פוסטים קודמים בסדרה:
חופשה בסרי–לנקה: מבוא
חופשה בסרי–לנקה: קונקשיין כפול באירופה
התעוררתי בבוקר בחדר הקטנטן של מלון מוקסי בסמוך לשדה התעופה הבינ״ל של פרנקפורט (FRA) שהוא שדה הבית של לופטהנזה. התארגתי וירדתי ללובי/בר כדי לעשות צ׳ק–אאוט. המלון מציע שאטל לשדה בעלות של 5 אירו לנוסע, וזו סה״כ האפשרות הנוחה ביותר, אלא שאני הייתי צריך להגיע לטרמינל הנפרד של לופטהנזה שהשאטל לא מגיע אליו. במקרה כזה ישנן שתי ברירות: לנסוע בשאטל ואח״כ ללכת ברגל מספר דקות בצידי הכביש עד ל-FCT (עלות: 5 אירו לאדם) או לקחת מונית ישירות ל-FCT (עלות: בין 10 ל-15 אירו לרכב).
להגיע ברגל לטרמינל שמוקדש לנוסעי המחלקה הראשונה נשמע לי כמו פשע רציני אז העדפתי מונית. במקרה חיכה ליד המלון רכב שחור (סוג–של מונית) והנהג ביקש 15 אירו על הנסיעה. הסכמתי ומספר דקות מאוחר יותר הייתי בכניסה ל-FCT.
אלו הנחיות ההגעה באתר לופטהנזה:
If you are arriving by car, take the access road to Terminal 1 and turn right (signposted ‘First Class Terminal’) approximately 200 metres before Terminal 1. If you are arriving by public transport, the First Class Terminal is just a few minutes’ walk away from Terminal 1.
קבלת פנים
בכניסה ל-FCT יש חניון רכבים קטן. אם בחרתם לשכור פורשה לכמה שעות במהלך הקונקשיין (First Class Exceitment) תוכלו פשוט להגיע עם הרכב לטרמינל ואנשי הקרקע של לופטהנזה יחזירו את הרכב עבורכם לאוויס – קל ונוח. אולם המבואה של הטרמינל מעוצב באופן מינימלי ובו שלוש עמדות שלצד כל אחת מהן מחכה ׳עוזרת אישית׳. לופטהנזה לא מוכנה לקרוא להן ׳דיילות קרקע׳ כי תפקידן ייחודי ולא משקף את עבודתן של דיילות קרקע רגילות. אני משתמש כאן בלשון נקבה על אף שישנם גם גברים בתפקיד הזה (אבל הרוב המוחלט הן נשים).
A personal assistant will be waiting for you in the entrance area and will promptly and discreetly take care of all travel formalities, accompany you through security and check you in for your flight.
מיד כשנכנסתי ניגשה אלי אחת מהעוזרות האישיות, שאלה בנימוס לאן אני טס וביקשה שאמסור לה את הדרכון. לאחר שביצעה בדיקה זריזה במחשב היא חזרה כדי לעבור יחד איתי את הבידוק הביטחוני שם חיכו שישה עובדים משועממים אך מנומסים להפליא לצד שתי מכונות שיקוף. כלומר, חדר בידוק פרטי של הטרמינל שעוברים בו כמה עשרות נוסעים בשעה בשעות העומס ובטח מספר חד–סיפרתי על נוסעים בשעה רגועה. תור, בכל מקרה, אין שם.
לאחר המעבר בבידוק הביטחוני הנוח בעולם יידעה אותי העוזרת האישית שהיא תשמור את הדרכון שלי אצלה ותוודא פעם נוספת שכל מסמכי הנסיעה מוכנים. היא נתנה לי הסבר קצר על המקום, כי אמרתי שזה ביקור ראשון, ושיחררה אותי לדרכי. כמה דקות אח״כ היא חזרה עם כרטיס עלייה למטוס חדש בתוך מעטפה מיוחדת של המחלקה הראשונה וברווז שחור כמתנה. חשוב להבהיר שבכל אורח ב-FCT מטפלת עוזרת אישית אחת לאורך כל הביקור.
מבנה הטרמינל
ה-FCT הוא מעין טרקלין יוקרתי ומגודל שמאכלס בניין נפרד ולכן נקרא ׳טרמינל׳. הוא מורכב משתי קומות כשהעליונה היא הקומה שבה נמצאים האורחים והתחתונה היא קומה מנהלתית וחניית רכבים עם אזור המתנה קטן נוסף לאורחים. בין הקומות מחברות שתי מעליות (וגם מדרגות, אבל, הן בעיקר לאנשי הצוות).
ב-FCT יש כל מה שאפשר לצפות למצוא בטרקלין יוקרתי: מבחר גדול של עיתונים ומגזינים, עמדת שירות לקוחות שתמיד מאויישת, חדרי עבודה מאובזרים (מדפסת משותפת לכל החדרים), בר עמוס בכל טוב עם מעט אפשרויות הגשה עצמית, מסעדת שף עם בופה איכותי ותפריט מושקע, מגוון רחב של אפשרויות ישיבה, אזור שקט לשינה, חדר סיגרים ומתחם חדרי אמבטיה מפוארים (מעין קבאנות, והם מבוקשים מאוד אז אל תניחו שאחד יהיה פנוי בכל זמן). הברווזים נמצאים בכניסה למתחם הזה, איפה שנמצאים גם חדרי השירותים, ובדר״כ מפוקחים ע״י עובד/ת. פורמלית כל אורח יכול לקבל ברווז אחד כשהוא מקבל חדר אמבטיה אבל מי שבאמת יירצה יוכל לשים את ידיו על יותר מברווז אחד. בכניסה למתחם, אגב, ישנו ארון תצוגה שקוף בו מוצגים הברווזים שחולקו ב-FCT לאורך השנים (לא יודע אם בהרכב מלא או חלקי) כי לופטהנזה יוצרת ברווזים לאירועים מיוחדים וכו׳.
Lufthansa First Class Duck and First Class Amenity Kit
החווייה שלי ב-FCT
השירות פשוט מצוין. מלבד העוזרות האישיות, שמדי פעם מסתובבות ברחבי הטרמינל, ישנם גם צוות מלצרים שבעיקר משוטטים במסעדה וליד הבר (שצמוד למסעדה). כל בקשה מטופלת בזריזות ובהקפדה אך אני מניח שזה תלוי בעומס (כשאני הייתי שם היו פחות מ-15 אורחים בטרמניל בכל רגע נתון…).
במשך שעה וחצי עבדתי ונחתי, לסירוגין, לפני שנכנעתי ובעצת העוזרת האישית שלי התיישבתי לארוחת צהריים במסעדה. התפריט של המסעדה עשיר מאוד אך יש גם בופה מצוין עם אוכל טרי וברמה גבוהה. למיטב זכרוני זהו הבופה הטוב ביותר שמצאתי עד כה בטרקלין כלשהו. הנה כמה תמונות:
באותה שעת צהריים המסעדה הייתה כמעט ריקה מה שהוסיף לחוויה החיובית של הארוחה. אנשי הצוות הקפידו להיעלם כשלא היה בהם צורך ומדי פעם צץ איש צוות כלשהו כדי לרענן את אחד המגשים בבופה או לבדוק שכל הסועדים מרוצים.
כמנה עיקרית הזמנתי שניצל וינאי (אני מכור…) והוא היה פשוט פנטסטי. בקלות אחד הטובים שאכלתי אי פעם.
גם הקינוח היה מצוין (מתוך הבופה, את הווניל אני הוספתי).
לאחר ארוחת הצהריים עברתי לשבת בשולחן המוגבה שליד הבר שעליו, בין השאר, מונחות קופסאות ענק של דובוני ג׳לי וצלוחיות הגשה. לא יודע כמה מהאורחים ב-FCT באמת מרשים לעצמם לאכול דובוני ג׳לי וילדים כמעט אין שם (ראיתי שניים לאורך ארבע שעות של ביקור במקום). אני גם תוהה כל כמה זמן הצוות דואג לרענן את תכולת הקופסאות האלו כי מצד אחד כנראה שהצריכה נמוכה ומצד שני כנראה שלופטהנזה לא מעוניינת להגיש לנוסעים המכובדים ביותר שלה דובוני ג׳לי שעמדו בקופסה פתוחה במשך ימים/שבועות/חודשים.
לקראת סיום הביקור ביקשתי להנות מאמבטיה קצרה. התקלחתי במלון כמה שעות קודם לכן, אז צורך לא היה, אבל אומרים שחוויית הביקור ב-FCT לא שלמה בלי אמבטיה (עם ברווז). לצערי לא היה חדר אמבטיה פנוי ונאלצתי לוותר על התענוג באותה הזדמנות. אבל כן אספתי ברווז נוסף כפיצוי.
בשלב מסוים הגיעה העוזרת האישית שלי עם עוזר אישי נוסף כדי לבשר לי שהסתיימה המשמרת שלה ולהציג בפניי את המחליף שלה שילווה אותי בהמשך הביקור. כן, גרמני ופורמלי. כשהגיע הזמן לעזוב מצא אותי העוזר האישי וליווה אותי לקומה התחתונה שם נמצאת עמדה קטנה של משטרת הגבולות. הדרכון שלי המתין שם כל הזמן הזה.
לאחר שקיבלתי את הדרכון יצאתי החוצה לחניית הרכבים.
ללופטהנזה יש צי של רכבי יוקרה, מהסוג הטוב ביותר, בהם היא משתמשת כדי להעביר את הנוסעים מה-FCT ישירות למטוסים. כשמדובר במטוסים המחוברים לטרמינלים השונים בשרוולים (גשרים) אז הרכב יחנה לצד המטוס והנהג ילווה את הנוסעים במעלית לפתח השרוול ומשם למטוס. כלומר, אותו איש צוות מלווה את אותו נוסע כל הדרך מהקומה התחתונה של ה-FCT ועד למושב במטוס. לרוב כל קבוצת נוסעים שטסים יחד תקבל רכב משלה – וזה נכון גם לנוסע יחיד.
אני, בצער רב, לא זכיתי לקבל רכב לעצמי. את הרכב חלקתי עם שני נוסעים אחרים, שהכירו אחד את השני, אשר היו באותה טיסה כמוני לדלהי. הם ישבו במושב האחורי ואני בקידמי לצד הנהגת. החווייה של לנסוע ברכב יוקרה על האספלט בשדה תעופה בינ״ל, ולעבור מתחת ולצד מטוסים ורכבי שירות אחרים, היא באמת דבר ייחודי ומהנה במיוחד. הרכב שקיבלנו לנסיעה הקצרה, מהסדרה הבכירה ביותר של מרצדס, היה מפנק במיוחד – למרות שקיוויתי לקבל את אחד מרכבי הפורשה שיש ללופטהנזה בצי (כן, בעיות של עולם ראשון…).
הטיסה שלי הייתה באיירבאס A380. לא הצעצוע שחונה מאחורי הרכב בתמונה.
כשנכנסנו למטוס התברר שרק אחד משני הנוסעים שהיו איתי ברכב יישב במחלקה הראשונה בעוד השני, ככל הנראה, נכנס ל-FCT באמצעות שובר כלשהו או באמצעות סטטוס HON (שני ההסברים היחידים מלבד). כלומר, אני הייתי אחד משני נוסעים בלבד במחלקה הראשונה. על כך בפוסט הבא.
אם אני טס לפרנקפורט בביזנס עם לופטהנזה וממשיך לטוקיו עם לופטהנזה במחלקה ראשונה מן הסתם כבר יחכו לי עם הירידה מהמטוס בפרנקפורט. אכן?
בחזור מטוקיו לפרנקפורט יש לי שתי אפשרויות למחלקה ראשונה – לופטהנזה או ניפון. המלצה במי מהם לבחור?
תודה.
1. כן, בהחלט, יחכה לך נציג של לופטהנזה עם שלט והכל. אם המטוס מקבל חנייה רחוקה, כלומר בלי שרוול, אתה תרצה את הרכב המפואר חונה ממש ליד המדרגות.
2. הייתי בוחר לחזור עם אול-ניפון. לא כי המחלקה הראשונה של אול-ניפון נחשבת טובה יותר משל לופטהנזה (שתיהן מצוינות) אלא בעיקר לשם הגיוון. נסה את שתיהן וספר לי אח״כ מי ניצחה.
ליאור,
האם אני, כנוסע מזדמן ונטול סטטוסים וכו׳, יכול לחוות את החוויה המדהימה הזו? ז״א, יש דרך נוספת מלבד כרטיס טיסה בפירסט עם לופטי?
בגדול יש שלוש דרכים להיכנס ל-FCT: כרטיס במחלקה הראשונה של לופטהנזה/סוויס לטיסה באותו יום (גם אם משדה אחר), סטטוס HON במועדון Miles&More או שובר כניסה ל-FCT שאפשר לקבל כסנטור במועדון Miles&More אם טסת מספיק (יש למועדון תוכנית הטבות לסנטורים). אני מעריך שרוב האורחים של הטרקלין הם נוסעי המחלקה הראשונה, חלק קטן מחזיקים בסטטוס HON ומעטים מאוד נכנסים עם שובר כניסה.
וכן, כמובן, עם תכנון נכון ובעלות לא דמיונית בכלל כל אחד יכול לבקר ב-FCT ולהמריא אח״כ לטיסה במחלקה הראשונה של לופטהנזה. אפילו בעלות ברזולוציה של מאות דולרים ולא אלפי דולרים.
היי,
תוכל לפרט קצת יותר איך ניתן בעלות של מאות דולרים לבצע את זה?
תודה 🙂
מסלול הטיסות שתיארתי בפוסט, TLV-ZRH-FRA-DEL, נכלל בתוך כרטיס בכיוון-אחד של מועדון MileagePlus (יונייטד). כרטיס כזה עולה 45,000 מיילים וכמה עשרות דולרים במסים. עכשיו זו רק שאלה של כמה יעלה לרכוש את המיילים הדרושים.
אפשרות אחת היא לרכוש 35,000 נקודות של סטארווד במסגרת המבצע הנוכחי (זה ידרוש שני חשבונות ויעלה 796$), להמיר אותן ל-104,000 נקודות של מאריוט (המרה ישירה ומיידית) ואותן להמיר ל-45,000 מיילים של יונייטד (שתי חבילות של 10,000 מיילים כל אחת וחבילה אחת של 25,000 מיילים – ראי תוכנית RewardsPlus). זהו. קצת כאב ראש אבל שום דבר מסובך מדי. בדרך זו את אפקטיבית משלמת בערך 17.7$ לכל 1,000 מיילים.
אפשרות אחרת היא להמתין בסבלנות למכירת מיילים של יונייטד עם בונוס של 100%. זה קורה אולי פעם בשנה – אבל אז המחיר יורד עד 17.5$ לכל 1,000 מיילים ואין צורך בהמרות שונות.
לעיתים נדירות יש כל מיני הזדמנויות משונות לרכוש מיילים במחירים נמוכים משמעותית, עד כדי 13$ לכל 1,000 מיילים, ואני כמובן מפרסם על ההזדמנויות האלו כשהן מופיעות (לגבי כלל מועדוני הלקוחות, לא בהכרח המועדון של יונייטד…).
היי
רוברט (CH1) מציע לרכוש ב14$ בכל רגע נתון וללא הגבלה. (שזה מה שרשמת שזה הערך הריאלי שלהם)
אשמח אם תוכל לכתוב לי פרטים נוספים במייל או הודעה פרטית.
ב-FCT יש כל מה שאפשר לצפות למצוא בטרקלין יוקרתי: מבחר גדול של עיתונים ומגזימים
מגזינים כנראה?
כן, הטעות תוקנה יחד עם עריכה קלה נוספת של הפוסט.
במחלקה הראשונה? דווקא נשמע לי סביר שיהיה שם מבחר של מגזימים 🙂
כאלו שבאים לחלוק כבוד לאדריכל שהגזים אחרי שקיבל הוראות מוגזמות מהמנהלים המגזימים של לופטהנזה.
דובוני הג'לי הישנים מגיעים לטרקלין הסנטורים, ואז לטרקלין הביזנס…
מבריק!
[…] כרגיל השירות ב-FCT, מרגע הכניסה ועד ההסעה למטוס, היה יוצא מן הכלל. זיהיתי חלק מאנשי הצוות שראיתי לפני מספר חודשים בפעם הקודמת שעברתי שם. המסעדה נשארה מצוינת ונהנתי שוב מהמנה המעולה של שניצל וינאי. הבר עשיר ברמה יוצאת דופן. לא ארחיב הלאה בתיאור כי הקדשתי בזמנו פוסט לחווייה הייחודית של ה-FCT. […]