מחשב מסלול מחדש

כבר שנים שאני מחזיק בסטטוס הגבוה ביותר במועדון של אמריקן. התקופה הזאת הולכת להסתיים ב-31 לינואר. אז בינתיים תרשו לי לספר לכם איך הצלחתי לשמר את הסטטוס כל השנים, למה החלטתי לא לשמר אותו השנה ומה יקרה בשנים הבאות.

בשנים האחרונות אני מחזיק בסטטוס אקזקיוטיב–פלטינום (EXP) של מועדון התעופה AAdvantage (אמריקן). לאורך השנים האחרונות, ככל שמצבן הכלכלי של חברות התעופה הלך והשתפר, החלו מועדוני תעופה מובילים להרע את התנאים ולצמצם את ההטבות. כך עשה גם המועדון של אמריקן. המועדון אומנם עדיין טוב יותר מהמועדונים המתחרים של דלתא ויונייטד, לפחות לעניות דעתי, אבל הוא משמעותית גרוע יותר משהיה לפני שנים אחדות.

אתם מוזמנים לקרוא עוד על השינויים שחלו במועדון ועל הבחירה שלי לעזוב אותו בפוסט ״להתראות AAdvantage, שלום MileagePlan״.

שימור או השגת הסטטוס בשנים הקודמות

ב-2014 ניתן היה להשיג את הסטטוס הגבוה של אמריקן בשלוש דרכים: צבירת 100,000 מיילים לסטטוס (EQM), צבירת 100,000 נקודות לסטטוס (EQP) או צבירת 100 קטעי טיסה (EQS). ב-2015 השתנתה דרישת ה-EQS ל-120 קטעי טיסה. ב-2016 נעלמה כליל שיטת ה-EQP אבל נהפך קל יותר לצבור מיילים לסטטוס מטיסות של אמריקן עצמה (וחלק מהשותפות). ב-2017, כשהסטטוס הגבוה ביותר במועדון דורש 100,000 מיילים לסטטוס או 120 קטעי טיסה, הוכנסה דרישת סף חדשה למינימום הוצאה כספית (EQD) שחלה גם על חברי מועדון שאינם אמריקאים.

זאת ועוד, בעבר היה נהוג שכל מחלקות הכרטוס – גם בטיסות רוב השותפות של אמריקן – צברו מיילים לסטטוס לפי 100% ממרחק הטיסה. כן, גם מחלקות הכרטוס המוזלות ביותר של מחלקת התיירים.

הנה טבלת צבירת המיילים מטיסות בריטיש ב-2015:

והנה הטבלה הנוכחית לצבירת מיילים מטיסות בריטיש:

כלומר, לפני שנתיים–שלוש היה קל הרבה יותר לצבור סטטוס גבוה במועדון של אמריקן. היו אז שלושה ערוצים ולא הייתה דרישת סף להוצאה כספית – בעוד כיום נותרו רק שני ערוצים ובשניהם הדרך הפכה ארוכה יותר, ועוד נוספה דרישת סף.

מבחינת דרישת הסף החדשה, ה-EQD (הוצאה מינימלית), היא בגדר דיל–ברייקר. הבנתי את המשמעות שלה והבנתי שבגללה כל שנה תהפוך למרדף אחר כרטיסים יקרים יותר שמכסים מרחק טיסה גדול יותר. במקביל הדרישה הזאת תהפוך את כל הכרטיסים המוזלים של אמריקן לכמעט חסרי ערך בדרך לסטטוס כי תרומתם לצבירת ה-EQD תהיה נמוכה מאוד.

איך השגתי את הסטטוס כל השנים

אין שנה שבה טסתי מעל 100 קטעי טיסה ובטח שלא 120 קטעי טיסה. אני לא מתכוון כאן לטיסות של אמריקן בפרט או אפילו של הברית כולה – אני מתכוון באופן כללי. כמו כן מעולם לא צברתי בשנה אחת מעל 100,000 נקודות לסטטוס (EQP).

אם כן לסטטוס הגבוה ביותר של אמריקן הייתי מגיע כל שנה מחדש בצבירת המספר הנדרש של מיילים לסטטוס (EQM). ובכל שנה היו כמה אלמנטים שחזרו על עצמם:

• הייתי טס לפחות פעם בשנה הלוך/חזור מאירופה לדרום–אמריקה, דרך ארה״ב, בטיסות של אמריקן. כרטיסים כאלו עדיין אפשר למצוא בפחות מ-800$ אם כי בשנים קודמות הם היו אפילו זולים יותר ועם תנאי מסלול נוחים יותר (קונקשיין בארה״ב מבלי להעלות את המחיר). אלו לא היו ריצות מיילים משום שתמיד היה לי תירוץ קונקרטי להגיע לדרום–אמריקה. הייתי משתמש בשוברי השדרוג של אמריקן (SWU) כדי להבטיח שכל הטיסות יהיו במחלקת העסקים. המועדון נהג לתת שמונה שוברים כאלו עם השגת הסטטוס – כשכל שובר תקף לשדרוג עד שלוש טיסות רצופות בכיוון אחד – אך כיום הוא נותן רק ארבעה. כל כרטיס הלוך/חזור כאמור צבר בסביבות 20,000 מיילים לסטטוס.
  – – –
• הייתי טס לפחות פעם בשנה הלוך/חזור מאסיה לארה״ב או להפך בטיסות של אמריקן. כרטיסים כאלו אפשר עדיין למצוא בפחות מ-600$. גם את הטיסות האלו הייתי נוהג לשדרג עם שוברי השדרוג. כל כרטיס הלוך/חזור כאמור צבר גם כן בסביבות 20,000 מיילים לסטטוס.
  – – –
• הייתי טס לפחות פעם בשנה עם פינאייר מאירופה לאסיה. במיוחד כש׳הטריק של פינאייר׳ עדיין היה במחוזותינו. עד לאחרונה כל מחלקות הכרטוס של פינאייר היו צוברות מיילים לסטטוס לפי 100% ממרחק הטיסה ובנוסף פינאייר הייתה נותנת גישה חופשית למושבי אקונומי–פרימיום שלה לבעלי סטטוס אמרלד בברית כך שהטיסות היו נוחות מאוד וכמעט תמיד המושב לידי היה פנוי. כל כרטיס כזה של פינאייר צבר לפחות 15,000 מיילים לסטטוס.

חברו את שלושת אלו וכבר נעברה חצי הדרך לסטטוס EXP בעלות של פחות מ-2000$. זרקו פנימה אוסף של טיסות פנימיות בארה״ב, עוד גיחה לאסיה, כרטיס או שניים בטיסות של בריטיש ואולי עוד נסיעה לארה״ב… והנה הסטטוס נשמר לשנה נוספת. וכן, אלו הרבה נסיעות אז סליחה אם אני גורם לזה להיראות קל יותר ממה שזה.

החגיגה נגמרה

המועדון מחלק רק ארבעה שוברי שדרוג בכל שנה במקום שמונה, קשה הרבה יותר להבטיח שדרוג מראש בטיסות בינ״ל לעומת מה שהיה בעבר, מרבית מחלקות הכרטוס המוזלות בטיסות של חברות שותפות מאפשרות צבירה לפי 25% או 50% ממרחק הטיסה בלבד, דרישת הסף החדשה להוצאה כללית מינימלית (EQD) נכנסה לתוקף, צבירת המיילים למימוש בכרטיסים של אמריקן הפכה למגוחכת כך שאין יותר תמריץ לטוס עם החברה היחידה שבה אפשר לצבור מיילים לסטטוס ע״פ מרחק הטיסה גם בתעריף מוזל… ואני יכול להמשיך.

מבחינתי שימור סטטוס במצב החדש הוא גם לא ריאלי וגם לא מתגמל.

כדי להגיע לסטטוס EXP אצטרך לרכוש אך ורק כרטיסים יקרים במחלקות הפרימיום של אמריקן והשותפות שלה כדי להבטיח שצבירת ה-EQD תהיה גבוהה מספיק ושצבירת המיילים לסטטוס תהיה לכל הפחות לפי 100% ממרחק הטיסה. זה מחיר כבד.

ואם אשיג את הסטטוס אקבל שתי הטבות שהפכו למשמעותיות פחות: (1) סטטוס גבוה בברית שיאפשר לי, לדוגמה, להיכנס לטרקלין בכל טיסה עם הברית. אבל אם הדרך לסטטוס ממילא עוברות במחלקות הפרימיום של אמריקן והשותפות שלה אז למה כ״כ חשוב לי הסטטוס? (2) ארבעה שוברי שדרוג לטיסות אמריקן. אבל לאור הצבירה הנמוכה של מיילים למימוש אין לי אינטרס אמיתי לטוס עם אמריקן, מלבד המינימום הדרוש, אז ארבעה שוברים הם כנראה ארבעה יותר ממה שאני צריך.

ברור לי שרוב האמריקאים שהחזיקו בסטטוס EXP בשנים האחרונות ימשיכו לשמר אותו גם בשנים הבאות. כי הם גרים בארה״ב, כי הם רגילים לטוס עם אמריקן, כי הם לא רוצים לאבד סטטוס שכבר השיגו, אולי כי הם נוסעים עסקיים שטסים עם כרטיסים יקרים מאוד ולכן צוברים מיילים למימוש בקצב גבוה, ואני יכול לחשוב על עוד סיבות טובות. אבל אני לא אמריקאי ואני לא חייב לטוס עם אמריקן – אני רק בחרתי לעשות את זה במשך שנים כי היו לי סיבות טובות, והן אינן.

אז מה הלאה?

אני חייב להודות שזו חידה קטנה עבורי.

השנה החלטתי שאני מכוון לסטטוס הגבוה ביותר במועדון של אלסקה. לא בגלל השם הקליט שלו – MVP Gold 75K – אלא בעיקר בגלל ההטבות שהוא מעניק בצבירת המיילים למימוש. שתי הטבות, אם לדייק:

1. בונוס של 125% בצבירת מיילים למימוש. זה בפועל הבונוס הנדיב ביותר בתעשייה.
   – – –
2. בונוס של 50,000 מיילים למימוש עם השגת הסטטוס. יש שיגידו שזה בונוס עם ערך ריאלי של 1,000$.

אני מאמין שאגיע למטרה הזאת ב-2017 אבל אני לא יודע אם אכוון אליה שוב ב-2018. נחיה ונראה. ולא כי המועדון של אלסקה הוכיח לי משהו שלילי בינתיים – למעשה ההפך הוא הנכון – אלא פשוט שאני לא בטוח לגבי עתידו של המועדון הזה בפרט, לגבי עתיד המועדונים המתחרים לו ולגבי אסטרטגיית הנסיעות שלי לשנים הבאות. והנה כותרת גדולה.

השנה רכשתי בינתיים רק כרטיסים יקרים במחלקות הפרימיום. ואם זאת הנורמה החדשה – אז המשקל שאתן למועדוני התעופה יהיה קטן יותר. זה לא אומר שאין יותר טעם בסטטוס גבוה במועדון תעופה כי עדיין ישנן הטבות רבות שלא ניתן להנות מהן רק ברכישת כרטיס במחלקת פרימיום. כך, לדוגמה, בונוס של 125% בצבירת המיילים למימוש יכול להיות שווה מאות ואולי אלפי דולרים בשנה.

לסיכום

בפוסט הזה רציתי סה״כ לתת לכם הצצה למערכת השיקולים שלי בתקופה שהיא לא שיגרתית עבורי. אני כרגע מחכה לסיומה של שנת 2017 כדי להעריך מחדש אם וכמה הסטטוס הגבוה של אלסקה הצדיק את המאמץ.

ולכו תדעו – אולי בשנה הבאה אעבור לברית סטאר בכלל.