פוסט אורח: טיסת הלואוקוסט הראשונה שלי הייתה לפני בערך חמש שנים כשהחלטתי לטוס עם איזיג'ט לבריטניה לצרכיי עבודה. כרטיס עם טיסות אמצ״ש הלוך/חזור היה ונשאר יקר בחברות תעופה קלאסיות (כ-800$ ללונדון בינואר) ובאיזיג'ט זה עלה חצי המחיר וגם התאים יותר מבחינת השעות והנחיתה בלוטון. אז החלטתי לנסות.
זו הייתה חוויה מאד לא נעימה. עוד לפני העלייה למטוס התבקשתי להכניס את תרמיל הגב שלי לתוך הטרולי משום שרק תיק אחד מותר וראיתי נשים שהיו צריכות לעשות זאת עם תיקי העור הקטנטנים שלהן. המזון למכירה בטיסה ענה לשלושת הלאוים: "לא טעים, לא כשר ולא מתאים לצמחונים". בטיסה ביקשתי (וקיבלתי) כוס מי ברז אחרי שכולם סביבי רכשו מים מינרליים מה שהוביל לגל בקשות דומות משכני למטוס. גל זה הסתיים במהרה בהודעה דרמטית מצוות הדיילים: “איננו יכולים לתת לכם מים כי אנחנו חייבים אותם לתפעול תאי השירותים" (בתרגום חופשי מאנגלית). לא ידעתי אם לצחוק או לבכות ונמנעתי מקשר עין עם הדיילים עד לנחיתה. בטיסה חזור הצעידו אותנו דיילי הקרקע של החברה כמו טירונים בצבא מהטרמינל אל גרם מדרגות לא ממוזג שם המתנו זמן רב לאוטובוס למטוס.
חשבתי שלא אטוס איתם יותר לעולם עד שגיליתי שיש להם טיסות זולות בשיא הקיץ וילדים לפעמים משלמים חצי מחיר. מאז אני מביא מים ומזון מטרמינל 1 (או מהבית) למטוס, מקפיד כמו יקה על מידות התיק (היחיד) ודואג להביא ספר קריאה ופודקסטים בנייד. הכי חשוב, אני מצפה לחוויה שדומה יותר לאוטובוס – אם המטוס מגיע בזמן ליעד אז אני מרוצה וכל שירות מעבר לזה הוא בונוס. אני לוקח את הטיסות בהומור ומודע לכך שאם משהו ישתבש (ביטול טיסה למשל) לא יהיה לנציג החברה מושג מה לעשות ומה לומר (מנסיון). שירות הלקוחות האינטרנטי יהיה ברמה של דף מידע לא מעודכן והמוקד הטלפוני ישמע כמו זה של ביטוח נזקי צנרת עם זמני המתנה בהתאם. או בקיצור – אני מצפה לשירות ברמה של תאגיד מים או תקשורת ישראלי ולא של חברת תעופה (באופן יחסי שירות הלקוחות של אל על נשמע פתאום כמו קו לקוחות הפלטינום של אמקס).
אחרי שטסתי ל-7 יעדים שונים עם חברות לואוקוסט שונות השתכנעתי שעם הכנה ניאותה מדובר ברוב המקרים בתמורה מצוינת לכסף, אם לא למעלה מזה. אני עומד בקרוב לנסות גם את ריאנאייר, שאמורה להיות הגרועה מכולן, ואשתדל לחלוק את החוויות כאן בבלוג.
כדי למקסם את התועלת והחסכון הנה מספר טיפים חשובים:
- אחד היתרונות האדירים של טיסות לואוקוסט הוא שהכרטיסים מתומחרים בכיוון–אחד. אם מצאתם טיסת הלוך במחיר של החל מ-20 אירו (יש כאלו לאוקטובר–נובמבר למספר יעדים מצוינים כמו ונציה וליון) אז לא תהיו חייבים להזמין את טיסת החזור (היקרה לפעמים) מאותה חברה או מאותו היעד. זה מאפשר הרבה פתרונות יצירתיים כמו למשל לטוס לונציה ולחזור ממילאנו (איזיג'ט בשני המקרים) או לטוס לליון (איזיג'ט) ולחזור עם טרנסאביה מפריס או אפילו להזמין כרטיס בונוס בכיוון–אחד בטיסות אייר–פראנס או אלעל. זה מתאים במיוחד אם ממילא שוכרים רכב או שוקלים לבקר גם ביעד נוסף.
– – – - אפשר לבחור הושבה בתשלום נוסף אבל לא חייבים. כך, למשל, אם רוכשים 4 כרטיסים באותה הזמנה אז ברירת המחדל של מערכת ההזמנות היא להושיב אותם בגוש אחד. אולי לא תשבו במקומות הכי טובים אבל כנראה לא יפרידו אתכם מילדיכם ויושיבו אותם ליד זרים מפחידים או כאלה שלא אוהבים שילדים מזמזמים בזמן הטיסה או מבקשים מהם שוקולד. אגב, תקנות תעופה ברוב המדינות אוסרות על חברות התעופה, ובכלל זה חברות הלואוקוסט, להפריד ילדים קטנים מהוריהם (אם כי ייתכן שמשפחה בת 4 נפשות תופרד לשני זוגות מושבים כשכל ילד יוצמד להורה אחד)
– – – - הכל מותאם אישית למה שאתם מוכנים לשלם ועלות התוספות אינה גדולה. רוצים מקום לרגליים בשורה של יציאת חרום? רוצים למסור מזוודה או שתיים לבטן המטוס? רוצים עלייה מוקדמת למטוס והתחייבות שהטרולי שלכם יעלה איתכם? בדר״כ מדובר בתוספת די צנועה למחיר, שהוא גם כך זול. ליאור מגדיר את זה "לקבל תחושה של פרמיום ולשלם על כך די מעט" ואני מסכים איתו.
– – – - טרמינל 1 המחודש כבר לא נורא ואפילו די נחמד אם כי אין בו טרקלין דן. יש לו חניה זולה וצמודה, יש בו מגוון לא רע של חנויות ושני בתי קפה, והבידוק הביטחוני די מהיר ויעיל.
לסיכום
למרות שכחסכן אני מאד אוהב טיסות מוזלות אסיים באזהרה: לחברות הלואוקוסט (וחברות השכר) יש נטיה לשנות את מדיניות הכבודה חדשות לבקרים ולכן חשוב לבדוק את "האותיות הקטנות" בעניין הזה לפני יום הטיסה ואם זה חשוב לכם במיוחד אז גם לפני הזמנת הכרטיס.
״לואוקוסט״ היא לא מילה גסה. אפילו לנוסעים תכופים ואפילו לנוסעים שנהנים מיתרונותיהם של מועדוני תעופה. למעשה, לפעמים ניתן לצבור נקודות ומיילים מטיסות לואוקוסט. פשוט צריך להבין שחברות הלואוקוסט מציעות יתרונות וחסרונות, ביחס לחברות הקלאסיות, ואם מבינים את החסרונות ולוקחים אותם בקלות אז ניתן להנות מהיתרונות בלי להרגיש שהתפשרנו.
חברות הלאוקוסט שינו את כל קונספט הטיסה, בעבר זה היה יקר וצריך לתכנן מראש והיום זה במחיר עממי, אני רק מקווה שחברות התעופה יוזילו מחירים ויתקרבו אל הלאוקוסט ולא להפך
זה מה שקורה בינתיים…
וזה הביא למצב שהחברות הקלאסיות הפסיקו להציע שירות מלא כברירת מחדל כפי שהיה בעבר. זה הפך את עולם כרטיסי הטיסה למורכב הרבה יותר עבור נוסעים רבים.
קו שירות הלקוחות של אמקס פלטינום מאוד הידרדר (וממילא על השירות האיכותי כביכול משלמים כמעט 100 ₪ בחודש).
היי,
תודה על הפוסט המעניין 🙂
אני סובל מפחד טיסות ברמה מסויימת, ויש לי איזה חשש שחברות לואו-קוסט איכשהו גם חוסכות בנושאי בטחון ובטיחות של המטוסים והטיסות שלהן. זה לא פחד שמבוסס על נתונים מוצקים, וגם לפי מה שהבנתי לפחות חלק מחברות הלואו-קוסט מחזיקות ציי מטוסים חדשים יחסית, אבל הפחד עדיין קיים.
יש מצב שתוכל לפרט קצת בנושא, מנקודת המבט והידע שלך?
כמו כן, שאלה כללית יותר – האם חברות טיסה מחוייבות לדווח לגורם רגולטורי (לאומי או בין-לאומי) כלשהו על אירועי בטיחות, אפילו זניחים? במידה וכן, כיצד ניתן להיחשף לנתונים האלה או לפחות לניתוח שלהם?
אם אתה לא הכתובת לשאלות האלה, אשמח אם יש לך הפנייה לגורם מתאים.
תודה מראש 🙂
אני לא מומחה גדול בבטיחות טיסה, אבל למיטב ידיעתי תקנות הבטיחות האירופאיות הן המחמירות ביותר וחברות שבסיסן באירופה חייבות לעמוד בפיקוח קפדני וזה כולל את ריאנאייר, איזיג'ט , Wow Transavia ועוד. חברות שבסיסן באפריקה או אסיה אך אינן מורשות לטוס לאירופה הן כאלה שהייתי משתדל שלא לטוס בהן. אני סבור שבדרך כלל הן גם לא מורשות לטוס לישראל.
ככלל התעופה היום בטוחה מתמיד והאסונות הגדולים ביותר של העשור האחרון נבעו מבעיות נפשיות/אחרות של הטייסים ולא מבעיות תחזוקה של מטוסים ישנים או הכשרת עובדים לקויה.
תודה רבה 🙂
אגב, זה מזכיר נושא שלם לפוסט בפני עצמו: pay to fly
היית טס עם לואו קוסט למזרח (נניח עם סקוט)?