סופ״ש של שווקי חג–המולד באירופה: פרק א׳
בדרך לעמדות ההגירה בהית׳רו
החופשה התחילה עם טיסת בוקר של בריטיש. אני לא אוהד נלהב של טיסות בוקר מנתב״ג, למען האמת, אבל הפעם זה התאים בול ללו״ז.
אחרי מעבר זריז של הצ׳ק–אין והבידוק הביטחוני המשכתי לכיוון טרקלין המלך דוד בשלוחה D. אני עדיין מחזיק בסטטוס פלטינום של אלעל שמאפשר לי כניסה לטרקלין הזה לפני כל המראה מטרמינל 3 – ולא רק לפני המראות של אלעל. החלופה שלי הייתה טרקלין דן פלוס, ׳הטרקלין של בריטיש׳, שאליו אני יכול להיכנס לפני כל המראה עם בריטיש לאור הסטטוס שלי בברית.
בכניסה לטרקלין המלך דוד, בנוהל, מסרתי למארחת את שובר הכניסה לטרקלין דן פלוס שקיבלתי בעת הצ׳ק–אין (כן, עברתי בדלפקים הפעם…). תמיד משעשעת אותי מערכת היחסים הזאת שיש לאלעל עם טרקליני דן אבל זה סה״כ דבר הגיוני.
אחרי ארוחת בוקר קלה המשכתי לשער הטיסה ועליתי מוקדם למטוס. הטיסה, ככל הנראה, הייתה מלאה לחלוטין.
בריטיש שולחת לת״א מגוון ממטוסי הצי שלה. הטיסה שלי הופעלה עם בואינג 777-200, מטוס די מיושן עם מחלקת פרימיום–אקונומי חבוטה, אך טיסות אחרות של החברה בקו מופעלות ע״י מטוסי דרימליינר חדישים או מטוסי איירבאס A321 שהיו בעבר רכושה של חברת התעופה BMI אשר נרכשה ע״י בריטיש. אם אתם טסים במחלקת העסקים כדאי לכם לבחור באחרן על אף היותו מטוס צר–גוף.
טסתי, כאמור, במחלקת פרימיום–אקונומי. זו מחלקת שירות מצוינת עבור מי שלא רוצה לשלם יותר מדי עבור כרטיס הטיסה (מה גם שמחלקת העסקים של בריטיש גרועה), מעדיף נוחות משופרת מעט מזאת שמוצעת במחלקת התיירים ועל הדרך רוצה לצבור יותר נקודות. הבעיה היא שבמטוסי הבואינג 777-200 של בריטיש קיימת עדיין מחלקת פרימיום–אקונומי שנראה החלה לפעול בימי המנדט.
במחלקה 40 מושבים סה״כ – חמש שורות של שמונה מושבים בכל אחת בתצורת 2X4X2. אין באמת מושבים עדיפים לנוסעי סולו ואני בחרתי במושב ליד החלון.
חוויית הטיסה במחלקה המיושנת ב-772 היא לא יותר מ׳בסדר׳. בכל זאת המושבים נוחים מספיק ויש מרווח רגליים הוגן. אבל אין שקעי חשמל או USB, המושב לא ארגונומי, השולחן לא נפתח כמו שצריך ומערכת הבידור מתחרה עם זו שאלעל מציעה במטוסי ה-747 שלה. לא מדובר בטרגדיה אבל מי שרוכש כרטיס במחלקת השירות הזאת כנראה יעדיף לבחור בטיסות המופעלות ע״י מטוסי הדרימליינר שהם יש מוצר משופר משמעותית.
אחרי הנחיתה המשכתי לכיוון עמדות ההגירה. הסטטוס שלי בברית מקנה לי גישה לתור המהיר להגירה בהית׳רו וזו הטבה מצוינת בה השתמשתי פעמים רבות. התור המהיר יכול לחסוך חצי שעה ומעלה.
ובדיוק שם, במתחם ההגירה, פגשתי את נטע. היא הגיעה בטיסה אחרת של בריטיש (מאמסטרדם). כן, נטע הצטרפה אלי גם לנסיעה הקצרה הזאת כי… למה לא?
יומיים בבריטניה
ביציאה מהית׳רו רכשנו כרטיסים לטיוב, הרכבת התחתית של לונדון, ונסענו לכיוון מרכז העיר. זו נסיעה לא קצרה – קרוב לשעה – אבל הבחירה בטיוב אידיאלית עבור מי שהמלון שלו נמצא לאורך הקו הכחול (פיקדילי, זה שמגיע עד הית׳רו). המלון שלנו שוכן דקה הליכה מאחת התחנות של הקו.
בסביבות השעה 13:00 הגענו למלון שלנו, Mayfair Hotel, שנמצא כמובן בשכונת מייפייר היוקרתית. זהו אחד המלונות המפורסמים ביותר בלונדון. הוא יקר ויוקרתי אך כמובן שיש יקרים יותר ויוקרתיים יותר ממנו. המלון היה מקושט לכבוד תקופת החגים.
בלובי היו עמדות עם פירות וממתקים.
הצ׳ק–אין היה זריז ויעיל. קיבלנו שדרוג, כביכול, אם כי לא שמתי לב להבדלים בין החדר שקיבלנו לחדר מקטגוריית הבסיס. אהבתי שפקידת הקבלה הציעה ללוות אותנו לחדר אבל לא היה בכך צורך אז ויתרנו.
החדר היה נוח, מרווח מספיק ועם נוף לחצר הפנימית של המלון (פחות אטרקטיבי). חדר השירותים היה גדול וכלל שני כיורים, מקלחת ואמבטיה.
את היום וחצי הבאים בילינו בלונדון הקפואה (סביב אפס מעלות בכל השעות). ראינו מחזמר בווסטאנד, ביקרנו בקובנט–גארדן, הלכו למוזיאון הטבע, בדקנו את ׳הטרקלין׳ שאמקס פתחה באמצע העיר, הלכנו לשוק חג–מולד באזור ווטרלו, ישבנו לפחות פעם אחת בסטארבקס, יצאנו לבר יפני מגניב בשעות הלילה ואפילו הספקנו לנסות את הבר של המלון לפני שעזבנו את העיר. היה ביקור קצר אך מספק מאוד.
ביום למחרת, בשעות הערב, נסענו בטיוב חזרה להית׳רו ומהשדה לקחנו אוטובוס (הופה, 4,5 פאונד לאדם) למלון פארק–אין. גם הוא, כמו המלון הקודם, מנוהל ע״י קבוצת קרלסון–רזידור.
היה תור קצר בצ׳ק–אין אבל בסוף קיבלנו חדר גדול בקצה של קומת הקרקע. לא היו תלונות. בהמשך הערב אכלנו במסעדת המלון שהציגה אוכל סביר ושירות מזעזע.
הדרך לוינה
מוקדם בבוקר יום ראשון עשינו צ׳ק–אאוט ולקחנו אובר לטרמינל 3 בהית׳רו. נסיעה קצרצה ובעיניי זה תמיד כדאי לקחת אובר מהמלונות סביב השדה.
אחרי צ׳ק–אין זריז לטיסה המשכנו לתור המהיר לבידוק הביטחוני שאכן היה מהיר. משם המשכנו לכיוון הטרקלין החדש של קוונטס עם עצירה קצרה בדרך בטרקלין של בריטיש.
אחרי טיסה לא מרגשת נחתנו בשדה של וינה (VIE) שם חיכה לנו נהג של בלאקליין. אני ממשיך להשתמש בשירותי החברה הזאת בכל הזדמנות. המחירים לא בהכרח נמוכים יותר מכל החלופות אבל רמת השירות גבוהה, האפליקציה נוחה מאוד ואני מרגיש שאני מקבל תמורה גבוהה לכסף. הנסיעה מהשדה לעיר עלתה 43 אירו בלבד אך הוזלתי אותה ב-10 אירו נוספים בזכות קוד הנחה שהיה ברשותי (ותודה לקוראיי הבלוג שנסעו עם בלאקליין).
הזמנתי רכב מקטגוריית ׳ביזנס׳, שירות הבסיס של בלאקליין, אך קיבלנו רכב שהוא ללא ספק מקטגוריית ׳פירסט׳ שהיא הגבוהה ביותר. זה היה רכב של מרצדס מסדרה S שנראה כאילו יצא ממפעל של היצרנית הגרמנית באותו הבוקר. במקום המושב האחורי היו שתי כורסאות, הייתה אפשרות לכל נוסע לשלוט על כל אלמנט ונוחות הנסיעה הייתה פנטסטית. מבחינתי הנהג יכל לקחת אותנו מהשדה למרכז וינה דרך פרנקפורט.
נסיעה מפנקת במיוחד והגענו למלון הראשון שלנו: האינטרקונטיננטל וינה.
אחרי הצ׳ק–אין הזריז, בו קיבלנו תדריך קצר על המלון והטבות ששוות הרבה יותר מעלות ההזמנה, המשכנו אל הסוויטה שאליה שודרגנו בזכות החברות שלי בתוכנית אמבסדור של הרשת ובזכות היות ההזמנה של אמקס.
הסוויטה הייתה מפנקת למדי עם חדר ארונות בכניסה, סלון גדול ושולחן עבודה עם נוף (כמו שאני אוהב). כמתנת הגעה קיבלנו בקבוקי מים, שוקולדים וצלחת פירות.
בהמשך היום יצאנו לשוטט במספר שווקי חג–מולד ברחבי העיר וחזרנו לארוחת ערב במלון (היה לנו גם שובר הנחה וגם קרדיט של 85 אירו לבזבז…). המסעדה של המלון לא הייתה מרשימה במיוחד, אם להודות על האמת, אבל האוכל היה בסדר גמור והשירות היה מצוין. בהתחשב בכך שהיא עלתה לנו רק 8 אירו, בטיפ למלצר, יצאנו מרוצים.
למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר במסעדה של המלון שהפתיעה לטובה. הפעם ישבנו באזור אחר לגמרי של המסעדה והבופה של ארוחת הבוקר היה עשיר ואיכותי. הייתה גם עמדת שף שבה אפשר לבקש מנות כמו אגס–בנדיקט (המנה האהובה עלי לארוחת בוקר). השירות היה נהדר וראוי לציון.
לאחר יום טיול נוסף בעיר חזרנו למלון בשעת צהריים מאוחרת ועשינו צ׳ק–אאוט. בשורה התחתונה שילמתי סה״כ 139 אירו עבור לילה בסוויטה של מלון יוקרה, מתנת הגעה, ארוחת ערב, משקאות בבר של המלון אחרי ארוחת הערב, טיפים וארוחת בוקר. כן, נראה לי שזו תמורה די גבוהה למחיר.
אחרי הצ׳ק–אאוט לקחנו אובר בנסיעה קצרצה למלון הבא שלנו במרכז העיר.
פארק הייאט וינה
וואו. ראיתי כמה מלונות טובים בחיי, ולצערי ולשמחתי הפכתי לנוסע שלא קל להרשים אותו, אבל וואו.
המלון שוכן בבניין שהיה בעברו סניף ראשי של בנק גדול במרכז העיר. הבניין צופה על כיכר גדולה שבה מתקיים שוק חג–מולד שכונתי קטן. המיקום מרכזי במיוחד וכל האתרים החשובים במרכז העיר, לרבות מוזיאונים מובילים ומסעדות טובות, נמצאים במרחק הליכה קצר. למלון יש לובי קטן למדי, שלא מעודד אנשים לבלות בו, וקומת מרתף שהייתה בעברה קופת כספות והיום כוללת חדר כושר מפואר ומשוכלל, מקלחות, ספא ועוד. במרכז המבנה ישנה מעלית יחידה – שקופה וגדולה – שמשרתת את כל האורחים. הייתם מניחים שהמעלית תהיה עמוסה באופן קבוע אבל ההפך הוא הנכון. לא מדובר במלון מפלצתי וענק עם עשרות רבות של חדרים אלא במלון סופר יוקרתי שמרגיש כמעט כמו מלון בוטיק.
כשהגענו לעמדת הצ׳ק–אין הציעה הפקידה שנעלה יחד לחדר ונשלים את הצ׳ק–אין שם. ככל הנראה זו הטבה של בעלי סטטוס גלובליסט אבל ייתכן שכל האורחים מקבלים שירות דומה. הבחורה נחמדה התכוונה שנעשה את הצ׳ק–אין בסוויטה, כי…
בזכות סטטוס גלובליסט שאני עדיין מחזיק קקיבלנו שדרוג לסוויטה מקטגוריית הבסיס של המלון, Park Suite King, שכמו שאפשר לראות בתמונות אין בה שום דבר בסיסי. אני אפילו חושב שהתמונות לא עושות לה צדק והיא למעשה מרגישה יוקרתית יותר מאיך שהיא נראית. בקלות אחת הסוויטות הטובות ביותר שאי פעם התארחתי בהן!
בחדר הארונות בלבד אפשר לארח משפחה קטנה, הסלון גדול ומפנק, שולחן העבודה הוא הטוב ביותר שאי פעם ראיתי בחדר מלון, המיטה נוחה, כל התאורה והתריסים בחדר נשלטים בכפתורי מגע, חדר המקלחת מפואר ברמה כמעט מוגזמת עם אמבטיה גדולה במרכזו. מא׳ ועד ת׳, מהריצפה לתיקרה, זו סוויטה פנטסטית עם עיצוב יוצא מן הכלל, טכנולוגיה מתקדמת והמון אופי מקומי. ח״ח רציני למלון.
כל אנשי הצוות במלון היו אדיבים ומקצועיים. הדורמן תמיד היה במקומו, המארח בארוחת הבוקר לא היה יכול להיות נחמד יותר והקונסיירג׳ היה כ״כ מקצועי שביקשנו ממנו ב-23:00 בלילה שינסה למצוא לנו שולחן במסעדה הכי יוקרתית בעיר ולמחרת בבוקר קיבלנו טלפון שנוכל לבחור בין שני זמנים שונים (שלא הסתדרו לנו לצערנו, אז, נאלצנו לוותר). זו מסעדה עם כוכב מישלן שצריך להזמין בה שולחן מספר שבועות מראש אז כל הכבוד.
ארוחת הבוקר במסעדת המלון הייתה מצוינת גם כן. האולם שבו שוכנת המסעדה נראה כמו מסרט, השירות של צוות המלצרים היה מושלם ומבחר האוכל בבופה היה בדיוק נכון. מלבד הבופה היה גם תפריט א–לה–קארט עם כל המנות הקלאסיות לארוחת בוקר. האוכל, כמובן, היה מצוין.
ביקשתי וקיבלתי צ׳ק–אאוט מאוחר בשעה 17:00. כעקרון צ׳ק–אאוט מאוחר כ״כ הוא לא עניין חריג עבור מי שמחזיק סטטוס גבוה אבל כאן מדובר בסוויטה ובמלון יוקרה – אז לא היה טריוויאלי מבחינתי שהמלון הסכים. הזמנו נסיעה עם בלאקליין חזרה לשדה לטיסת הערב שלנו חזרה לארץ.
הדרך הבייתה
אחת ההטבות שאלעל לא נותנת לבעלי הסטטוס במועדון שלה היא גישה למושבים מועדפים עבור נלווים (למעט בעלי סטטוס טופ–פלטינום שמקבלים את ההטבה לנלווה אחד). כלומר, רשמית, נוסע בעל סטטוס גולד או פלטינום שנוסע עם אישתו, לדוגמה, יוכל לבחור מושב מועדף עבור עצמו בחינם אך ייאלץ לשלם מחיר מלא עבור מושב מועדף לאישתו. מרבית מועדוני התעופה מציעים מושבים מועדפים גם לנלווים – אחד או יותר – לבעלי כל סטטוס גבוה. מהסיבה הזאת לא יכלתי לבחור מושב מועדף עבור נטע שטסה איתי חזרה לארץ.
החדשות הטובות הן שאלעל מצטיינת בחריגה מהכללים של עצמה לטובת נוסעים בעלי סטטוס גבוה. זה פידבק שאני מקבל באופן עקבי מנוסעים תכופים של אלעל ומשהו שחוויתי בעצמי פעמים רבות.
אחרי התשאול הביטחוני ניגשנו לדלפקי הצ׳ק–אין של אלעל וביקשנו שימצאו עבורנו שני מושבים יחד. והתוצאה? כמובן, שני מושבים יחד בשורת יציאת החירום (שורה 45). על פניו נטע הייתה אמורה לשלם 50$ עבור המושב הזה.
הטיסה עצמה עברה מהר ובנעימים. לא רק שישבנו בשורת יציאת החירום אלא שגם המושב שלידו היה פנוי. ייתכן שהוא נחסם ע״י אותה סוכנת קרקע ששינתה לנו את המושבים – וזה סביר כי הטיסה לא הייתה מלאה.
היציאה מנתב״ג, כרגיל, הייתה זריזה במיוחד.
סה״כ היה טיול מהנה במיוחד מבחינתי גם בזכות המלונות המוצלחים, גם בזכות אווירת החג בשתי הערים הנהדרות האלו וגם בזכות נטע שהצטרפה גם הפעם. אפילו הספקתי לבקר שני חברים שהיו בוינה באותם ימים.
עוד פעם תגובה לא קשורה לפוסט, האם קראת את הביקורת על המחלקה הראשונה של אל על בבלוג OMAAT ואם כן האם זו לדעתך ביקורת באמת ביקורת רצינית או שזה מכור?
מצרף קישור: http://onemileatatime.boardingarea.com/2017/12/13/el-al-first-class-777-review/
אני בספק רב שבן מוכן למכור אפילו שורה אחת מהביקורות שלו. יש לו מספיק קהל והוא מרוויח מספיק כסף כדי לכתוב בדיוק את מה שהוא חושב – וזה גם מה שהוא עשה לפני שהיה לו פרסום כמו שיש לו היום. מה גם שאני בספק רב שמישהו באלעל היה משכיל להכין את הקרקע לפני הגעתו של בן לארץ ועוד לשלם לו על כמה מילים טובות.
מה שכן, לבן יש קהל גדול מאוד של ישראלים, יהודים ופרו-ישראלים כך שיש לו אינטרס מסוים לא להשמיץ את אלעל וישראל יותר מדי. זאת אולי סיבה לא לכתוב פוסטים שליליים על אלעל אבל זו לא סיבה לכתוב ביקורות חיוביות מאוד על אלעל.
אני חושב שזו ביקורת כנה ואני חושב שנוסעים תכופים רבים של אלעל יסכימו שהיא מוצדקת. המוצר היבש שאלעל מציעה ברוב המטוסים שלה הוא מתחת לכל ביקורת, על זה אי אפשר להתווכח, אבל השירות של אלעל במחלקות הפרימיום הוא דווקא די טוב. תפריטי האוכל והמשקאות מצטיינים גם כן.
למעוניינים – מהר- מבצע של רויאל גורדניאן כל הטיסות ב50% הנחה כולל פרמיום, הזמנתי לניו יורק בפסח ב-1300 דולר בעסקים, נגמר עוד שעתיים, רק באתר RJ
יש הבדל מעניין בחדרים לעומת הטיול לאסיה (;