סידורי הביטחון לפני טיסות אלעל מגרמניה

בחודש שעבר טסתי בטיסת אפ מברלין לת״א. לצערי יוצא לי להמריא מגרמניה לישראל לפחות פעמיים בשנה. כרגיל זו הייתה חווייה לא נעימה בכלל וכרגיל הבטחתי לעצמי שלא אמריא יותר עם אלעל מגרמניה… ואני בטוח שזה יקרה שוב.

Securing an El-Al Plane

נוסעים רבים רואים בסידורי הביטחון של אלעל כאחד היתרונות הגדולים ביותר העומדים לזכות החברה. הרי אלעל נחשבת לחברת התעופה הבטוחה ביותר בעולם ומדינת ישראל משקיעה הון על מנת לשמור על המוניטין הזה.

אני, לעומת זאת, רואה בסידורי הביטחון של אלעל מטרד יותר מכל. הם לרוב דורשים מהנוסעים להגיע מוקדם יותר לשדה, אורכים זמן רב (לפעמים במספר ׳תחנות׳) ומדי פעם אפילו פולשניים ומביכים (חיפוש גופני ללא תאים, חיטוט במזוודות ועוד). אני לא אדם דאגן מטבעי, ואולי זאת הסיבה, אבל הייתי שמח אם אלעל הייתה פשוט מאמצת את סידורי הביטחון הלא-מורגשים שבהן בוחרות מרבית החברות הגדולות.

המעבר בשדה התעופה שאנפלד בברלין (SXF) לקראת טיסת אלעל

קצת פחות משלוש שעות לפני הטיסה נפתח מתחם התשאול הביטחוני. ארזת לבד? התיקים שלך היו איתך כל הזמן? מישהו נתן לך משהו להעביר? אנחנו שואלים כי פשוט אנחנו לא יכולים לראות במחשב שלנו שאתה טס איתנו כבר שלושים שנה ומעולם לא הייתה בעיה…

אחרי התשאול, בו זכיתי לעוד מדבקה על הדרכון שאצטרך להוריד אח״כ, עברתי לעמדות הצ׳ק-אין. עשיתי צ׳ק-אין מוקדם באינטרנט אבל רציתי לקבל את כרטיס העלייה למטוס מודפס כי מניסיוני לא כל המסופים בשדות תומכים בסריקת ברקוד ממכשיר סלולרי. לפני טיסת אלעל סביר להניח שתצטרכו להראות את הכרטיס שלכם יותר פעמים מהרגיל – אז עדיף שהוא יהיה מודפס.

משם המשכתי לבידוק הביטחוני. תור מהיר? ברור שלא. לפחות ההמתנה לא הייתה ארוכה, וכאן כמובן אין לאלעל יד בדבר.

השלטים בטרמינל D מרמזים על קיומו של טרקלין. כמה ימים לפני הטיסה קיבלתי מסרון שבו התבשרתי שאוכל להיכנס לטרקלין לפני הטיסה בתשלום מוזל בגלל הסטטוס שלי (טופ-פלטינום). לא מצאתי את הטרקלין הזה.

הרבה יותר מדי דקות אח״כ נשמעת קריאה לנוסעים להגיע לשער הטיסה. בטרמינל הזה שערי הטיסה הם אולמות כשביקורת הגבולות נמצאת בכניסה.

אה, כן, בידוק ביטחוני נוסף לאחר ביקורת הגבולות. לכאורה לא צריך להוריד נעליים או להוציא בקבוקי נוזלים, ועד כאן חדשות טובות. אחרי מעבר במכונת השיקוף (אלו שעומדים בהן עם ידיים למעלה) הבודקים ביצעו חיפוש ידני על כל הנוסעים ברמת אינטימיות שלא נתקלתי בה עד כה. מה שמטריד באמת הוא שבאזור הזה של הבידוק אין תאים סגורים או חוצצים כלשהם אז הבידוק הפולשני-משהו נעשה לעיניי כל.

כמה מטרים אחרי מתחם הבידוק המאולתר מתבצע תשאול נוסף. כן, שוב הנוסעים פוגשים את אותם מתשאלים שרוצים לראות, שוב, את אותה מדבקה שהם עצמם שמו על הדרכון קודם לכן. זה מובן סה״כ – הרי חלק מהנוסעים מגיעים מטיסות אחרות ולא עברו בעמדת התשאול הראשונה, אבל עדיין מדובר בעיכוב נוסף לרוב הנוסעים. אני, שלא הגעתי מטיסה אחרת לשדה, בכל זאת זכיתי לאיזושהי בדיקה נוספת של הדרכון לפני ששוחררתי לעבור הלאה.

באולם ההמתנה היה צפוף והיו רק כסאות. רוצים לשירותים? אולי כוס קפה? שום בעיה, צאו החוצה דרך הבידוק הביטחוני שאותו תצטרכו לעבור שוב בכניסה חזרה. מיותר לציין שבאולם ההמתנה אין כורסאות נוחות או אזור שקט אלא רק ספספלי ישיבה מתכתיים.

לבסוף ניתנה האות להתחיל את הבורדינג והבלאגן שלט. עלייה מוקדמת למטוס למחזיקי כרטיס מסוג  סמארט? עדיפות לבעלי סטטוס גבוה במועדון הנוסע המתמיד? הצחקתם אותי. אפילו לא הייתה כריזה מסודרת או עמדות לתורים. כולם נדחפו אחד על השני כדי להיכנס ראשונים למטוס. הכי בבית בעולם, לא?

בתוך המטוס המשיך הבלאגן. בשער הטיסה, לפני שהתחיל הבלאגן, ביקשתי להחליף מושב. נשמר לי מושב בשורה הראשונה של המטוס אבל שאלתי אם קיימת שורה ריקה כי זה עדיף בעיניי. דיילת הקרקע הראתה לי את מפת המושבים המעודכנת (רבע שעה לפני הבורדינג) לפיה כל שלושת השורות האחרונות במטוס היו ריקות לגמרי. חסומות, למעשה, כשאחת מהן שמורה לצוות. חושבים שהייתי הנוסע היחיד בשלושת השורות האלו? ברור שלא… אף אחת מששת השלשות האלו נשארה ריקה. ותודה לצוות שנתן רשות לחברים ובני משפחה לשבת איפה שמתחשק להם.

לסיכום

להמריא עם אלעל מגרמניה, בעיניי, זה סיוט קטן. כ״כ הרבה תשאולים, בידוקים ובלאגן. סידורי הביטחון האלו לא נותנים לי תחושת ביטחון אמיתית והם בעיקר מתישים אותי. הם גורמים לי לרצות לטוס עם כל חברה אחרת ורק לא אלעל. אולי פשוט עם חברה שאף אחד לא מנסה לפגוע במטוסים שלה (סוויס? יותר נייטרלים מהשוויצרים אין…).

בכיוון ההפוך, מנתב״ג לכל יעד, סידורי הביטחון פחות מורגשים כי הם אחידים לכל הטיסות בשדה וסה״כ סבירים (תשאול אחד ובידוק אחד). כמובן שבנתב״ג לא מלווה את המטוס רכב משוריין של כוחות המשטרה כמו בגרמניה.

אם סידורי הביטחון באלעל נראים בעיניכם כמצילי חיים וחשובים מעין כמוהם – מצוין, קנו לעצמכם שקט נפשי והמשיכו לטוס עם אלעל. אין ספק שאלעל מקדישה יותר תשומת לב לסידורי הביטחון שלה מכל חברה אחרת (ע״פ דרישת מדינת ישראל ובמימונה). אני, ברשותכם, אוותר על התענוג.

9 מחשבות על “סידורי הביטחון לפני טיסות אלעל מגרמניה

    1. זה מאוד תלוי בנסיבות. לפעמים אני מעדיף לעלות ראשון, לפעמים אני מעדיף לעלות אחרון (ולהנות מעוד זמן בטרקלין כשאפשר לאכול, לשתות, לנוח ולעבוד בנוחות).

      הסיבה העיקרית שבגללה אני מעדיף לעלות מוקדם למטוס, וזה נכון ברוב הטיסות, היא כדי שאוכל לאחסן בקלות את המזוודה שלי בתא שמעל השורה שלי. אני לא רוצה לעלות מאוחר ולגלות שהתאים מלאים כמעט עד אפס מקום ואם בכלל נשאר מקום פנוי הוא כמה שורות מאחוריי. מי שטס ללא מטען בכלל זו בעיה שלא קיימת עבורו והוא יכול באמת לעלות אחרון למטוס, אבל לי זה תמיד רלוונטי.

      כמו כן, עלייה מוקדמת למטוס היא כמעט תמיד רגועה יותר. המעבר עדיין פנוי, התאים עדיין פנויים ולא צריך להקים אף אחד כדי להגיע למושב.

      הזמן במטוס לא חייב להיות ׳זמן אבוד׳. במיוחד אם אתה יושב במחלקת פרימיום עם מרחב אישי גדול. אתה יכול לפתוח את המחשב ולהמשיך לעבוד, למשל.

  1. אני מסכים איתך וזו גם אחת הסיבות שאני לא מתקרב לאל-על אבל במקרה הנוכחי זו גם ההיסטריה הגרמנית בכל הנוגע לישראל. גם בלופטהנזה סידורי הביטחון בטיסות לישראל הרבה יותר חמורים, במינכן יש למעשה טרמינל נפרד שבו מתבצע הבידוק וגם בפרנקפורט אתה מוצא את עצמך בסוף סגור בתוך חלל מצומצם לפני העליה למטוס.
    ואגב – הטרטור שאתה חווה הוא כלום לעומת כל מי שהוא לא ישראלי-יהודי.

    1. מסכים איתך. לגרמנים יש חרדה אמיתית ויש סידורי ביטחון מיוחדים לכל טיסה שממריאה לישראל – אך סידורי הביטחון של אלעל מחמירים יותר משל חברות אחרות (כרגיל).

      בכלל, בפוסט הזה אומנם התייחסתי בפרט להמראה מגרמניה, ותיארתי מקרה יחיד, אבל האמירה הכללית יותר היא שלאלעל יש סידורי ביטחון מיוחדים לפני כל טיסה לישראל – מכל שדה בעולם, אפילו אם לא כמו בגרמניה – וסידורי הביטחון הנוספים האלו עלולים להיתפס כמטרד אמיתי עבור נוסעים רבים. ואני ביניהם.

  2. יגאל

    לא חושב שזה קשור לאלעל, אלא טיסות מגרמניה לישראל.
    לא משנה עם מי אתה טס, ומאיפה, תמיד יש אותה חוויה שלילית של בידוק קפדני ומיותר.

  3. בהחלט יש "יחס מיוחד" לטיסות לישראל מברלין, מינכן (בפרנקפורט פחות מורגש), נראה לי שבעיקר זהירות גרמנית בשל העבר, הרי בבריסל אין פחות איום ואין טנק שמלווה את המטוס להמראה…
    במינכן אתה כלוא באיזה חדר צפוף עם בר קטן, בלי להנות מהשדה המצויין.
    גם שוננפלד בברלין הוא שדה עם הרבה טיסות לואו קוסט וכך מוסיף לאווירת הבלאגן.

  4. אופיר

    לצורכי השוואה – לא מזמן טסתי מרומא לאיסטנבול עם אלאיטליה. היו הרבה מאוד כוחות משטרה בשער איפה שעולים לאוטובוס, הרבה כוחות סביב המטוס ושתי מכוניות משטרה ליוו את המטוס עד למסלול ההמראה.

    1. כן, יש דגל אדום על טורקיה ועל חברות תעופה טורקיות בשנים האחרונות. אחת התוצאות היא רמת אבטחה מוגברת בשערי טיסות לטורקיה. גם אני הייתי עד לבדיקות אקראיות או גלאי מתכות בכניסה לשערים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s