כמה מחשבות על סרטון אחד

בפוסט שפרסמתי ביום שני הופיע סרטון בן עשרים דקות של בלוגר אמריקני שסקר ׳ריצת מיילים׳ שעשה ב-2015. ביקשתי לקבל מכם רשמים ושאלות לגבי הסרטון – והבטחתי להתייחס אליהם בפוסט אחר.

קודם כל, הנה הסרטון:

אתחיל ואומר: הסרטון הזה לא אינפורמטיבי במיוחד, לא כולל סקירת מוצרים או ביקורות מקיפות, לא עמוס בטיפים שימושיים והבלוגר עצמו לא מנוסה מאוד בתחום. זה עדיין מרשים שהוא טרח להכין סרטון באורך של עשרים דקות כדי להציג את החוויה המיוחדת שהייתה לו וסה״כ נראה שהוא בחור נחמד מאוד.

אז לא בחרתי להציג את הסרטון בגלל המידע שבו אלא רק השתמשתי בו כתירוץ להתייחס בפוסט אחד לשלושה נושאים שעלו בסרטון: טעויות–מחיר (Error Fares), ריצת מיילים (Mileage Run) וערכו האמיתי של סטטוס גבוה (לעולם סובייקטיבי).

אבל לפני שאתייחס לשלושת הנושאים האלו, כל אחד בנפרד, אני רוצה לסכם את הרשמים והשאלות שקיבלתי מכם גם במייל וגם בתגובות לפוסט ההוא. הרשתי לעצמי לשכתב מעט את הרשמים והשאלות ולא לצטט בצורה ישירה.

• אביתר, ששלח לי את הסרטון, שאל: מה בעצם קרה שם ׳מאחורי הקלעים׳? איך נראה מסלול הטיסות? האם בכרטיס כזה, שמחירו שגוי, עדיין תהיה צבירת מיילים מלאה?
  – – –
• דרור התייחס ל׳עלויות המעבר׳ (Positioning Costs) כשציין שהבלוגר גר בארה״ב ועל כן היה צריך להגיע עד ברזיל רק כדי להתחיל את כל המסע.
  – – –
• עמי תהה מדוע כל המסע ארך שבועיים שכן מדובר סה״כ בשלושה כרטיסי הלוך/חזור מברזיל להונג–קונג בעוד הנוסע הזמין סה״כ לילה אחד במלון לאורך כל הדרך.
  – – –
• ערן שאל האם כל ההרפתקה הזאת בכלל משתלמת. האם שווה להשקיע שבועיים שלמים בריצת מיילים למען סטטוס גבוה בהוצאה כספית כ״כ גבוהה? האם זה בכלל נורמלי לבלות כ״כ הרבה לילות רצופים במטוסים ובשדות תעופה – אפילו בנוחות של מחלקת העסקים? ואם זה שווה, ואם השיג את הסטטוס המיוחל, האם גם אישתו תהנה מהטבות הסטטוס הזה בנסיעותיה?
  – – –
• תומר היה רוצה שהבלוגר יכלול חוות דעת מקיפה יותר על חברות התעופה איתן טס.

טעויות–מחיר (Error Fares)

הן צצות כמעט כל יום אבל ב-99% מהמקרים הן אינן רלוונטיות או אינן משתלמות. מה גם שבמציאות הנוכחית, מה שהיה פחות נכון לפני עשור, חברות תעופה נוהגות לבטל כרטיסים שמחירם שגוי. חברת תעופה בדר״כ תכבד כרטיסים כאלו רק במידה והמחיר עדיין בתחום הסביר מבחינתה ו/או אם הספיקו להירכש יחסית מעט כרטיסים (עשרות או מאות – לא אלפים).

מה זה בעצם EF?

כל כרטיס טיסה מורכב משלושה מרכיבים: תעריף בסיס, היטל–דלק ומסים נוספים. לפעמים המרכיב השני כלול בתוך המרכיב השלישי (ע״פ חוק במדינות מסוימות). שני המרכיבים הראשונים נקבעים ע״י חברת התעופה – להיטל–דלק אין דבר וחצי דבר עם מחיר הדלק – בעוד המרכיב השלישי תלוי בחברות התעופה המעורבות בכרטיס, במסלול הטיסות ובשדות התעופה המעורבים בכרטיס.

טעות–מחיר כמעט תמיד נוגעת לאחד משני המרכיבים הראשונים – תעריף הבסיס והיטל–הדלק – והיא יכולה להיות תוצאה של טעות אנוש או תקלה טכנית כלשהי במערכת ההזמנה של חברת התעופה, מערכת ההפצה הגלובלית, מערכת המרת המט״ח וכו׳. ברוב המקרים מקור השגיאה הוא בתעריף עצמו ומכאן שמדובר בטעות אנוש. לצורך הדוגמה, וזו באמת דוגמה שיטחית שכנראה מעולם לא קרתה, נניח שהוזן תעריף חדש במחלקת העסקים מנקודה א׳ לנקודה ב׳ אבל במקום להזין תעריף בסיס של 2000 דולר אמריקני הוזן תעריף בסיס של 2000 יין יפני (בקושי 18 דולר אמריקני).

מדוע רוב הטעויות לא רלוונטיות?

נגיד ובשיטוט מקרי באחד מבין הפורומים הרבים העוסקים בנושא נתקלתי ב-EF מעניין. כזה שכולל טיסות ארוכות במחלקות הפרימיום של חברות מובילות. מה יגרום לי לא לנצל את ההזמנות?

• אם אני מאמין שחברת התעופה ממילא תבטל את הכרטיס. זו לכאורה סיבה חלשה כי אני תמיד יכול לבצע הזמנה ובמקרה של ביטול לקבל חזרה את כל הכסף – אלא שלפעמים מדובר על הוצאה גדולה ובמקרים רבים הכסף יחזור רק אחרי חודשים ארוכים ולא מיד. לכן, ואפילו אם לכאורה אין כאן סיכון, עדיף להימנע מהזמנה כשיש מידת סבירות נמוכה שהכרטיס בכלל יכובד. יש חברות עם מוניטין כזה או אחר באשר לכיבוד תעריפים שגויים והשחקנים המנוסים בתחום כבר מכירים היטב מי ומה.
  – – – 
• אם ׳עלויות המעבר׳ צפויות להיות גבוהות מדי. העלויות האלו עלולות לטרפד את כל כדאיות העסקה. לדוגמה בסרטון הבלוגר מתייחס לטעות–מחיר בכרטיס שמוצאו בסאו–פאולו (GRU). עבור האמריקאי הממוצע סאו–פאולו נמצאת בקושי חצי יממה מהבית ולפעמים ישנה אפילו טיסה ישירה מהשדה הקרוב למקום מגוריו. עבור הישראלי הממוצע, לעומת זאת, הגעה לסאו–פאולו תדרוש הרבה יותר שעות טיסה ותהיה יקרה משמעותית.
  – – –
• אם הטיסות הן עם חברות תעופה שאין לי עניין לטוס איתן. אולי כי הן מציעות מוצרים בינוניים ומטה, אולי כי הן שותפות של מועדוני תעופה שאני לא מתמקד בהם, אולי כי טסתי איתן אינספור פעמים בעבר וטיסות נוספות לא יהיו ׳לימודיות׳ בכלל עבורי. כלומר, לא ארכוש כרטיס זול מאוד רק בגלל שהוא זול מאוד ובלי להתחשב בטיסות עצמן.
  – – –

מעבר לשלושת הדוגמאות הנ״ל כמובן שיש משתנים נוספים שכדאי להתייחס אליהם לחיוב ולשלילה. כמובן שאם הכרטיס משמש לריצת מיילים – וזה שכיח בקרב נוסעים תכופים – חשוב מאוד לכלול בתמחור הכללי של הנסיעה גם עלויות נגזרות כמו לילות במלונות (אני לא נהנה להעביר לילות שלמים בשדות תעופה…), ויזות, נסיעות בין השדות למלונות, ארוחות, תקשורת וכו׳. זו חוכמה קטנה מאוד רק להסתכל על מחיר הכרטיס בדומה למה שעשה הבלוגר בסרטון.

מה לעשות אם מצאתם EF?

הטיפ הבסיסי הוא: קודם כל הזמינו כרטיס ורק אח״כ בידקו אם הוא מתאים לכם. אבל יש לטיפ הזה הרבה מאוד כוכביות. העיקריות שבהן:

קודם כל – עדיף לבצע את ההזמנה באתר שמאפשר ביטול ללא קנס. אתרי הזמנות אמריקניים מאפשרים, ע״פ חוק, ביטול חינמי של כל הזמנה בתוך 24 שעות. בפועל חלון הזמן גדול יותר. אתרי הזמנות ישראלים מאפשרים ביטול כרטיסים בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן (לרוב בתוך 14 ימים מביצוע ההזמנה). אני רק מקווה שבמידה ותצטרכו לבטל תהיה לכם חוויה טובה יותר מזו שהייתה לי השבוע.

שנית – אל תתקשרו לחברת התעופה. זה כלל קרדינלי בנוסח ׳אל תדברו על מועדון קרב׳. אם קיים EF אז כנראה שאתם לא היחידים שמעוניינים להנות ממנו ואיך דרך טובה יותר להרוג טעות–מחיר מאשר לפנות לחברת התעופה.

שלישית – מכיוון שיש סיכוי גבוה לביטול הכרטיס לא כדאי להזמין סידורי נסיעות נוספים. חכו כמה ימים, חכו אפילו כמה שבועות, עד שתדעו בוודאות שחברת התעופה תכבד את הכרטיס.

ריצת מיילים (Mileage Run)

במילון המונחים הגדרתי את המונח כך:

הפרקטיקה של טיסה במטרה עיקרית לצבור קרדיט לסטטוס במועדון תעופה ו/או צבירת נקודות או מיילים לחשבון המועדון. במקרים רבים הנוסע לא יהיה מעוניין כלל להישאר ביעד ויעדיף לטוס חזרה בהזדמנות הראשונה, אולי מבלי לעזוב את שדה התעופה, אך ברוב המקרים ׳הרצים׳ יעדיפו לנצל את ההזדמנות ולבקר ביעד אליו הגיעו על אף שהביקור עצמו יהיה בגדר מטרה משנית של הנסיעה כולה.

במקרים נדירים ישתלם לרוץ גם בשביל מיילים/נקודות למימוש וללא כל קשר להשגת סטטוס גבוה. למשל במסגרת מבצעים שמקנים בונוס נדיב לצבירת המיילים/הנקודות (הנה דוגמה אחת, והנה עוד אחת). זה לא דבר קלאסי ולא לזה מתכוונים כשמדברים על ריצות מיילים באופן כללי.

ריצות מיילים הן נחלתם של נוסעים תכופים בעיקר. בפרט כאלו שלו״ז הנסיעות הרגיל שלהם, בדר״כ כזה שמשולם ע״י המעסיק שלהם, מאפשר להם לצבור קרדיט משמעותי אבל לא מספיק בשביל הסטטוס שהיו רוצים להשיג. לאותם נוסעים אולי שווה לעשות מאמץ נוסף, מכיסם ועל חשבון זמנם החופשי, כדי להשיג את יתרת הקרדיט הדרושה להם. אני, לדוגמה, אצטרך ׳לרוץ׳ בהמשך השנה לפחות פעם אחת כדי להגיע לסטטוס הגבוה ביותר במועדון של אלסקה שככל הנראה סידורי הנסיעות המתוכננים שלי, נכון לעכשיו, לא יאפשרו לי להשיגו.

ערכו האמיתי של סטטוס גבוה

לסטטוס, כל סטטוס, אין ערך כספי אובייקטיבי. אין לו אפילו ערך כספי סובייקטיבי שניתן לאמוד מראש. ערכו של סטטוס נאמד רק בדיעבד כסכום השווי הסובייקטיבי של ההטבות שנוצלו בזכות הסטטוס וכל התוצרים הנלווים.

נגיד, לדוגמה, שסטטוס גבוה מציע הטבה של בחירת מושבים מועדפים ללא תשלום. זו הטבה נפוצה. ערך ההטבה תלוי בשני פרמטרים עיקריים: כמה בעל הסטטוס היה מוכן לשלם עבור מושב מועדף בכל טיסה (סובייקטיבי) ובכמה טיסות בפועל במהלך שנת הסטטוס הוא ניצל את ההטבה. אם, למשל, הוא מוכן לשלם 30$ למושב מועדף בכל טיסה והוא טס 50 פעמים הרי שרק ההטבה הזו היא בעלת ערך סובייקטיבי ריאלי של 1500$.

וזו רק הטבה אחת מבין רבות שיכולות להיות לסטטוס גבוה. כמובן שכל מועדון תעופה קובע את תנאיו לעצמו.

האם סטטוס גבוה יכול להיות שווה אלפי דולרים? בהחלט. אבל לא לכל אחד.

הטבות סטטוס לרוב חלות גם על נוסעים אחרים הנכללים באותה הזמנה יחד עם בעל הסטטוס. חלק מההטבות ניתנות רק לנלווה אחד – הטבה שמכוונת לבני זוג בעיקר – וחלק מההטבות ניתנות למספר נלווים (לרוב עד שמונה). יש מועדוני תעופה שנותנים את ההטבות גם לנוסעים נלוויים כשהם לא תחת אותה הזמנה אבל זה חריג. בכל מקרה בעל סטטוס לא יכול להעניק את ההטבות שלו לנוסע אחר שלא נמצא על אותה טיסה איתו.

הבלוגר וריצת המיילים

מה קרה שם בעצם?

נייט, הבלוגר, מצא בקיץ של 2015 טעות–מחיר בתעריף של אמריקן מסאו–פאולו להונג–קונג במחלקת העסקים. הכרטיס עלה סביב 700$ לעומת מחיר ריאלי שיכול להיות גבוה פי עשר מהמחיר הזה. הוא רכש שלושה כרטיסים כאלו – שניים עם ׳סיבוב מהיר׳ בהונג–קונג (חזרה ללא לילה ביעד) ואחד עם שהייה של שני לילות ביעד.

למה לרכוש שלושה כרטיסים?

ראשית – כי הוא רצה לצבור מספיק מיילים כדי להבטיח את הסטטוס הגבוה ביותר במועדון של אמריקן (אקזקיוטיב פלטינום, EXP). שנית – כי אם כבר מצא את הזמן החופשי לטובת הנסיעה ואם כבר הסכים לשלם את ׳עלויות המעבר׳ הגבוהות הרי שעדיף לנצל את ההזדמנות עד תום עם מספר נסיעות. זו פרקטיקה שכיחה ומקובלת.

ככל הנראה נייט השתמש במיילים של יונייטד כדי לרכוש כרטיס בונוס הלוך/חזור מארה״ב לברזיל. כך הוא לא היה צריך להוציא כסף מהארנק עבור עלויות מעבר. לאור העובדה שנייט לא בילה לילות במלון בסאו–פאולו (ככל הנראה) עושה רושם שהוא בחר בקונקשיין קצר יחסית גם בהלוך וגם בחזור. זה דבר לא מומלץ בכלל ולא משהו שנוסע תכוף ומנוסה היה בוחר לעשות. אבל זה כמובן מוזיל את העלות הכללית של הנסיעה.

בחלקו האחרון של הסרטון נייט סיכם את הוצאות הנסיעה. החישוב שלו שיטחי מאוד שלא לומר מטעה. הוא התייחס רק למחיר הכרטיסים של אמריקן (~ 2100$) ורק למיילים למימוש שהוא צבר מהנסיעה (313,000). הוא נתן ליתרת המיילים הזו ערך ריאלי של כמעט 4700$ לפי שווי של 1.5 סנט/מייל (הוגן ואפילו נמוך מעט במונחי קיץ 2015). הוא התעלם מעלות כרטיס הבונוס שרכש לטיסות הלוך/חזור לברזיל ומעלות המלון בהונג–קונג. לכל הפחות היה יכול לקזז את עלות המיילים שנדרשו לכרטיס הבונוס מכמות המיילים שצבר – בהנחה שמיילים של אמריקן ומיילים של יונייטד הם בעלי ערך פחות או יותר שווה. את ערכו של הסטטוס שהשיג, כפי שהסברתי למעלה, אי אפשר באמת לכמת לכסף אז טוב שנייט לא ניסה.

בכל מקרה, בבחינת כדאיותה של ריצת מיילים חשוב לקחת בחשבון את כל העלויות ואפילו לתת הערכה מחמירה.

לסיכום

לא קל למצוא טעויות–מחיר אפילו למי שמכיר את כל הפורומים הנכונים. הרבה מהן מועברות מפה לאוזן, או מתיבת מייל אחת לאחרת, ולא מפורסמות בפומבי. אבל גם אם מצאתם אחת – מרבית הסיכויים שלא תוכלו להשתמש בה. לכן אני ממליץ להתייחס לטעויות–המחיר האלו בתור פרס מקרי ולא בתור משהו שאפשר וכדאי לבנות עליו. מעטים הם אלו שבאמת מצליחים לנצל את הכרטיסים האלו.

ריצות מיילים, לעומת זאת, הן כלי שימושי למדי והוא זמין לכל אחד. רק צריך לבחור את התעריפים המתאימים, את המועדים המתאימים ולבחון את כל העלויות כמו שצריך. זה אפילו יכול להיות כיף – גם בשלב התכנון וגם בשלב הביצוע. אני בעצמי יצאתי ללא מעט ריצות מיילים בשנים האחרונות – לפעמים רק בשביל המיילים למימוש או בשביל לנסות חברות תעופה שונות.