מה כדאי לדעת כשכרטיס טיסה כולל מספר חברות תעופה?

נתחיל מקצת תיאוריה. מי שמוצא את התיאוריה משעממת – מוזמן לקפוץ היישר לחלק השני של הפוסט.

כל כרטיס טיסה משווק בפועל ע״י חברת תעופה אחת גם אם הוא כולל טיסות עם מספר חברות שונות. ככלל, החברה המשווקת היא החברה שמפעילה את הטיסה הארוכה הראשונה בכרטיס כשהמונח המקובל באנגלית הוא ״First Overwater Carrier״. את זהות החברה המשווקת אפשר ללמוד בקלות באמצעות תעריף הבסיס של הכרטיס או באמצעות שלושת הספרות הראשונות של מספר הכרטיס האלקטרוני (מספר ארוך שמורכב מספרות בלבד).

החברה המשווקת אחראית על תמחור הכרטיס ועל גביית הכסף עבורו. בהמשך היא גם אחראית להעברת הכסף לחברות השונות הכלולות בכרטיס עבור הטיסות שלהן, העברת המסים השונים לשדות התעופה ועוד.

בעת הזמנת הכרטיס מערכת ההזמנות של החברה המשווקת יוצרת מה שנקרא ״Master PNR״. זהו קוד בן שישה תווים, אותיות באנגלית ומספרים, שייחודי לכרטיס הספציפי. בעזרת קוד ההזמנה הזה ניתן לקבל את כל הפרטים על הנוסע, הטיסות שהזמין, הבקשות המיוחדות שנוספו, שינויים שנעשו בהזמנה וכיוצ״ב. במידה ומעורבות בכרטיס מספר חברות תעופה מערכת ההזמנות של החברה המשווקת תשלח אליהן עותק של ה-PNR, כל אחת מאותן חברות תיצור לעצמה PNR חדש (שלא ייקרא ׳מאסטר׳) ותדווח חזרה לחברה המשווקת. כלומר, לכרטיס טיסה אחד יכולים להיות מספר קודי הזמנות כאלו – כל אחד במערכת הזמנות של חברה אחרת. מספר הכרטיס האלקטרוני, לעומת זאת, לא משתנה.

מה חשוב לדעת לגבי כרטיס כזה?

כדאי ליצור קשר עם חברת התעופה ממנה נרכש הכרטיס ולקבל ממנה את כל מספרי ה-PNR שהונפקו ע״י החברות האחרות המעורבות בכרטיס. אפשר לשמור את המידע במסמך במכשיר הסלולרי, למשל, או בצמוד לכרטיס הטיסה במייל.

בכל עניין ובקשה יש לפנות לחברת התעופה שמפעילה את הטיסה הרלוונטית. כוונתי כאן לבקשות כמו בחירת מושב מועדף, שדרוג אפשרי, ארוחות מיוחדות וגם צ׳ק-אין אונליין משום שבמקרים רבים לחברה אחת אין אפשרות לבצע צ׳ק-אין לטיסות של חברה אחרת. כדי לפנות לחברת התעופה תדרשו לצטט את ה-PNR שהיא יצרה לכרטיס ולא את ה-PNR שיצרה חברת התעופה שממנה רכשתם את הכרטיס (בהנחה שהן לא אותה חברה).

למי פונים כשמתעוררת בעיה?

התרחיש הנפוץ ביותר והמפחיד ביותר עבור נוסעים רבים הוא בנחיתה מאוחרת של טיסה אחת שגורמת לפספוס טיסת המשך. רבה השמחה כשמדובר בשתי חברות שונות. אין ספק שמדובר בסיטואציה מלחיצה ולא נעימה כלל לנוסע הממוצע שבדר״כ נקלע לשדה תעופה שאינו מכיר, בשעה פחות נוחה של היום ותוך לחצים נוספים.

הכתובת הראשונה צריכה להיות חברת התעופה שמפעילה את טיסת ההמשך. לא משנה שהיא אינה אחראית לעיכוב של הטיסה הקודמת ולא משנה שהיא לא מכרה את הכרטיס – לה יש את הכוח הרב ביותר לפתור את הבעיה. קל וחומר אם מדובר בשדה הבית שלה.

כתובת טובה נוספת היא החברה ששיווקה את הכרטיס. הרי בשורה התחתונה הכרטיס הוא מוצר שהיא יצרה והיא מכרה – אז יש לה אחריות משמעותית לגביו.

כתובת שלישית, משנית באופן אירוני, היא החברה שגרמה לסיטואציה מלכתחילה. סביר שהסוכנים שלה יהיו הכי אימפתיים אבל גם הכי פחות מסוגלים לעזור.

שני חריגים לכלל

כאשר מדובר בכרטיס בונוס אני מעדיף תמיד לפנות קודם כל למועדון התעופה שהנפיק את הכרטיס. ייתכן בהחלט שהמועדון שייך לחברה שכלל לא מעורבת בכרטיס. לדוגמה: כרטיס בונוס שהונפק באמצעות מיילים של אמריקן לטיסות של בריטיש ואיבריה.

כאשר השדה הוא שדה הבית של החברה שגרמה לאיחור – היא הכתובת הטובה ביותר. לדוגמה: איחור בטיסת בריטיש מת״א ללונדון וטיסת המשך של אמריקן למיאמי. בריטיש היא החברה המשווקת בדוגמה זו, אבל חשוב יותר היא נהנית מיתרון הבייתיות.

לסיכום

בעולם של כרטיסי טיסה מורכבים אנחנו נקלעים מדי פעם למצב של פעילות בלתי רגילה (״Irregular Operations״, או בקיצור IRROPS). מציאת הפתרון הטוב יותר בזמן הקצר ביותר היא לעולם שילוב של מזל וידע מוקדם. נוסעים שנכנסים ללחץ ומתחילים לירות האשמות ודרישות לכל כיוון – לא יגיעו רחוק כנראה. עדיף להבין שמצבים כאלו הם חלק מהשיגרה ועדיף להתכונן אליהם – או לפחות להבין קצת את המנגנונים הקיימים ואת השפה המדוברת.

ואם אתם מוצאים את עצמכם במצב לא נעים בשדה רחוק – שלחו לי מייל לכתובת 2travel4less@gmail.com ואנסה לעזור בזמן אמת.