ג׳אל היא אחת משתי חברות התעופה הגדולות ביפן. מתחרתה העיקרית היא אול-ניפון איירוויס (ANA). שתי החברות הן בין הטובות בעולם כיום, מפעילות ציי מטוסים מתקדמים ומציעות מחלקה ראשונה בחלק מהקוים הארוכים שלהן.
ביפן פועלת רשת הרכבות אולי המתקדמת ביותר בעולם כשגולת הכותרת שלה הן רכבות השינקאנסן המפורסמות שידועות יותר בכינוי ׳Bullet Trains׳. זו דרך נוחה להתנייד בתוך יפן, במיוחד לתיירים שרוכשים מבעוד מועד כרטיס שנקרא JR Pass, ויחד עם זאת יפנים רבים מעדיפים לטוס. למעשה,שלושה מעשרת קוי התעופה העמוסים בעולם נמצאים בתוך יפן: טוקיו-אוסקה, טוקיו-פוקוקה, טוקיו-אוקינאווה. בשל כך הפכו שתי החברות הגדולות של יפן לשתיים מהחברות החזקות, החדשניות והאיכותיות ביותר באסיה.
שלוש טיסות פנימיות בשבוע
בטיסה של שעה או שעתיים, לפעמים בתוך אותה מדינה, אני לא צריך מושב שהופך למיטה-שטוחה. אני לא צריך מערכת בידור אישית מתקדמת. אני לא צריך ארוחה מלאה או תפריט משקאות שלא היה מאכזב מסעדה. אני סה״כ רוצה מושב נוח, שירות טוב ושהטיסה תנחת בזמן. ג׳אל, מסתבר, חושבת שהנוסעים שלה צריכים לקבל הרבה יותר.
בשבוע האחרון טסתי בשלוש טיסות פנימיות:
אוסקה-קנסאי (KIX) לטוקיו-הנדה (HND).
טוקיו-הנדה (HND) לפוקוקה (FUK).
פוקוקה (FUK) לטוקיו-הנדה (HND).
כלומר, זכיתי לנסות את שירותי הקרקע של ג׳אל בשלושה שדות תעופה שונים. בנוסף כל אחת משלוש הטיסות הופעלה ע״י מטוס אחר – שתי גרסאות של בואינג 767 וגרסה אחת של בואינג 737.
ג׳אל מפעילה בטיסותיה הפנימיות סוג-של מחלקת עסקים שנקראת J-Class. סה״כ מדובר במוצר דומה למחלקה ראשונה בארה״ב: מושבים נוחים יותר, פחות מושבים בכל שורה ושירות מועדף. מחזיקי כרטיס במחלקה זו אינם זכאים לכניסה לטרקלינים של ג׳אל – שוב, בדומה לכרטיס במחלקה ראשונה בתוך ארה״ב. בשתיים מבין שלושת הטיסות טסתי במחלקה זו.
למרות שגם מחלקת התיירים של ג׳אל נראית טוב מאוד, וגם בה טסתי מספר פעמים עד כה.
אלו הדברים הקטנים, באמת…
חברות תעופה אסייתיות ידועות ברמת שירות גבוהה שאינה מוכרת מחוץ לאסיה. ג׳אל מוכיחה את זה היטב. נוסעים תכופים, ובפרט אלו המחזיקים בסטטוס אמרלד ברית OneWorld, יכולים לצפות לשירות מוקפד שישאיר להם טעם של עוד. הנה כמה דוגמאות:
-
בשלושת השדות בהן עברתי ג׳אל הפעילה עמדת צ׳ק-אין ייעודית למחלקה ראשונה בטרמינל לטיסות פנימיות. אני מדגיש: החברה לא מציעה מחלקה ראשונה בטיסות פנימיות אלא רק במגוון קוים בינ״ל ארוכים. אז למה ישנם דלפקי מחלקה ראשונה בטרמינל לטיסות פנימיות? ובכן, כדי לתת שירות גבוה יותר לנוסעים בעלי סטטוס אמרלד – זו הסיבה. מיותר לציין שבדלפקים האלו אין תור, אבל זה לא היתרון האמיתי שלהם. לצד הדלפקים האלו מפעילה ג׳אל עמדת בידוק ביטחוני פרטית וייעודית לבעלי הסטטוס הזה בלבד שהיא גם הגישה הישירה לטרקלין המחלקה הראשונה של החברה. חוויית הצ׳ק-אין הנוחה ביותר שחוויתי אי פעם לטיסות פנימיות.
-
ליפנים יש קטע רציני עם הרכנת הראש כמחווה של כבוד. זה מקסים, באמת, אבל לפעמים זה נעשה בסיטואציות מעט מביכות לצופה מהצד. למשל כששלושת אנשי הצוות של רכב הגרירה עוצרים את הרכב לצד המטוס לאחר הניתוק, יוצאים החוצה, מנופפים לשלום לנוסעים במשך דקה ארוכה עד שהמטוס מתחיל לנוע באיטיות ואז מרכינים את הראש כמחווה אחרונה של פרידה מול הנוסעים. מקסים, כאמור, אבל מעט מוגזם לעיניים מערביות.
-
באחת הטיסות עברו הדיילות לחלק משקואת בזמן שהנוסע שישב לידי ישן. הדיילת – שימו לב – הוציאה מדבקה מיוחדת שתכליתה להגיד ׳הגענו, ישנת, אז אם תרצה משהו – רק תבקש׳ והדביקה אותה על גב המושב שלפניו. מעולם לא חשבתי שחברות תעופה מחזיקות מדבקות כאלו.
טיפ קטן: כך תשדרגו למחלקת העסקים בזול
טיסות בתוך יפן, במיוחד בקוים הפופולריים ולרכישה ברגע האחרון, עלולות להתגלות כמוצר יקר במיוחד. אבל – בדר״כ אין הפרש משמעותי בין כרטיס במחלקת התיירים לכרטיס במחלקת העסקים (סוג-של, כאמור). לדוגמה: בסוף השנה שעברה בטיסה של כמעט שלוש שעות בקו משני הפרש המחיר היה סה״כ 15$ לכיוון אחד.
אבל מה קורה אם הטיסה הפנימית שלכם היא חלק מכרטיס בינ״ל?
במקרה כזה תגלו שמצבכם אפילו טוב יותר. ג׳אל מאפשרת לכל הנוסעים לשדרג את הכרטיס שלהם למחלקת העסקים, על בסיס מקום פנוי, תמורת 924 יין בלבד (~ 30 ש״ח) לקטע טיסה. אותו שדרוג יעלה כ-1,000 יין במידה והטיסות לא נרכשו כחלק מכרטיס בינ״ל. את השדרוג הזה ניתן לבקש מכל עמדת מכירה של ג׳אל, עמדות הצ׳ק-אין, הטרקלינים ואני מניח שגם במוקד הטלפוני.
מה לגבי כרטיסי בונוס?
נכון להיום המדיניות של ג׳אל לא מאפשרת למועדוני תעופה זרים גישה למחלקת העסקים בטיסות הפנימיות שלה. במידה ודרושה טיסת פנים כחלק מכרטיס בונוס בינ״ל היא תכורטס רק במחלקת התיירים ללא קשר לסוג כרטיס הבונוס. מניסיוני למועדון AAdvantage כן יש גישה מסוימת למושבים במחלקת העסקים, J-Class, על אף המדיניות המוצהרת – אבל זה דורש פעולה מיוחדת.
מומלץ להשתמש באוויוס (בריטיש / איבריה) על מנת לרכוש כרטיסי בונוס לטיסות ג׳א בתוך יפן – בדר״כ זה זול משמעותית מרכישת אותם כרטיסים בכסף. טיסה מטוקיו לפוקוקה, למשל, עולה רק 4,500 אוויוס ו-2$ במסים.
לא ניתן לשדרג כרטיסי בונוס למחלקת העסקים ע״פ הטיפ שכתבתי למעלה.
טוסו עם ג׳אל – ההנאה מובטחת!
[…] המבצע של איבריה אטרקטיבי בעיקר למי שיכול להרשות לעצמו לרכוש סכום גבוה של אוויוס ולהנות ממחיר יחסית נמוך (פחות מ-15$ ל-1,000 אוויוס, נגיד). אוויוס הוא ׳מטבע׳ שימושי מאוד בעולם כרטיסי הבונוס בדיוק משום שבריטיש ואיבריה מתמחרות כרטיסי בונוס מבוססים מרחק ולא אזור. אוויוס יכולים לשמש, לדוגמה, לרכישת כרטיסי בונוס לטיסות פנימיות ביפן עם ג׳פן איירליינס. […]
[…] נהדרת שמקלה ומזרזת מאוד את המעבר בשדה. ג׳פן איירליינס, חברה שאני מאוד אוהב לטוס איתה, לא רק שמציעה עמדות צ׳ק-אין ייעודיות לנוסעי המחלקה […]
[…] נהדרת שמקלה ומזרזת מאוד את המעבר בשדה. ג׳פן איירליינס, חברה שאני מאוד אוהב לטוס איתה, לא רק שמציעה עמדות צ׳ק-אין ייעודיות לנוסעי המחלקה […]
[…] טיסות הן סיפור מעט שונה כי לחברות התעופה אין שליטה מוחלטת על כל המשתנים אבל סה״כ רמת הדיוק של חברות התעופה היפניות די גבוהה. שתי חברות התעופה הגדולות ביפן, ג׳אל ואול–ניפון, גם מקפידות על שירותי קרקע ברמה גבוהה ותהליך מוקפד של עלייה למטוס שבו ניתנת קדימות ברורה לנוסעי מחלקות הפרימיום. אני מאוד אוהב את ג׳אל. […]