מחשבות על משבר הקורונה והתעופה העולמית

ייתכן שישנן טעויות בנתונים המוצגים בפוסט, או שיש מידע עדכני יותר, ובכל מקרה הפוסט הזה לא נועד להיות מאמר רפואי או המלצה מקצועית איך כדאי או לא כדאי לנהוג. פשוט רציתי לחלוק את דעתי בנושאים הרלוונטיים ולהמשיך את הדיון.

החלטות הממשלה

בגדול, ישראלים נחלקים לשני מחנות: אלו המאמינים ששר הבריאות מציל את ישראל והוא שר הבריאות היחיד שנוקט בצעדים הנכונים שמונעים מישראל להגיע למצבה של איטליה, ומנגד אלו המאמינים ששר הבריאות מקבל החלטות מוגזמות תוך התעלמות משיקולים חשובים. ישנן גם טענות על פוליטיזציה של המערכה כולה וניסיון ליצור נרטיב של אויב גדול שלא מצליח להכניע את הגיבור.

בעיניי שר הבריאות אולי עושה צעדים נכונים בהתחשב בנסיבות אבל אני לא בטוח שהוא פועל ממניעים טהורים. כל מטרתו שמערכת הבריאות לא תיתפס במערומיה תחת עומס החולים שיציפו אותה – והרי הוא שאחראי למצבה הקשה אחרי הזנחה כמעט פושעת בשנים האחרונות בזמן המשמרת שלו. לפי נתוני ה-OECD בישראל יש 2.2 מיטות לאשפוז כללי לכל 1,000 תושבים – וזה נתון מדאיג מאוד ביחס למדינות אחרות (לדוגמה: 2.6 באיטליה, 3.6 ביוון, 4.8 בפולין והשיאנית יפן עם 7.8). כלומר, במצב בו 30,000 ישראלים ידרשו להתאשפז בגלל הקורונה – וזה תרחיש לא סביר בעליל, אבל רק לצורך הדיון – אז לא רק שזה יהיה אסון לאומי חסר תקדים אלא גם באסון פוליטי לשר הבריאות שתחת הנהגתו לא נוספו כמעט מיטות לאשפוז כללי בעשור החולף.

שמירה על פרופורציות

אין ספק שמדובר בוירוס מדבק מאוד. הרבה מעבר לשפעת רגילה. אם נסתכל על אחיו הגדולים, ה-SARS וה-MERS, נראה שהם היו קטלניים יותר (שיעור תמותה) אבל מדבקים פחות (שיעור הדבקות). ע״פ ארגון הבריאות העולמי (WHO) שיעור התמותה מהקורונה, ששמו הרפואי הוא COVID-19, עומד על כ-3.4%. נכון לעת כתיבת שורות אלו דווח על כ-113,500 נדבקים ומהם כ-4,000 מקרי מוות (וכ-62,500 חולים שהחלימו).

אבל המספרים האלו יכולים להטעות ולגרום לפאניקה מיותרת. כדאי להבין מספר דברים:

• רבים נדבקו אך אינם מציגים תסמינים של מחלה. כלומר, הם א-סימפטומטיים. אם מצבם יחמיר והם יבדקו וחלילה ימותו – הרי שהם ייכנסו מיד לסטטיסטיקה. אך אם הם ימשיכו שלא להציג תסמינים – הרי שהם לא ייספרו כלל על אף שהיו אמורים להיספר ככאלו שנדבקו והחלימו. המשמעות שיש חוסר איזון מבני בסטטיסטיקה ובעצם שיעור התמותה נמוך יותר.
  – – –
• בשלוש מדינות הוירוס התפשט בקצב מסחרר והנתונים משפיעים בצורה מכרעת על הסטטיסטיקה העולמית. כמובן מדובר בסין, איראן ואיטליה. בשתי הראשונות יש מערכת בריאות מזעזעת, שאינה דומה למערכת בריאות במדינות המערב, ולכן הסקת מסקנות מתוך המספרים שלהן היא בעייתית. בדרום-קוריאה יש מספר גבוה מאוד של נדבקים מאומתים – כי המדינה עורכת בדיקות בהיקף רחב מאוד – אבל בינתיים מתו בדרום-קוריאה פחות מ-60 אנשים כשבאיטליה למשל מתו קרוב ל-250 אנשים. מנגד, לדוגמה, סינגפור דיווחה על כ-150 נדבקים ומתוכם כ-80 כבר החלימו (ואף אחד לא מת…).
  – – –
• שיעור התמותה, וגם שיעור החולים הסובלים מתסמינים קשים ומסוכנים, שונה בכל קבוצת גיל. הלכה למעשה רק אנשים זקנים ואנשים עם מערכת חיסונית חלשה נמצאים בסיכון גבוה. הנתונים מראים שילדים קטנים הם אפקטיבית חסיני-קורונה ולמעשה אנשים בני 50 ומטה נמצאים בסיכון נמוך ובפרט אם הם בריאים. ילדים עד גיל 9 מהווים 1% מכלל הנדבקים אך שיעור התמותה הוא 0%, בעוד צעירים בני 39-10 אומנם מהווים קצת מעל 25% מכלל הנדבקים אבל גם הם בסיכון נמוך מאוד עם שיעור תמותה של 0.2% בלבד. הסיכון המשמעותי הוא לאוכלוסיה המבוגרת – בגילאי 70 ומעלה.

חברות תעופה

באופן טבעי הביקוש לטיסות ירד לשפל חסר תקדים. אנשים חוששים לטוס, אנשים חוששים שייאלצו לשהות בבידוד לאחר שיחזרו, אנשים חוששים שהמצב יחמיר, אנשים חוששים שלא יוכלו בכלל להיכנס למדינה שאליה רצו לטוס וכו׳ וכו׳. חברות התעופה, כתוצאה מכך, סוגרות קוים רבים, כי במציאות הנוכחית זה פשוט לא כלכלי להפעיל את רוב הטיסות. הרבה מחברות התעופה שכן ממשיכות לטוס עושות את זה מתוך מניעים לא-כלכליים ולפעמים על פי דרישת מדינת האם (שיש לה או אין לה מניות בחברת התעופה). אלעל ממשיכה להפעיל קוים רבים תוך שהיא נמצאת במשבר חמור ומנייתה צונחת בקצב היסטרי עד כדי שער 59.00 שייצג שווי-שוק של פחות מ-85 מיליון דולר.

צר לי על שוק התעופה שחווה משבר בסדר גודל כזה שגורם לנזקים של מיליארדים רבים של דולרים. אבל שוק התעופה ידוע כשוק מאתגר, מסוכן ותנודתי במיוחד. כלומר, במידה מסוימת חברות התעופה הן אלו שיודעת הכי טוב איך להשתקם ממשברים – וזה בגדר חצי הכוס המלאה, עד כמה שאפשר להסתכל עליה בימים אלו. דעתי היא שחברות התעופה צריכות לנצל את ההזדמנות כדי לעשות קצת סדר בבית, לתחזק מטוסים, לפטר עובדים שאין הצדקה להעסקתם, לקצץ משכורות וכיוצ״ב מהלכים שיטיבו עמן בהמשך. כלומר, בעיניי אלעל פועלת בצורה נכונה בימים אלו וכולי תקווה שההחלטות האחרונות, ובפרט על פיטורי העובדים, יצדיקו את עצמן בהמשך. מיותר לציין שעצוב שהגענו למצב הזה.

זאת ועוד, לדעתי זה חיוני מאוד שכל מדינה תתמוך בתקופה זו בחברות התעופה שלה ובכלל בשוק התיירות שלה. הרי המשבר הזה יסתיים בשלב כלשהו – עוד חודש או עוד שנה, TBD – וזה הכרחי שבסיומו תהיה לכל מדינה תשתית תיירותית חיה ונושמת. בין השאר יעשו בשכל משרדי האוצר והכלכלה אם יתמכו באלעל באמצעות הלוואות, מענקים, פטורים וכל כלי אחר. אני לא אוהד נלהב של אלעל, ויעידו על כך הפוסטים בבלוג, אבל חשוב לזכור שאלעל היא לא ׳עוד חברת תעופה׳ אלא פשוטו כמשמעו נכס אסטרטגי לישראל וחבל על מדינה שתבחר להזניח נכס כזה ובפרט בעת משבר שלא נגרם עקב ניהול כושל אלא ככוח עליון.

מועדוני תעופה

בשבוע האחרון הודיעו מספר מועדוני תעופה מובילים על הטבות והקלות להשגה ושימור של סטטוסים גבוהים. המועדון של אלעל האריך אוטומטית את הסטטוס של כל חבר מועדון בשישה חודשים נוספים, ומועדונים אחרים בחרו בפתרונות יצירתיים יותר או פחות. כמובן שלא הכל נובע מאמפטיה או רגש אחר אלא משיקולים מסחריים ושיווקיים נכונים – ובכל מקרה טוב שכך.

בעיניי הפתרון הטוב ביותר הוא ׳להתעלם מחודשי הקורונה׳. רוצה לומר – מועדוני תעופה, ובמידה דומה כל מועדוני הלקוחות באשר הם, יכולים פשוט לתת לחברי המועדון קרדיט פיקטיבי על חודשים מסוימים בהתאם לפעילות היחסית שלהם שנה אחורה לצורך העניין (כאומדן הוגן סה״כ). זה פתרון קל, הוגן וגם הגיוני. איך זה עובד? נניח שמועדון התעופה מגדיר שפברואר הוא ׳חודש הקורונה הראשון׳, אז הוא בוחן את פעילות חבר המועדון בחודשים פברואר19-ינואר20 ומזין פיקטיבית לפברואר20 קרדיט לסטטוס לפי הצבירה הממוצעת בתקופה זו. כנ״ל לגבי מרץ20 ואם יידרש גם לכל חודש עוקב עד שהמועדון מחליט שחזר לשיגרה. בדרך זו לא יידרש המועדון לפרסם רף ייעודי לשנת 2020, לא ייצטרך להתחשב בבקשות מיוחדות ולא יצטרך להפעיל הארכות-תוקף שאולי יהיו קצרות מדי או ארוכות מדי. נקודה למחשבה.

יציאה מהמשבר

המאמצים הבינ״ל למיגור הוירוס הם חסרי תקדים, וזה מעודד, אבל התפשטות הוירוס ממשיכה בקצב גבוה והסוף טרם נראה באופק. האופטימים טוענים שיהיה חיסון בחודשים הקרובים ושבכל מקרה קיים סיכוי גבוה שהוירוס ייעלם במהלך חודשי הקיץ במדינות המערב. אשרי המאמין. מצד שני חברות תעופה וספקים אחרים מתכננים את המהלכים שלהם לכל שנת 2020 וזו לא הבעת אמון טובה מדי. לתחושתי השיא עוד לפנינו והוא יגיע הרבה לפני הקיץ – אבל תחושתי בעניין לא מבוססת מדעית.

כך או כך, יהיה מעניין מאוד לראות איך שוק התיירות העולמי יתנהג בסיום המשבר. האם אנשים יחזרו למטוסים ללא כל חשש? האם חברות תעופה יחזרו לפעילות מלאה תוך שבוע, חודש או שנה? האם יהיה שיקום מהיר ונכון של ספקים מקומיים קטנים שהם חלק מהותי מהתשתית התיירותית בכל מדינה? ומה יעשו מועדוני לקוחות כדי לעודד פעילות נוספת אחרי משבר כ״כ ארוך וכ״כ משמעותי?

באופן היסטורי משברים פיננסיים הם דבר נהדר לשחקני נקודות. כאמירה כללית יש יחס הפוך בין חוזק השוק לבין השימוש של חברות במועדוני הלקוחות שלהן – והדרך הכי טובה של מנכ״ל של חברת תעופה לצאת ממשבר חמור היא להורות למועדון התעופה שלו להיכנס להילוך גבוה ובתוך כך להציע מבצעים מיוחדים גם לצבירה וגם למימוש של נקודות. מועדוני לקוחות הם מנוע ראשי ליצירת פעילות עודפת אז במהלך משברים פיננסיים חמורים אפשר למצוא את המבצעים הטובים ביותר. 2002 ו-2009 היו תקופות נהדרות לטרוול-האקרים (מישהו זוכר את ה-FFN של הייאט ב-2009? חלום ממש…). ההבדל בין אותם משברים למשבר הנוכחי הוא שכעת מדובר במשבר לא-כלכלי במובן שאין מאחוריו שינוי מהותי של השוק העולמי, במובני ביקוש והיצע או טכנולוגיה, ובעצם בסיומו של המשבר העולם יחזור לשיגרה עם נזק מוגבל שרובו בר-שיקום. אז אני לא צופה שנראה מבצעי-ריצפה כמו שראינו לפני עשור, אבל סביר להניח שנראה מגמת שיפור בולטת בתחום זה. לבינתיים שמרו על הנקודות שלכם.

והעיקר – הישארו בריאים, כדי שתוכלו להמשיך לטוס המון כשהסיוט הזה ייגמר.