המראה לפמיניזם: טיסה מסביב לעולם עם צוות שכולו נשים

חברת תעופה אחת, וכנראה שלא תנחשו איזו, מפעילה טיסה מסביב לעולם. טוב, בערך. החברה טוענת כעת שמטוס שלה השלים את המסע שכל צוותו, כולל צוות הקרקע, הורכב מנשים בלבד.

אייר אינדיה היא חברת תעופה בינונית, שלא לומר גרועה למדי, והיא מאוד אוהבת לייצר כותרות. אפילו בישראל. כשקתאי החליטה לפתוח קו מהונג-קונג לת״א היא פשוט הודיעה על זה יום אחד, וזהו. אייר אינדיה, לעומת זאת, מייצרת כבר מעל חודש גשם של כותרות עוד לפני שהיא בכלל הודיעה על מועד התחלת הפעילות בקו ופתחה טיסות להזמנה.

חברת התעופה ההודית בין השאר טוענת שהיא מפעילה את הטיסה הארוכה בעולם שמחברת את דלהי לסן-פרנסיסקו. זה לא נכון, אבל לפחות זה מעניין. אני אסביר.

הטיסה הארוכה בעולם? לא באמת…

המרחק האווירי בין דלהי לסן-פרנסיסקו, בקו ישר, הוא קצת מעל 7,700 מייל. ע״פ המדד הזה טיסה בין היעדים לא רק שאינה הארוכה בעולם אלא שהיא אפילו לא נכנסת לרשימת שלושים הטיסות הארוכות בעולם (במקום ה-30: הטיסה של אמירטס מדובאי לאורלנדו שמכסה מרחק של 7,800 מייל).

אבל מטוסים אף פעם לא טסים בקו ישר בין שני שדות תעופה. ישנם אילוצי בטיחות טיסה, אילוצי ביטחון (לא לטוס מעל אזורי לחימה או מדינות עויינות), אילוצי צריכת דלק בהתאם למשטר הרוחות בגובה רב וכיוצ״ב שיקולים טובים. באופן גס נגיד שטיסה בינ״ל ארוכה, בין-יבשתית, בדר״כ תכסה מרחק הגדול ב-10% עד 15% מהמרחק הישיר בין שני שדות. לפיכך הגיוני שטיסה מדלהי לסן-פרנסיסקו, לדוגמה, תכסה בפועל מרחק של 8,500 עד 9,500 מייל.

בתכנון המסלול אייר אינדיה גילתה שכדאי יותר, משיקולי צריכת דלק וזמן טיסה, לטוס תמיד בכיוון מזרח ביחד עם זרמי הסילון בגובה רב שבאופן כללי נעים ממערב למזרח. ואכן כך, מסלול הטיסה מדלהי לסן-פרנסיסקו עובר מעל צפון האוקיינוס הפסיפי ומסלול הטיסה מסן-פרנסיסקו חזרה לדלהי עובר מעל צפון האוקיינוס האטלנטי (או, אם לדייק: מעל קנדה, גרינלנד, אוקיינוס הקרח הצפוני, הקצה הצפוני של אירופה, רוסיה ומערב אסיה). שני מסלולים שונים בתכלית שלכאורה, לטענת אייר אינדיה, יוצרים טיסה סביב העולם. תחליטו אתם כמה זה רציני, אבל הנה המסלולים מהטיסות של ה-5 למרץ:

בתחילת השבוע טיסה 174, מדלהי לסן-פרנסיסקו (מעל הפסיפי), עברה מרחק של 8,611 מייל. המסלול המתוכנן שלה כיסה מרחק של 8,387 מייל וזאת לעומת מרחק ישיר של 7,706 מייל. כלומר, חריגה של 12% ו-9% בהתאמה. סטנדרטי למדי.

באותו יום טיסה 173, מסן-פרנסיסקו לדלהי (מעל האטלנטי), עברה מרחק של 9,347 מייל. המסלול המתוכנן שלה כיסה מרחק של 9,023 מייל וזאת לעומת מרחק ישיר של 7,706 מייל. כלומר, 21% ו-17% בהתאמה.

נראה חריג במבט ראשון אבל בגלל שטיסה 173 ׳משתמשת׳ בזרמי הסילון במסלול שלה היא בעצם טסה במהירות גבוהה יחסית ואפילו חוסכת בדלק. בפועל, על אף ההפרש הרב במרחק הטיסה בפועל (קרוב ל-1,000 מייל), שתי הטיסות רושמות זמן טיסה עם בערך 15 דקות הפרש בלבד. לא רע, אה?

כשהטיסות מדלהי לסן-פרנסיסקו טסו מערבה, מעל האטנלטי, זמן הטיסה היה ארוך בערך בשעתיים כי המטוס היה טס במהירות נמוכה יותר כנגד כיוון הרוח. בשינוי הנתיב, וטיסה מזרחה, החברה הוסיפה אומנם קרוב ל-1,000 מייל במרחק טיסה אבל חסכה גם זמן וכנראה גם דלק. הטיסות מבוצעות במטוסי בואינג 777-200LR.

בהזדמנות אחרת, שאייר אינדיה דאגה לפרסם כמובן, טיסה 173 עברה מרחק של קצת מעל 9,500 מייל. הכותרת טענה, אם כן, שאייר אינדיה מפעילה בפועל את הטיסה הארוכה בעולם אפילו שהמרחק בין היעדים שלה אינו הגדול ביותר. אמת?

פורמלית הטיסה הארוכה ביותר בעולם כיום, הטיסה של קטאר איירוויס מאוקלנד לדוחא, מכסה מרחק של 9,031 מייל בין שתי הערים. אבל זה המרחק הישיר – בדומה ל-7,706 מייל בין דלהי לסן-פרנסיסקו, אז למה לבלבל אותו עם מרחק הטיסה בפועל?

בתחילת השבוע, לדוגמה, הטיסה הזאת של קטאר איירוויס עברה מרחק בפועל של 10,389 מייל (15% מעבר למרחק הישיר). זה כמעט 1,000 מייל יותר מהטיסה הארוכה ביותר שאי פעם הפעילה אייר אינדיה. גם זמן הטיסה, אגב, היה ארוך בשעתיים בערך. אבל העיקר שהיו כותרות בעיתונים, כן?

מסביב לעולם עם נשים בלבד

החודש הודיעה אייר אינדיה שהיא הגישה בקשה להירשם בספרי גינס כחברת התעופה הראשונה שהפעילה טיסה מסביב לעולם (שקר לבן) עם צוות שכולו נשים.

מלבד צוות האוויר שכלל רק נשים (אותו צוות הפעיל גם טיסת הלוך וגם טיסת חזור) טוענת החברה שגם צוות הקרקע היה כולו נשי לרבות דלפקי הצ׳ק-אין, צוות הקרקע בעלייה למטוס, מהנדסות קרקע שערכו את הבדיקות ואישרו את המטוס לפעילות ואפילו פקחיות הבקרה האווירית שנתנו את אישורי ההמראה והנחיתה בשדה התעופה של דלהי.

אני לא יודע אם הטענות של אייר אינדיה מוכחות, ואני לא יודע אם זו באמת הפעם הראשונה שטיסות הלוך/חזור הופעלו ע״י צוות נשי בלבד, אבל בכל מקרה מגיע לחברה ח״ח על ההפקה. במיוחד לאור העובדה שהודו ידועה לשמצה כמדינה שבה היחס לנשים פשוט מחפיר. גם אייר אינדיה עצמה מגיעה לכותרת לפעמים באור שלילי עם טענות של נוסעות שסבלו הערות פוגעניות ולפעמים הטרדות מיניות פיסיות בטיסות החברה. אפילו דיילות של אייר אינדיה מתלוננות לעיתים על יחס משפיל מצד נוסעים מקומיים.

בינואר האחרון החברה הפכה להיות האשונה בעולם, למיטב ידיעתי, שמקצה מושבים מסוימים במטוס רק לנשים. זו אומנם לא מחלקה נפרדת, כפי שניסו לרמוז עיתונאים מהסוג הפחות מקצועי, אבל עדיין מדובר בצעד חריג שאמור להיטיב עם נשים שמעוניינות לטוס עם החברה. עצוב שזה בכלל נדרש.

לסיכום

אייר אינדיה בהחלט לא מפעילה את הטיסה הארוכה בעולם אבל כל הכבוד לה שהיא פועלת לקדם את ערך השוויון, נקרא לזה כך, במדינה כ״כ חשוכה מבחינה מגדרית.

החברה עתידה להתחיל טיסות מדלהי לת״א בחודשים הקרובים. להבטחתה יופעלו בקו מטוסי בואינג 787-800. אבל רגע לפני שאתם מתרגשים רק אציין שאייר אינדיה רכשה את הדור הראשון של מטוסי הדרימליינר ורמת התחזוקה שלהם, ממה שחוויתי בעצמי, ירודה למדי. במיוחד במחלקת התיירים. הם עדיין מודרנים ועדיין שקטנים, ועדיין מספקים מוצר עדיף משמעותית על זה של אלעל, אבל הם כבר לא בדיוק מייצגים את השורה הראשונה של המוצרים בעולם. במחלקת העסקים המצב טוב משמעותית עם מושבי מיטה-שטוחה שסה״כ עומדים בסטנדרט עולמי גבוה.