שישה דברים שאולי תרצו לדעת על אינטרנט במטוסים

אינטרנט אלחוטי הפך עם השנים לאחד השירותים הכי נדרשים ע״י נוסעים בכלל ובעיקר ע״י נוסעים עסקיים. בחלקים מסוימים של העולם, ובפרט בארה״ב, השירות הזה הפך לסטנדרט של ממש וחברה שלא מציעה אותו נחשבת למיושנת מאוד. למעשה, אני שומע יותר ויותר מנוסעים עסקיים על איך הם מעדיפים לבחור חברה אחת על פני אחרת פשוט כי זו מציעה אינטרנט אלחוטי בטיסה ארוכה וזו לא. אפשר להבין אותם. אולי בטיסה של שעתיים אינטרנט אלחוטי הוא מותרות לכל היותר, לפחות עבור הרוב המוחלט של הנוסעים, אבל בטיסות ארוכות ובמהלך ימי עסקים להתנתק מהרשת לחצי יממה זה כמעט אסון לאנשים מסוימים.

מזל שמדובר בטרנד שמתרחב בקצב מהיר מאוד. יותר מטוסים מאובזרים באמצעים הנדרשים, חברות מציעות יותר אפשרויות גלישה והטכנולוגיה משתפרת בקצב מסחרר כדי להציע חיבור מהיר יותר ומכל מקום בעולם.

הנה חמישה דברים שאולי תרצו לדעת:

חיבור סלולרי או חיבור לוויני

ישנם בעצם שני סוגים של ערוצי תקשורת כדי לספק גישה לאינטרנט למטוס במהלך טיסה.

הטכנולוגיה הישנה יותר נקראת ATG (ר״ת: Air to Ground) והיא מבוססת על קליטת אותות סלולריים שמשודרים מאנטנות סלולריות. המטוס צריך לקלוט לפחות שתי אנטנות סימולטנית והגלישה היא לרוב במהירות נמוכה יחסית. כמובן שתנאי מזג האוויר משפיעים מאוד על קליטת האותות ונזכור שבמהלך הטיסה יש מרחק של מעל עשרה ק״מ בין המטוס לאנטנה. טכנולוגיה זו זולה משמעותית והיא בעיקר פופולריות עם חברות מתקדמות פחות. מיותר לציין שבטכנולוגיה זו האינטרנט לא יפעל כשהמטוס יהיה מעל האוקיינוס או בכלל מעל אזורים בהם אין אנטנות סלולריות שמשדרות אליו.

הטכנולוגיה החדשה יותר, ובעצם מדובר באוסף טכנולוגיות שאני מכליל תחת מטריה אחת, מבוססת על קבלת אותות מלוויינים. הדור הראשון, הנפוץ ביותר, מבוסס על אוסף לווינים שמציעים כיסוי לוויני תמידי של מרבית האזורים בעולם. הדור השני והשלישי כוללים כיום רק לווין אחד שמכסה באופן קבוע את אזור צפון אמריקה בלבד ולכן השירותים האלו מוצעים אך ורק ע״י חברות תעופה אמריקניות בטיסות פנים. בשיטה זו הלווין כמובן משמש תחנת ממסרת ובגלל מיעוט הלווינים המטוס חייב לשאת מקלט שצריך להיות מכוון תמיד ללוויין המשדר (כלומר, הוא מתכוונן במהלך הטיסה, בהנחה שאין תקלות). בטכנולוגיה זו ניתן להגיע לקצב גלישה מהיר של פס רחב ביתי, מעל 50 מ״ב לשניה בדורות המתקדמים, ויציבות השירות גבוהה משום שלרוב אין בעיות של מזג אוויר בגובה רב.

אין עדיין כלל אצבע למחיר השירות

בתוך צפון-אמריקה, לטיסות פנים, יש תחרות בין החברות ובין ספקיות השירותים כך שהמחיר סה״כ מצא נקודת איזון. באופן גס שעה של גישה חופשית לאינטרנט תעלה ברוב המקרים בין 5$ ל-10$ כתלות בספק השירות, בחברת התעופה ובהנחה אפשרית (על כך בהמשך). פאס יומי שתקף ל-24 שעות או פאס שתקף לכל משך הטיסה המסוימת עולים בדר״כ 15$ עד 20$. ספקי השירותים מציעים גם תוכניות חודשיות ואפילו שנתיות בעלות של עשרות ומאות דולרים בהתאמה – אבל זה כמובן מתאים רק לנוסעים תכופים מאוד ובפרט בצפון-אמריקה.

בשוק העולמי, כשמדובר ברוב המקרים על מכירת פאס לכל משך הטיסה בטיסות בינ״ל ארוכות, המחירים מאוד שונים בין החברות והספקים. כמו כן, חשוב לזכור שבטיסות ארוכות לפעמים אין כיסוי לאורך חלקים גדולים של הטיסה אז יהיו מצבים שנוסע ירכוש פאס לטיסה של 12 שעות ויקבל בעצם גישה לאינטרנט למשך 3 שעות בלבד.

רובן המוחלט של החברות לא מציעות גישה חינמית לאינטרנט אפילו לנוסעים במחלקות הפרימיום. קטאר איירוויס היא אחת החריגות ומציעה גישה חופשית לפחות לנוסעי המחלקה הראשונה שלה. נורוויג׳ן אייר, חברת הלואוקוסט הצפון-אירופית, עדיין מציעה אינטרנט אלחוטי חינם בכל טיסותיה לכל הנוסעים.

חיבור חופשי או רק אפליקציות נבחרות

חברות תעופה הבינו מהר מאוד שהרבה מהנוסעים מעוניינים להתחבר לאינטרנט בעיקר כדי להישאר בקשר עם יקיריהם ופחות כדי לעבוד, לבדוק מיילים, לראות סרטים וכו׳. בנוסף, אם כל הנוסעים במטוס יבקשו לגלוש ברשת בצורה חופשית – וזה נגיד מה שייקרה אם השירות יהיה חינמי – הרי שקצב הגלישה יירד משמעותית בגלל העומס.

משכך מציעות חברות התעופה למכירה, כמעט תמיד, חבילה ׳צרה׳ שמאפשרת למשתמש גישה לאוסף אפליקציות של מסרים מיידיים ורשתות חברתיות (פייסבוק, ווטסאפ, טוויטר, אינסטגרם וכדומה). אני משוכנע שיש טריקים לנתב מידע אחר, גישה חופשית לרשת בעצם, דרך האפליקציות האלו אבל אני לא מבין מספיק כדי לקבוע את זה. בכל מקרה, אם אתם רק רוצים לשמור על קשר עם חבריכם ובני משפחתכם כדאי שתכירו את האפשרות הזאת.

מהירות הגלישה

כפי שציינתי קודם מהירות הגלישה המוצעת לנוסעים במטוס נגזרת קודם כל מסוג הטכנולוגיה אותה בחרה החברה לאותו מטוס. שני הגורמים הבאים שמשפיעים על מהירות החיבור הם כמות הנוסעים במטוס שמנסים להשתמש בשירות באותו רגע ותנאי מזג האוויר מחוץ למטוס.

במרבית המקרים מהירות הגלישה תהיה נמוכה מאוד במהלך טיסה בינ״ל. מספיק כדי לקבל מיילים, לפתוח עמודי אינטרנט סטנדרטיים וכו׳ אבל לא מספיק בשביל לראות סרטונים ביוטיוב, להוריד קבצים כבדים או להעלות תמונות. אבל זה גם תלוי, כאמור, בטיסה עצמה ולא רק בטכנולוגיה. במהלך טיסה פנימית בארה״ב באמצע יום עסקים כנראה שאחוז גבוה מאוד מנוסעי הטיסה ינסו להתחבר לאינטרנט בכל רגע נתון ויהיה עומס בלתי נמנע. לעומת זאת, במהלך טיסת לילה מעל האוקיינוס (כשלמטוס חיבור לוויני) כנראה שקצב הגלישה יהיה מהיר משמעותית.

מטוסים המצויידים בטכנולוגיה המתקדמת ביותר מסוגלים להציע מהירות גלישה גבוהה מאוד. רשמית עד 70 מ״ב בשניה, בפועל כמובן פחות אבל עדיין החיבור מהיר מאוד. באחת הטיסות האחרונות שלי, טיסת יונייטד מסן-פרנסיסקו להונג-קונג, החיבור לאינטרנט היה יציב לאורך כמעט כל הטיסה ומהירות הגלישה הייתה גבוהה כ״כ שחלוטין לא הרגשתי שאני במטוס.

רכישת פאס גלישה מראש

מספר ספקי שירותי גלישה במטוסים, ובראשם Gogo, מציעים לעיתים את האפשרות לרכוש מראש פאס גלישה לשימוש במטוס (מגיע בצורת קוד משתמש). רכישה מראש, כמו שאתם יכולים לנחש, כוללת גם הנחה של כמה עשרות אחוזים בעלות הפאס והיא לרוב אפשרית ממש עד העלייה למטוס. אז אם אתם יודעים מראש שתרצו לגלוש במהלך הטיסה, ובפרט בטיסות פנים בארה״ב, כדאי לכם לברר באיזה ספק משתמשת חברת התעופה הרצויה לכם ולגשת לאתר של אותו ספק כדי לבדוק את מחירי החבילות והפאסים שהוא מציע. במקרים רבים תוכלו לחסוך כמה דולרים בזמן קצר – וגם יהיה נוח יותר ׳לתפעל את האירוע׳ כשאתם על הקרקע.

חיבור למשתמשים של חברות סלולר

אפשרות חדשה יחסית, שאני יודע שקיימת לפחות בטיסות של אתיהאד איירוויס, מציעה למשתמשים קיימים של מספר חברות סלולר להתחבר לאינטרנט האלחוטי ולהשתמש בו חופשי כאילו היה חיבור סלולרי רגיל על הקרקע. כלומר, כל נוסע יכול להשתמש בחיבור המוצע במטוס ע״פ היתר השימוש שיש לו בחברה הסלולרית שלו (לנפח גלישה, שיחות, הודעות וכו׳). מדובר באפשרות נוחה בצורה בלתי רגילה.

להערכתי אפשרות זו תהפוך פופולרית הרבה יותר עם השנים ובהתאם להסכמים שיהיו בין חברות התעופה, ספקי האינטרנט במטוס וחברות הסלולר. כך אין צורך בכלל לגשת לדף אינטרנט ייעודי, להירשם, לשלם וכיוצ״ב – ובמקום זה אפשר פשוט להפעיל את המכשיר כרגיל ולהשתמש ברשת.