עשר עובדות שאולי תרצו לדעת על ה-A380

אמירטס מפעילה את צי ה-A380 הגדול ביותר בעולם בהפרש ניכר. כבר זמן רב שהיא נמצאת במו״מ עם איירבאס שעוסק יותר בהישרדתו של פס הייצור מאשר ברכישת עוד מטוסים. איירבאס, כמובן, מעוניינת לשמור על פס הייצור פעיל ולמכור מטוסים נוספים מהדגם הענקי שהרי היא השקיעה הון רב בפיתוחו לאורך השנים. אמירטס מעוניינת גם כן שפס הייצור לא ייעצור כי דגם שיורד מפס הייצור נוטה להתיישן בקצב מהיר מאוד (היעדר חלפים, היעדר פיתוחים טכנולוגיים, הידע נשחק וכו׳). אמירטס, אם כן, דרשה מאיירבאס הבטחה שפס הייצור יישאר פעיל לפחות לעשור הקרוב ואיירבאס לא יכלהל להבטיח את זה בלי הזמנה משמעותית. בסופו של יום הצדדים הגיעו לעסקה לפיה אמירטס תרכוש 20 מטוסים ועוד 16 מטוסים יהיה לה כאופציה. לפי מחיר מדף של בערך 450 מיליון דולר למטוס העסקה כולה שווה קרוב ל-16 מיליארד דולר. מיותר לציין שאמירטס קיבלה הנחה ענקית ממחיר המדף ואני בספק רב ששילמה יותר מרבע מיליון דולר ליחידה.

עד כאן הסיפור על העסקה האחרונה של ה-A380 כי היא לא נושא הפוסט. אני פשוט מנצל את המאורע כדי לחלוק איתכם עובדות שאולי לא ידעתם על הציפור הגדולה בשמיים (כוכבית).

(1) יותר נוסעים מכל מטוס אחר

מבחינת תקנים והוראות בטיחות מטוס מדגם A380-800, הדגם היחיד שנמצא כעת בשירות, יכול לשאת עד 868 נוסעים בתצורה רדיקלית של מחלקת תיירים בלבד. במקרה חירום, אגב, כל הנוסעים צריכים להיות מסוגלים להתפנות מהמטוס בתוך 90 שניות (איירבאס כמובן ביצעה ניסויים מוצלחים כדי לקבל את האישורים התעופתיים).

בפועל חברת תעופה אחת בלבד, אייר אוסטרל, ביקשה לקבל את המטוס עם 840 מושבים אבל מאוחר יותר ביטלה את ההזמנה היחידה שהייתה לה (שני מטוסים). כיום רוב החברות מפעילות את המטוס עם בערך 500 מושבים ׳בלבד׳ והקונפיגרציה הצפופה ביותר שייכת לאמירטס (רק בחלק ממטוסי הצי שלה) עם 615 מושבים סה״כ במטוס שבו אין מחלקה ראשונה.

(2) לא המטוס הגדול בעולם

ה-A380 הוא מטוס עצום, אין ספק. הוא מטוס הנוסעים הגדול בעולם בהפרש ניכר. הוא מגיע לאורך של 72.7 מ׳ ולמשקל המראה מקסימלי של 575 טון. הוא לא מטוס הנוסעים הארוך ביותר אבל הוא כן מטוס הנוסעים הכבד ביותר, הגבוה ביותר ובעל מספר המושבים הרב ביותר כאמור לעיל.

המטוס הגדול בעולם כיום הוא האנטונוב AN-225. המפלץ הרוסי הזה חמוש בשישה מנועים ענקיים, סט גלגלים שלא היה מבייש טנק מערכה, שני זנבות, אורך של 84 מ׳ ומשקל המראה מקסימלי של 640 טון.

(3) הצי הגדול ביותר שייך לאמירטס

חברת הענק מהמפרץ הפרסי מפעילה לא פחות מ-101 מטוסים מדגם זה בצי שלה ונכון להיום יש לה 51 מטוסים נוספים הזמנה. זה נתון פנטסטי לאור העובדה שאיירבאס מסרה עד היום 222 מטוסים מהדגם הזה בלבד. כלומר, כמעט כל מטוס שני נמסר לאמירטס.

שאר החברות שמפעילות את ה-A380: אייר פראנס (10), אסיאנה (6), בריטיש (12), צ׳יינה סאות׳רן (5), אתיהאד (10), קוריאן (10), לופטהנזה (14), מלזיה איירליינס (6), קוונטס (12), קטאר איירוויס (9), סינגפור איירליינס (21) ותאי איירוויס (6).

(4) הטיסה המסחרית הראשונה

חברת התעופה הראשונה לקבל את ה-A380 הייתה סינגפור איירליינס. המטוס הראשון נמכר לה אי שם ב-15 לאוקטובר 2007 – לפני קצת יותר מעשור – והוא יצא לטיסתו המסחרית הראשונה ב-25 לאוקטובר באותה שנה. טיסת הבכורה הייתה מסינגפור לסידני והיו במטוס 471 נוסעים (תפוסה מלאה, כמובן).

שלושת החברות הבאות לקבל את ה-A380 היו אמירטס (יולי 2008), קוונטס (ספטמבר 2008) ואייר פראנס (אוקטובר 2009).

(5) כמה מהטיסות הארוכות בעולם

בשל כושר הנשיאה המרשים של המטוס חברות תעופה יכולות להשתמש בו להפעלת קוים ארוכים מאוד. לכל היותר זה דורש מהן לצמצם את כמות המטען שניתן להטיס (הכוונה למטען מסחרי – לא למזוודות של הנוסעים) על מנת לאפשר למטוס לשאת יותר דלק. המטוס לא מיועד להפעלת טיסות אולטרה–ארוכות אבל הוא מסוגל לכך.

כיום שלושה מבין עשרת הקוים הארוכים בעולם מופעלים ע״י מטוסי A380. הטיסה הארוכה ביותר של מטוס הענק היא טיסה EK449 של אמירטס מאוקלנד (AKL) לדובאי (DXB). הטיסה מכסה מרחק של קצת יותר מ-8,800 מייל (קצת יותר מ-14,000 ק״מ) עם זמן טיסה של קצת יותר מ-17 שעות.

(6) צביעת המטוס היא הפקה רצינית

לפי נתונים שפרסמה אמירטס צבירת מטוס A380 אחד דורשת בערך 6,000 שעות עבודה מצטברות עם צוות של יותר מ-30 עובדים. התהליך כולו אורך מעל שבועיים.

המטוס צריך להיצבע בשבע שכבות של צבע, כדי שהצביעה תתמודד עם התנאים הקיצוניים של טיסה, וסה״כ הצבע שנשאר על המטוס שוקל בערך 1.1 טון.

(7) היחיד בקטגוריית ׳סופר׳

הארגון הבינ״ל לתעופה אזרחית, ICAO, מסווג מטוסי נוסעים ע״פ קטגוריית המשקל שלהם (הכוונה למשקל מקסימלי להמראה – MTOW). מטוסים מחולקים לשלוש קבוצות: Light (מטוסים קטנים), Medium (מטוסים גדולים יותר – דוגמת בואינג 737) ו-Heavy (למטוסים גדולים עם MTOW של מעל 136 טון). לצורך העניין המטוס הגדול ביותר של בואינג, מדגם 747-800, מסווג כ-Heavy. הסיווג הזה משמש, בין השאר, לתקשורת בין טייסים לבקרה האווירית.

ה-A380 של איירבאס, עם משקל המראה מקסימלי פראי של מעל 550 טון, קיבל מ-ICAO סיווג ייחודי: ״Super Heavy״ (או בקיצור: ״Super״). בהתאם ישנן הנחיות שונות אשר גם הן ייחודיות למטוס הזה.

(8) צריכת דלק יעילה מאוד

ל-A380 ארבעה מנועים ענקיים. בגובה שיוט (30,000 עד 35,000 רגל) ובמהירות שיוט רגילה (500 עד 550 מייל לשעה) כל מנוע צורך בסביבות 3 טון דלק בשעה. כלומר, בערך 12 טון דלק למטוס כולו בשעה. לפעמים מעט יותר – עד 13.5 טון דלק בשעה. המטוס יכול לשאת, לכל היותר, בסביבות 230 טון דלק ולכן יכול להישאר באוויר לכל היותר 18 שעות בתנאים סטנדרטיים.

אם נניח שבמטוס ישנם 600 נוסעים ׳בלבד׳ הרי שצריכת הדלק הממוצעת היא בערך 20 ליטר לנוסע לשעה כדי לכסות מרחק של מעל 800 ק״מ. כלומר, צריכת דלק ממוצעת של מעל 40 ק״מ/ליטר/נוסע. זו צריכת דלק טובה פי כמה מזו של רכב פרטי ואפילו טובה יותר משל רכבים היברידיים כמו טויוטה פריוס (בהנחה שנוסע ברכב אדם אחד בלבד).

ישנם מטוסים מודרניים שמציגים צריכת דלק דומה אבל ביחס למרבית המטוסים רחבי–הגוף ה–שׁ380 נחשב ליעיל מאוד.

(9) לא בכל שדה תעופה

ה-A380 הוא מטוס כבד מאוד (משקל נחיתה מקסימלי של 400 טון) ובעל מוטת כנפיים גדולה (80 מ׳ רוחב עם שטח כנף של 850 מ״ר). אי לכך הוא לא מסוגל לנחות במסלולי נחיתה סטנדרטיים שהותאמו למטוסים קטנים וקלים יותר. המטוס גם דורש מסלול המראה יחסית ארוך של 3,000 מ׳ ומעלה. כמו כן, על מנת לאפשר חיבור של המטוס לטרמינל על השדות להתאים שערי המראה מיוחדים שבהם מספר שרוולים שמסוגלים להתחבר לשתי הקומות של המטוס במקביל (עניין לא טריוויאלי בכלל… ובפועל לא ניתן להסתפק בחיבור לקומה אחת בלבד).

ע״פ איירבאס ישנם בעולם כ-140 שדות תעופה שמסוגלים לארח את ה-A380 ועוד למעלה מ-400 שדות תעופה בהם המטוס יכול לנחות בעת חירום (אם כי אין להם בהכרח את שערי הטיסה המתאימים וכו׳).

(10) מצלמות לרווחת הנוסעים

ב-A380 מותקנות מצלמות חיצוניות, באופן סטנדרטי, בין השאר בחלקו התחתון של המטוס ועל קצה הזנב. המצלמה הקידמית מציעה זוויית צפייה אופטימלית להמראות ונחיתות בעוד המצלמה האחורית, על הזנב, מאפשרת זוויית צפייה מצוינת למהלך הטיסה ובפרט בגובה נמוך (עם מראה נהדר של כל גוף המטוס).

חברות התעופה מאפשרות לנוסעיה לצפות בוידאו של המצלמות האלו בזמן אמת באמצעות מערכת הבידור האישית. אני לא מכיר חברת תעופה שחוסמת את האפשרות הזאת ואני לא מכיר דגם מטוס אחר שמציע אפשרות דומה באופן סטנדרטי.