איך הכל התחיל?

בינואר 1999 חברות תעופה יכלו לרכוש דלק סילוני ולשלם פחות מ-35 סנט לגלון. מחיר ריצפה במובנים של היום. שנה מאוחר יותר המחיר כבר היה כפול, ובסוף שנת 2000 אנליסטים העריכו שהמחיר יחצה את רף הדולר (מה שקרה בפועל רק ב-2004). יצרניות המטוסים הבינו דבר אחד: הדור הבא של מטוסי הנוסעים חייב להיות חסכוני בדלק באופן משמעותי, ומנועים משופרים לא יספיקו לבדם.

בינואר 2003, אותה שנה שבה קורקעו סופית מטוסי הקונקורד בין השאר בשל צריכת דלק לא סבירה בעליל, הודיעה בואינג על פתיחת תוכנית בשם 7E7 במטרה לפתח מטוסים בעלי יעילות גבוהה. באפריל 2004 התוכנית קיבלה אישור סופי להתקדם לשלב התכנון, לצד הזמנה עתידית של 50 מטוסים ראשונים מחברת התעופה היפנית אול-ניפון, והשם ״Dreamliner״ הפך למותג. בואינג התכוונה להתחיל את הייצור ב-2008, מה שלא קרה בפועל.

סדרת ה-787 כוללת שלושה דגמים: 787-8 הקטן, 787-9 הפופולרי במיוחד והאח הגדול 787-10 שיכול להטיס למעלה מ-330 נוסעים אבל לטווח קצר יותר. עלות הפיתוח של מטוסי הסדרה הזו נאמדת בלמעלה מ-30 מיליארד דולר, ולפי הערכות בואינג תצטרך למסור בסביבות 2,000-1,500 מטוסים כדי להחזיר את ההשקעה. זו משימה לא פשוטה אבל בואינג בהחלט בדרך הנכונה.

מסירות מטוסים

חברת התעופה היפנית אול-ניפון הייתה הראשונה לקבל לצי שלה מטוס דרימליינר (787-8). זה קרה ב-26 לספטמבר 2011 – לפני פחות מעשור – וטיסת הבכורה המסחרית התקיימה כחודש לאחר מכן. תחילתו של עידן. מאז קיבלה החברה 74 מטוסים מהסדרה והיא מפעילה את הצי הגדול ביותר של מטוסי דרימליינר בעולם ומחזיקה בהזמנות ל-21 מטוסים נוספים.

ב-2014 הייתה אייר ניו-זילנד לחברת התעופה הראשונה שקיבלה את דגם 787-9 שהפך מאז לנפוץ יותר משני אחיו גם יחד. החברה קיבלה עד כה 12 מטוסי דרימליינר ומחזיקה בהזמנות ל-8 מטוסים נוספים.

ב-2018 הייתה סינגפור איירליינס לחברת התעופה הראשונה שקיבלה את דגם 787-10. המטוס כולל 337 מושבים בתצורה של שתי מחלקות שירות. החברה קיבלה עד כה 15 מטוסי דרימליינר, כולם מדגם 787-10, ומחזיקה בהזמנות ל-29 מטוסים נוספים מאותו הדגם.

בתחילת אפריל 2021 – כ-9.5 שנים בלבד לאחר מסירת המטוס הראשון – מסרה בואינג לסינגפור איירליינס את מטוס ה-787 האלף. בכך הפכה סדרת הדרימליינר לזו שהגיעה לרף מכובד זה במהירות הגבוהה ביותר בהפרש ניכר. לשם השוואה: לסדרת ה-777 הפופולרית לקח כמעט 18 שנים להגיע לאותו רף (מאפריל 1994 למרץ 2012) וסדרה זו אף כוללת יותר דגמים.

בואינג מחזיקה בהזמנות לכ-500 מטוסים נוספים מסדרת ה-787.

ה-787 בנתב״ג

מלבד מטוסי אלעל, המחזיקה ב-15 מטוסי דרימליינר (רובם מדגם 787-9), אפשר לראות בנתב״ג באופן קבוע או מזדמן גם מטוסי דרימליינר של חברות תעופה רבות כמו יונייטד, בריטיש, היינאן, לאטאם, וירג׳ן, אמריקן, אייר-אירופה, איתיחאד, אייר-קנדה, רויאל ג׳ורדניאן, אתיופיאן ואחרות.

אלעל מחזיקה בהזמנה למטוס דרימליינר נוסף וכיום 15 מטוסי הדרימליינר הם לב ליבו של הצי ומשרתים בכל הקוים החשובים ביותר של החברה. בצל הקורונה מטוסים אלו ביצעו בשנתיים האחרונות מספר טיסות ארוכות במיוחד, מיעדים כמו לימה ופרת׳, וזאת בזכות טווח הטיסה המשופר של מטוסי ה-787-9.

2 תגובות

  1. יצחק

    מטוס נח אלא שבאלעל הוא צפוף להחריד
    דבר אחד לא צויין שזמן הטיסה לניורק התארך משמעותית

    הגב
    • Lior@FlyingOut

      זמן הטיסה התארך בגלל טריקים שעושים הטייסים כדי לקבל שכר מעט גבוה יותר. עובדה שיונייטד ואלעל טסו ל-EWR באותו דגם מטוס – וטיסת יונייטד הייתה אורכת כחצי שעה פחות.

      מטוסי ה-787 לא איטיים משמעותית ממטוסי ה-777 לדוגמה.

      הגב

השאר תגובה

BoardingArea