בקיץ האחרון כתבתי מאמר עם טיפים רבים בנושא התנהלות נכונה יותר עם המטען. במאמר ההוא המלצתי להימנע ממסירת כבודה כשאפשר.

ב-2014 קרוב ל-25 מליון מזוודות לא הגיעו ליעדן עם בעליהן. בממוצע עולמי זה אומר בערך שבע מזוודות לכל אלף נוסעים – או, אם תרצו, סיכוי של 0.7% לאיחור או אובדן מזוודה. עבור מי שטס מעל מאה קטעי טיסה בשנה זה כמעט מבטיח, סטטיסטית, שלפחות פעם אחת המזוודה שלו לא תנחת יחד איתו.

אבל הסיכוי הנמוך לאי-הגעה של מזוודה הוא לא הנתון הכואב ביותר לנוסע תכוף.

משלוח מזוודה הוא עניין יקר בזמן

אני מעריך, באופן גס, שמסירת כבודה בדלפקי הצ׳ק-אין דורשת מהנוסע להגיע לשדה לפחות עשרים דקות מוקדם יותר ממה שהיה מגיע אחרת. וזו הערכה אופטימית למדי אפילו לנוסעים תכופים בעלי גישה לדלפקי הצ׳ק-אין של מחלקות הפרימיום (כמעט כל סטטוס גבוה מקנה את ההטבה הזאת). בטיסות אלעל משדות בחו״ל רצוי להגיע אפילו שעה מוקדם יותר כשיש צורך למסור כבודה משום שאלעל דואגת להליך צ׳ק-אין מסורבל שכולל גם בידוק ביטחוני.

לאחר הנחיתה, שוב בהערכה גסה, איסוף הכבודה מעכב את היציאה מהשדה בעשרים דקות נוספות בממוצע. יש שדות שבהן הטיפול בכבודה נעשה ביעילות ובזריזות כך שהעיכוב יכול להיות מינימלי, קל וחומר אם המעבר בדלפקי ביקורת הגבולות דורש זמן רב, אך בשדות אחרים ההמתנה למזוודות יכולה להארך בקלות מעל חצי שעה. במיוחד במדינות עולם שני ושלישי.

ב-2015 פסחתי על דלפקי הצ׳ק-אין כ-45 פעמים. בהתאם עזבתי שדות תעופה כ-45 פעמים. תכפילו את המספר הזה בפרקי הזמן לעיל, ארבעים דקות ׳לכיוון׳, ותגיעו לתוצאה של 30 שעות בדיוק.

במילים אחרות: אם הייתי מוסר מזוודה בכל פעם שהייתי נכנס לשדה תעופה הייתי מבזבז במצטבר יום ורבע בכל שנה רק על המתנה בדלפקי הצ׳ק-אין ובעמדות איסוף הכבודה. תוסיפו לזה את הסטטיסטיקה לפיה המזוודה שלי לא הייתה נוחתת יחד איתי בערך פעם אחת בשנה, עניין מתסכל משהו שגם בדר״כ יש לו עלות מסוימת בזמן (המתנה ארוכה יותר בשדה, מילוי טפסים, תקשורת מול חברת התעופה וכו׳) וכמובן את הסיכון שהמזוודה שלי והפריטים שבה ייפגעו במהלך אינספור השעות שלהן בידי סבלים ובתוך מטוסים (בגין הנזק הזה חברת התעופה לא תיתן פיצוי כלשהו לאחר שעזבתם את השדה!).

ולא נשכח את הסצינה המפורסמת מהסרט Up in the Air.

מה אפשר לעשות?

  1. אריזה נכונה יותר, חסכונית יותר וקלה יותר. לטוס בלי לשלוח מזוודה יהפוך את חוויית הנסיעה לנעימה יותר ומלחיצה פחות עבור כל נוסע – תכוף או מזדמן. המפתח הוא לארוז חכם יותר. ראשית, הכירו את מגבלות כבודת היד של חברות התעופה הרלוונטיות לכם והקפידו להשתמש במזוודות ותיקים מתאימים שיאפשרו מקסימום נפח לאריזה. שנית, הימנעו מאריזת פריטים שכנראה תוכלו למצוא בכל מלון ממוצע או פשוט כאלו שאין לכם צורך מהותי בהם. שלישית, העדיפו ציוד קל יותר, חסכוני בנפח ורב-שימושי.

  2. הימנעו מדלפקי צ׳ק-אין כאילו היו משרד ממשלתי שאתם חייבים לו כסף. כלומר, אל תיתנו לסוכני חברת התעופה את ההזדמנות לבדוק בקפידה האם כבודת היד שלכם עומדת במגבלות אותן הציבה החברה לטיסותיה. בשער הטיסה הסיכוי לבדיקה כזאת נמוך יותר – ובכל מקרה ההקפדה האמיתית היא על הנפח ולא על המשקל. באמצעות ביצוע הצ׳ק-אין באינטרנט – באתר החברה או באמצעות האפליקציה – תוכלו לדלג מעל דלפקי הצ׳ק-אין כמעט בכל המקרים.

רק אל תשכחו…

לא הכל אפשר או כדאי להעביר דרך הבידוק הביטחוני. אם אתם רוצים לטוס כמו מקצוענים עם כבודת יד בלבד אתם חייבים לשים לב שאין איתכם פריטים שאסור להעלות למטוס (ואפשר לשלוח לבטן המטוס בלי כל בעיה). הכירו את ההגבלות הסטנדרטיות של שדות התעופה השונים.

כמו כן, זיכרו שלעיתים תדרשו להוציא בבידוק הביטחוני פריטים מסוימים מכבודת היד ולהניח אותם בנפרד לשיקוף – בפרט כל מכלי הנוזלים וכל המכשירים האלקטרוניים הגדולים – כך שחשוב להקפיד לארוז אותם בצורה מסודרת ובמקום נגיש.

בהצלחה!

השאר תגובה