המאבק המיותר והטיפשי לסגירת נתב״ג

אציין, כהערה מקדימה, את מה שאמור להיות ברור מאליו: כל האמור בפוסט הזה הוא בגדר דעתי האישית. אני כותב בלוג ולא ירחון אקדמי עם מימון ציבורי. הפוסט הזה אינו פוליטי אבל הוא בהחלט כולל ביקורת ישירה על התנהלות הממשלה בנושא שרלוונטי מאוד לקוראיי הבלוג.

בחודש שעבר, כשרוב אזרחי מדינת ישראל נכנסו לסגר ארוך לאור רמת התחלואה הגבוהה, החליטה הממשלה על מתווה לצמצום הפעילות בנתב״ג. תיירים לא יכולים להיכנס לישראל כבר חודשים רבים ורוב המדינות לא מוכנות לקבל ישראלים לעת עתה – אבל במשרד התחבורה החליטו שלא לסגור את נתב״ג לגמרי, ולא להשאיר את נתב״ג פתוח למי שרוצה לצאת מהארץ או לישראלים שרוצים לחזור הבייתה, אלא מנגד החליטו ליצור מתווה בלתי הגיוני, בלתי סביר, כמעט בלתי אכיף, בקושי חוקי, שהלכה למעשה מבקש לכלוא את אזרחי ישראל במדינתם ובדרך גורם לנזק כלכלי וחברתי עצום.

תומכי ההחלטה ההזויה הזו כמובן טוענים שנתב״ג תורם להגברת התחלואה, כי דרכו חוזרים לישראל כאלו שנדבקו בחו״ל, אבל לטענה הזאת כמעט שאין אחיזה במציאות והמספרים דווקא מוכיחים אחרת. חשוב לזכור שמאז פרוץ המשבר נתב״ג לא פעל כרגיל ומי שמבקש להמריא מחוייב להציג בדיקת קורונה שלילית ומי שחוזר לארץ ממדינה אדומה מחוייב בבידוד עד שיוכח שהוא נקי מקורונה. כלומר, אין פה תמיכה בפתיחת נתב״ג בצורה חופשית אלא רק באי-סגירתו.

אז מדוע המתוווה כ״כ מטופש? ובכן…

הגברת התחלואה

תומכי סגירת נתב״ג טוענים שישראלים יטוסו לבלות בחו״ל ויחזרו לישראל חמושים בקורונה. לכאורה זה יגביר את רמת התחלואה. אלא שישראל היא אחת המדינות האדומות בעולם וכל מדינה שמקבלת ישראלים כיום ירוקה משמעותית מישראל – אז למעשה הסיכוי לחלות בקורונה גדול משמעותית בישראל מאשר בכל יעד נופש אפשרי. משמעות הדבר היא שהממשלה אקטיבית מכניסה ישראלים רבים לסיכון גדול יותר כשהיא מכריחה אותם להישאר בתוך גבולות המדינה במקום לבלות את זמנם במדינה עם רמת תחלואה נמוכה יותר.

בשובם ארצה אותם ישראלים מחוייבים בבידוד של שבועיים ע״פ חוק (ממדינות אדומות). כלומר, גם אם באמת חלו במדינה בה ביקרו, ואפילו אם הדביקו אחרים בטיסה חזרה, הרי שכל החולים החדשים שקיבלה ישראל לא ייחשפו לציבור הכללי. או לפחות לא אמורים להיחשף לציבור הכללי אם יצייטו לחוק (ובזה רבים מאזרחי המדינה לא מצטיינים לצערינו…).

רוצה לומר – אין הגיון אמיתי לסגור את נתב״ג, ואפילו ההפך הוא הנכון, אבל חובה להגביר את הפיקוח על החוזרים מחו״ל ולוודא שהם מקפידים על הבידוד עד שיוכח שהם נקיים מקורונה. מדינות אחרות אימצו שיטות מתקדמות, יצירתיות ונוחות לבצע בדיוק את המשימה הזאת – אבל את משרד התחבורה הישראלי זה לא מעניין.

פגיעה בחברות התעופה

בחודש שעבר ממשלת ישראל הלכה למעשה הגבילה את האפשרות של חברות התעופה למכור כרטיסים לטיסותיהן. היא קבעה שאסור להן למכור כרטיסים לטיסות שתוכננו להתקיים במשך מספר שבועות לאחר מועד נקוב. בדרך גם הטילה חובה מגוחכת על רש״ת לתחקר את הנוסעים המגיעים לנתב״ג כדי לראות מתי הם רכשו את הכרטיס שלהם – בעולם שבו המידע הזה נשמר במכשירים סלולריים כמובן.

הבעיה היא, כאמור, שהטיסות כבר היו בלו״ז. כרטיסים כבר נמכרו לטיסות אלו. חברות תעופה לא מתכננות את הפעילות שלהן שבוע מראש אלא חודשים רבים מראש, והנה באה המממשלה וטורפת את הקלפים ובלי שקל של פיצוי לחברות התעופה שנפגעו בצורה ישירה. זאת ועוד, ע״פ חוק אסור לחברות התעופה לבטל טיסות במסגרת שבועיים קדימה (או, כאמירה חלופית, מותר להן לבטל את הטיסות אך הן מחוייבות לפצות את כל הלקוחות שכבר רכשו כרטיסים… וכך או כך חברת התעופה יוצאת מפסידה מהמהלך). לא פלא שישראייר פנתה לבג״צ.

אם הממשלה הייתה מבינה את ההשלכות ההרסניות של המתווה על חברות התעופה, ומודה בכך ומגדירה מדיניות פיצויים או כלים אחרים לתמיכה בחברות התעופה על העוול הישיר שנגרם להן – אז הייתי מבין ומקבל. בכל זאת אנחנו בתקופת משבר ודרושים לפעמים צעדים קיצוניים ואפילו כאלו שלא כולם מבינים את טיבם. אבל לפגוע ככה בתעשייה שלמה בלי פיצוי בכלל? לגרום נזק כלכלי ישיר ולא מבוטל לחברות תעופה זרות שיכולות בכל עת להחליט שהן מפסיקות להפעיל קו לא-יציב למדינה הקטנה במזרח התיכון? ככה לא מתנהגת ממשלה בריאה שטוענת שהמתווה שלה הוא תוצר של חשיבה מקצועית.

אתגר משפטי

חופש התנועה מוכר כזכות יסוד. אבל, כמו כל זכות יסוד אחרת, גם הוא אינו בלתי-מוגבל. כך למשל אדם שעובר על החוק יכול להישלח לכלא ומהו כלא אם לא הגבלה דרסטית על חופש התנועה.

אלא שרוב אזרחי המדינה אינם עבריינים. או לפחות לא ברמה שמצדיקה שליחתם לכלא. אבל בזכות הקורונה קיבלה הממשלה סמכויות מרחיקות לכת שמאפשרות להכריח את האזרחים להישאר בביתם. צודק? חוקי? סימן שאלה. כך או כך, איך אפשר להצדיק את איסור היציאה מהארץ הגורף שנכפה על כל אזרחי המדינה?

תחשבו על כך שאדם בריא, השומר על ההנחיות וחושש לחייו כי הוא בקבוצת סיכון, לא יכול לצאת מהארץ ולטוס למדינה ירוקה ונקייה מקורונה והוא בפועל חייב להישאר בסיכון גבוה. אפילו זכותו החוקתית לצאת מגבולות המדינה נלקחה ממנו. שימו לב – לא מדובר באדם חולה, ישראלי לצורך העניין, המבקש להיכנס לארץ ולסכן את האוכלוסיה (נגיד…).

סולידריות חברתית?

אמרה שרת התחבורה, להפתעתו של כל אדם בר דעת, שההגבלות על נתב״ג בחודש האחרון מבוססות על עקרון של סולידריות חברתית. רוצה לומר – למה שאנשים שיש להם כסף לרכוש כרטיסי טיסה, במהלכו של משבר כלכלי חמור, יורשו לצאת מהארץ ולהתרחק מהסכנה בעת שאחרים, שחשבון הבנק שלהם כולל פחות ספרות משמאל לנקודה, ייאלצו להישאר בישראל ולהסתכן בקורונה. צמד המילים ״סולידריות חברתית״ הוא באמת נהדר ויכול לייצר כותרות מצוינות, והלוואי שכל ממשלות ישראל יאמצו את הערך הזה, אבל במקרה הזה אין ממש הגיון.

ראשית – כרטיס טיסה, כאמירה כללית, הוא לא מוצר יקר במיוחד. בטח לא בעידן שבו חברות לואוקוסט כמו ראינאייר משווקות טיסות מישראל לאירופה ב-5 אירו בלבד במבצעים. לא צריך להיות עשיר כדי לטוס לחו״ל, ובפועל כמעט כל ישראלי יכול להרשות את זה לעצמו (אבל רבים בוחרים שלא, וכל אחד מסיבותיו). זאת ועוד, לרבים מהישראלים יש משפחה בחו״ל כך שייתכן שעלות הנסיעה שלהם תסתכם ברכישת כרטיס טיסה – וכך, בתמורה לסכום כסף שהם בהחלט יכולים לעמוד בו, הם יוכלו לצאת מהארץ למדינה שאינה נתונה בסגר, לשמור קצת על שפיות נפשית, לשפר את בריאותם, לפגוש את משפחתם אחרי תקופה ארוכה בה נאסר בישראל על מפגשים חברתיים, וכל זאת בזמן שהם בחל״ת או אף פוטרו מעבודתם כי מעסיקם לא קיבל תמיכה נאותה. כלומר, לטעון שטיסות לחו״ל הן נחלתם של העשירים זו טענה חסרת בסיס בשנת 2020.

שנית – ישראל אינה מדינה קומוניסטית. כל אדם רשאי להרוויח את שכרו, בכל עבודה חוקית, ולעשות עם כספו כרצונו. עשירים, באופן טבעי, יכולים להרשות לעצמם יותר מאחרים. אז מה, בשם סולידריות חברתית נאסור על העשירים לטוס לחו״ל? או לחילופין, בגלל שרמת התחלואה בארץ כה גבוהה, נכריח את העשירים לחלוק גורל בריאותי עם כל השאר? מדוע זה הגיוני? כי אם זה הגיוני, אז צריך לאסור על קופות החולים לשווק דרגות שונות של חברות, צריך לאסור על חברות הביטוח למכור ביטוחי בריאות פרטיים, צריך לאסור על פעילותם של בתי חולים פרטיים ורופאים מחוץ למגזר הציבורי, צריך לאסור על מכירת פירות וירקות אורגניים הנחשבים בריאים יותר וכן הלאה וכן הלאה. בעולם מציאותי, מה לעשות, כסף מאפשר גם לשמור על רמת חיים בריאה יותר וזה כולל נסיעות לחו״ל (סתם להנאה או מכל סיבה אחרת, וגם כדי לברוח ממדינה מוכת מגפה). הרי בכניסה לישראל כל אחד מחוייב בבידוד – ולא משנה כמה כסף יש לו בחשבון הבנק.

אגב, במהלך הסגר רבים מעשירי ישראל ביקשו וקיבלו היתר מיוחד לטיסות פרטיות לאיי יוון. זאת בשעה שאסור היה למכור כרטיסי טיסה לאותם תאריכים. אז למעשה דווקא העשירים ביותר הם אלו שיכלו לטוס – ואת ההיתר המיוחד הם קיבלו בדיוק מאותו משרד התחבורה שדגל רגע קודם בסולידריות חברתית.

לסיכום

אני לא יודע מהם המניעים של החלטות הממשלה ובפרט משרד התחבורה. עושה רושם שלא מדובר במניעים מקצועיים או בריאותיים. עושה רושם שמתקבלות החלטות חסרות אחריות וחסרות הגיון שמשאירות טעם רע בפה כמעט לכל מי שנתקל בהן – ואלו החלטות שפוגעות בזכויות אזרחי המדינה ועולות הון לקופת המדינה. לא כל דבר אפשר להצדיק בלי הסבר תחת הכותרת ״המלחמה בקורונה״.

הממשלה רוצה לסגור את נתב״ג? שתנמק מדוע, שתעשה את זה במסגרת מתווה חוקי שהוא תוצר של עבודת הגורמים המקצועיים, שתדאג להוציא הנחיות מסודרות לכל הנוגעים בדבר, שתפצה את חברות התעופה, את רש״ת ואת סוכני הנסיעות. בהחלט בסמכותה של הממשלה לעשות צעדים חריגים, במסגרת מה שמאפשר לה החוק כמובן, ואני לא מתיימר לדעת את כל הפרמטרים במשוואות ניהול המדינה תחת הקורונה, אבל המתווה הנוכחי לסגירת נתב״ג הוא בושה וכלימה. הוא עושה עוול לציבור הישראלי, הוא פוגע במשק בצורה לא מידתית לסכנה והוא אפילו מביך את ישראל בזירה הבינ״ל.

אם בשנה הקרובה תראו גל של ביטולי קווי תעופה לישראל – תזכרו שהכתובת עדיין על הקיר.