מסביב לעולם בכמה מאות דולרים

בעשור האחרון השתלטו חברות הלואוקוסט על נתח נכבד מהתעבורה בשווקים מובילים באירופה, אסיה וצפון-אמריקה. במתכונת פעילות קלאסית חברת לואוקוסט תפעיל צי הכולל מספר נמוך ככל האפשר של דגמי מטוסים צרי-גוף (לרוב A320 של איירבאס או 737 של בואינג), תשרת שדות משניים של ערים גדולות או שדות ראשיים של ערים קטנות, תקבע לו״ז טיסות הכולל ׳סיבוב מהיר׳ ביעד ובאופן כללי לא תטוס ליעדים רחוקים מדי. מתכונת כזאת תבטיח לחברה גמישות גבוהה לבחירת הקוים שלה, ניצול נכון יותר של הצי וחיסכון ניכר בהוצאות התפעוליות.

חברות לואוקוסט, אם כן, היו באופן מסורתי חברות אזוריות שמפעילות טיסות לטווח קצר או לכל היותר לטווח בינוני (עד 1500 ק״מ ועד 4,000 ק״מ, בהתאמה, ע״פ הגדרות יורוקונטרול). אני כותב ״היו״ משום שהאמירה הזאת כבר לא נכונה באופן מוחלט. על כך בהמשך.

בנתב״ג קיימת נוכחות לא מבוטלת לחברות לואוקוסט שאחראיות לבערך 10% מהפעילות בשדה (קצת מעל 1.7 מיליון נוסעים ב-2016). החברה שהטיסה הכי הרבה נוסעים היא איזיג׳ט (מעל 700,000) והחברה שמשרתת הכי הרבה יעדים היא וויזאייר (10 נכון להיום ו-4 נוספים ייפתחו בחודשים הקרובים). על פעילות חברות הלואוקוסט בישראל ארחיב בפוסט אחר.

טיסות ליעדים רחוקים

חברות הלואוקוסט, אם כן, מפעילות טיסות בינ״ל עוד מהימים הראשונים שלהן. אבל אלו תמיד היו טיסות קצרות יחסית של שעות בודדות במטוסים צרי-גוף שעד היום, ברובם המוחלט, נעדרים היכולת המבצעית או ההיתרים הדרושים להפעלת טיסות ארוכות (מעל 4,000 ק״מ ומעל אוקיינוסים בשל תקנות ETOPS).

כך, לדוגמה, חברת הלואוקוסט הענקית ראינאייר – בעלת צי של קרוב ל-400 מטוסים ורשת של קרוב ל-200 ידים – כלל לא מפעילה טיסות מחוץ לאירופה למעט טיסות ליעדים בישראל ובמרוקו.

הכל השתנה במאי 2013. בסוף אותו חודש החלו הטיסות הארוכות הראשונות של חברת הלואוקוסט נורוויג׳ן מסקנדינביה לניו-יורק ולבנגקוק. הצי של החברה כולל כיום 12 מטוסי בואינג 787 ׳דרימליינר׳, משני הדגמים הראשונים בסידרה, והיא מפעילה 11 קוים ליעדים רחוקים בצפון-אמריקה ואסיה. לחברה צבר הזמנות של למעלה מעשרים מטוסים נוספים והיא מתכננת לפתוח בשנים הקרובות קוים ליעדים שונים באסיה, צפון-אמריקה ודרום-אפריקה.

התפנית בשוק הלואוקוסט הגיעה בעיקר בזכות כניסתו לפעילות של ה-787 (בתמונה). זהו מטוס רחב-גוף שמציע טווח טיסה מרשים וחשוב יותר צריכת דלק נמוכה מאוד באופן יחסי. המטוס הזה, בעצם, הוא כל מה שחיכו לו חברות הלואוקוסט כדי להפעיל בצורה כלכלית וכדאית טיסות ליעדים רחוקים. משזה נאמר, חברות לואוקוסט מפעילות כיום טיסות ארוכות גם במטוסים אחרים מתוך שיקולים שונים.

נורוויג׳ן מזמן לא לבד במשחק טיסות הלואוקוסט הארוכות. הנה ארבע דוגמאות:

• קבוצת לופטהנזה מפעילה את חברת יורוווינגס שאחראית, מאז 2015, על פעילות הלואוקוסט של הקבוצה.
  – – –
• קוונטס האוסטרלית הקימה את חברת ג׳טסטאר כבר ב-2003 כחברת לואוקוסט אזורית אבל רק בסוף 2013 החלה החברה לקבל מטוסי בואינג 787 לקראת התחלת טיסות ארוכות ליעדים באסיה. לחברה כיום מספר חברות-בנות או חברות-אחיות ברחבי האזור הפסיפי ואסיה.
  – – –
• וואו אייר, חברת לואוקוסט איסלנדית שבקרוב תחל לטוס גם לת״א, מפעילה מאז 2015 טיסות מריקוויק ליעדים בצפון-אמריקה באמצעות שלושה מטוסי איירבאס A330.
  – – –
• סקוט, חברת לואוקוסט בבעלות סינגפור איירליינס, החלה לפעול כבר ב-2012. לכאורה היא הקדימה את נורוויג׳ן בהפעלת טיסות לואוקוסט ארוכות אך הטיסות שלה לא חצו אוקיינוסים. משזה נאמר, סקוט כן מפעילה טיסות לסידני – מרחק 3,900 מייל מסינגפור – מאז יוני 2012.

מסביב לעולם

בחודש שעבר קיבלה חברת הלואוקוסט המלזית אייר אסיה אישור מרשות התעופה האמריקנית (FAA) להתחיל טיסות מעל האוקיינוס הפסיפי בין אסיה לארה״ב. זו חברת הלואוקוסט הראשונה שמקבלת אישור כזה. אייר אסיה היא חברת הלואוקוסט הגדולה ביותר באסיה מבחינת גודל הצי ומספר הנוסעים והיא משרתת כיום יעדים ב-25 מדינות שונות ביבשת. בעבר הפעילה החברה טיסות ארוכות ללונדון אך הן הופסקו ב-2012 משל אי-כדאיות כלכלית. נכון להיום לא פורסמו היעדים בארה״ב אותם צפויה לשרת החברה ולא נמסר מועד לתחילת הפעילות שתקשר את שתי היבשות.

בינתיים, בצד השני של צפון-אמריקה, מתחמם הקרב מעל האוקיינוס האטלנטי.

נורוויג׳ן משרתת בשנים האחרונות מספר יעדים בארה״ב אבל לאחרונה פרסמה שהיא תציע כרטיסים במחיר התחלתי של 69$ בלבד לטיסה בכיוון-אחד ממספר שדות בחוף המזרחי של ארה״ב לבסיסיה במערב וצפון אירופה. הטיסות צפויות להתחיל בחודש יוני 2017, כמובן במטוסי בואינג 787.

אבל אז באה וואו אייר האיסלנדית וגנבה לה את ההצגה. היא מציעה כבר עכשיו כרטיסים החל מ-69$ לכיוון-אחד אבל הטיסות שלה מתחילות בחודש מרץ והן מגיעות עד סן-פרנסיסקו. כלומר, וואו אייר משרתת כעת גם את החוף המערבי של ארה״ב (כמו נורוויג׳ן). כן, ניתן לטוס מסן-פרנסיסקו עד קופנהגן, לדוגמה, תמורת 250 ש״ח בערך. די מצחיק, אפילו כשהמחיר הזה לא כולל מושב, ארוחה או משלוח כבודה.

אבל אל תדאגו לנורוויג׳ן. לא רק שהצי שלה גדול משמעותית משל וואו איר, ומתקדם יותר, החברה גם עושה בימים אלו את הצעד הבא בעולם הלואוקוסט ומתחילה להפעיל טיסות טרנסאטלנטיות במטוסים צרי-גוף מדגם 737MAX של בואינג. זהו דגם מתקדם מאוד שנועד לאפשר למטוס קטן יחסית עם קיבולת מושבים לא גבוהה לטוס לטווח רחוק. המטוס הזה יוכל להפעיל את הקוים החדשים של נורוויג׳ן בין שדות באי הבריטי, במערב אירופה, לבין שדות במזרח ארה״ב. מדובר בגיים-צ׳נג׳ר של ממש משום שבעזרת המטוסים צרי-הגוף האלו יכולים נורוויג׳ן להפעיל קום שאולי לא הייתה להם הצדקה כלכלית במטוסים רחבי-גוף.

אם נחבר את כל החדשות האלו ביחד נגלה שבעתיד הקרוב, ברגע שיחלו הטיסות של אייר אסיה מעל האוקיינוס הפסיפי, יהיה אפשר להקיף את העולם – ולבקר כמעט בכל יבשת – רק באמצעות טיסות של חברות לואוקוסט. די מדהים, לא?

אתם מוזמנים לתכנן מסלול יצירתי ולהוסיף אותו בתגובות לפוסט.

לסיכום

בבלוג הזה אני פחות עוסק בעולם הלואוקוסט. גם כי טיסות הלואוקוסט עדיין מהוות נתח קטן יחסית מכלל הטיסות, גם כי הטיסות האלו פחות רלוונטיות לנוסעים תכופים ונוסעים עסקיים, אבל בעיקר כי הניסיון האישי שלי עם חברות הלואוקוסט הוא די נמוך. טסתי בעבר עם חברות מובילות כמו איזיג׳ט, וויזאייר ואפילו ראינאייר אבל אני בהחלט לא מתייחס לעצמי כמומחה לטיסות לואוקוסט. מה גם שלרוב החברות האלו אין מועדוני לקוחות שמאפשרים צבירת קרדיט.

ועדיין, אני חושב שכל נוסע מתוחכם – ובכלל כל מי שאוהב לטוס והתקציב שלו מוגבל – חייב להכיר את ההזדמנויות שמציעות חברות הלואוקוסט. בניגוד לדעה הרווחת אצל רבים החברות האלו בהחלט לא מציעות מוצרים נחותים שצריך להתרחק מהם. להפך, רוב חברות הלואוקוסט מפעילות צי מטוסים צעיר מאוד שמורכב ממטוסים מתקדמים במיוחד שלצד חיסכון ניכר בדלק והוצאות תחזוקה מציעים גם חוויית טיסה טובה, מושבים חדישים ואפילו אינטרנט אלחוטי.

אבל אסור להסתנוור ממחירי המינימום המוצגים בפרסומות. הם רלוונטיים רק לקומץ נוסעים ספרטניים במיוחד שכנראה נהנה לספר אח״כ לחבר׳ה שהוא תפס את הדיל הטוב ביותר. כל אחד והכיף שלו, וודאי, אבל עבור הנוסע הממוצע המחיר הסופי יכלול מרכיבים אחרים כמו משלוח כבודה, בחירת מושב (מועדף יותר או פחות), אוכל ושתייה במהלך הטיסה הארוכה ועוד. כדאי גם לקחת בחשבון את שעות הטיסה, חוסר הנוחות של הגעה מ/אל שדות מרוחקים (והעלות הנוספת), תנאי הכרטיס, הקרדיט שאפשר לצבור עם חברת שירות-מלא בדר״כ וכיוצ״ב מאפיינים רלוונטיים שצריכים לבוא ליידי ביטוי גם אם קשה לשים עליהם ערך כספי מדויק.

בכל מקרה ריבוי חברות הלואוקוסט הוא ברכה גדולה לכלל הנוסעים. גם לנוסעים תכופים ומנוסים שמקבלים קצת סחרחורת בכל פעם שהם רק מסתכלים על דלפקים של חברות לואוקוסט בשדה. בסופו של יום חברות הלואוקוסט האלו מדרדרות את המחירים בשוק, עושות רעש ומעודדות גם את חברות השירות-המלא להיות תחרותיות יותר וזולות יותר. אז נגיד להן תודה לבינתיים.