רכישת הכרטיס
כברירת מחדל אני מעדיף לטוס מבודפשט לת״א עם וויזאייר. אני לא חסיד של חברות לואוקוסט, כמו שאפשר לנחש, אבל הניסיון שלי עם וויזאייר חיובי עד כה. לצערי בתאריך שבו רציתי לטוס המחיר של טיסת וויזאייר היה גבוה מדי לטעמי. העדפתי לטוס עם איג׳יאן – חברת תעופה אזורית עטורת פרסים שאני אוהב במיוחד.
רכשתי את הכרטיס באתר Vayama. אני משתמש באתר הזה לעיתים תכופות לרכישת כרטיסים זולים יחסית כי ניתן לקבל 12$ החזר במעבר דרך אתר הקאשבק TCB. כך שאפקטיבית הכרטיס עלה לי 108$ בלבד. הכרטיס כלל את הטיסות הבאות:
- בודפשט לאתונה – המראה ב-10:00 ונחיתה ב-12:55
- אתונה לת״א – המראה ב-16:30 ונחיתה ב-18:30
כפי שניתן לראות מדובר בקונקשיין ארוך אבל לא ארוך מדי. באופן טבעי ההעדפה שלי הייתה להיכנס לטרקלין כלשהו כדי להעביר את הזמן בנוחות. לצערי אין לי כיום סטטוס גולד בברית סטאר, אבל ב-ATH יש מספר טרקלינים אחרים שניתן להיכנס אליהם בדרכים שונות (כרטיס דיינרס ופריוריטי פאס, בפרט).
הצעה לשדרוג
כשבוע לפני המועד קיבלתי במייל הצעה לשדרוג הטיסה השנייה בכרטיס – אתונה לת״א – לאור העובדה שאיג׳יאן לא משווקת מחלקת עסקים בין אתונה לבודפשט. את מערכת השדרוגים הזאת מפעילה חברת PlusGrade שבמערכת שלה משתמשות כמה עשרות חברות תעופה.
ההצעה המינימלית לשדרוג הייתה 65 אירו. סה״כ סביר, למרות שמדובר בטיסה קצרה יחסית (שעתיים) ובמחלקת עסקים פנים-אירופית. במקרים כאלו, ובפרט כשהשדרוג לא כ״כ קריטי לנוסע, העצה הכללית היא להציע את המינימום או קצת מעליו. אז הצעתי 70 אירו בלבד.
כשלושה ימים לפני המועד קיבלתי הודעה במייל שהשדרוג התקבל. יכלתי מיד לבחור מושב במחלקת העסקים לטיסה מאתונה לת״א.
אגב, פורמלית עודכן לי גם היתר הכבודה לכרטיס כולו – שתי מזוודות של 32 ק״ג כל אחת – כי הטיסה ששודרגה היא למעשה הטיסה הארוכה בכרטיס והיתר הכבודה שלה שולט בכרטיס.
מבודפשט לת״א דרך אתונה
אני אוהב את שדה התעופה של בודפשט. הוא לא המעוצב ביותר אבל הוא בהחלט שדה נוח ומסודר. מי שרוצה להתפנק קצת יותר במעבר בשדה יכול לרכוש בזול גישה לתור מהיר בבידוק הביטחוניי (אבל ברוב השעות פשוט אין צורך).
ניגשתי לטרקלין שבו משתמשת איג׳יאן בשדה. ממש ליד השער שממנו יצאה הטיסה. שאלתי אם אוכל להיכנס לאור העובדה שיש לי בהמשך היום טיסה בינ״ל במחלקת העסקים. כאמירה כללית רוב חברות התעופה מאפשרות את זה כחלק מהמדיניות שלהן – קל וחומר לאור העובדה שאיג׳יאן כלל לא משווקת מחלקת עסקים בהמראה מבודפשט (אז למי הטרקלין מיועד? רק לבעלי סטטוס גולד?). הפקידה סירבה, אבל לדעתי היא פשוט לא מכירה את המדיניות וטעתה בתשובה שלו. לא היה לי רצון או כוח להתווכח.
הטיסה לאתונה הייתה מצוינת. לא ברור איך אבל הצלחתי לבחור מושב ביציאת החירום (שורה 12) עוד לפני תחילת הצ׳ק-אין. למרות שהטיסה הייתה כמעט מלאה לגמרי שני המושבים שלידיי נותרו ריקים. השירות של הצוות כרגיל היה מצוין והטיסה עברה מהר.
אחרי הנחיתה המשכתי עם הנוסעים במעבר. איג׳יאן מציעה מסלול מהיר לביקורת הגבולות ולבידוק הביטחוני לנוסעי מחלקת העסקים שלה (ובעלי סטטוס גולד) אז הדרך לטרקלין הייתה קצרה מאוד.
הטרקלין של איג׳יאן, לטיסות מחוץ לאזור שנגן, הוא די מינימלי. יש מבחר אפשרויות ישיבה וסה״כ יש בופה מגוון של אוכל – אבל זה הכל. לא שצריך יותר מזה ברוב המקרים.
איג׳יאן מקפידה על עלייה מוקדמת למטוס לנוסעי מחלקת העסקים ובעלי סטטוס גולד. אז עליתי ראשון ואחרי עלו אולי עוד שני נוסעים נוספים לפני שהתחיל הבורדינג הכללי.
במטוסים של איג׳יאן, או לפחות בזה שבו טסתי, יש מתקן לוילון שניתן לגרור בין השורות הראשונות כדי לקבוע כמה שורות יוקצו למחלקת העסקים בכל טיסה. פטנט מצוין לאור העובדה שהמושבים במחלקת העסקים זהים למושבים במחלקת התיירים ורק צריך לחסום את המושב האמצעי בכל שורה (עם מתקן נוסף).
באותה טיסה, מסתבר, הייתי הנוסע היחיד במחלקת העסקים ובהתאם רק השורה הראשונה הוגדרה כמחלקת עסקים. מעט מגוחך ומעט מביך למען האמת – אבל כך היה. במהלך הטיסה הוילון הזה היה סגור ונוסעים לא הורשו לעבור קדימה לתא השירותים הקידמי. או, במילים אחרות, אם תרצו, שדרגתי למחלקת העסקים והיה לי תא שירותים ׳פרטי׳ לטיסה. אותי זה הצחיק.
הייתה טיסה נהדרת. שמפניה לפני ההמראה, מטלית לחה בריח ורדים אחרי ההמראה (בחיי!), ארוחה מלאה במהלך הטיסה (עם בחירה בין שתי מנות עיקריות), עוגיות וקפה אחרי הארוחה (בספל אמיתי), שוקולדים לפני הנחיתה – והכל עם שירות מצוין ובתכלס דיילת פרטית לאורך כל הטיסה. תענוג.
לסיכום
שמחתי על עוד חווייה חיובית עם איג׳יאן. מחיר הכרטיס המקורי, השדרוג הזול, הטרקלין לקונקשיין באתונה והטיסה המצוינת לת״א – ועל הכל ביחד שילמתי כ-180$ בלבד. יצאתי מרוצה. כולי תקווה שאצליח להגיע לסטטוס גולד במועדון של איג׳יאן בשנה הקרובה ועל הדרך ארוויח מספר שוברי שדרוג שיאפשרו לי לשחזר את החוויה המוצלחת שהייתה (בלי לשלם בכסף על השדרוג אפילו).
שלום ליאור,
טיסה ישירה מבודפשט לתל אביב אורכת כ3 שעות. אז כדאי להוסיף לשיקולי המחיר והחוויה גם את זמן הטיסה – שמונה שעות וחצי במקרה שלך.
בהחלט. להרבה אנשים זה היה פקטור משמעותי שלבדו יכול להצדיק תשלום של עשרות דולרים רבים ואפילו מאות דולרים. קל וחומר אם מדובר ביום עבודה שאפשר עוד לנצל. מבחינתי זה פקטור משני משתי סיבות: (א) אני בדר״כ יכול לעבוד מכל מקום כל עוד יש לי לפטום, (ב) יש לי העדפה למסלולים ׳מעניינים׳ יותר כדי שאוכל לכתוב עליהם בבלוג אח״כ.
אוי זה ככ מצחיק שהביזנס רק שורה אחת…
לא ידעתי שאפשר להזיז את ההפרדה הזו בכזו קלות
לרוב החברות אין את המתקן הזה. ולא ברור לי למה – כי הוא מאוד שימושי והמשמעות שלו מאוד כלכלית לחברות.
אפשר לדעת איך עובד האתר PLUSGRADE.
השדרוג מתבצע דרך האתר או דרך אתר חברת התעופה?
החברה שמפעילה את האתר מספקת שירות לחברות התעופה. אני מניח שהיא מקושרת ישירות למערכות של אותן חברות כדי לשדרג כרטיסים ע״פ הצורך, ומחיר המינימום לשדרוג נקבע ע״י נוסחה בהנחיית חברת התעופה. אני מניח הלאה שאותה נוסחה יכולה להתעדכן בזמן אמת ע״פ נתונים שונים כמו אחוז תפוסת המושבים בטיסה ועוד.
מבחינת הלקוח הכל קורה דרך אתר חברת התעופה והפעולה של מערכת PlusGrade כביכול שקולה לו.