בוקר טוב מגובה 40,000 רגל. מוקדם יותר הבוקר סיימתי ביקור קצרצר בן שמונה-עשרה שעות בבירת תאילנד – וזה היה ביקור מעניין: שטות קטנה, נהג הגון, מלון חדש ומסעדה ישנה. סיפור שהיה כך היה.

נחחתי בבנגקוק (BKK) אתמול בסביבות השעה 13:00 אחרי טיסה קצרה מהונג-קונג במחלקת העסקים המצוינת של קתאי פסיפיק. צלעות כבש לארוחת צהריים מוקדמת – אם הייתי ארגנטינאי זה היה נשמע לי הגיוני לגמרי. השירות, כרגיל, היה פשוט מצוין.

השדה בבנגקוק עמוס למדי באמצע היום אבל נוסעי מחלקות הפרימיום (לפחות עם קתאי פסיפיק) יכולים להשתמש במסלול המהיר של אזור ההגירה ושם התור קצר מאוד בדר״כ. בערך רבע שעה אחרי היציאה מהמטוס כבר הייתי מחוץ לטרמינל.

מכיוון שמדובר בביקור כ״כ קצר, סה״כ קונקשיין ארוך, שקלתי ברצינות לבלות את הלילה באחד המלונות הסמוכים לשדה. הבעיה שרק אחד מהם נחשב למלון טוב – הנובוטל – והוא מרשה לעצמו לדרוש מחירים גבוהים פי שתיים (!) ממלונות בדרגה שלו בתוך העיר. זה אבסורד ממש, ולהערכתי הוא מתקיים רק בזכות נוסעים עסקיים שלא משלמים את החשבון. על כל פנים – החלטתי שכבר עדיף לשלם על מונית הלוך/חזור (סה״כ בין 10$ ל-13$ לכיוון) ולהיכנס לעיר.

אגב, ניתן להזמין אובר לשדה התעופה בבנגקוק, וכמעט תמיד יש רכבים זמינים, אבל התעריפים גבוהים משמעותית מאלו של המוניות המקומיות. אבל – אם נוחות חשובה לכם ואתם מוכנים לשלם עוד 10$ עד 15$ עבור הנסיעה כדאי בהחלט להזמין UberBlack. 

את הלילה ביליתי במלון Holiday Inn Bangkok. לקבוצת IHG יש נוכחות מרשימה בבנגקוק ובפרט אני אוהב את מלון קראון-פלאזה ליד פארק לומפיני בו התארחתי מספר פעמים. הפעם בחרתי בהולידיי-אין משלוש סיבות: (א) רציתי לנסות מלון חדש, וביקור קצר הוא תמיד הזדמנות טובה לכך. (ב) אני צריך לרשום כמה שהיות במלונות של IHG לטובת המבצע התקופתי של מועדון IHG Rewards. (ג) בצד השני של הכביש מהמלון נמצאת המסעדה האהובה בלי בבנגקוק – The Tea Room – בה אכלתי ארוחת ערב. המסעדה, אגב, שייכת למלון גראנד הייאט שהוא המלון המועדף עלי בעיר (הנה ביקורת מלאה).

נסיעה במונית למרכז העיר – ומה שאחריה

ביציאה מהשדה נהג המונית, בחור צעיר למדי, טרח להסביר לי במעט מילים שמלבד הסכום שיראה המונה אצטרך לשלם גם את המס של שדה התעופה (50 באט) ואת התשלום על הנסיעה בכביש המהיר (25 באט). זה לא חדש לי אבל זו פעם ראשונה שנהג טורח להבהיר לי את הדברים בתחילת הנסיעה.

במהלך הנסיעה החלטתי לעבוד קצת – ותודה לאורנג׳ על חבילות הגלישה הנוחות שהיא מציעה עם נדידה חופשית בין אינספור מדינות בעולם. ברגע של שטות הנחתי את המכשיר הסלולרי בכיס שנמצא ליד ידית הפתיחה של הדלת והשארתי אותו שם בעודו מתפקד כמודם למחשב הנייד. 

לקח: להשאיר את הסלולרי בכיס ולסבול את הקרינה קצת יותר. המכשיר יקלוט את הרשת הסלולרית באותה מידה גם דרך הג׳ינס או הג׳קט אז באמת שאין יתרון להשאיר אותו על המושב או בכיס ההוא שמותקן בחלק הפנימי של הדלת.

הנסיעה עברה מהר מדי והגענו לפתח המלון. סגרתי מיד את המחשב הנייד, הכנסתי אותו מהר לתיק, שילמתי לנהג והתארחתי לצאת החוצה – וכל זה בזמן שאחד מאנשי המלון פתח עבורי את הדלת וניסה לשאול אם אני זקוק לעזרה. מפה לשם – שכחתי את המכשיר הסלולרי.

לקח: ביציאה ממונית מקומית, אפילו אם 35 מעלות בחוץ והעייפות מורגשת, עדיף לעשות דברים באיטיות וברוגע כדי להבטיח ששום דבר לא נשכח מאחור.

ראוי לציין שאנשי המלון שעמדו מחוץ לשער עשו את עבודתם היטב. אחד מהם לקח עבורי את הטרולי, השני הסתכל בתוך הרכב כדי לוודא שלא נשכחו פריטים (ולא שם לב למכשיר הסלולרי – אבל אי אפשר להאשים אותו) ואחד אחר דאג לרשום את מספר המונית על פתק ולהצמיד את הפתק לטרולי. זה כמעט התברר כדבר חכם מאוד.

תוך כדי הצ׳ק-אין שמתי לב שהמכשיר הסלולרי לא איתי. בהחלט רגע קשה מאוד ואני מניח שרבים מכם יכולים להזדהות. הודעתי מיד לפקידת הקבלה שעשתה עבורי את הצ׳ק-אין והיא ניגשה לצוות העובדים בכניסה כדי לברר מה ניתן לעשות. שתי הפעולות המיידיות היו: (1) לנסות לאתר את המונית ע״פ מספר הרישוי שנרשם על הפתק. (2) לנסות להתקשר למכשיר הסלולרי בתקווה שהנהג ישמע את הצלצול ויענה.

אחרי דקות ארוכות של חרדה הגיע הנהג חזרה למלון. לא הספיקו לאתר אותו דרך חברת המוניות והוא לא שמע את הצלצול של המכשיר (שהיה בכלל על רטט) – הוא פשוט מצא את המכשיר במקרה, ואני לא יודע איך האמת, והחליט להיות אזרח טוב ולהחזיר את המכשיר אלי. וזה השתלם לו כי הוא קיבל טיפ שעלה על מחיר נסיעה מהשדה. מבחינתי הטעות הזאת יכלה לעלות לי מאות דולרים עבור מכשיר חדש אז יצאתי בזול.

אז, כשנגמרה הדרמה הקצרה, יכלתי לעלות בנוחות לחדר ולנוח.

למה בכלל הגעתי לבנגקוק? 

העצירה הקצרה שלי בבנגקוק היא למעשה פרק אחד מתוך כרטיס הבונוס אולי הכי מעניין ומוטרף שהזמנתי אי פעם. כן, אכתוב עליו פוסט מיוחד בהמשך החודש. הפוסט הזה נשלח ממושב 1A במחלקה הראשונה במטוס ה-A380 של קטאר איירוויס איפשהו מעל החוף המערבי של הודו.

שמחתי על ההחלטה להיכנס לעיר אפילו לערב בלבד במקום להעביר את הלילה במלון ליד השדה עם אוכל של שירות חדרים – אבל זה כמעט עלה לי ביוקר. מכל הדברים שאני לוקח איתי בנסיעות בעולם רק שלושה חשובים באמת – הדרכון, המחשב הנייד והמכשיר הסלולרי – וכדאי שאשגיח עליהם כמו שצריך. אבל היי, סוף טוב הכל טוב… ועכשיו… תרשו לי להמשיך להתפנק.

2 תגובות

  1. המדריך למשתמש המתחיל בשירותי אובר – FlyingOut

    […] אני מכור לאובר מזה כמה שנים. נוחות השימוש באפליקציה, אי-הצורך בכסף מזומן או בכלל בכרטיס אשראי, איכות הרכבים והביטחון התמידי שאני לא חשוף לעוד הונאת-תיירים – כל אלו גורמים להעדיף את אובר על פני מוניות מקומיות ושירותים מתחרים פעם אחר פעם. למעשה, אני בקושי זוכר מתי בפעם האחרונה נסעתי במונית מקומית. כנראה לפני קצת יותר מחצי שנה בבנגקוק, וזה כמעט עלה לי באובדן המכשיר הסלולרי. […]

    הגב

השאר תגובה

BoardingArea