הייתי צריך לחזור מבנגקוק לת״א. רציתי לחזור מיד לאחר ערב ראש השנה החדשה, אידיאלית להמריא ביום חמישי ה-1 לינואר, ולהגיע לסופ״ש בישראל. ולא רציתי לשלם על זה יותר מדי.
המגבלות האלו השאירו לי מעט מאוד אפשרויות ריאליות. קיוויתי שייפתחו מושבי בונוס לטיסות של רויאל-ג׳ורדניאן שהיו מביאות אותי לת״א ביום שישי בבוקר, עם קונקשיין קצר בעמאן, אבל התקווה התבדתה. רויאל-ג׳ורדניאן הפעילה בקו הזה, עד לאחרונה, את הדרימליינר שלה אך הוא הוחלף בינתיים ב-A330 משעמם שלא תרם למוטיבציה שלי לטוס עם החברה. אפשרות טובה אחרת הייתה לטוס עם ה-A380 של תאי-איירוויס לפרנקפורט בטיסת לילה ומשם בטיסת בוקר של לופטהנזה לת״א. מצוין, רק שכרטיס בונוס בכיוון אחד במחלקת העסקים עולה 52,000 מיילים של מיילס-אנד-מור וכמה מאות יורו בהיטל דלק שלופטהנזה לא מתביישת לגבות. פחות התאים לי, וזו לא דרך אופטימלית לנצל את המיילים של המועדון הזה.
כרטיס בכיוון אחד מבנגקוק לת״א במחלקת התיירים אפשר למצוא בפחות מ-700$ בהזמנה מוקדמת, אבל זה בערך 500$ יותר ממה שקיוויתי להוציא מהארנק במקרה הזה.
ויפה שעה אחת קודם
אני מחזיק בסטטוס אקזקיוטיב-פלטינום של מועדון AAdvantage. אחת ההטבות של הסטטוס הזה היא שאין כמעט עמלות – ובכלל זה גם אין עמלות על הזמנת כרטיסי בונוס ועל ביטולם. או במילים אחרות: אני יכול לכרטס כמה כרטיסי בונוס שמתחשק לי, בהנחה שיש לי מספיק מיילים, ולבטל אותם ללא קנס ממש עד שנסגרים דלפקי הצ׳ק-אין לקראת הטיסה.
מהסיבה הזאת החלטתי אי שם בסוף חודש אוקטובר, רגע לפני שאמריקן הפסיקה את שיתוף הפעולה שלה עם אלעל, להזמין כרטיס בונוס מבנגקוק לת״א בטיסת אלעל הישירה. העלות הייתה 30,000 מיילים ו-29$ במסים לכרטיס בכיוון אחד במחלקת העסקים. לא ניצול מבריק במיוחד של המיילים של אמריקן, לפחות לדעתי, אבל מבחינת לו״ז הטיסה הזאת התאימה לי במיוחד.
אלעל מפעילה שש טיסות שבועיות לבנגקוק – חמש מהן באמצעות מטוסי 747-400 ואחת באמצעות מטוסי 767. שני מטוסים של אלעל מבלים את סוף השבוע שלהם בחנייה בבנגקוק, עם שומר צמוד (!).
מאז ועד השעות האחרונות שלפי הטיסה המשכתי לחפש חלופות. פשוט לא התחשק לי לטוס עם אלעל – וזהו.
גבירותי ורבותי, מהפך
חשבתי שיהיה בלאגן בבורדינג. חשבתי שהמושב לא יהיה נוח. חשבתי שהמטוס יהיה רועש ולא נעים (בואינג 747-400 עתיק). חשבתי שהאוכל יהיה בינוני כי איך אמרו לנו הגששים: ״אתה לא תגיד לי מה כשר ומה טעים״. חשבתי שתפריט היינות יהיה מאכזב לעומת יחסי-הציבור שעושים לו. חשבתי שבגב המושב לפניי יחכה עלון-שיווקי שינסה לדחוף אותי להזמין את כרטיס האשראי החדש של אלעל. חשבתי שהדיילות יהיו פחות נחמדות מאלו שהורגלתי אליהן במזרח אסיה.
אז חשבתי.
הבורדינג אומנם התעכב במעט אבל כשהתחיל כמעט ולא היה בלאגן. ממש ע״פ הנוהל היו בערך עשרים נוסעים שיצרו טור מסודר מול השער, כאילו שלא ראו את השלט הגדול עליו כתוב ״מחלקת עסקים״ ולא שמעו את הקריאות החוזרות של צוות הקרקע. אחרי שהבנתי את המצב עליתי למטוס, ראשון למיטב ידיעתי, רק כדי לגלות שמחלקת העסקים לא נראית רע כמו שזכרתי. היא כמובן לא פאר היצירה, שזו הדרך המנומסת לומר שהיא שני דורות מאחורי הסטנדרט בתעשיה, אבל הבטן לא התהפכה. מיד אח״כ גיליתי שהמושב דווקא חצי-נוח אם ממש מנסים להתרכז במשהו אחר.
שתי דיילות נחמדות אמרו לי שלום. עברו אולי מאה טיסות מאז הטיסה האחרונה שלי עם אלעל אז היה לי מעט מוזר לשמוע ״שלום״ בעלייה למטוס. כל הצוות, כך גיליתי בהמשך הטיסה, היה מאוד מקצועי ומאוד אדיב. ראוי לציין שאלעל בדר״כ לא מרשה לדיילים צעירים ובלתי-מנוסים להתקרב למחלקות היוקרה שלה, אז אני לא מוכן לכתוב אמירה כללית כמו ״השירות באלעל היה מצוין״.
בחרתי מושב ליד החלון בקומה העליונה של המטוס. אם יש משהו שכל חובב תעופה אמיתי חייב לעשות לפחות פעם אחת בחייו זה לטוס בקומה העליונה של מלך השמיים – הבואינג 747. אלעל משתמשת בקונפיגרציית 2X2 בקומה העליונה, שזה קצת חבל אבל לפחות בין המושבים לחלונות, צמוד לדופן המטוס, יש תאי אחסון גדולים ונוחים במיוחד.
המושבים של אלעל שודרגו לאחרונה אבל הם עדיין משמעותית מתחת לסטנדרט המקובל בתעשיה היום. אלעל מנסה לטעון שהם הופכים למיטה ואני מזמין את בכירי אלעל להתנדב לישון בזוית הזאת במשך שבוע אחד ולחזור עם חוויות. המושבים מקבלים ציון ׳אוקיי׳ במצב ישיבה וציון ׳לא משהו׳ במצב שינה.
מערכת הבידור האישית של אלעל היא בושה וחרפה. אני לא יכול להיות מנומס בעניין הזה כי אלעל פשוט מזלזלת בלקוחות שלה עם מוצר כ״כ גרוע. זו מערכת בידור שלא ראויה לשרת במטוסים צרי-גוף לטיסות של שעתיים אז קל וחומר שאין לה מקום במטוס הכי גדול בצי שעולה לשמיים ליותר מעשר שעות בכל גיחה. במטוסים רחבי-הגוף האחרים בצי אלעל פתרה את הבעיה שאמצעות הטמעת מערכת בידור אלחוטית ושימוש בטאבלטים לנוסעי מחלקות היוקרה (לרבות מחלקת תיירים פלוס, באופן נדיב). אז למה החידוש הזה לא הגיע עדיין לספינת הדגל של החברה?
עד כאן: היה לי אינסוף מקום אחסון, שקע חשמל ושקע USB, מושב סביר, ערכת נוחות בינונית משהו שלמעשה לא פתחתי בעצמי, מערכת בידור מהגרועות בעולם וכרית מצוינת. אם זה הכי בבית בעולם – זה בית אחד שאני לא רוצה לגור בו.
ההצגה האמיתית הגיעה מכיוון הצוות והתפריט. את הקומה העליונה ניהלה דיילת מקסימה שבעווני לא שאלתי לשמה. היא הייתה אדיבה, מקצועית ופרואקטיבית (תכונה לא טריוויאלית לדיילת). היא הייתה מבחינתי קרן האור היחידה בכל הטיסה הזאת ושמחתי מאוד לקבל ממנה שירות שכלל כמה וכמה כוסות יין. אני בדר״כ לא שותה יין בטיסות אבל אלעל מתגאה בתפריט עטור פרסים בזירה הבינ״ל והייתי חייב לנסות בעצמי כדי לראות במה מדובר. ואכן – המבחר היה מעניין והטעמים היו טובים מאוד.
הארוחות בטיסה, לצערי, ראויות לציון בינוני בלבד. אני כותב ״לצערי״ משום שהאוכל עצמו היה באופן מפתיע טוב מאוד – אבל כל השאר היה מתחת לסטנדרט. ראשית, המבחר בתפריט היה מוגבל יחסית למה שמציעות היום החברות המובילות, שלא לדבר על חברות שבוחרות בתפריט Do&Co ו/או חברות שמעסיקות שף במטוס. שנית, אלעל עדיין משתמשת במגשים שמגיעים עמוסים בכל המנות יחדיו, והכל נראה מאוד כמו מה שאפשר לקבל במחלקת התיירים. מתוך השלישיה הזאת – מבחר, איכות והגשה – אלעל כבר עושה עבודה טובה בקטגוריה שבה הכי קשה להצליח, אז אני לא מבין מה הבעיה להוסיף עוד כמה אפשרויות לתפריט ולהתחיל להגיש את האוכל בצורה קצת יותר ראויה.
והפעם אסכם פשוט בציונים מספריים (10-1)
מושב – במצב ישיבה: 7
מושב – במצב שכיבה: 5
מושב – אבזור ופרטיות: 5
מושב – מערכת בידור: 1
אוכל – איכות וטעם: 9
אוכל – מגוון התפריט: 7
אוכל – תצוגה והגשה: 3
אוכל – הבר החופשי: 3
אלכוהול – מגוון התפריט: 8
אלכוהול – איכות וטעם: 9
שירות בטיסה: 10
ערכת נוחות: 3
השאר תגובה