ההיסטוריה של טיסה BA1
לכל טיסה יש מספר שלרוב מופיע בצמוד לקוד של חברת התעופה המפעילה אותה (או משווקת אותה, ומכאן טיסות קודשייר). באופן טבעי המספרים הנמוכים ביותר הם המבוקשים ביותר ולכן ניתנים, באופן סימלי, לטיסות החשובות ביותר של החברה. כך, לדוגמה, טיסה JL001 (או בקיצור JL1) היא הטיסה של ג׳פן איירליינס בקו מטוקיו לסן–פרנסיסקו שהוא הקו הבינ״ל הראשון של ג׳פן איירליינס שהחל לפעול ב-1954. בדוגמה אחרת, טיסה LY001 (או בקיצור LY1) היא הטיסה של אלעל לניו–יורק קנדי כשהמספר הנמוך נועד להדגיש את חשיבות הקו לחברה.
טיסה BA1 של בריטיש, מלונדון לניו–יורק, היא טיסה מיתולוגית שמוכרת היטב למרבית חובבי התעופה. מלבד החשיבות המסחרית האדירה של חיבור שתי הערים האלו, טיסה BA1 זכורה היטב כ׳טיסתו של הקונקורד׳. המטוס האגדי עלה לשמיים כבר ב-1969 אך רק ב-21 לינואר 1976 הפעילה בריטיש טיסה מסחרית ראשונה עם המטוס (לבחריין). מאוחר יותר המטוס שירת במספר קווים אבל הידוע מביניהם, וככל הנראה החשוב ביותר מביניהם, היה הקו מלונדון הית׳רו (LHR) לניו–יורק קנדי (JFK). המטוס פרש משירות מבצעי ב-24 באוקטובר 2003 בטיסה BA2 שחזרה מניו–יורק ללונדון.
לאחר פרישתו של הקונקורד מספר הטיסה ניתן לאחת הטיסות היומיות בין לונדון לניו–יורק. אך לבריטיש היו תוכניות מגירה מעניינות למדי שראו אור לקראת סוף העשור הראשון של המאה הנוכחית. הבריטים ביקשו גם לכבד את מספר הטיסה האייקוני וגם להפעיל שירות חדש וייחודי בין הערים שאומנם לא יציע זמן טיסה קצר כמו שהציע הקונקורד אבל כן יהיה שונה בתכלית מכל האפשרויות האחרות הקיימות. כך נולדה מחדש טיסה BA1.
טיסה BA1
במתכונתה הנוכחית, שפועלת כבר קרוב לעשור, טיסה BA1 ממריאה משדה התעופה סיטי (LCY) במקום משדה התעופה הית׳רו (LHR). סיטי הוא אחד מששת שדות התעופה המשרתים את לונדון (!) והוא הקרוב ביותר למרכז העיר. סיטי, למעשה, נקרא על שם ׳הסיטי של לונדון׳ – מרכז העסקים של העיר – ותכליתו לשרת בעיקר את קהילת הנוסעים העסקיים שמעוניינים להמריא משדה קרוב יותר וקטן יותר. גודלו של השדה מאפשר מעבר מהיר למדי וכך יכולים נוסעים להגיע לשדה אפילו שעה אחת בלבד לפני הטיסה. אגב, השדה המגניב הזה בנוי על אי מלאכותי ליד נהר התמזה.
מפאת גודלו של השדה, ואורך המסלול היחיד שלו, רק מטוסים צרי–גוף יכולים לנחות בו. עכשיו תשאלו את עצמכם: אם רק מטוסים צרי–גוף יכולים לנחות בשדה – כיצד יכולה בריטיש להפעיל טיסה לניו–יורק מהשדה הזה?
התשובה פשוטה: בריטיש מפעילה את הטיסה לניו–יורק במטוס צר–גוף. ולא סתם מטוס צר–גוף אלא דגם A318 של איירבאס שהוא קטן משמעותית מדגמים צרי–גוף אחרים של היצרנית האירופית. כן, בדיוק, את המטוס הקטנטן הזה בריטיש שולחת מעל האוקיינוס.
בריטיש מסוגלת להפעיל את הטיסה הזאת במטוס הזה בזכות הקונפיגרציה הייחודית של המטוס: יש בו מחלקת שירות אחת – מחלקת עסקים – עם 32 מושבים בלבד. אפשר לומר שזו הטיסה המסחרית שהכי קרוב לטיסה פרטית שאפשר למצוא. בהנחה שבריטיש לא מעמיסה מטען נוסף על המטוס (ואין לה סיבה כי בשדה התעופה סיטי אין ממש פעילות מטענים, לעומת הית׳רו) אז משקל ההמראה של המטוס נמוך מאוד באופן יחסי. מה גם שברוב המקרים הטיסה אינה מלאה.
מסלול הטיסה מעניין גם כן. בכיוון ניו–יורק, ככל הנראה מטעמי ETOPS ויכולת נשיאת דלק, המטוס נדרש לבצע עצירה טכנית בשדה התעופה של שאנון באירלנד (SNN). העצירה היא למשך כשעה ובזמן הזה המטוס מתדלק והנוסעים עוברים בידוק ביטחוני קצר והליך הגירה של כניסה לארה״ב. כן, בדיוק ככה – הנוסעים של הטיסה הזאת נכנסים לארה״ב, פורמלית, בשאנון. כשהטיסה נוחתת בניו–יורק היא מתקבלת בשדה כטיסה פנימית. כלומר, מהלך הנסיעה נראה כך:
- צ׳ק–אין ובידוק ביטחוני בשדה התעופה סיטי.
- טיסה של שעה לשדה התעופה שאנון באירלנד. במהלך הטיסה יש שירות משקאות ומוגשת מנת אוכל קלה כמו סושי או סלט פירות.
- נחיתה בשדה התעופה של שאנון, בידוק ביטחוני קצר והחתמת דרכון בכניסה לארה״ב. מהשדה הזה ממריאות טיסות נוספות לארה״ב אז דלפקי ההגירה שם לא משרתים רק את הטיסה של בריטיש.
- טיסה של כחמש שעות לשדה התעופה קנדי בניו–יורק. במהלך הטיסה מוגשת ארוחת צהריים ומאוחר יותר ארוחה קלה לפני הנחיתה בניו–יורק.
- נחיתה בשדה התעופה קנדי, בטרמינל 7, כטיסה פנימית בארה״ב. היציאה מהטרמינל אורכת בערך שתי דקות.
בכיוון ההפוך, מניו–יורק ללונדון, הטיסה לא עוצרת בשאנון.
טיסה מדהימה. חוויות אישיות אכתוב בהזדמנות אחרת.
הביקור שלי בניו–יורק
אני כאן לשבוע שלם. זה חריג עבורי כי אני לא רגיל להישאר באותה עיר ליותר משלושה–ארבעה ימים לכל היותר. הגעתי הפעם כדי לפגוש חברים טובים ולהנות מחגיגות ה-4 ביולי ומהסופ״ש הקרוב. אני צפוי לבקר בניו–יורק פעמים רבות בשנתיים הקרובות כי עוד ועוד חברים עוברים לעיר בעתיד הקרוב.
בין השאר אתארח הפעם במלון The London NYC. רבים לא יודעים את זה אבל מדובר במלון של רשת קונראד מקבוצת הילטון. לרשת יש מלון נוסף בניו–יורק, בדרום האי, שהוא אומנם יוקרתי למדי אך נחשב יוקרתי פחות מהלונדון. ביקורת מסודרת על המלון, או לפחות רשמים משהייה בו, אכתוב אחרי השהייה.
הערה מנהלתית לגבי הבלוג
ביום שני השבוע, ה-2 ליולי, לא פרסמתי פוסט בבלוג. זה לא היה מקרי.
במהלך החודשים הקרובים הולכים להיות שינויים רבים באתר ובבלוג. כך, לדוגמה, ביום ראשון הצגתי לכם את הכותב–האורח הראשון של הבלוג שבקרוב תראו פוסטים נוספים שלו. שמחתי לראות תגובות חיוביות על המהלך.
שינוי נוסף, שנכנס לתוקף מבחינתי ב-1 ליולי, הוא שלא בהכרח אפרסם פוסט בכל יום. החלטתי להתנתק מה׳מחויבות׳ הזאת שהצבתי לעצמי בשנתיים האחרונות. המשמעות היא שבימים מסוימים לא יעלה פוסט חדש ובימים אחרים יכולים לעלות אפילו שניים או שלושה פוסטים. בכל מקרה אשמור על המסורת של הפוסטים הקבועים בימים שלישי ושישי.
פרסום פוסט חדש בכל יום זה לא דבר טריוויאלי או פשוט. מרבית הבלוגרים, ובפרט בעברית, מפרסמים בקושי פוסט בשבוע בממוצע וגם זה דורש השקעה לא מבוטלת בזמן. אני מקדיש לפוסט מספר שעות בכל יום ולפעמים הבחירה לפרסם פוסט חדש בכל יום דורשת ממני קצת יותר ממה שהייתי רוצה. מצד שני, היו כבר מקרים בהם רציתי לפרסם יותר מפוסט אחד ביום, מסיבה טובה כזאת או אחרת, ובחרתי שלא לעשות את זה כדי לא לפגוע ב׳אחידות׳ עליה אני שומר כבר זמן רב. מבחינתי שני המצבים פחות סבירים והייתי רוצה להיות מסוגל לכתוב לכם בכל עת שמתחשק לי ובכל עת שיש לי מה לחלוק. פעם ביום, פעם בשבוע, חמש פעמים ביום… איך שיבוא. גם אעשה מאמץ לקצר את אורך הפוסטים היכן שאפשר.
תודה מראש על ההבנה.
פוסט מעניין ממש, למדתי הרבה דברים חדשים
לרגע חשבתי שזה הכותב אורח, שורה אחרונה במטוס 🙂
פוסט מאוד מעניין, וטוב ששחררת את עצמך מהמחויבות של פוסט כל יום..
תודה רבה ויישר כוח – בלוג מעולה שימשיך להיות מצוין גם ללא מחויבות לפוסט יומי.
פוסט מעניין מאוד!
מי שרוצה להבין מה זה ETOPS (משתמשים בטיסה שליאור לקח כדוגמה):
תודה על הקישור לסרטון!
באמת לא רציתי להרחיב בנושא ה-ETOPS משום שזה לא הכרחי לפוסט וסתם היה מאריך אותו.
שתי שאלות:
האם קנית את הכרטיס באוויוס או במחיר מלא? האם יש הבדל בתמחור שלו (הן בנקודות והן בכסף) מאשר טיסה במחלקת עסקים רגילה של בריטיש?
למה ישבת בשורה האחרונה? סתם כי זו בערך אחת הפעמים היחידות שבהן זה לא טרחני ומבאס?
אפרט עוד על הטיסה הזאת בפוסט עתידיים וכמובן אכתוב את החוויות שלי מהטיסה.
את הכרטיס רכשתי בכסף אבל בטיסה הזאת בדר״כ יש מושבי בונוס זמינים כך שאפשר להשתמש בנקודות. אין תמחור מיוחד.
ישבתי בשורה האחרונה משלוש סיבות: (א) זו הזדמנות לשבת בשורה האחרונה של מטוס בלי להתבאס מזה, וזה גם מאפשר לי להשתמש בכותרת הזאת לפוסט כפי שעשיתי. (ב) הנחתי שאם יהיה מושב ריק הוא יהיה בשורה האחרונה ככל הנראה, כי אנשים נוטים לרצות לשבת כמה שיותר קדימה, ובגלל קונפיגרציית המושבים העדפתי מושב ריק לידי. זו הייתה הנחה נמוכה כי השורה שלי הייתה ריקה לגמרי. (ג) קראתי בעבר שעדיף לשבת בשורה הראשונה או האחרונה כדי להנות מהנוף הטוב ביותר מהחלון, כי השורות האמצעיות הן מעל הכנף, והשורה הראשונה הייתה תפוסה/חסומה כשבחרתי את המושב שלי.
רק בקשה אחת – אל תקצר את אורך הפוסטים.
מסכים!
לפחות, אל תשתדל לקצר אותם 🙂
ואיך מתומחר התענוג?
אפרט על כך בהמשך, מבטיח. זה לא סוד כמובן – אני פשוט לא רוצה לכתוב את כל ההסבר כרגע על רגל אחת. בכל מקרה שילמתי בכסף ולא בנקודות.
יפה מאוד, תמיד המליצו לי לנחות בסיטי בביקור בלונדון כדי לחסוך טרטורים, טרם הספקתי אבל זה בתכנון.
פריט טריויה למתקדמים: אם טיסה 1 היא טיסת הדגל ברוב המקרים, אפשר לטעון שהיעד שמקבל הכי הרבה טיסות מספר 1 יכול להתהדר במדד חשיבות/מרכזיות כלשהו כי הרי הוא יעד הדגל.
בדיקה מהירה בקרב חברות מובילות (לא כולל אייר פראנס, שבניגוד לבריטיש לא החליפה את מספור טיסות הקונקורד וכרגע לא מפעילה טיסה כזאת, ובמקרה שלה החליפו את המספר כך שבהתאם לנוהל שלהם המספר האי זוגי היה בדרך חזרה לשארל דה גול) מעלה כי:
ניו יורק: 5 טיסות
לונדון וטוקיו: 4 טיסות
לוס אנג׳לס: 3 טיסות
מבחינתי, אחרי נסיון חד פעמי בטיסת אל-על 001, אני רק מקווה שטיסות הדגל בחברות אחרות משאירות רושם יותר חיובי…
רעיון מעניין, אהבתי!
עכשיו צריך מישהו שיישב וייבדוק מהי טיסה 001 של נגיד מאה חברות התעופה המובילות בעולם ונסכם את התוצאות.
לצורך ביקור (תיירותי בלונדון) האם היית ממליץ לטוס דרך LCY?
אני שואל כי לעיתים טיסה באמצעות קונקשין לשם יותר זולה מטיסה ישירה ללונדון (גם אם כמב גרושים יותר מטיסה עם קונקשן לשדה אחר בלונדון).
זה שדה נוח מאוד למבקרים בלונדון, כן. הוא גם קטנטן אז המעבר בו מהיר מאוד ביחס להית׳רו לצורך העניין. אבל זה גם תלוי במיקום של המלון שבחרת.
בשדה אין תחנת טיוב אבל יש תחנת DLR. הבעיה היא שה-DLR יכולה לקחת אותך רק עד תחנת בנק שנמצא באזור הסיטי שבו אין כמעט מלונות. רוב התיירים בלונדון בוחרים מלונות באזורים מערביים יותר של מרכז העיר וכדי להגיע לשם תידרש החלפה לקו של הטיוב או למונית. כך, לדוגמה, אם תייר בחר מלון באזור קנסינגטון אז כנראה שייקח לו אפילו פחות זמן להגיע לשם מהית׳רו מאשר מסיטי. לעומת זאת אם תייר בחר מלון באזור רח׳ ליברפול, כמו האנדז המקומי, אז LCY עדיף. נסיעה ברכב מ-LCY למרכז העיר אורכת בין 20 ל-30 דקות בדר״כ. מי שנוסע עם כבודת-יד בלבד יכול לקחת מונית מ-LCY לתחנת קאנינג-טאון, לדוגמה, ולהמשיך משם עם קו הג׳ובילי עד לתחנת גרין-פארק במרכז העיר.
כלומר, לסיכום, השדה עצמו נוח מאוד אבל הוא לא בהכרח קרוב משמעותית למרכז העיר מהית׳רו (שמקושר לעיר היטב).
יתרון נוסף של השדה למי שאין דרכון בריטי\אירופאי – התור לאימיגריישן קצר הרבה יותר בגלל שמדובר בשדה קטן שמשרת בעיקר נוסעים עסקיים מאירופה. אם בהיטרו לעמוד שעה+ בתור לאימיגריישן יכול להיות סטנדרטי, התור ב-LCY הרבה יותר קצר בד"כ
כן, בהחלט, גם בבידוק הביטחוני התור לרוב קצר ומהיר. זה שדה קטנטן באמת.
[מסכים עם מה שליאור כתב לגבי נוחות השדה לעומת נוחות הגעה למלון…]
אחרי יותר מ-5 ביקורים קצרים יחסית בלונדון, מטיסות סוויס מציריך (כאן אני גר), אני חייב להגיד שאני מקפיד לבחור *רק* טיסות ל\מ-LCY. שדה קטן נוח ואפקטיבי, "בלי טריקים בלי שטיקים". מעט מאד טיסות כך שבכל רגע נתון הטיסה "שלך" היא זאת שמקבלת את מירב תשומת הלב (דרכונים, מטען, ביטחון), עם אולי אולי עוד 2 טיסות במקביל. אין עיכובים בהמראות\נחיתות כי אין תורים על המסלולים. והנוף בנחיתה\המראה מספק בונוס נוסף!
מעולה, תודה רבה על הפידבק!
תודה על ההשקעה ועל התוצאה!
איך שנח לך, העיקר תכתוב – ובאריכות!
קל להגיע לשדה. הבידוק והיציאה ממנו קצרצרים. אין לאונג׳ ואין דיוטי פרי. יש שפה אחד או שניים די צפופים בהמתנה לטיסה. העליה למטוס הרבה פעמים רגלית.
בשעתו ברייס נתנה נקודות אוויוס לטיסה BA001 כמו בטיסה במחלקה ראשונה אבל ביטלה את זה
אכן אין לבריטיש טרקלין ב-LCY ונוסעי טיסה 001 מקבלים ארוחת בוקר באחת המסעדות בשדה. זה די מגניב האמת והאוכל היה טעים מאוד.
העלייה למטוס אכן רגלית. גם כן חווייה במקרה הזה.
[…] ישבתי בשורה האחרונה של המטוס – מבחירה – ואהבתי את זה! (יולי 2018) […]