מה הסוד של חברות התעופה מהמפרץ הערבי?

אמירטס, האחות הגדולה, מפעילה כיום כ-67 מטוסי איירבאס מדגם A380. יותר מאייר פראנס, בריטיש איירוויס, לופטהנזה, סינגפור איירליינס ותאי איירוויס – ביחד. וזה בעצם צריך להגיד לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על אמירטס.

אמירטס מטיסה את ה-A380 לכל מקום. הרי יש לה כ״כ הרבה מטוסים מהדגם הזה והם חייבים לטוס לאנשהו. החברה לא נותנת לשיקולים זניחים כמו יעילות וכדאיות כלכלית להכתיב את לו״ז הטיסות שלה. ככה זה כשיש תקציב בלתי מוגבל. אמירטס, אל תתבלבלו, היא לא חברת תעופה אלא חברה שנועדה לקדם את האינטרסים של דובאי ברחבי העולם, למשוך תיירים לנקודה הקטנטנה הזאת באמצע שום מקום ולפגוע בהכנסותיהן של חברות מערביות. ואת זה היא בינתיים עושה בצורה מצוינת, במיוחד עם המנכ״ל הנוכחי שלה טים קלארק שהוא אחד האנשים המוכשרים והמוערכים בתעשייה.

Emirates Planes Parking at DXB Airport

הרעיון של אמירטס הוא די פשוט ודי הגיוני: להקים מגה-שדה אחד (הושלם) שיהווה נקודה שבה נוסעים יוכלו להחליף טיסות מכל מקום לכל מקום בעולם. התחנה המרכזית, בה׳ התחנה. אמירטס מנסה לשלוח את האוטובוסים הענקיים המעופפים שלה לכמה שיותר יעדים – או לפחות לכל היעדים המרכזיים. מיקומו הגיאוגרפי של המזרח התיכון הוא היתרון החשוב ביותר שלה.

אותו הגיון משרת גם את אחיותיה הקטנות, אבל כל אחת מהן מנסה להצליח בדרך קצת אחרת.

Etihad Airways Boeing 787 Dreamliner

אתיהאד החליטה להקים ברית תעופה. או, לפחות, מקימה בינתיים את הבסיס הלוגיסטי לברית תעופה רביעית. החברה רוכשת כבר שנים אחזקות במספר רב של חברות תעופה קטנות ובינוניות, ביניהן: אייר סרביה, אייר סיישל, אלאיטליה, ג׳ט איירוויס, אייר ברלין ועוד. החברה מתאמת את לו״ז הטיסות שלה עם החברות האלו ובעצם משתמשת בהן כרשת של טיסות הזנה (Feeder Flights). לחברה יש גם כמה הסכמי שיתוף פעולה מעניינים, כולל אחד עם אמריקן, ואת מועדון התעופה האטרקטיבי ביותר מבין השלישיה.

Qatar Airways Airbus A350

קטאר איירוויס, האחות הקטנה, היא דווקא זו שמייצרת הכי הרבה כותרות במשפחה והכל בזכות המנכ״ל האקצנטרי והשקרן הפתולוגי שלה מר אכבר אל באקר. החברה, שנמצאת תחת הנהגתו כבר שמונה עשרה שנה, ממשיכה לצמוח בקצב מרשים ורוכשת מטוסים ללא הפסקה. גם לה, כמו לאחותה הגדולה אמירטס, יש חשבון אשראי ללא תקרה.

אז מהן הטענות העיקריות נגד החברות מהמפרץ?

הטענה הראשון עוסקת במימון. שלושת החברות האלו הן חברות ממשלתיות שמתיימרות להיות חברות עסקיות שמטרתן להרוויח אם כי ברור וידוע שתכליתן להוות גשר אל המזרח התיכון. המטרה הזו בפני עצמה ראויה – אלא שחברות משאר העולם, ברובן פרטיות, לא מסוגלות להתחרות בצורה הוגנת בשוק חופשי מול חברות ממשלתיות שכסף הוא לא שיקול מכריע עבורן.

הטענה השניה עוסקת בשחיתות ובהיעדר רגולוציה. בשלושת נסיכויות המפרץ כל הגופים העיקריים בתחום התעופה קשורים אחד בשני כשבמקרים רבים אדם אחד נושא תפקיד בכיר בכמה מהגופים במקביל. אם לא מספיק שהממשלות מממנות את החברות באופן שמאפשר להן לטוס במטוסים חצי ריקים – הרי שאפקטיבית אין עליהן כל רגולוציה במדינת הבית שלהן והן רשאיות לעשות כרצונן. אמירטס רוצה להרחיב את אחד הטרקלינים בשדה של דובאי? כמה נוח שהיו״ר של אמירטס הוא במקרה גם נשיא הרשות לתעופה אזרחית של דובאי וגם יו״ר שדה התעופה הבינ״ל של דובאי.

הטענה השלישית עוסקת בחוסר הוגנות כלפי המתחרים. כך, למשל, שלושת החברות דואגות ששדות הבית שלהן ייגבו מסי נמל גבוהים מאוד עבור כל נוסע שנוחת או ממריא – אבל כמעט ואין מסי נמל לנוסעים במעבר. אבל היי, נחשו מי הן החברות היחידות שמציעות קונקשיין בשדות האלו? מכיוון שמסי הנמל נגבים ע״י חברות התעופה ישירות הרי ששלושת החברות יכולות להציע מחירים אטרקטיביים יותר לנוסעים שיבחרו להשתמש בשדות שלהן כתחנת מעבר.

לסיכום

אין ספק ששלושת החברות הגדולות מהמפרץ הפרסי נהנות מתנאי משחק אחרים לגמרי מאלו של חברות מערביות: תקציב בלתי מוגבל וחיסיון מלא של המאזנים, חוקי העסקה מקלים שיוצרים חוזי עבודה שלא היו מתקבלים בשום מדינה מערבית, שליטה מלאה על שדות הבית שלהן, קשרים הדוקים עם הממשל וניצול כוח פוליטי, ועוד.

הן מפסידות כסף בצורה מכוונת, רוכשות מטוסים בקנה מידה בלתי מוצדק, מתחרות על קוי תעופה רק כדי לגרום נזק לחברות אחרות ומשתמשות בכל טקטיקה זמינה כדי לבסס את מקומן בשוק. המחירים שהן מסוגלות להציע נמוכים מספיק כדי למשוך עוד ועוד נוסעים.

מאידך, ראוי לציין, ששלושתן נחשבות לחברות תעופה מעולות שכמעט בכל דירוג נחשב נכנסות בקלות לרשימת עשרת החברות הטובות בעולם. שלושת החברות מציעות מחלקה ראשונה בחלק ממטוסי הצי כשהמחלקה הראשונה של אתיהאד נחשבת כיום למוצר הבכיר בשמיים.

Etihad Airways Airbus A380 First Class Apartment