הפעם שביקשתי לשבת במחלקת העסקים

בכל הנוגע לשדרוגים הגישה שלי פשוטה: אני יודע מה מגיע לי ואיך לעמוד על כך כשצריך, אבל אני לא אוהב לבקש משהו שאין לי זכות לקבל. ופעם אחת שכחתי את הגישה הזאת בטורונטו.

Finnair New Business Class Seats
Finnair New Business Class Seat

זה סיפור קצר על טיסה טרנסאטלנטית של פינאייר בין טורונטו להלסינקי שהתקיימה בתחילת חודש ספטמבר 2014. טיסה של שמונה שעות שעוברת מרחק של קצת מעל 4,000 מיילים. אבל לפני שאספר איך קרה שישבתי במחלקת העסקים – אני צריך לציין כמה פרטים רלוונטיים בנוגע לחברה הפינית.

  • פינאייר מפעילה טיסות לטורונטו בחודשי הקיץ בלבד. היעד השני של פינאייר בצפון-אמריקה הוא ניו-יורק (JFK).
    – – –

  • לפינאייר יש צי מטוסים יחסית קטן ונטייה מעצבנת לבצע ׳החלפות ציוד׳ ברגע האחרון. בטיסות ארוכות אף פעם אי אפשר לדעת מראש איזה מטוס ישרת את הטיסה – כשישנם הבדלים משמעותיים במפות המושבים של מטוסי ה-A330 וה-A340 השונים של החברה (אלו הדגמים רחבי-הגוף של הצי כיום, כשמטוסים מדגם A350 יצטרפו בהמשך השנה).
    – – –

  • בחלק מהמטוסים מחלקת העסקים מתפרסת על פני שני אזורים שמופרדים באמצעות אזור שירות (ראו תמונה למטה). שורות 1 עד 6 נמצאות בחלק הקידמי, ושורות 7 ו-8 נמצאות בחלק האחורי. בין החלק האחורי לאזור של מחלקת התיירים מפרדים וילון בלבד – ולכן נוסעי מחלקת העסקים בדר״כ מעדיפים לשבת ב-6 השורות הראשונות שנחשבות לשקטות יותר.
    – – –

  • פינאייר משתמשת בשורות 7 ו-8 בתור אזור דו-שימושי, אם תרצו. במקרים בהם כל נוסעי מחלקת העסקים נמצאים בחלק הקידמי ויש אובר-בוקינג במחלקת התיירים – החברה תבחר נוסעים ממחלקת התיירים שיקבלו שדרוג למושבים בשורות 7 ו-8 (שוב, בתנאי שהן ריקות מנוסעים שכורטסו מלכתחילה במחלקת העסקים). נוסעים משודרגים יזכו אומנם למושבים של מחלקת העסקים אבל לשירות של מחלקת התיירים: ללא ערכת נוחות, ארוחות רגילות וכו׳. השדרוג הזה נעשה כמעט תמיד ע״פ סטטוס הנוסעים במועדון הלקוחות של פינאייר או בברית OneWorld. זו פרקטיקה נפוצה ומוכרת, ואני בעצמי זכיתי לשדרוג הזה מספר פעמים בעבר.

Finnair A330 Seatmap

ועכשיו לסיפור המובטח.

הטיסה להלסינקי הייתה טיסת לילה שהמריאה בשעה 22:35. לו״ז מצויין בעיניי, שמאפשר לנוסעים גם לישון במהלך הטיסה (בגלל השעה המאוחרת) וגם לנחות בהלסינקי בשעות הצהריים עם מספיק זמן כדי להגיע לטיסות המשך לכל רחבי אירופה בשעות נוחות. נוסעי מחלקת העסקים ובעלי סטטוס יכולים להנות מטרקלין נוח למדי בטורונטו שבו ניתן למצוא ארוחת ערב מלאה לפני ההמראה כך שאפשר בהחלט להעביר את כל הטיסה בשינה רצופה.

אחרי שעשיתי בדיוק את זה ניגשתי לשער הטיסה. מכיוון שאני לא זר לטיסות פינאייר, ובמקרה ידעתי איזה מטוס ישרת את הטיסה, ניגשתי לדיילת הקרקע שישבה ליד המסוף בשער ושאלתי בנימוס אם הטיסה מלאה ואם מחפשים במקרה מתנדבים ש׳יסכימו׳ לקבל שדרוג לשורות 7 ו-8. 

אני רוצה להדגיש: מדובר בפרקטיקה רגילה של החברה בטיסות שבהן יש אובר-בוקינג במחלקת התיירים והשדרוג ניתן קודם כל לבעלי סטטוס גבוה. אז אם ממילא מישהו צריך לעבור קדימה – עדיף שהמישהו הזה יהיה אני.

דיילת הקרקע הבינה מיד מה אני שואל וניגשה לבדוק במחשב. אחרי שתי דקות היא חזרה כדי לומר ש״שורות 7 ו-8 מלאות בנוסעים של מחלקת העסקים״ ולכן לא יהיו נוסעים ממחלקת התיירים שיעברו קדימה.

בסדר. השלמתי על גורלי להישאר במושב הקבוע, 21A, בשורה הראשונה של מחלקת התיירים.

כמה דקות אח״כ התחיל הבורדינג. תוך כדי עלייה למטוס הסתבר לי שמחלקת העסקים כמעט ריקה, בקושי עשרה נוסעים, כשאף אחד לא יושב בשורות 7 ו-8. 

או במילים אחרות: דיילת הקרקע פשוט שיקרה לי בפרצוף. היא יכלה להגיד שאין אובר-בוקינג ולכן לא צריך להעביר נוסעים קדימה, ולא הייתה שום בעיה עם האמירה הזאת, אבל היא בחרה פשוט לשקר ועוד בהגזמה.

זה מרגיז כשסוכן של חברת תעופה בוחר לשקר לנוסע – קל וחומר נוסע תכוף שמחזיק במקרה בסטטוס גבוה עם החברה. התנהגות כזאת, מניסיוני, אינה אופיינית לאנשי הצוות של פינאייר שכאמירה כללית נוהגים לתת שירות טוב מאוד.

אחרי שכל הנוסעים עלו למטוס, ושורות 7 ו-8 הוכחו כריקות, ביקשתי מאחת הדיילות לקרוא למנהל צוות הטיסה (פרסר). ברור לי שהוא לא אחראי בשום צורה על אנשי הקרקע בטורונטו, וביניהם ׳דיילת הקרקע השקרנית׳, אבל משום מה היה לי רצון להתלונן בפניי גורם רשמי.

אלא שבמהלך השיחה הקצרצרה יצא שעשיתי צעד אחד יותר מדי ופשוט שאלתי, בצורה ישירה, אם אני יכול לעבור לשבת בשורה 8. לא ביקשתי את זה ׳כפיצוי על עוגמת נפש׳ או משהו כזה, אבל הגיוני שככה מנהל הטיסה הבין את השאלה. ראוי לציין שכמנהל הטיסה הוא רואה את רישום הנוסעים ועוד בטרם הגיע לדבר איתי הוא ידע שאני נוסע מתמיד של הברית.

אחרי כמה שניות של התלבטות הוא הסכים ורק ביקש שאעבור קדימה לאחר ההמראה כי המטוס עמד לצאת מהחנייה. רבע שעה אח״כ עברתי למיטה שלי בשורה 8, כשבעצם הייתי הנוסע היחיד בחלק הזה של המטוס. צוות הדיילים בטיסה הזאת היה אדיב במיוחד ודאג כן לתת לי שירות של מחלקת העסקים ולבדוק לשלומי לעיתים תכופות. כנראה שמנהל הטיסה דאג לתקן עבורי את החוויה שכמעט נהרסה ע״י דיילת הקרקע בטורונטו.

לסיכום

אני לא רגיל לבקש הטבות או שדרוגים שאני לא זכאי להם, אבל נחמד לדעת שקצת חוצפה יכולה להטיס אותך כ-4,000 מיילים בנוחות. אבל להבא אני מעדיף לטוס במחלקת העסקים רק כשבאמת מגיע לי להיות שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s