שבוע מפנק באירופה – סיכום חוויות

בחודש שעבר ביליתי שבוע באירופה. זאת הייתה נסיעה מעניינת מכמה היבטים. בסופ״ש שעבר כתבתי על תכנון הנסיעה, בהיבט הלוגיסטי, ועכשיו תרשו לי לחלוק אתכם כמה חוויות ורשמים מאותו שבוע.

לקריאת הפוסט הקודם: לתכנן שבוע מפנק באירופה ברגע האחרון.

רק כדי לתמצת את מה שכתבתי אז:

• ביליתי שבעה לילות בחו״ל – שניים במדריד וחמישה בבלגרד.
• מת״א לבלגרד טסתי דרך מדריד ופרנקפורט (שלוש טיסות).
• מבלגרד לת״א טסתי דרך איסטנבול ומדריד (שלוש טיסות).
• כל הטיסות היו במחלקות העסקים של ארבע חברות שונות במסגרת ארבעה כרטיסים שונים (שני כרטיסי בונוס ושני כרטיסים בכסף).

סה״כ מסלול הטיסות נראה ככה:

מת״א לבלגרד

הטיסה הראשונה שלי באותו שבוע הייתה טיסת הערב של איבריה למדריד.

החברה הספרדית שולחת לת״א שני סוגים של מטוסים בלו״ז הרגיל: מטוסי איירבאס A319 צרי–גוף המציעים בין השאר מחלקת עסקים פנים–אירופית בינונית ומטוסי איירבאס A330-300 רחבי–גוף המציעים בין השאר מחלקת עסקים בינ״ל טובה למדי. אם יש לכם את הגמישות לבחור אז עשו מאמץ לבחור בטיסות עם ה-A330 ובפרט אם אתם טסים במחלקת העסקים.

במטוסי ה-A330 יש ארבעה מושבים בכל שורה במחלקת העסקים בקונפיגרציית 1X2X1 כך שלכל מושב יש גישה ישירה למעבר. נוסעים יחידים, ׳נוסעי סולו׳, צריכים להעדיף את מושבי החלון השורות הזוגיות (2, 4, 6 ו-8). זוגות צריכים להעדיף את מושבי האמצע בשורות האי–זוגיות (1, 3, 5 ו-7). שימו לב שבמטוס הזה מחלקת העסקים מחולקת לשני מתחמים כשיש שבע שורות במתחם המרכזי (שם אתם רוצים לשבת) ושתי שורות נוספות בהמשך המטוס לפני מחלקת התיירים. בעיניי שתי השורות הנוספות הן הכי פחות נוחות במחלקה מהסיבה הפשוטה שרועש שם הרבה יותר (בגלל הסמיכות למטבח/מעבר ובגלל הסמיכות למחלקת התיירים).

לטיסה זו בחרתי לעצמי את מושב 2L אבל אח״כ עברתי לשבת במושב 6L (זהה). מחלקת העסקים הייתה בקושי חצי מלאה בטיסת הערב של אמצע השבוע. הטיסה הייתה נוחה מאוד, השירות של הצוות היה בינוני כפי שאפשר לצפות מצוות של איבריה וארוחת הערב הייתה סטנדרטית למדי עם מבחר לא מעניין של מנות.

איבריה מציעה אינטרנט אלחוטי במטוסי ה-A330 שלה, יתרון משמעותי, ואפילו נוסעי מחלקת העסקים מקבלים בחינם קוד לשימוש של 4MB (שזה כלום, אומנם, אבל מחווה יפה). כמובן שניתן לרכוש נפח גלישה נוסף בתשלום אבל לצערי לא ניתן לרכוש ׳פאס׳ לכל משך הטיסה ללא הגבלת נפח שזה מה שאני בדר״כ רוכש. אלו מחירי החבילות הקיימות:

לאחר הנחיתה בטרמינל 4 במדריד המשכתי החוצה לנקודת האיסוף של השאטלים למלונות. למעט בשעות הלילה אין צורך להתקשר במיוחד למלון כדי לבקש שאטל ורוב המלונות שולחים רכב אחד בכל חצי שעה. אחרי המתנה קצרה הגיעה השאטל של המלון שלי: קראון–פלאזה. המלון ממוקם בערך רבע שעה נסיעה מטרמינל 4.

את אותו לילה הזמנתי במסגרת מבצע באתר מועדון התעופה Miles&More (קבוצת לופטהנזה). המחיר היה זהה למחיר באתר המלון, אומנם, אבל במסגרת המבצע אספתי קצת יותר מ-5,000 מיילים עבור השהייה אז מבחינתי זה השתלם בגדול. אבל זה גם אומר שמבחינתי המלון הגעתי כאורח ללא סטטוס שהזמין את הלילה דרך סוכן – שזה מאוד כמו להגיד שלמלון לא היה תמריץ כלשהו לבוא לקראתי.

במהלך הצ׳ק–אין מסרתי בכל זאת את כרטיס החבר שלי במועדון IHG Rewards (סטטוס פלטינום). נאמר לי שלא אוכל לקבל נקודות עבור השהייה כי היא הוזמנה בערוץ לא–ישיר, וזה כמובן נכון, אבל במצבים כאלו עדיף בכל זאת להוסיף את מספר חבר המועדון לכל מקרה. במיוחד כשיש סטטוס גבוה. כך גם יכלתי לבקש צ׳ק–אאוט מאוחר ובקשתי נענתה בחיוב. על כל פנים, קיבלתי חדר סטנדרטי בקומה הראשונה כשאפילו בקבוקי מים לא היו בו.

חייב לציין שהמלון עבר שיפור חיובי מאז הביקור האחרון שלי בו לפני מספר שנים. הוא לא נוח או מפואר כמו ההילטון – המלון המועדף עלי ליד השדה במדריד – אבל הוא בהחלט עושה את העבודה.

Crowne Plaza Madrid Airport

למחרת בצהריים נסעתי חזרה לשדה ועשיתי צ׳ק–אין לטיסת LAN לפרנקפורט. זו אחת מטיסות החופש החמישי המפורסמת והנוחות ביותר באירופה משום שהחברה הדרום–אמריקנית טסה למדריד במטוסי בואינג 787-9 חדישים הכוללים בין השאר מחלקת עסקים בינ״ל מתקדמת (קונפיגרציית 2X2X2 בלבד).

נוסעי מחלקת העסקים של LAN בטיסות לפרנקפורט, אפילו אם מחזיקים בסטטוס גבוה בברית, לא יכולים להשתמש במסלול המהיר לבידוק הביטחוני בשדה (שׁנמצא במתחם נפרד מהעמדות הרגילות). במדריד זה חסכן זמן לא מבוטל ברוב שעות היום. בשעות אחה״צ של יום חמישי היה עומס מסוים אבל שום דבר נוראי. אחרי הבידוק הביטחוני המשכתי לרכבת המובילה למבנה–השדה 4S.

הנה טיפ מצוין למעבר בשדה של מדריד: תמיד השתמשו במעליות ולא במדרגות הנעות. זה מהיר יותר ונוח יותר. חריג אחד לכלל הוא ביציאה מהרכבת ב-4S כי אז צריך לעלות רק קומה אחת כדי להגיע לעמדות ההגירה – ובמקרה הזה המדרגות הנעות הן האפשרות המהירה ביותר (וכעקרון היחידה).

אחרי עמדות ההגירה המשכתי לטרקלין הדגל של איבריה. בשעות אחה״צ של יום חמישי הוא היה עמוס מאוד, סה״כ כצפוי, אבל עדיין מדובר בטרקלין מצוין שמציע מגוון מקומות ישיבה ואוכל מצוין.

הטיסה ממדריד לפרנקפורט הייתה קצרה, נוחה ולא מעניינת בכלל. השירות בטיסה היה מצוין על אף שלא נדרשתי באמת לשירות מהצוות. LAN לא מציעה אינטרנט אלחוטי בטיסותיה. הטיסה המריאה באיחור של בערך שעתיים ועל כן נחתה בפרנקפורט באיחוד של בערך שעתיים – מה שגרם לי לתהות במהלך הטקסי בשדה האם אספיק לטיסת ההמשך שהייתה על כרטיס נפרד (קונקשיין לא מוגן).

השדה של פרנקפורט הוא תופעה בפני עצמה. הוא מבולגן להחריד ומצד שני מסודר ומתקדם. הוא אפרורי מאוד כביתה של לופטהנזה ומצד שני עמוס בחברות תעופה מעניינות מכל קצוות העולם. עבור חובב תעופה אמיתי אני חושב שמעבר בשדה של פרנקפורט הוא חוויה מעניינת למדי. אישית מעדיף לוותר על התענוג הזה כשאפשר לוותר עליו – אבל זה בעיקר כי אני לא רוצה לעלות בטעות על מטוס של לופטהנזה.

המעבר בשדה היה מהיר מאוד והספקתי בלי כל בעיה לטיסת ההמשך שלי עם אייר–סרביה לבלגרד. אני לא בטוח למה אבל תמיד רציתי לטוס עם החברה הסרבית הקטנה (שכיום, אגב, מפעילה טיסות גם לת״א בקודשייר עם אלעל). אייר–סרביה שולחת לפרנקפורט מטוסי איירבאס A319 קטנים לטיסת ערב של בקושי שעתיים. במטוסים אלו יש שתי שורות של מחלקת עסקים פנים–אירופית. כלומר, מושבים של מחלקת התיירים עם מושב אמצעי חסום – סה״כ שמונה מושבים. באותה טיסת ערב היינו רק שני נוסעים במחלקה.

השירות בטיסה היה פנטסטי מהרגע שהגעתי למושב שלי (1A). המושב עצמו לא היה נוח במיוחד, והרי מדובר במטוס צר–גוף ולא מודרני, אבל עדיין הטיסה הייתה נעימה. בטיסה הוגשה גם ארוחת ערב קלה שהייתה הרבה יותר טובה ממה שציפיתי. אני באמת מחכה לטיסה הבאה שלי עם אייר–סרביה.

ביציאה מהשדה בבלגרד חיכה לי נהג. הזמנתי איסוף דרך המלון, הייאט רג׳נסי בלגרד, אבל המלון משתמש בחברת הסעות פרטית לטובת העניין. האיסוף עלה 27 אירו וזאת לעומת מונית מקומית שכנראה הייתה עולה בין 15 ל-20 אירו עבור אותה נסיעה. אני חושב שהפרמיה הנוספת, סביב 10 אירו, מצדיקה את הפינוק הנוסף. לשמחתי אפילו קיבלתי רכב מרצדס חדש ונהג נחמד.

חמישה ימים בבלגרד

זה תמיד מעניין איך החוויות הראשונות ביעד חדש יכולות לעצב לגמרי את התחושה שלנו על אותו יעד וזו הופכת למעין נבואה שמגשימה את עצמה. כמובן שעם הניסיון באה הביקורתיות והיכולת להסתכל על הדברים קצת אחרת – אבל זה עדיין נכון במידה מסוימת, או לפחות לדעתי.

החוויה הראשונה שלי מבלגרד הייתה חיובית מאוד. הטיסה עם אייר–סרביה, הנחיתה בשדה, המעבר המהיר בהגירה, האיסוף הפרטי ברכב מפואר והצ׳ק–אין הזריז במלון– הכל היה מצוין, אז, בטח שאהבתי את בלגרד עוד לפני שהלכתי לישון בלילה הראשון.

הייאט רג׳נסי בלגרד ממוקם ב׳בלגרד החדשה׳. זה אזור שנמצא מערבית למרכז העיר (׳בלגרד הישנה׳) מהצד השני של הנהר. האזור מטופח יחסית, מסודר ויש בו קניון גדול ומודרני שנמצא שתי דקות הליכה מהמלון. הליכה מהמלון למרכז העיר, דרך אחד הגשרים, תארך פחות או יותר עשרים דקות – כך שבעיניי המלון נהנה ממיקום טוב מאוד. זיכרו גם שאתרים רבים בעיר לא נמצאים ממש במרכז העיר.

כמובן שמוניות זמינות בבלגרד, וסה״כ להבנתי נהגי המוניות הוגנים, אך לצערי אובר לא פועלת בעיר כיום. מי שבכל זאת מעוניין להשתמש באפליקציה כדי להזמין מונית יוכל לבחור ב-Taxify.

התרשמתי לטובה מהמלון. הלובי הגדול, על שתי קומותיו, הוא שילוב מעניין של אדריכלות סובייטית גרנדיוזית ועיצוב מערבי נקי ומוקפד. בקומה התחתונה של הלובי, מתחת לקומת הקבלה, יש גינה קטנה, בריכות ומסדרונות. בקומת הקבלה יש אזורי ישיבה שונים, בית קפה, לאונג׳, מסעדה, חדר משרדי עם מחשבים וכו׳, כספומט ועוד. אפשר לומר שהמלון מכוון את עצמו יותר לקהל העסקי מאשר לתיירים.

אבל כשהגעתי למלון, בשעת לילה מאוחרת, בעיקר רציתי לקבל מפתח לחדר וללכת לישון.

אחת ההטבות של הסטטוס הגבוה במועדון של הייאט, גלובליסט, היא שהמלון מחוייב לתת את ׳החדר הטוב ביותר׳ בעת הצ׳ק–אין. המועדון שינה לאחרונה של תנאיו ובין השאר שדרג את ההטבה הזאת כך שעכשיו מלונות מחוייבים להציע גם את הסוויטות הבסיסיות שלהן כשדרוג חינמי. בינתיים ההטבה הזו משרתת אותי מצוין עם מספר הצלחות – וכך גם היה בבלגרד. בצ׳ק–אין קיבלתי שדרוג נדיב לסוויטה גדולה בקומה השמינית, הקומה העליונה, עם נוף לרחוב הראשי. יותר טוב מזה לא יכלתי לבקש.

הסוויטה גדולה יחסית (להערכתי כ-80 מ״ר), נקייה בצורה חריגה, מעוצבת בקפידה, מודרנית, עמוסה בשקעי חשמל ובעצם לא היה חסר בה דבר. אחת הסוויטות הטובות ביותר, הנוחות ביותר והיפות ביותר שהתארחתי בהן בזמן האחרון. העיצוב שלה, על שטח של שני חדרים רגילים במקור כנראה, דרש ממני לקילומטרז׳ לא מבוטל בנעלי בית אבל מעבר לזה יצאתי מרוצה לגמרי.

בזכות הסטטוס שלי נהנתי גם מגישה לטרקלין של המלון שנמצא בקומה השביעית. בין הקומה השביעית לשמינית יש גרם מדרגות פתוח כך שאין צורך להשתמש במעלית. השירות בטרקלין לאורך כל הימים היה פשוט יוצא מן הכלל. הרבה מעבר למה שציפיתי והרבה מעבר לשירות בניתן בפועל במלונות רבים ומפוארים יותר. בכלל, הסרבים התגלו כאנשים נחמדים להפליא מה שהפך את הביקור בעיר לנעים אפילו יותר. בטרקלין מוגשת ארוחת בוקר, כיבוד לאורך כל היום וארוחת ערב קלה לצד משקאות אלכוהוליים בשעות הערב המוקדמות. ההיצע היה מרשים אבל לצערי היו בטרקלין רק בירות מקומיות שהיו פחות לטעמי.

השירות במלון היה מצוין גם כן. שירות החדרים היה מהיר, את המיני–בר דאגו לבדוק לפחות פעם ביום, שירות הניקיון הגיע פעמיים בכל יום לנקות את החדר ביסודיות מפתיעה והמענה הטלפוני היה מיידי בכל שעות היום. סה״כ קיבלתי את ההרגשה שהמלון הזה מנוהל בצורה סופר–מקצועית ובביקור הבא אני חושב שאבקש להיפגש עם ה-GM כדי למסור לו את המחמאה הזאת באופן אישי.

בלגרד עצמה הייתה לא פחות מעניינת מהמלון. עיר לא גדולה במיוחד אבל עמוסה בריאות ירוקות, רחובות נעימים ואתרים שאפשר לבקר בהם. אין בה מוניומנטים בלתי–רגילים כמו בבירות אירופה הגדולות ואין בה מוזיאונים מהשורה הראשונה בעולם, וזה אולי מה שחשוב לחלק מהתיירים, אבל אני חושב שעדיין מדובר בעיר נהדרת ששווה ביקור. שמחתי גם לראות כמה העיר ׳חיה׳ – במיוחד בסופ״ש – כשהרחובות במרכז העיר היו פשוט מלאים באנשים ומלאים באתרי בילוי מגניבים לגמרי. עברתי ליד כ״כ הרבה בתי קפה ופאבים שהייתי שמח לשבת (ורק בחלקם הקטן באמת ישבתי).

מבלגרד לת״א

את בלגרד עזבתי בטיסת בוקר של טורקיש לאיסטנבול. זו טיסה קצרה והחברה הטורקית שולחת לבלגרד מטוסים צרי–גוף עם מחלקת עסקים טובה למדי (׳אזורית׳ עם מושבי ריקליינר חדישים).

הנה טיפ מצוין למעבר בשדה של איסטנבול: טיסות נכנסות כמעט תמיד מתחברות לשרוולים בחלק מסוים של הטרמינל והנוסעים מנותבים למסדרון אחד שמוביל לעמדות הבידוק הביטחוני ועמדות ההגירה. מכיוון שמדובר באחד השדות העמוסים בעולם כמעט תמיד יש תורי ענק בכל העמדות האלו אם כי ראוי לציין שקיימות עמדות ייעודיות לנוסעי מחלקות הפרימיום. מה שמרבית הנוסעים לא יודעים זה שקיימת עמדה נוספת לבידוק ביטחוני בהמשך המסדרון, בערך שתי דקות הליכה נוספות קדימה, והיא כמעט תמיד ריקה לגמרי. גשו לשם בכל הזדמנות. אם אתם עתידים להיכנס לטרקלין של טורקיש אז היתרון אפילו כפול משום שהטרקלין נמצא בצד הרחוק ההוא של הטרמינל ובעצם בהליכה לעמדת הבידוק הרחוקה כמתואר אתם הולכים בכיוון שממילא הייתם הולכים בו רק שבמקום ללכת במסדרון עמוס בתוך הטרמינל אתם הולכים במסדרון כמעט ריק מאדם באזור שלפני הבידוק הביטחוני.

אחרי המעבר המהיר ב׳עמדת הבידוק הסודית׳ המשכתי לטרקלין הדגל של טורקיש בשדה. את דעתי עליו אפשר אולי להבין מהפוסט שפרסמתי לאחרונה.

טיסת ההמשך למדריד הייתה נוחה מאוד כי טורקיש מפעילה בקו למדריד מטוסי איירבאס A330-200 רחבי–גוף עם מחלקת עסקים בינ״ל. במחלקה זו המושבים בקונפיגרציית 2X2X2, כך שאין גישה ישירה למעבר מכל מושב, אבל בטיסה המסוימת של אותו יום שלישי המחלקה הייתה כמעט ריקה כך שהמושב לידי היה פנוי ממילא. לצערי האינטרנט האלחוטי בטיסה לא עבד או לפחות לא הצלחתי להפעיל אותו בניסיון ראשון. השירות בטיסה היה טוב, האוכל היה מצוין כרגיל וסה״כ הזמן עבר מהר.

לאחר הנחיתה במדריד, הפעם בטרמינל 1, המשכתי החוצה לנקודת האיסוף של השאטלים למלונות. חצי שעה מאוחר יותר הייתי שוב בקראון–פלאזה אלא שהפעם עשיתי צ׳ק–אין להזמנה שהזמנתי ישירות מהאתר של הרשת (ובמעבר דרך אתר קאשבק, כמובן). בהזדמנות זו, בניגוד לשבוע קודם לכן, למלון כן היה תמריץ לבוא לקראתי כאורח ואכן קיבלתי שדרוג לסוויטה נחמדה, מספר בקבוקי מים ושקית עם חטיפים מתוקים. הסוויטה הזאת הייתה עם אחד מאותם ׳עיצובים מודרניים׳ מרגיזים שדוגלים באי–הפרדה בין חדר השינה לחדר השירותים – כאילו שיש כ״כ הרבה זוגות שמעוניינים לנהל תקשורת ויזואלית מחדרים נפרדים – וכך בסוויטה הזאת המקלחת נמצאת ממש בחציה בחדר השינה ובחציה בחדר השירותים. מוזר, מטריד, לא ברור בעליל – אבל כמובן לא משנה שום דבר לאורח יחיד.

למחרת בבוקר חזרתי לשדה אך הפעם כן יכלתי להשתמש במסלול המהיר משום שטסתי עם איבריה (במחלקת העסקים, אבל, יש לי גישה למסלול המהיר גם בזכות הסטטוס בברית).

הטיסה חזרה לת״א הייתה גם היא ב-A330 של איבריה. כמובן שבחרתי מושב ליד החלון על אף שגם טיסה זו לא הייתה מלאה.

לסיכום

זו הייתה נסיעה קצרה לאירופה, סה״כ שבוע, אבל יצא שהיא הייתה אחת הנסיעות המעניינות יותר שהיו לי בזמן האחרון. אולי גם בגלל שהיא תוככננה למעשה ברגע האחרון אבל בעיקר בגלל שזכיתי לבקר בעיר חדשה שאהבתי, לבקר במלון חדש שאהבתי ולטוס עם מספר חברות תעופה במחלקות עסקים נוחות. פלוס, הנסיעה כולה לא הייתה יקרה – וזה תמיד בונוס רציני.

אני מקווה לחזור לבלגרד בשנים הבאות ובפרט לחזור לשהות נוספת במלון של הייאט. אולי בפעם הבאה אטוס לשם בטיסה הישירה במקום לתור חצי מאירופה בדרך.