאוד, מאובזרת היטב ובעלת מתאר ׳חכם׳ שמאפשר להגיע מהדלת לחדר השינה בשתי דרכים שונות. אני יודע, זה נשמע הכי לא הכרחי בעולם – אבל פסיכולוגית זה גורם לה להרגיש גדולה יותר ממה שהיא בפועל כי כביכול אחד יכול ללכת במעגלים מחדר לחדר. אפילו לתא השירותים היו שתי כניסות.

איפה באים לידי ביטוי היתרונות של סוויטה?

  • כשמעוניינים לתת לחצי השני קצת שקט. תודות להפרדה בין הסלון לחדר השינה אחד מבני הזוג יכול לישון בשקט בזמן שהשניה, למשל, תוכל לעבוד או לצפות בטלויזיה. וכולנו יודעים כמה הטלויזיה חשובה לזוגיות בריאה. לאפשרות לחלק את הסוויטה לשני חלקים כאילו-נפרדים יש משמעות פסיכולוגית אמיתית.
    – – –

  • כשמעוניינים לארח אנשים. אם לאירוע חברתי קצר או לפגישה עסקית – רצוי לעשות את זה שלא בנוכחותה של המיטה. כך הסלון של הסוויטה מתפקד כחלל נפרד ומופרד, בין עבודה להנאה אם תרצו.
    – – –

  • כשמעוניינים להבטיח נוף מובחר. סוויטות כמעט תמיד ממוקמות בקומות העליונות של המלון, לפעמים בעלות שני כיווני אוויר או יותר ובדר״כ פונות לצדדים הנופיים יותר של המלון (בניגוד לאיזו חצר אחורית שכוחת אל שעיקר תכליתה כחניון לפחי אשפה). אז בעוד הזמנת חדר רגיל לא תבטיח לכם נוף מיוחד, כמעט בטוח שהזמנת סוויטה כן.
    – – –

  • כשמעוניינים לעבוד מהחדר. משהו שאני עושה באופן קבוע, ולכן אני יכול להעיד שיש יתרון פסיכולוגי בלא-לראות את המיטה שבה ישנת. כשהמיטה נמצאת בזוית הראיה מתעורר איזה רצון קל, אפילו ברמת התת-מודע, לעשות יותר הפסקות כדי לנוח על המיטה – ובמיוחד כשרוב המלונות הטובים משקיעים לא מעט באיכות המיטות שלהם. אבל, את היתרון הזה בדר״כ מחליף הטרקלין של המלון – במידה ויש גישה אליו.

אלא שבביקור שלי במלון בצ׳נאיי הייתי לבד, לא תכננתי לארח אף אחד ואין באמת נוף מסביב למלון. אומנם תכננתי לעבוד מהחדר, כרגיל, אבל העובדה הזאת לבדה לא מצדיקה הזמנת סוויטה. ואכן, ההזמנה שלי במלון הייתה לחדר רגיל והסוויטה הייתה שדרוג לא צפוי (שהתקבל בברכה, כמובן).

במשך כמה ימים מצאתי את עצמי משוטט בלי סוף במתחם שאמור להיות בגודל 87 מ״ר. המטען של האייפון זז ברוטציה בין ארבעה תקעים שונים, שתי הטלויזיות פעלו לסירוגין, רחצתי ידיים בשלושה כיורים והתקשתי לבחור איפה יותר נוח לשבת – על אחת משתי הכורסאות, על הספה הגדולה או על כסא העבודה.

אני לא מבקש להתלונן כאן על סוויטה של מלון חמישה כוכבים כי הדיון הזה גם ככה עמוק בתוך הפרק של בעיות העולם הראשון. אבל, כן עלתה שוב ושוב ההרגשה שהסוויטה שלי – גדולה ונעימה כ״כ שתהיה – היא הרבה מעבר למה שהייתי צריך. או, במילים אחרות: לעומת היתרונות שלה פתאום עמדו גם כמה חסרונות שהתבטאו בעיקר בקילומטראז׳ של הליכה בנעלי בית.

וכמובן שלא נסיים את הדיון בלי להעלות את סוגיית מתגי החשמל. בסוויטה שכופלת בגודלה לא מעט דירות סטודנטים בת״א יש, כמו שאתם בטח יכולים להניח, כמה עשרות מתגים. יש הרבה גופי תאורה, שלושה מזגנים ואפילו מתגי ביטחון לחלק מנקודות החשמל. מן הסתם חלק לא מבוטל מגופי התאורה נשלטים ע״י יותר ממתג אחד. עכשיו נסו אתם ללמוד איזה מתג עושה מה בפחות משלושה ימים – זה כמעט בלתי אפשרי. וזה משהו שלא יכול לקרות לכם בחדר הממוצע של המלון הממוצע שמגיע בקושי ל-30 מ״ר ונועד לשרת אנשים נורמליים.

ועוד משהו. תארו לכם שאתם רוצים לקפוץ רגע החוצה וצריכים את הארנק. אוי, איפה הארנק. עכשיו אתם צריכים לחפש את הארנק בשטח שהוא כמעט פי שלוש גדול יותר משטחו של החדר הסטנדרטי.

אבל היי, סוויטה, בכל זאת. 

2 תגובות

השאר תגובה