מסביב לעולם בכיוון מערב: בדרך לניו-יורק

פוסטים קודמים בסדרה:

מבוא: מסביב לעולם בכיוון מערב

הייתי צריך להגיע לניו–יורק בשבוע הראשון של חודש יולי. ידעתי שאני רוצה לטוס במחלקת העסקים, או במחלקה ראשונה, עם העדפה ברורה לנסות מוצר כלשהו שטרם ניסיתי. דרישות סבירות סה״כ.

כרטיסי בונוס היו אפשרות חלשה למדי הפעם, כי:

• בעונת הקיץ, כשרוב העולם המערבי בחופשה, לחברות התעופה יש אינטרס ברור להקצות פחות מושבי בונוס וגם אלו נתפסים בדר״כ חודשים רבים מראש. הסיכוי למצוא מושבי בונוס מתאימים בתאריך נקוב בחודש יולי, בחיפוש של מספר שבועות מראש, הוא לא סיכוי גבוה. זה אפשרי, בהחלט, אבל האפשרויות יהיו מוגבלות במקרה הטוב.
  – – –
• כאמירה כללית מימוש נקודות לכרטיס בונוס מת״א לניו–יורק זה רעיון לא טוב. מחירי הכרטיסים בכסף בין הערים לרוב שפויים מספיק כדי לייתר את הצורך בכרטיס בונוס, בתור התחלה, ומצד שני קיטלוגה של ישראל כחלק מהמזרח–התיכון הופך את כרטיסי הבונוס – במרבית מועדוני התעופה – ליקרים יחסית עם עלות ממוצעת של 70,000 נקודות לכרטיס בכיוון–אחד במחלקת העסקים. גם אם נניח ערך ריאלי של 1.5 סנט/נקודה אז כרטיס בונוס כזה, בצירוף המסים וכו׳, יגיע למחיר של מעל 1100$. זה לא מחיר גבוה במיוחד אבל גם לא מציאה גדולה ביחס לחלופות.

במקביל בדקתי את האפשרות של כרטיס בכסף. הבעיה היא שכרטיסים בכיוון–אחד, ובפרט במחלקות הפרימיום, הם לרוב יקרים מאוד ולפעמים אף יקרים יותר מכרטיסי הלוך/חזור באותו הקו (אם כי לרוב הכרטיס הראשון יהיה במחלקת כרטוס גבוהה יותר עם תנאים גמישים יותר). כדי להגיע למחיר שפוי יותר צריך להיות מעט יצירתיים.

כך, לדוגמה, אם תרצו לטוס עם בריטיש בכיוון–אחד מת״א לניו–יורק במחלקת העסקים תאלצו להיפרד מסכום לא מבוטל של כ-3100$. זה התעריף הנמוך ביותר כיום, במחלקת כרטוס C. אבל כדי לחסוך לא מעט כסף תוכלו פשוט לרכוש כרטיס הלוך/חזור, במחלקת כרטוס I (נמוכה יותר), במחיר של כ-2500$ בלבד. כלומר, הוספת טיסת חזור – ושימוש בתעריף הלוך/חזור במקום בתעריף בכיוון–אחד – יכולה להוריד משמעותית את עלות הכרטיס. ומה אם אין כוונה להגיע לטיסת החזור וכל מטרתה בכרטיס היא להוריד את המחיר? ואם כך, למה טיסת החזור צריכה בכלל להיות במחלקת העסקים?

הכרטיס שלי עלה 1480$ בלבד

בחרתי לטוס עם בריטיש לא בגלל מחלקת העסקים של החברה. למעשה, אני נמנע ממנה בכל הזדמנות כי בעיניי היא בינונית להחריד. בחרתי לטוס עם בריטיש כי התעריף שמצאתי – הלוך/חזור לניו–יורק (OJ, למעשה) עם טיסת חזור במחלקת התיירים – איפשר לי לבחור בטיסה BA001 כטיסת ההמשך מלונדון לניו–יורק. זו טיסה שחלמתי לנסות במשך שנים.

הכרטיס שלי, אותו רכשתי באתר פרייסליין, נראה כך:

טיסת החזור, שאותה לא אטוס ככל הנראה, היא מניו–יורק ללונדון בסוף נובמבר במחלקת התיירים. מדוע בחרתי דווקא אותה? מהסיבה הפשוטה שהיא הייתה טיסת החזור הזולה ביותר שמצאתי בזכות תעריף אטרקטיבי מספיק של בריטיש בין ניו–יורק ולונדון. כל תאריך עתידי היה מתאים באותה מידה ואני בחרתי בתאריך שבו יש סיכוי כלשהו שבכל זאת ארצה להגיע לטיסה (סבירות נמוכה מאוד, אבל עדיין…).

חיפוש מורכב של כרטיס כזה במטריקס, תוך ניסיון לאתר טיסת חזור זולה בחיפוש רחב, ייראה כך:

ראו: המדריך לחיפוש מתקדם עם ITA Matrix (דצמבר 2016)

שימו לב לכל מאפייני החיפוש במקרה הזה:

• בחרתי בטיסות ספציפיות, ע״פ מספרי הטיסה, כדי לוודא שאקבל אך ורק תוצאות הכוללות את טיסות ההלוך הרצויות לי בתאריך המסוים.
  – – –
• בחרתי במחלקת כרטוס I בלבד כדי לבודד את התעריף המוזל שאני מעוניין בו ולא תעריפים יקרים יותר במחלקות כרטוס גבוהות יותר.
  – – –
• לטיסת החזור נתתי גמישות מקסימלית גם בתאריכים, גם בשדות המוצא (שבכולם פועלת בריטיש), וגם בשדות היעד, ואף איפשרתי טיסות עם מספר חברות תעופה אחרות (אמריקן, איבריה ופינאייר) אשר הן שותפות של בריטיש בברית וואן–וורלד ובפרט בשת״פ הטרנס–אטלנטי. אפשר להעמיס על החיפוש הזה עוד שדות מוצא, עוד שדות יעד ועוד חברות תעופה אבל בעיניי זה חיפוש רחב מספיק.

הנה, לדוגמה, אחד הכרטיסים שעלו בתוצאות החיפוש:

הכרטיס לעיל דומה לכרטיס שאני הזמנתי כשההבדל העיקרי הוא שטיסת החזור היא מבוסטון ללונדון במקום מניו–יורק ללונדון. כשאין כוונה לטוס אותה בכל מקרה – זה כמובן לא משנה. ראו את תעריפי הבסיס של הטיסות:

שדרוג למחלקה הראשונה

אחד המימושים הכדאיים לאוויוס הוא לשדרוג מחלקת השירות בטיסת בריטיש. לצערו של הנוסע הממוצע יש מגבלות משמעותיות על שדרוג ממחלקת התיירים למחלקת תיירים–פרימיום, ובפרט שלא ניתן לשדרג כרטיסים במחלקות הכרטוס המוזלות ביותר, אבל שדרוגים ממחלקת תיירים–פרימיום למחלקת העסקים או ממחלקת העסקים למחלקה הראשונה הם נוחים וכדאיים מאוד. השיטה של בריטיש די פשוטה: אם מושב כלשהו זמין כמושב בונוס אז הוא זמין גם לשדרוג. כך החיפוש קל יותר.

לשמחתי הרבה בטיסה שלי, BA166 ב-2 ליולי, היה לפחות מושב אחד זמין לשדרוג למחלקה הראשונה. השדרוג הושלם בקלות באמצעות מוקד שירות הלקוחות של בריטיש בישראל ועלה 12,500 אוויוס בלבד (זהו ההפרש בעלות כרטיס בונוס במחלקת העסקים לכרטיס בונוס במחלקה הראשונה בתעריף רגיל).

לאחר השדרוג קיבלתי כרטיס חדש במייל ומחלקת הכרטוס בטיסה הראשונה שונתה ל-Z (שהיא מחלקת הכרטוס בה משתמשת בריטיש למושבי בונוס במחלקה הראשונה). לעובדה הזאת כמובן אין השפעה על צבירת הנקודות מהטיסה שהיא לעולםע״פ מחלקת הכרטוס המקורית (I).

המראה מנתב״ג

הנחתי שבתחילת הקיץ, ביום שני בבוקר, נתב״ג יהיה עמוס מאוד. אפילו הגעתי לשדה כשעתיים לפני הטיסה – שזה שעה מוקדם יותר מבדר״כ. אבל לא היה צורך.

בקומת הנוסעים היוצאים חיפשתי את עמדת התשאול לנוסעים עם כבודת-יד. רש״ת מתעקשת לשנות את מיקום העמדה הזאת פעמיים בשבוע, או לפחות כך זה נראה, אז תמיד צריך לנחש איפה היא תהיה הפעם. ראיתי פקידה משועממת יושבת על כסא באזור מתוחם אז ניגשתי אליה ושאלתי היכן עמדת התשאול המדוברת. היא הסתכלה עליי במבט עקום ואמרה שהגעתי לעמדה הזאת – ופשוט אין אף אחד בתור. אז מצוין.

אחרי השלמת המשימה המיותרת הזאת ניגשתי למסלול המהיר של הבידוק הביטחוני, שמיועד בלעדית לנוסעי מחלקות הפרימיום הממריאים מנתב״ג, וגם שם לא היה אף אחד בתור. אגב, בדלפקי הצ׳ק–אין סוכני קרקע רבים ממהרים להצהיר שגם בעלי סטטוס גבוה יכולים להשתמש במסלול הזה אפילו כשהם טסים במחלקת התיירים – אך הסדרנים מתעקשים שזה שקר. פעם אחת איפשרו לי בכל זאת להשתמש במסלול המהיר כשהחזקתי כרטיס במחלקת התיירים (וסטטוס גבוה) אבל בפעמים אחרות ששאלתי לא איפשרו מעבר וטענו נחרצות שבעלי סטטוס גבוה לא יכולים להשתמש במסלול הזה (למעט בעלי סטטוס טופ–פלטינה של אלעל שממריאים בטיסת אלעל).

כל פעם מחדש מדהים אותי כמה מהיר ונוח המעבר בנתב״ג. לפחות לנוסעים כמוני. ברוב המוחלט של הפעמים עוברות פחות מ-15 דקות בין הרגע שהרכבת עוצרת לרגע שאני עומד ליד המזרקה המטופשת במרכז טרמינל 3. כך היה גם בתחילת יולי, למרבה השמחה.

בטרמינל 3 פועלים כיום חמישה טרקלינים: המלך דוד (אלעל), שלושה טרקליני דן (כולל החדש בשלוחה E) וטרקלין דן–פלוס שנמצא ליד בית הכנסת ומשרת בלעדית את נוסעיי בריטיש בכל הטיסות ונוסעיי יונייטד בטיסות הלילה. האחרון הוא הקטן ביותר אבל אפשר לומר גם הנעים ביותר לעומת אחיו הגדולים שנוטים להיות עמוסים למדי בשעות הבוקר. באופן טבעי נכנסתי אליו.

בטרקלין דן–פלוס אין אגף נפרד למחלקה הראשונה אבל זה לא כ״כ משנה. הטרקלין עצמו נעים, מרווח, שקט ויש בו מגוון הוגן של כיבוד ושתייה. אני לא מייחס חשיבות גדולה מדי לטרקלינים בנתב״ג כי מרבית הנוסעים מתארחים בהם לזמן קצר מאוד ואחרי שהם הגיעו ישר מהבית, אז, הצורך במתקנים הוא נמוך. ישבתי בטרקלין במשך שעה בערך עד שהתקדמתי לכיוון שער הטיסה.

המחלקה הראשונה של בריטיש

כמו שנהוג לומר: המחלקה הראשונה של בריטיש היא אחת ממחלקות העסקים הטובות בעולם.

להגיד שהטיסה ללונדון הייתה חווייה מיוחדת? לא, היא לא הייתה. אבל לגמרי מוצדק וכדאי להוסיף 12,500 אוויוס כדי לטוס במחלקה הראשונה לעומת מחלקת העסקים שבה המושבים צפופים יותר והשירות מוקפד פחות.

אפשרויות האוכל הפתיעו לטובה. השולחן של המושב היה גדול מספיק והשירות היה בסדר גמור (אם כי לא מדהים, ולא ציפיתי למדהים בטיסה של בריטיש).

מהתפריט בחרתי את האפשרות הרביעית – חביתה מתוחכמת בג׳בטה – וזו הייתה אחת הארוחות הטובות שאכלתי במטוס בזמן האחרון. כמה בייסיק – ככה טעים.

נחיתה בהית׳רו

המטוס התחבר לשרוול במבנה B בטרמינל 5. פחות שכיח שמטוסים רחבי–גוף מתחברים לשרוול במבנה המרכזי (A) כך שתמיד יש נסיעת רכבת קצרה למעט כשיש טיסת המשך שיוצאת מאותו מבנה (סיכוי נמוך אבל זה קורה).

במבנה המרכזי ניגשתי מיד למסלול המהיר בהגירה שמיועד לנוסעי מחלקות הפרימיום ובעלי סטטוס גבוה של ברית וואן–וורלד. לפעמים כמעט ואין אנשים בתור וכל התהליך אורך בקושי חמש דקות אך הפעם (יום שני בבוקר המאוחר, בכל זאת) היה תור של כמה עשרות אנשים לפניי ולקח לי כמעט חצי שעה לעבור את ההגירה ולצאת מהטרמינל.

כברירת מחדל אני משתדל תמיד להזמין איסוף מהשדה או לקחת מונית אך בלונדון נסיעות פרטיות כאלו עולות לא מעט (בדר״כ לפחות 65 פאונד) ולעומתן יש חלופה נוחה של שימוש ברכבת. נוסעים עסקיים, ובפרט אלו שצריכים להגיע לאזור פדינגטון (סמוך להייד–פארק), מעדיפים לרוב לנסוע בהית׳רו–אקספרס שהיא לא זולה במיוחד אך מהירה ונוחה להפליא (לרבות אינטרנט אלחוטי). אני, שהייתי צריך להגיע לאזור דרומי יחסית של מרכז לונדון, העדפתי לקחת את הטיוב. זמן היה לי בשפע.

נסיעה בטיוב למרכז לונדון, בקו הכחול (פיקדילי), היא נוחה ועולה 6 פאונד. הנסיעה אורכת כ-55 דקות עד מרכז העיר. נדרשתי להחליף לקו אחר בתחנת גרין–פארק ובסופו של דבר לקח לי בערך שעה וחצי להגיע מהית׳רו למלון שלי, Holiday Inn Express Royal Docks, שנמצא בסמוך תחנת הטיוב קאנינג–טאון.

בחרתי במלון הזה גם בגלל המחיר וגם בגלל המרחק שלו משדה התעופה סיטי (LCY) שממנו המראתי בבוקר למחרת.

ערב אחד במרכז לונדון

כבר שנים שלא יצא לי להגיע ללונדון ליותר מיומיים. הביקור האחרון שלי בעיר היה בדצמבר 2017 כשנסעתי עם נטע לראות את שווקי חג המולד. גם הביקור ההוא כלל לילה אחד בלבד במרכז העיר.

אז, באותו ערב, פגשתי חברה טובה שגרה באנגליה ועובדת כעת בלונדון. חשבנו לצאת להצגה טובה בווסט–אנד אבל בסוף התפשרנו על תוכנית אומנותית צנועה יותר שכללה בעיקר שיטוט ברחובות היפים של אזור הסוהו וקובנט–גארדן עם עצירה בכמה מסעדות/פאבים. היה מוצלח מאוד.

הנסיעה מ/אל המלון, שוב בטיוב, ארכה כעשרים דקות בכל כיוון ועלתה כמה פאונדים נוספים. נסיעה ברכב לא הייתה חסכונית יותר בזמן אבל גם לא יקרה משמעותית (לפחות עם אובר). בכל מקרה, המלון הזה לא מתאים בעיניי לתייר הממוצע בלונדון כי זמן/עלות ההתניידות למרכז העיר היא גבוהה מדי.

המלון עצמו היה בסדר גמור. כל מה שאפשר לצפות ממלון של רשת HIX. הלילה עלה לי 15,000 נקודות של מועדון IHG Rewards כי המלון השתתף ברשימה של מבצע PointBreaks.

המראה מלונדון סיטי (LCY)

בבוקר נסעתי עם אובר לשדה התעופה סיטי (LCY). שדה קטנטן שנראה ומריח כמו מספנה. הנסיעה ארכה כ-7 דקות בלבד ועלתה 6.5 פאונד.

אחרי צ׳ק–אין ומעבר מהיר בבידוק הביטחוני שהיה כמעט ריק מאדם המשכתי למסעדה The Pilots. בעבר בריטיש הפעילה טרקלין ב-LCY לטובת נוסעיי טיסה BA001 אבל זה כנראה הוכיח את עצמו כלא–כלכלי בעליל והטרקלין נסגר. במקום הטרקלין בריטיש מציעה לנוסעיי הטיסה להנות מארוחת בוקר במסעדה. באופן מעניין אף אחד לא הזכיר סכומים או מגבלות ופשוט התבקשתי להזמין מה שמתחשק לי מהתפריט תוך הבטחה שלא יהיה חיוב. הזמנתי מנה של אגס בנדיקט, מיץ תפוזים וקפה – ובסוף הארוחה אכן לא שילמתי.

כשהגעתי לשער הטיסה מצאתי את עצמי לבד מול סוכן קרקע ידידותי להפליא. מיד אחרי הגיעו שני נוסעים נוספים. הוא יידע אותנו שאנחנו שלושת הנוסעים האחרונים של הטיסה וסה״כ יהיו במטוס 21 נוסעים בלבד (מתוך 32 מושבים). הוא ליווה אותנו לקומה התחתונה, בגובה המסלול, והלך איתנו עד המטוס שחנה בסמוך. ממש חוויית בורדינג ייחודית שמזכירה יותר את שוק הטיסות הפרטיות.

הטיסה לניו–יורק

את הסיפור של טיסה BA001 כתבתי סיפרתי בפוסט קודם – כאן – ולכן לא אחזור על הדברים.

השירות בטיסה היה נהדר עם שלושה אנשי צוות שהקפידו להראות נוכחות בכל עת והיו מנומסים ואדיבים בצורה בלתי רגילה. אני מנחש שבריטיש בוחרת בפינצטה את אנשי הצוות שמשרתים בטיסות BA001 ו-BA002.

ההמראה מ-LCY היא חוויה בפני עצמה. להיות במרכז לונדון ולהרגיש שאתה ממריא מאיזה שדה של עיירה נידחת שמשום מה ממוקם על נהר. השדה מארח רק מטוסים צרי–גוף כי מסלול ההמראה שלוף באורך של 1500 מ׳ בלבד, הוא קצר מדי למטוסים גדולים יותר. בשדה פועלות כיום 12 חברות תעופה בלבד כשבריטיש היא היחידה שמפעילה טיסה מהשדה ליעד מחוץ לאירופה. המטוס הגדול ביותר שיכול לנחות בשדה הוא ה-A220 של איירבאס (לשעבר סדרה C של בומברדייה).

לאחר ההמראה השדה נראה מצוין מהאוויר:

לאחר ההמראה החל שירות חלוקת משקאות לצד מנת פתיחה קלה. בחלק הראשון של הטיסה, מלונדון לשאנון, יש שירות חלקי בלבד. כמובן שהתפריטים חולקו כבר אז יחד עם סט אוזניות מבטלות–רעש.

אחרי כשעה המטוס נחת בשדה התעופה שאנון באירלנד (SNN). בשלב זה המטוס מתודלק, וככל הנראה גם מוטענות בו מנות האוכל ועוד, ובינתיים כל הנוסעים יורדים ועוברים מסלול הליכה קצר בטרמינל.

התהליך בשדה כולל בידוק ביטחוני (בעמדות שהיו ריקות ועם אנשי בידוק ידידותיים במיוחד) ולאחר מכן מעבר בעמדות הגירה של ארה״ב. כן, בשדה באירלנד מופעלות עמדות הגירה של ארה״ב ובעצם נוסעי טיסה BA001 נכנסים לארה״ב כבר באירלנד. כמובן שלא היה תור בעמדות האלו כי מבחינת הלו״ז טיסה BA001 היא היחידה שממריאה לארה״ב בשעה הזאת של היום (ויש טיסות אחרות משאנון לארה״ב…).

בקושי עשרים דקות לאחר היציאה מהמטוס כבר היינו כולנו מוכנים לבורדינג בשער הטיסה. בריטיש לא מפעילה טרקלין בשדה אבל באופן משעשע טרחה לגדר אזור קטן עם כורסאות ליד השער. בכל מקרה, מספר דקות מאוחר יותר כבר עשינו בורדינג מחדש אז באמת שאין שום צורך בטרקלין או כל סידור אחר.

בחלק השני של הטיסה, משאנון לניו–יורק, מוגשת ארוחה מלאה ובשלב מאוחר יותר כיבוד קל לקראת הנחיתה. אני בחרתי בצלעות כבש והמנה הייתה טובה למדי.

המושבים במטוס נוחים מאוד במצב ישיבה ואין ספק שאני מעדיף אותם על פני המושבים במחלקת העסקים הרגילה של בריטיש. במצב שינה, לעומת זאת, המושבים מציעים נוחות בינונית אם כי לי באופן אישי זה לא הפריע והצלחתי לנמנם לאורך הטיסה. כמובן שהצוות יישמח להכין את המושב למיטה בכל עת עם סט מצוין של כרית ושמיכה. התרשמתי לטובה, ובפרט שמדובר בטיסת יום שרוב הנוסעים, לפחות להערכתי, לא ישנים בה.

כשהטיסה נוחתת בשדה התעופה ניו–יורק קנדי (JFK) היא מתקבלת כמו טיסה פנימית בארה״ב, משום שהנוסעים עברו הגירה ומכס כבר באירלנד, ולכן היציאה מהשדה היא מהירה מאוד. זה תענוג של ממש ויתרון עצום לטיסה BA001.

לסיכום

לשלם קרוב ל-1500$ כדי לטוס מת״א לניו–יורק זה לא טריוויאלי. אבל לכרטיס הזה היו מספר יתרונות משמעותיים בעיניי:

• יכלתי לבחור בדיוק את הטיסות שרציתי, מבלי להתפשר על הלו״ז, ובטיסות האלו לא היו מושבי בונוס זמינים.
  – – –
• יכלתי לבחור בטיסה BA001 כטיסת המשך מלונדון לניו–יורק מה שלא אפשרי בכל התעריפים הקיימים של בריטיש.
  – – –
• בגלל שרכשתי כרטיס בכסף הייתה לי אפשרות לשדרג את הטיסה ת״א–ללונדון למחלקה הראשונה בעלות נמוכה למדי.
  – – –
• מהטיסות האלו צברתי בערך 8,500 מיילים לסטטוס במועדון של אלסקה ובנוסף בערך 21,500 מיילים למימוש (בשווי ריאלי של 430$ לפחות).

כלומר, בשקלול הקרדיט שצברתי הכרטיס עלה קרוב יותר ל-1000$. עדיין סכום לא מבוטל אבל מבחינתי לגמרי מוצדק לאור התמורה.

כל הטיסות היו מצוינות ובפרט טיסה BA001 שהייתה חוויה ענקית שאני מקווה לחזור עליה בקרוב כי פשוט התאהבתי.