יש הטוענים כי הטרקלין של טורקיש הוא אחד הטובים באירופה. הוא גדול, עמוס במתקנים ודי מפואר. בהחלט שאפשר להעביר בו שעות רבות אם צריך. אבל הוא לא חף ממגרעות – ואולי הוא בכלל לא מצדיק את המוניטין שלו. אחלוק אתכם את דעתי.
טרקלין הדגל של טורקיש, CIP Lounge, נועד לשרת את נוסעי מחלקת העסקים של טורקיש בטיסות בינ״ל (החברה לא מציעה מחלקה ראשונה בצי שלה). הוא זמין גם לבעלי סטטוס גולד בברית סטאר. מכיוון שאטאטורק (IST) הוא שדה עמוס מאוד שמטפל בכמה עשרות מליוני נוסעים בשדה – בכל רגע נתון ישנם בשדה הרבה מאוד נוסעים הזכאים להשתמש בטרקלין.
בעבר ביקרתי בו לעיתים תכופות יותר, בדר״כ לביקורים קצרים מאוד, אבל כבר זמן רב שלא טסתי עם טורקיש. עד השבוע.
הטוב
ניתן להיכנס לטרקלין באמצעות סריקת כרטיס העלייה למטוס. כן, זה יתרון די שולי, אבל אני חושב שזה דווקא יתרון מעניין שלא קיים כמעט באף טרקלין אחר בעולם. במקום להמתין בתור לדלפק הקבלה ניתן פשוט פשוט להתקדם לשערי הכניסה, לסרוק את הכרטיס ולהמשיך לתוך הטרקלין.
מגוון רחב של אזורי ישיבה. הטרקלין גדול הרבה יותר ממה שהוא נראה במבט ראשון. יש מגוון אזורים עם מגוון אפשרויות ישיבה. לפי מקור אחד הטרקלין יכול להכיל יותר מ-1,000 אורחים אבל להערכתי הכוונה למספר מקומות הישיבה. לפי מקור אחר הטרקלין יכול להכיל יותר מ-2,000 אורחים – אבל זה נשמע לי מעט מופרך.
הטרקלין עמוס במתקנים לרווח האורחים. יש חדר קולנוע עם מכונת פופקורן, שולחן ביליארד, סימולטור גולף, חדרי שינה (לא כולם זכאים) ועוד.
הרע
בשעות מסוימות הטרקלין עמוס מאוד. ממש כמו השדה עצמו. זהו הטרקלין היחיד של ברית סטאר בשדה וכנראה שיש יותר מדי נוסעים המחזיקים בסטטוס גולד בברית. אם תגיעו בשעות העומס ממש תתקשו למצוא שני מושבים צמודים פנויים – לפחות בקומה העליונה ובאזורי הישיבה שקרובים יותר לכניסה.
השירות בטרקלין כמעט ולא קיים. יש אינספור אפשרויות לאוכל ושתייה, וכמובן שיש אזורי ישיבה, אבל בטרקלין לא מסתובבים מלצרים או אנשי שירות אחרים. אם אתם רוצים קפה – לכו חפשו את המכונה.
כדי להתחבר לאינטרנט האלחוטי צריך להדפיס קוד וסיסמה. כלומר, כל אורח בטרקלין מקבל קוד משתמש ייחודי עם סיסמה משלו.
המכוער
השטיחים העגולים האלו. קודם כל – הם נראים רע לטעמי, אבל זה ניחא. שנית – הם בולטים מהריצפה, בהיותם שטיחים, וזה יכול להיות מטרד אמיתי עבור מי שמסתובב בטרקלין עם מזוודת טרולי בעלת ארבעה גלגלים.
אם מתחשק לכם לקרוא ביקורת מקיפה על הטרקלין – קראו את מה שכתב מתיו, בלוגר אמריקאי פופולרי, מוקדם יותר השנה.
יצא לי לא אחת להעביר כמה שעות טובות בטרקלין זה, בהמתנה לטיסות למזרח הרחוק או בחזרה מהמזרח, אכן טרקלין עמוס ואפילו רועש. ברב הזמן מתרחשת בו תנועת אנשים כך שלעיתים אפילו קשה לנמנם. היו פעמים שאפילו השתמשתי באוזניות המבטלות רעשים כדי "לזכות" בקצת שקט. אך כיוון שזה בחינם אז "נסבול" ולא נתלונן….
לגבי "כדי להתחבר לאינטרנט האלחוטי צריך להדפיס קוד וסיסמה. כלומר, כל אורח בטרקלין מקבל קוד משתמש ייחודי עם סיסמה משלו."
נראה לי שזה דווקא יתרון. ככה יותר קשה לפרוץ לרשת האלחוטית כמו שקרה באולימפיאדה (נראה לי), אם כל אחד מקבל יוזר שפג תוקפו כשהוא טס.
כלומר, לא כל ארחי פרחי יכול לפרוץ לרשת, אלא רק מי שיש לו כניסה למתחם, וזה כבר גורר תיעוד.
כתבתי כי "נסבול " ולא נתלונן …. כי הטרקלין עשיר בעמדות מזון במגוון עשיר וטוב.
לטעמי הוא ממש נחמד, אבל גם עם הגודל שלו, עדיין קשה למצוא פינה שקטה ( עם כורסה )
לגבי הקוד לאינטרנט האלחוטי, אני דווקא זוכר שיש ערמה מודפסת בדלפק שירות ורק צריך לקחת. (והקוד לא יחודי ..)
אם אני לא טועה בטרקלין של אלעל גם אפשר להיכנס בסריקת הבורדינג פאס על העמדה בכניסה.
לא. אפשר להיכנס בסריקת כרטיס חברות לטרקלין KDL – אבל לרוב האורחים אין כרטיס כזה כי הם נכנסים מתוקף סטטוס במועדון של אלעל ו/או מתוקף כרטיס הטיסה שלהם.
גם בטרקלינים של לופטהנזה בפרנקפורט שהייתי בהם הכניסה נעשית על ידי סריקה של כרטיס העלייה למטוס.
כשאני הייתי בו לפני כמה חודשים לא היה צריך קוד אישי; בכניסה ובעוד כמה מקומות בטרקלין היו ערימות של פתקים עם הקוד והסיסמה שהיו כולם זהים; כנראה זה השתנה לאחרונה. מבחינת היצע האוכל זה טרקלין מצוין, השתייה קצת פחות ובאופן כללי הוא המוני מדי לטעמי והסגנון העיצובי צעקני. כל אחד והעדפותיו….
[…] הדגל של טורקיש בשדה. את דעתי עליו אפשר אולי להבין מהפוסט שפרסמתי […]