במחלקת עסקים לאירופה – זה לא בשמיים

בנובמבר 2009, כמעט שנה לפני החתימה על הסכם ׳שמיים פתוחים׳ בין ישראל והאיחוד האירופי, נחתה טיסת איזיג׳ט הראשונה בת״א. זו הייתה חברת הלואוקוסט הראשונה ששירתה את נתב״ג והיא בישרה, בדיעבד, את תחילתו של מבול ענק של חברות לואוקוסט וקוים ליעדים שונים ומשונים. הצרכן הישראלי, כך הסתבר לכל חברות התעופה, אוהב לטוס בזול – ולא תמיד משנה לו לאן.

המבול הזה הוא אחד מאותם גורמים שדחפו את מחירי כרטיסי הטיסה מטה. זה נכון כמובן ברמה בינ״ל ולא רק לגבי השוק המקומי אבל בישראל יש תופעה יחסית ייחודית שבה שדה בינ״ל יחיד משרת כמעט לבדו מדינה שלמה (או פשוט קהל של כמעט עשרה מליון נוסעים).

לפני עשור היה שכיח לראות כרטיסים ליעדים מרכזיים באירופה סביב 500$. כמובן שגם אז היו יעדים זולים יותר, בעיקר במזרח אירופה או באגן הים התיכון, אבל זה היה חריג להצליח להגיע לבירה מערב אירופית בפחות מ-400$. בחודשי השיא, או בהזמנה של הרגע האחרון, כרטיס הלוך/חזור לפריס או לאמסטרדם היה יכול לעלות בקלות מעל 700$.

כיום המצב שונה בתכלית. חברות מובילות כמו איבריה, אליטליה, לופטהנזה ואייר פראנס מציעות כרטיסי הלוך/חזור מת״א לשדות מרכזיים באירופה במחירים שמתחילים מ-200$ בלבד מחוץ לעונה. אבל צריך לשים לב: חלק מהחברות האלו מציעות ׳תעריפים רזים׳, מוזלים במיוחד, שנועדו להתחרות עם ההצעה של חברות הלואוקוסט ולא כוללים שירותים נוספים כמו בחירת מושב מראש, שליחת כבודה או אפילו ארוחה בטיסה (שירות שממילא לא מוצע כיום בכל הקוים לת״א גם בתעריפים רגילים). לדוגמה, חברת LOT הפולנית מציעה כרטיסי הלוך/חזור מת״א לוורשה החל מ-149$ בלבד.

המחירים החדשים במחלקת העסקים

כלל האצבע הוא שכרטיסים במחלקת העסקים עולים פי שניים עד פי שלושה מכרטיסים במחלקת התיירים. תלוי בקו, תלוי בחברה, תלוי במוצר וכיוצ״ב. אם טווח המחירים השיגרתי לכרטיסים במחלקת התיירים הוא 400$ עד 500$ – עם חברה מובילה, ליעד מרכזי במערב אירופה, בתעריף רגיל – אז כרטיס בקידמת המטוס צריך לעלות סביב 1000$. בקוים בהם מוצע מוצר פרימיום אמיתי, כמו בקו של בריטיש ללונדון, הפער יהיה אפילו גדול יותר.

לפני כמה שנים היה כמעט בלתי אפשרי למצוא כרטיסים במחלקת העסקים לאירופה בפחות מ-800$. טורקיש נהגה להציע כאלו ונוסעים עסקיים רבים החלו לטוס איתה בגלל זה (ובגלל סיבות נוספות כמו לו״ז הטיסות העשיר, טרקלין הדגל באיסטנבול, איכות המוצר ועוד). אלעל, לצורך העניין, כמעט ולא מציעה כרטיסים במחלקת העסקים בפחות מ-1200$ לאירופה – אבל ראוי לציין שהמוצר של אלעל, בקוים האלו, טוב יותר משל המתחרות (כן, קשה להאמין, אבל זה נכון…).

אבל המציאות השתנה.

בקיץ הציעה אייר–אירופה כרטיסים למדריד במחלקת העסקים בפחות מ-450$. לרגע זה נראה כמו טעות בתמחור אבל די מהר הסתבר שזה היה מבצע כשר ומכוון. איבריה לא נשארה חייבת והצטרפה לחגיגה עם מחירים דומים – אלא שהיא מציעה בקו מוצר פרימיום אחר לגמרי במסגרת חלק מהטיסות שלה מה שהפך את הכרטיסים שלה לאטרקטיביים הרבה יותר.

בהזדמנות אחרת הציעה אליטליה כרטיסי הלוך/חזור מת״א ליעדים באיטליה ואגן הים התיכון בפחות מ-500$ (למבצע הזה לא הקדשתי פוסט ייעודי בזמנו). החברה גם מציעה לאחרונה הנחות רבות, בצורת קודים לשימוש באתר, שיכולות להוריד את מחירי הכרטיסים לטווח ה-600$.

מי ששוברת כיום את השוק היא אייר פראנס. החברה הצרפתית מציעה כרטיסים במחלקת העסקים למגוון יעדים באירופה בפחות מ-580$. הנה לכם כמה דוגמאות:

ותוכלו לטוס גם בחודשי הקיץ בהם מחירי הכרטיסים במחלקת התיירים בדר״כ קופצים אך מחירי הכרטיסים במחלקת העסקים נשארים יחסית סטטיים:

אייר פראנס לא לבד במערכה. חברות אחרות, בעיקר אליטליה ואיבריה, מציעות גם הן מחירים נמוכים יחסית. הנה כמה דוגמאות:

אלעל, למקרה שתהיתם, לא מתקרבת לרמות המחירים האלו בינתיים. הכרטיס המוזל היחיד שמצאתי בחיפוש בסיסי היה לסופיה – מרחק שעתיים טיסה מת״א, אחד הקוים הזולים של אלעל – וגם הוא עולה לא פחות מ-640$.

אבל המוצר…

חשוב לזכור שרוב חברות התעופה האירופיות שולחות לת״א מטוסים צרי–גוף הכוללים מוצר בסיסי למדי במחלקת העסקים. בדר״כ המחלקה תכלול את אותם מושבים של מחלקת התיירים, עם אותו מרווח בין המושבים, רק שהמושב האמצעי בכל שלישייה יהיה חסום (במקומו מגש קטן לשימוש הנוסעים). כלומר, אפילו מושבים מועדפים במחלקת התיירים – כמו אלו בשורות יציאת החירום – מציעים מרווח רגליים משופר לעומת מה שמוצע במחלקת העסקים. מביך? כן.

אבל לכרטיסים במחלקת העסקים ישנם כמה יתרונות בולטים:

• כניסה לטרקליני עסקים לאורך הדרך (טרקליני דן בנתב״ג).
• שירות טוב יותר בטיסה לרבות ארוחות חמות ומשקאות אלכוהוליים.
• בדר״כ כרטיס גמיש יותר לעניין ביטולים ושינויים.
• היתר כבודה גבוה יותר – לפעמים מדובר בחיסכון כספי גדול.
• צבירת מיילים גבוהה פי כמה.

עבור נוסעים תכופים רבים היתרונות האלו משוקללים לכדי ערך כספי אמיתי. אז בשם הנוחות הנוספת וצבירת המיילים העדיפה אולי קשה להצדיק קפיצה במחיר מ-350$ ל-1000$, בערך פי שלוש, אבל אולי יהיה קל יותר להצדיק קפיצה מ-350$ ל-550$ או ל-650$ כמו שמציעה כיום אייר פראנס.

לסיכום

בפעם הבאה שאתם רוכשים כרטיס לאירופה תבדקו גם את המחיר במחלקת העסקים. הוא עשוי להפתיע אתכם, אבל תזכרו שגם אז הוא בקושי מצדיק את השדרוג שאתם רוכשים מבחינת חוויית הטיסה. אבל בטוח שזה יהיה שדרוג אמיתי לחשבון שלכם במועדון התעופה.

בחודש הבא אטוס למדריד בטיסות איבריה עם כרטיס שרכשתי בקצת מעל 400$ בשנה שעברה. שתי הטיסות יהיו ב-A330 עם מחלקת עסקים בינ״ל שכוללת מיטה–שטוחה. תענוג אמיתי שהתחרות הביאה אותנו לכאן. אם אבחר לקרדט את הטיסות למועדון של אמריקן אוכל לצבור בערך 12,000 מיילים למימוש שלהם ערך ריאלי של קרוב ל-200$ – אז גם לטוס במחלקת העסקים בינ״ל לעיר נהדרת וגם להחזיר לעצמי כמעט חצי מההוצאה בצורת מיילים. לא רע.