מסביב לעולם בהילוך גבוה: פירסט קונקשיין

לפני מספר שבועות חגגה לופטהנזה יובל לפעילותה בישראל. האירוע כמובן כלל טקס חגיגי בנתב״ג. לאורך השנים בכירי החברה הגרמנית התבטאו בהתלהבות על שביעות רצונם מהפעילות בקוים לישראל. אבל מילים בצד אחד ומעשים בצד אחר. על אף הנוכחות המשמעותית של לופטהנזה בנתב״ג (עשרות טיסות שבועיות), וחשיבותו-לכאורה של השוק הישראלי, החברה לא מביעה כוונה לפתוח טרקלין בנתב״ג ושולחת לשדה אך ורק מטוסים צרי-גוף עם מחלקת עסקים פנים-אירופית (מושבים של מחלקת תיירים עם מושב אמצעי חסום). כלומר, על אף מרחק הטיסה ועל אף תדירות הטיסות לופטהנזה בוחרת לשלוח לת״א את המוצר הגרוע ביותר שלה. אגב, טרקלין של לופטנהזה יישרת היטב גם את שאר חברות התעופה מקבוצת לופטהנזה (סוויס, אוסטריאן, בריסל איירליינס…) ויכול לשרת גם חברות תעופה נוספות מברית סטאר (יונייטד, אתיופיאן, טורקיש…).

נתב״ג

הגעתי לנתב״ג באמצע הלילה לקראת טיסה LH691. זו אחת הטיסות הראשונות שממריאות מנתב״ג בכל בוקר. אני לרוב נמנע מטיסות בשעה כ״כ מוקדמת, גם בגלל שאני לא אוהב לצאת מהבית באמצע הלילה וגם בגלל העומס בשדה, אבל הפעם לא הייתה ממש ברירה כי זו הטיסה היחידה שהתאימה לי בלו״ז. הייתי חייב להגיע לפרנקפורט לפני הצהריים באותו היום.

נתב״ג היה עמוס, כצפוי, והיה תור ארוך בעמדת התישאול לנוסעים ללא כבודה. העדפתי להמתין לתשאול בתור של מחלקת העסקים לפני דלפקי הצ׳ק-אין. עשר דקות אח״כ כבר הייתי בדרכי למסלול המהיר לבידוק הביטחוני שהיה כמעט ריק. הנורמה בשוק העסקי בישראל היא שמעסיקים לא רוכשים לעובדים כרטיסים במחלקות הפרימיום, מתוך עקרון או מתוך קמצנות, וזאת אחת הסיבות המרכזיות שהמסלול המהיר בנתב״ג כמעט תמיד ריק. סטטוס גבוה בברית כזאת או אחרת, אגב, אינו מקנה גישה למסלול הזה – בניגוד למקובל בשדות תעופה אחרים. 

עבורי, כנוסע שממריא לרוב במחלקת העסקים ולא מוסר כבודה, המעבר בנתב״ג הוא בדרך עניין מהיר מאוד עד כדי רבע שעה בין היציאה מקרון הרכבת ועד הכניסה לטרקלין/למטוס. אני בדר״כ מגיע לשדה כשעה לפני הטיסה או שעה וחצי בשעות שאני צופה שיהיה בהן עומס. זאת לא המלצה גורפת לנוסעים אחרים אבל זה מתאים לי בנסיבות שלי.

הייתה לי חצי שעה לבזבז אז זו הייתה הזדמנות מצוינת לנסות בפעם הראשונה את טרקלין דן החדש בשלוחה E (כיום יש ארבעה טרקליני דן בנתב״ג). האמת היא שהופתעתי לטובה. הטרקלין אומנם מציע את אותו מבחר אוכל ושתייה כמו טרקליני דן האחרים – כלומר, מציע מעט מאוד – אבל בניגוד לאחרים הוא מעוצב יותר, נוח יותר ויש עמדה ייעודית לבריסטה. בקיצור, הוא כרגע ברירת המחדל הנכונה.

במחלקת העסקים לפרנקפורט

מהטרקלין המשכתי לשער הטיסה. כרגיל בנתב״ג לא הייתה עמדת בורדינג ייעודית לנוסעי מחלקת העסקים ובגדול כל הנוסעים פשוט הצטופפו סביב שתי עמדות הבורדינג שהיו פתוחות. למזלי מחלקת העסקים הייתה בעיקר ריקה כך שלא הייתה בעיה של אחסון התיקים בתאים לאחר העלייה למטוס.

מיותר לציין שמחלקת העסקים של לופטהנזה, הפנים-אירופית, היא מוצר גרוע. מדובר במושבים דקים יחסית, לא נוחים במיוחד, ללא מערכת בידור וללא שקעי חשמל בכל מושב. זה עדיין שדרוג לעומת טיסה במחלקת התיירים, כמובן, אבל שדרוג מינימלי שכזה. הטענה המקובלת היא שבמטוסים המציעים מחלקת עסקים כזאת עדיף לשבת בשורות יציאת החירום במחלקת התיירים כדי להנות ממרווח רגליים מוגדל. מצד שני במחלקת העסקים המושב הסמוך תמיד חסום ויש שירות טוב יותר.

הטיסה עברה ללא אירועים מיוחדים. השירות היה בסדר אם כי לא יוצא מן הכלל. בהחלט לא חוויה שאעשה מאמץ כלשהו לשחזר. הטיסה לפרנקפורט אורכת בפועל בסביבות ארבע שעות.

הנחיתה בפרקפורט

טיסת ההמשך שלי מפרנקפורט הייתה במחלקה הראשונה של לופטהנזה. אי לכך הייתי זכאי לאיסוף מהמטוס. שישה דברים שאולי תרצו לדעת על השירות הזה: 

• השירות מוצע בשני שדות הבית של לופטהנזה: פרנקפורט (FRA) ומינכן (MUC).
  – – –
• השירות ניתן לכל נוסע שיש לו טיסת המשך במחלקה הראשונה באותו היום.
  – – –
• הנהג מחכה בפתח המטוס. אם המטוס התחבר לטרמינל והנוסעים יורדים ממנו בשרוול אז הנהג יחכה ביציאה מהשרוול. אם המטוס חנה בחנייה רחוקה והנוסעים יורדים ממנו לאוטובוסים אז הנהג יחכה ממש בתחתית המדרגות הקידמיות. בכל מקרה הנהג יחכה עם שלט.
  – – –
• במידה ומספר נוסעים מאותה טיסה זכאים לשירות – גם אם הם לא נוסעים יחד וגם אם יש להם טיסות המשך שונות – ייתכן שהם ייאספו ע״י אותו נהג. זה מקובל. לא מובטח שיהיה נהג (ורכב) לכל נוסע.
  – – –
• כתלות בטיסה הנכנסת הנהג ייקח את הנוסע/ים לטרמינל המחלקה הראשונה (FCT) או לטרמינל 1 שבו נמצא טרקלין המחלקה הראשונה (FCL).
  – – –
• ללופטהנזה יש צי רכבים מגוון לטובת השירות הזה. החל מרכבי ספורט של פורשה, דרך דגמים חדשים של מרצדס ועד רכבי וואן יוקרתיים שמתאימים למשפחות. אי אפשר לדעת מראש, ואי אפשר לבקש, איזה רכב יישלח לאיסוף או איזה רכב יוקצה להעברה אל המטוס בטיסת ההמשך.

הטיסה מת״א הגיעה לחנייה רחוקה ליד טרמינל 1. זה בדר״כ המצב. כשירדתי מהמטוס מצאתי כמובן את הנהג שהמתין לי ולנוסע נוסף. שאר הנוסעים עלו לאוטובוסים שחיכו גם כן.

הרכב היה מפנק מאוד כרגיל. הנהג הסיע אותנו ברחבי השדה עד לכניסה המתאימה של טרמינל 1 ואז הכניס אותנו לבניין והנחה אותנו כיצד להגיע לטרקלין המחלקה הראשונה (קומה אחת למעלה, אחרי הבידוק הביטחוני). כלומר, הוא לא יכל לקחת אותנו היישר לטרמינל המחלקה הראשונה.

הנה קצת מידע נוסף מתוך האתר של לופטהנזה:

חמש שעות בפרנקפורט

עליתי לטרקלין המחלקה הראשונה בטרמינל 1. הכניסה יפה והטרקלין עצמו הוא בעיצוב כמעט זהה לעיצוב של טרמינל המחלקה הראשונה. הדיילת בכניסה הבטיחה לי שבטרקלין יש את כל המתקנים שיש בטרמינל הנפרד – לרבות הסעה ישירות למטוס – אבל אמרה שאני מוזמן גם ללכת לטרמינל בעצמי אם ארצה. אין שירות ייעודי להעברת נוסעים בין ה-FCL ל-FCT.

התלבטתי לדקה, ובעיקר כי רציתי לנסות גם את ה-FCL, אבל לבסוף החלטתי שלאור אורך הקונקשיין יהיה מוטב אם בכל זאת אמצא את דרכי ל-FCT. אז אמרתי תודה, ביקשתי הסבר איך לצאת מהטרמינל והלכתי. לא מדובר במסלול מסובך מדי וההליכה אורכת כ-10 דקות לכל היותר – אבל לנוסע הממוצע המסע הזה לא מומלץ ובפרט כי הוא כולל מעבר בביקורת הגבולות והליכה בשטח פתוח (מה שיכול להיות פחות נעים במז״א בעייתי). מכיוון שהכרתי את הכניסה התחתונה ל-FCT (יש שילוט) אז לא הייתה כל בעיה. 

כרגיל השירות ב-FCT, מרגע הכניסה ועד ההסעה למטוס, היה יוצא מן הכלל. זיהיתי חלק מאנשי הצוות שראיתי לפני מספר חודשים בפעם הקודמת שעברתי שם. המסעדה נשארה מצוינת ונהנתי שוב מהמנה המעולה של שניצל וינאי. הבר עשיר ברמה יוצאת דופן. לא ארחיב הלאה בתיאור כי הקדשתי בזמנו פוסט לחווייה הייחודית של ה-FCT.

מיותר לציין שאספתי גם הפעם ברווז חדש…

לאחר כמה שעות נהדרות ב-FCT הגיע הזמן להמשיך הלאה. דיילת נחמדה ליוותה אותי יחד עם מספר נוסעים נוספים לקומה התחתונה שם נמצאת עמדת ההגירה וחניית הרכבים. לא לכל הנוסעים הייתה אותה טיסת המשך, אומנם, אבל יצא שנסעתי עם שני נוסעים נספים ברכב יוקרתי של מזראטי עד לחניית הטיסה שלנו למומבאי. הטיסה הופעלה ע״י מטוס בואינג 747-800i (דגם מתקדם וחדיש יחסית). הנהג החנה את הרכב בסמוך למבנה, מתחת למטוס, ועלינו במעלית עד לפתח השרוול. הנהג ליוותה אותנו לתוך המטוס וסוג-של ׳העביר אותנו׳ לצוות המטוס כאילו שהיינו מטען רגיש.

לסיכום

מעט חברות תעופה מציעות איסף פרטי מהמטוס ו/או הסעה מהטרקלין למטוס. השירות של לופטהנזה בהחלט משדרג את יוקרת המחלקה הראשונה שלה ואת החווייה הכללית של הקונקשיין. בהתחשב במחירי הכרטיסים במחלקה הראשונה, ואפילו כרטיסי הבונוס, אני חושב שכך חברות תעופה צריכות לנהוג (תרתי משמע).

זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שחיכה לי נהג פרטי בפתח המטוס. חווייה מעניינת שמקנה תחושת VIP מהשורה הראשונה. לא משהו שהייתי הופך בשבילו את העולם, מן הסתם, אבל כשמציעים פשוט אי אפשר לסרב.