מסביב לעולם בכיוון מערב: קפיצה לטוקיו

פוסטים קודמים בסדרה:

מבוא: מסביב לעולם בכיוון מערב
מסביב לעולם בכיוון מערב: בדרך לניו–יורק
מסביב לעולם בכיוון מערב: שבוע במנהטן
מסביב לעולם בכיוון מערב: עצירה בשיקגו

המסע לטוקיו, שכלל שלוש טיסות רצופות, החל בצהריי יום רביעי בשדה התעופה הבינ״ל של שיקגו (ORD). הטיסה הראשונה היתה להונג–קונג במחלקה הראשונה המצוינת של קתאי.

טיסת קתאי להונג–קונג

חברת התעופה האסייתית המצוינת מפעילה כיום טיסות נון–סטופ משדה הבית שלה בהונג–קונג (HKG) לשבעה שדות תעופה בארה״ב: ניו–יורק קנדי (JFK), ניוארק (EWR) בוסטון (BOS), שיקגו אוה׳רה (ORD), וושינגטון דולס (IAD), לוס אנג׳לס (LAX) וסן פרנסיסקו (SFO). בשנה הבאה יתווסף הקו לסיאטל טאקומה (SEA) וכמו כן מפעילה החברה מספר קווי מטען לארה״ב.

הטיסה משיקגו להונג–קונג היא אחת הארוכות ביותר ברשת הקוים של קתאי. מרחק הטיסה הוא כ-7,800 מייל וזמן הטיסה, בכיוון הונג–קונג, הוא כ-15 שעות ו-20 דקות. לצורך השוואה – טיסת אלעל מת״א ללוס אנג׳לס מכסה מרחק של כ-7,600 מייל ׳בלבד׳.

(א) הזמנת הכרטיס

במקור כרטיס בונוס בכיוון–אחד משיקגו ליוהנסבורג שהזמנתי במועדון MileagePlan. בחרתי ביוהנסבורג כיעד בין השאר משום שבזמנו לא הייתה זמינות של מושבי בונוס בטיסות מהונג–קונג לת״א. הכרטיס הזה, שכלל טיסה במחלקה הראשונה להונג–קונג, עלה 70,000 מיילים וכמה עשרות דולרים במסים. מאוחר יותר שיניתי את הכרטיס כך שבמקום טיסת המשך מהונג–קונג ליוהנסבורג (עם הפסקה של מספר חודשים בהונג–קונג) הוא יכלול טיסת המשך לת״א (עם הפסקה של מספר ימים בלבד). אחרי השינוי הכרטיס עלה 70,000 מיילים (ללא שינוי) ו-90$ במסים. מימוש פנטסטי למיילים של אלסקה.

חשוב לציין שלא קל למצוא זמינות למושבים בטיסות קתאי במועדון של אלסקה. זה כי אלסקה אינה שותפה בברית וואן–וורלד ומסתבר שהיא מקבלת מקתאי גישה מוגבלת יותר למושבים, ביחס למועדוני תעופה מהברית, ולכן אם מושב בונוס יהיה זמין להזמנה למשל למועדון של בריטיש אין זה אומר שהוא יהיה זמין גם למועדון של אלסקה. החדשות הטובות הן שקתאי סה״כ משחרתת לא מעט מושבי בונוס למועדוני תעופה זרים, בכל מחלקות השירות, וכמו כן החברה נוטה לשחרר מושבי בונוס נוספים בסמוך למועד הטיסה ע״פ זמינות.

(ב) צ׳ק–אין ושירותי קרקע

לא טרחתי לבצע צ׳ק–אין מוקדם לטיסה ופשוט הגעתי לדלפק של קתאי בשדה כדי לאסוף את כרטיס העלייה למטוס. ממילא נדיר שיש תור בדלפקי המחלקה הראשונה. אחרי צ׳ק–אין זריז המשכתי לעבר הבידוק הביטחוני (מסלול מקוצר לנוסעי מחלקות הפרימיום) וכמה דקות אח״כ כבר שוטטתי בטרמינל בחיפוש אחר הטרקלין של בריטיש בו משתמשת קתאי.

לטרקלין של בריטיש שני אגפים כשאחד מהם משמש בלעדית את נוסעי המחלקה הראשונה (של קתאי גם כן) וככל הנראה גם בעלי סטטוס אמרלד בברית וואן–וורלד. מדובר בטרקלין בינוני להחריד עם היצע סביר אם כי לא יוקרתי של משקאות אלכוהוליים ובופה מעליב. בריטיש מרשה לעצמה להפעיל טרקלינים כאלו אבל קתאי לא הייתה מעלה על דעתה לשים את שמה על החלטורה הזאת. לפחות עובדי הטרקלין היו אדיבים ובשיא היו בטרקלין חמישה אנשים כולל אותי.

אחרי מספיק זמן בטרקלין, שממנו יצאתי בעיקר רעב, המשכתי לשער הטיסה. כיאה לחברת תעופה אסייתית מובילה, קתאי מקפידה על עלייה מסודרת למטוס ונוסעי המחלקה הראשונה עולים ראשונים.

(ג) הטיסה להונג–קונג

טסתי בעבר במחלקה הראשונה של קתאי, וידעתי בדיוק למה לצפות, אבל מעולם לא בטיסה ארוכה כ״כ של יותר מ-15 שעות. לא שאני מתלונן. קתאי מציעה את אחת מהמחלקות הראשונות הטובות בעולם עם רמת שירות גבוהה מאוד בצורה עיקבית (ומוצר קשה נוח למדי אבל לא מהשורה הראשונה בעולם כיום).

אין כמו להתחיל את הטיסה עם כוס שמפנייה…

בטיסה זו ישבתי במושב 2K והייתי אחד מארבעה נוסעים בלבד במחלקה (בה שמונה מושבים). המושב ׳מולי׳ היה פנוי כך שיכלתי להנות מפרטיות גבוהה יותר.

בטיסה כ״כ ארוכה יש זמן להכל. לעבוד, לראות סרטים, לאכול כמו שצריך וכמובן לישון. אגב, בגלל פער הזמן בין שיקגו להונג–קונג הטיסה ממריאה בצהריי היום ונוחתת בהונג–קונג בערב של היום למחרת כך שכביכול ׳מאבדים יום׳ בטיסה. אבל כל זה קורה בזמן שהצוות של קתאי עושה עבודה נהדרת וכמובן לא חסר מה לאכול ומה לשתות. ההמלצה הקטנה שלי: Hong-Kong Style Milk Tea.

גם קתאי, כמו לופטהנזה, מגישה קוויאר במחלקה הראשונה שלה. אני בעקרון לא אוכל מאכלי ים, סתם כי זה לא טעים לי, אבל כשמגישים לך קוויאר במחלקה הראשונה של אחת מחברות התעופה הטובות בעולם – אתה אוכל, ועוד איך אוכל.

טיסות אסיאנה לטוקיו

הטיסה להונג-קונג הייתה הראשונה מתוך שלוש בדרך שלי משיקגו לטוקיו. שתי הטיסות הבאות היו של חברת התעופה הדרום-קוריאנית אסיאנה (המתחרה הישירה של קוריאן) כששתיהן, במקרה, היו במטוס ה-A380 של החברה שמשרת גם בקוים קצרים יחסית כמו הקו להונג-קונג והקו לטוקיו. כמובן שידעתי על כך מראש וזו לא הייתה הפתעה.

בעצם יצרתי קונקשיין לא-מוגן של כארבע שעות בהונג-קונג (בשעות הערב, בין 20:30 ל-00:30). כלומר, הטיסות של אסיאנה התאימו לי בול בלו״ז ואיפשרו לי לוותר על עצירה בהונג-קונג ללילה אחד או יותר.

(א) הזמנת הכרטיס

מועדוני תעופה רבים מבקשים 25,000-20,000 נקודות לכרטיס בכיוון-אחד מהונג-קונג לטוקיו במחלקת העסקים. הרבה חברות תעופה פועלות בחלק הזה של אסיה כך שלמצוא מושבי בונוס זה לא אתגר גדול.

אני בחרתי להשתמש ב-22,500 מיילים של אוויאנקה (ו-50$ במסים). את הכרטיס הזמנתי ישירות באתר של מועדון LifeMiles.

ברמת העקרון יש טריק בעזרתו אפשר להוריד מעט את העלות במיילים וזאת ע״י הוספת טיסה פנימית בתוך יפן (במחלקת התיירים) בהנחה שאפשר להימנע מלהגיע אליה (כלומר, שלא מוסרים כבודה).

(ב) צ׳ק-אין ושירותי קרקע

אחרי הנחיתה בשדה המשכתי לעבר הדלפקים לנוסעים במעבר. לא יכלתי לקבל כבר בשיקגו את כרטיסי העלייה למטוס לטיסות של אסיאנה, ולא מצאתי הזדמנות לעשות צ׳ק-אין אונלייו ולהדפיס בעצמי, ולכן קיבלתי אותם בדלפק המתאים. מיד אח״כ המשכתי לבידוק הביטחוני ומשם לטרמינל. בשדה בהונג-קונג כל התהליך הזה הוא פשוט ונוח יותר מברוב השדות.

התלבטתי אם לגשת לטרקלין הסנטוריון של אמקס – שאליו יש לי גישה חינמית בזכות כרטיס הפלטינום – אבל בחרתי שלא, כי: (א) כבר הייתי בו בעבר. (ב) הייתה לי חלופה והייתי סקרן לראות את הטרקלין שבו בחרה אסיאנה להשתמש.

אבל הטרקלין של אמקס בהונג-קונג נראה מצוין:

אסיאנה לא מפעילה טרקלין עצמאי בשדה של הונג-קונג. בזמנו היא השתמשה בטרקלין של הונג-קונג איירליינס (Club Bauhina) אבל כעת, להבנתי, היא משתמשת בטרקלין של סינגפור איירליינס (או של תאי או יונייטד, כתלות בשעת הטיסה ולבחירתך הנוסע). הטרקלין בו ביקרתי נמצא ליד שער 23.

בהחלט לא מדובר בטרקלין מפואר במיוחד או יפה במיוחד. אבל הוא היה נוח מספיק לשעות הבודדות שהיו לי להעביר, ובפרט שיש לו עמדות עבודה באזור שקט של הטרקלין. כמובן, כיאה לטרקלין של חברת תעופה אסייתית, בטרקלין יש בופה ראוי ובר אלכוהול מספק בהחלט.

ב-23:45 התחיל הבורדינג לטיסת ההמשך שלי לסיאול אינצ׳ון (ICN). 

(ג) הטיסות לטוקיו

מטוסי ה-A380 של אסיאנה מציעים מחלקת עסקים מתקדמת יחסית בקונפיגרציית מושבים 1-2-1. לא מעט חברות תעופה מכניסות שישה מושבים בשורה במחלקת העסקים ב-A380, אם כי זה אפשרי יותר בקומה התחתונה מאשר בעליונה.

במטוסים של אסיאנה המחלקה הראשונה היא בקומה התחתונה. זה אומר שקדמת הקומה העליונה אין שני תאי שירותים בגודל מוגזם כמקובל. במקום אחד מתאי השירותים בחרה אסיאנה להציע מעין ׳טרקלין׳ לנוסעי מחלקת העסקים שם אפשר למצוא ספה נוחה, מגזינים לקריאה, כיבוד קל ומשקאות.

הטיסה לסיאול הייתה טיסת לילה קלאסית ומחלקת העסקים הייתה בעיקר ריקה. כמו הרוב גם אני הלכתי לישון קצת אחרי ההמראה. השירות לאורך הטיסה היה מינימלי אבל זה מתוך כוונה לשמור על השקט בשעות הלילה.

בסיאול ניגשתי ישר לטרקלין של אסיאנה וביליתי בו זמן קצר עד שטיסת ההמשך שלי, לטוקיו, הייתה מוכנה לבורדינג. כתבתי על הטרקלין הזה בעבר.

הטיסה לטוקיו, גם היא במטוס ה-A380 הענק, הייתה קצרה ולא מרגשת. שירות טוב, ארוחה קלה, נוף מהחלון, מחלקת עסקים כמעט מלאה ונחיתה בזמן בנאריטה (NRT).

לסיכום

שמחתי על ההזדמנות לטוס שוב במחלקה הראשונה של קתאי ועוד בטיסה כ״כ ארוכה. באמת שמדובר במוצר נהדר. זה מדהים שכרטיס בונוס מארה״ב לישראל במחלקה הראשונה, דרך הונג-קונג, עולה רק 70,000 מיילים של אלסקה וכמה עשרות דולרים במסים.

טיסות ההמשך במטוסי ה-A380 היו נוחות מאוד והתאימו לי בול ללו״ז – אז שמחתי על הזדמנות נוספת לטוס עם אסיאנה שבעיניי היא חברת תעופה מצוינת.

בפרק הבא: איך ביליתי שלושה לילות בטוקיו ואיך נסעתי משם לבנגקוק.