הרבה מקוראי הבלוג הזה הם נוסעים תכופים – חלקם טסים הרבה יותר ממני, אם להודות על האמת – אז כנראה שעבורם מרבית הטיפים הבאים יהיו ברורים מאליהם. עדיין יש בי תקווה שגם הם ימצאו קצת מידע מועיל בהמשך.
נוסעים תכופים פחות ונוסעים מזדמנים בהחלט יכולים וצריכים ליישם את הטיפים הבאים ולהרגיש את השיפור כבר מהנסיעה הראשונה.
חלק מהטיפים הופיעו גם בפוסט שכתבתי בספטמבר 2016 ׳שמונה טיפים למעבר בשדה תעופה׳. מיותר לציין שהטיפים האלו הם לא תורה מסיני אז שימו קצת מלח ע״פ הצורך אבל בתקווה שכן תאמצו את חלקם.
1. אל תמסרו כבודה
אם אפשר, כמובן, כי לפעמים פשוט אין ברירה. מסירת כבודה אומנם מקלה מעט את ההתנהלות בשדה התעופה – בהנחה שאתם נשארים עם תיק קטן עליכם וזה הכל – אבל המחיר שלה יקר.
ראשית – מסירת כבודה מחייבת מעבר בדלפקי הצ׳ק–אין בעוד שנוסעים שלא מוסרים כבודה יכולים ברוב המקרים לבצע צ׳ק–אין מוקדם באפליקציה או באתר ולחסוך את התור. לכן נוסעים שלא מוסרים כבודה יכולים בדר״כ להגיע לשדה מאוחר יותר לפני כל טיסה והחיסכון הזה בזמן מצטבר לאורך נסיעות רבות. תכפילו חצי שעה בכל נסיעה לנוסע עסקי שטס פעמיים בחודש ותגיעו לחיסכון מצטבר של בערך יום בשנה. זה המון.
שנית – אם לא מסרתם כבודה אז אין סיכוי שהיא תלך לאיבוד, תאחר או תיפגע כתוצאה מטיפול בידי סבלים. הסטטיסטיקה העולמית קובעת שבערך 6 פריטי כבודה מכל 1,000 לא מגיעים ליעד באותה טיסה יחד עם בעליהן. כלומר, יש סיכוי של 0.6% בלבד שהכבודה שלכם תאחר או תאבד אם תמסרו אותה בצ׳ק–אין. נתון מרשים סה״כ שרק לפני עשור היה בערך פי שלוש גבוה יותר. אבל אם נסתכל על נוסע עסקי שטס מאה טיסות בשנה – ויש הרבה כאלו – הנתון הזה בעצם אומר שמרבית הסיכויים שלפחות פעם אחת בשנה המזוודה של אותו נוסע תאחר או תאבד.
שלישית – אם לא מסרתם כבודה אז תוכלו לצאת מהר יותר מכל שדה תעופה. במקרים רבים זה גם אומר שתספיקו לרכבת האחרונה לעיר, תצליחו לתפוס מונית לפני שתור המוניות מתרוקן או תגיעו מוקדם יותר לצ׳ק–אין במלון ליד השדה ותזכו לחדר משודרג. בשדה מודרני שמנוהל היטב מזוודות מתחילות לצאת במסוע תוך דקות בודדות אבל בשדות פחות מתקדמים, אפילו במדינות מערביות, מזוודות לפעמים יוצאות אחרי עשרים או שלושים דקות. זה המון זמן במצטבר.
רביעית – יש יתרון משמעותי בעובדה שכל המטען שלכם אתכם תמיד. תרופות, בגדים להחלפה, מטענים – הכל. שקט נפשי שווה המון.
אפשר לתת סיבות טובות נוספות אבל הנקודה ברורה: יש יתרונות רבים מאוד לאי–מסירת כבודה. כמובן שזה לא תמיד אפשרי וכמובן שזה לרוב דורש ויתורים מסוימים בבחירת הפריטים שניקח איתנו לנסיעה. נוסעים תכופים יודעים להגיד שזה באמת הרבה פחות נורא ממה שזה נשמע וכנראה שלא צריך לקחת ארבעה זוגות נעליים לסופ״ש בלונדון.
2. אירזו נכון
זה נושא לפוסט שלם, אומנם, אבל כאן אני רוצה לשים דגש על פריטים שבדר״כ צריך להוציא לטובת הבידוק הביטחוני הנהוג בשדות רבים.
מחשב נייד, טאבלט, מטענים, מוצרים אלקטרוניים אחרים, מוצרי טואלטיקה, נוזלים כלשהם – כל אלו צריכים להיות ארוזים בנפרד ובמקום נגיש במיוחד. אם לוקח לכם יותר מחצי דקה למלא את המגשים בעמדות הבידוק הביטחוני כנראה שאתם עושים משהו לא בסדר – ועל הדרך מרגיזים קצת את כל הנוסעים התכופים שעומדים מאחוריכם בתור.
אני כמובן ממליץ לארוז היטב גם את שאר הפריטים בכבודת–היד, ולהשאיר קצת מקום פנוי באריזה ראשונה, אבל בעיקר לשים לב לאותם פריטים שכנראה יצטרכו למצוא את עצמם על מגש בבידוק ביטחוני כלשהו.
3. השתמשו בארנק נסיעות
לא כל הנוסעים התכופים יסכימו איתי בעניין הזה אבל בעיניי ארנק נסיעות טוב מציע נוחות גבוהה מאוד ומוריד משמעותית את הסיכוי לאבד את הדברים החשובים ביותר. אבל אני מדגיש: כיסוי דרכון, יפה ככל שיהיה, אינו ארנק נסיעות. למעשה, במקרים רבים קציני הגירה לא יסכימו לקבל דרכון שמונח בתוך כיסוי ייעודי – כי היו לא מעט מקרים בהם נוסעים ניסו להעביר כך שוחד בכניסה למדינות עולם שלישי כאלו ואחרות – אז עדיף להימנע כליל מכיסויי דרכון.
ארנק נסיעות טוב, שיכול לעלות החל מ-50 ש״ח בלבד, מאפשר לכל נוסע לשמור במקום אחד את כל מסמכי הנסיעה, הכרטיסים האלקטרוניים, הכסף וכיוצ״ב פריטים חשובים. כמובן שכדאי תמיד להצפין קצת כסף ו/או כרטיס אשראי נוסף במקום אחר – לכל מקרה שלא יבוא. את ארנק הנסיעות כדאי לשמור במקום נגיש במיוחד ורצוי שלא להשאיר אותו בתוך התיק במידה ושמים את התיק בתא שמעל הראש במהלך הטיסה (מחשש אמיתי לגניבה).
4. השאירו את הנייר בבית
אנחנו כבר בחצי השני של 2017 ולנייר בקושי יש זכות כיום מחוץ למשרדי עו״ד, משרדי רו״ח, בנקים וכל גוף שעוסק בנדל״ן. גם בעולם התעופה הנייר ממשיך להיעלם. כבר שנים שאפשר לעלות למטוסים בלי להדפיס כרטיס עלייה למטוס ואף סוכן צ׳ק–אין לא צריך לראות הזמנה פיסית כדי לדעת אם שמרתם מושב לטיסה מסוימת. נוסעים תכופים מפתחים אלרגיה לנייר ובצדק.
משזה נאמר, כדאי לדעת שיש מקרים מיוחדים שבהם כן צריך לשמור מסמך פיסי כלשהו לטובת נסיעה ועל מנת לחסוך זמן. למידע נוסף ראו את הפוסט שכתבתי במאי 2015 ׳אילו מסמכים חשוב להדפיס לפני נסיעה ומתי׳.
5. אפליקציות, רבותיי, אפליקציות!
אפליקציית LoungeBuddy תעזור לכם למצוא את הטרקלין הטוב ביותר בכל שדה. אפליקציית SeatGuru תעזור לכם למצוא את המושב הטוב ביותר בכל מטוס. אפליקציית FlightRadar24 תאפשר לכם לראות אילו מטוסים נמצאים באזורכם ולאתר טיסה מסוימת. עם אפליקציות VOIP שונות תוכלו לנהל שיחות, לפעמים בחינם, על בסיס אינטרנט אלחוטי בכל מקום בעולם. אפליקציית Wallet ודומותיה מאפשרות לשמור את כל ההזמנות במקום אחד. אפליקציית TripAdvisor הפופולרית תעזור לכם למצוא באזורכם כל דבר שתרצו – והאפליקציה אפילו מציעה מדריכי ערים שניתן להוריד למכשיר מראש ולהפעיל ללא צורך בחיבור לרשת.
ישנן כמובן עוד אינספור אפליקציות שימושיות מאוד לנוסעים שלא הזכרתי. מי שרוצה להמליץ על אחת מוזמן להוסיף תגובה לפוסט.
6. הכירו את שדות התעופה
הנה משהו שאנשים שוכחים: נוסעים תכופים בדר״כ טסים רק למספר מצומצם של יעדים אבל אינספור פעמים. מה שנקרא ׳חיים על הקו׳. רק מעטים מהם באמת טסים בכל קצוות תבל באופן שיגרתי. אז אם אתם רואים בשדה תעופה אדם הולך לו בזריזות, כאילו חדור מטרה, תוך כדי כתיבת הודעות במכשיר הסלולרי – כנראה שמדובר בעוד נוסע תכוף שמכיר היטב את השדה. ההיכרות הזאת עם השדה חוסכת לו גם זמן בכניסה וביציאה וגם מקנה לו שקט נפשי.
מן הסתם אף אחד לא יכול באמת להכיר שדה שהוא לא עבר בו מעולם. אבל כל אחד יכול לעשות קצת שיעורי בית לפני כל נסיעה וכך, לאט לאט, להכיר שדות רבים יותר ועל הדרך להבין הרבה מאותם ׳הגיונות׳ שיש לשדות תעופה מודרניים. בסופו של יום רבים מהם דומים מאוד ומי שיודע להתנהל היטב ברבים מהם יידע כנראה להתנהל היטב, טבעית, בכל השאר.
שיעורי הבית כוללים שאלות כמו: כמה טרמינלים יש לשדה? האם יש חיבור בצד האווירי (כלומר, בלי מעבר בהגירה) בין הטרמינלים השונים? במידה ועושים קונקשיין בשדה מסוים – מהו זמן הקונקשיין המינימלי (MCT) הנהוג בשדה במעבר בין הטיסות המסוימות האלו? האם יש תורים מהירים בבידוק הביטחוני? האם יש יותר מעמדת הגירה אחת?
אל תחשבו לרגע שהשאלות האלו שוליות וששיעורי הבית האלו הם בזבוז זמן. בשדה התעופה אטאטורק באיסטנבול (IST), לדוגמה, יש שתי עמדות בידוק ביטחוני אבל כמעט כל הנוסעים מרוכזים רק לאחת מהן ולא יודעים בכלל על קיום האחרת. נוסעים מנוסים שעברו כבר בשדה או פשוט עשו שיעורי בית יכולים לחסוך לפעמים מעל חצי שעה של עמידה בתור. בשדה התעופה הבינ״ל של בנגקוק (BKK), בדוגמה אחרת, יש שני אולמות נפרדים עם עמדות הגירה ובמקרים רבים אחד האולמות עמוס בצורה מחרידה בעוד השני ריק מאדם. בשדה הזה, אגב, יש גם מסלול מהיר להגירה לנוסעים זכאים (נוסעי מחלקות הפרימיום של מגוון חברות, בעיקר).
7. הכירו את הטיסות החלופיות
אוברבוקינג הוא דבר שיגרתי, שביתות טייסים הן דבר אופנתי, איחורי טיסות הן דבר בלתי נמנע ובאופן כללי לו״ז טיסות סדיר ככל שיהיה הוא צפי רצוי ולא יותר. אם הטיסה מאחרת אז אין טעם אמיתי לכעוס, ובטח שלא לצעוק על נציגי חברת התעופה שהרי לא אחראים ישירות לאיחור, אלא פשוט לקבל את העובדה שטיסות מאחרות לפעמים (ואולי גם לקבל פיצוי, ע״פ חוק).
אבל כן כדאי לדעת מה האפשרויות העומדות בפניכם במקרה של פעילות בלתי רגילה (IRROP). האם יש טיסות אחרות לאותו יעד באותו יום? האם יש מושבים פנויים באותן טיסות חלופיות? האם ניתן לשנות את הכרטיס או לבטל אותו במקרה הצורך? אגב, אפשר לבדוק בקלות סטטיסטיקת איחורים לכל טיסה כך שיהיה לכם מראש צפי ריאלי ליציאה בזמן. נוסעים מתוחכמים אפילו יכולים לבדוק היכן נמצא המטוס שאמור לשרת את הטיסה שלהם ולדעת מראש, עוד לפני שיצאה כל הודעה, אם צפוי איחור.
ידיעה מוקדמת של החלופות מייצרת המון שקט נפשי. הדבר האנושי ביותר הוא לפחד ממה שאנחנו לא מכירים אז כאן יש הזדמנות פשוטה להכיר כדי שלא נצטרך לפחד לגורל הנסיעה שלנו במקרה ומטוס מתעכב קצת או אפילו במקרה שבוטלה הטיסה. יש חלופות, תמיד יש חלופות, ומי שיודע עליהן מוקדם יותר מצבו טוב יותר במקרה הצורך.
8. אל תשכחו לצבור נקודות
הבלוג הזה מוקדש לעולם מועדוני הלקוחות, ובין השאר לשימוש בנקודות, אז אין מנוס מלכלול את הטיפ החשוב הזה לסיום.
צבירת נקודות לא צריכה להיות גורם מכריע בבחירת כרטיס טיסה, קל וחומר לנוסעים מזדמנים, אבל כן כדאי לזכור שלאורך זמן צבירת הנקודות הופכת משמעותית. זה החזר מצטבר. לכן כדאי בהחלט לצבור נקודות וכל קרדיט נוסף מכל טיסה – אפילו כשמדובר בטיסה עם חברת תעופה שבקושי שמעתם עליה לפני אותה נסיעה, בין שני שדות תעופה בקצה השני של העולם ובמועדון תעופה שלא נראה כי תצליחו לקרדט אליו טיסות נוספות בעתיד. אם העלות לצבירת הנקודות היא שתי דקות של פתיחת חשבון בחינם באתר המועדון – למה לא?
הנה סיפור קצר לדוגמה:
לפני כמעט עשור ביליתי מספר שבועות בתאילנד. זה אולי היה הביקור הראשון שלי במדינה. נדרשתי אז לשתי טיסות קצרות ובחרתי בטיסות של חברת התעופה המקומית המצוינת בנגקוק איירוויס (בטיסותיה טסתי מספר פעמים נוספות מאז ואני ממליץ עליה בחום). כשרכשתי את הכרטיסים לא הכרתי את החברה כלל ולא חשבתי שאטוס איתה בעתיד אבל בכל זאת נרשמתי בחינם למועדון התעופה שלה, FlyerBonus, בשביל לצבור נקודות. הנחתי ששתי טיסות קצרות וזולות לא באמת יאפשרו לי לצבור יתרת נקודות שיהיה מה לעשות איתה אבל עדיף מכלום. בגלל מבצע תקופתי ובגלל שהמועדון מציע צבירת נקודות מואצת בחודש יום–ההולדת של חבר המועדון (גם כיום), שבמקרה היה אותו חודש, צברתי יתרת נקודות לא גדולה אבל לא אפסית. הנקודות האלו שכבו בחשבון שלי אולי שנתיים עד שהתחלתי לתכנן נסיעה נוספת לתאילנד. מתוך סקרנות בדקתי את אתר מועדון התעופה ולשמחתי גיליתי מבצע לכרטיסי בונוס מוזלים. מה הסתבר? שיתרת הנקודות הקטנה שצברתי משתי טיסות בכיוון–אחד במחלקת התיירים הספיקה לכרטיס בונוס בכיוון–אחד במחלקת העסקים מסינגפור (SIN) לקוסומי (USM). טיסה של שעה וחצי, כשהייתי הנוסע היחיד במחלקת העסקים, עלתה לי בערך 75$ במסים.
באמת תכננתי להכין פוסט כזה. בדגש על מוצרים מומלצים עם קישורים להזמנה, אבל אוכל גם לספר על הציוד שבו אני משתמש בעצמי (שחלקו לא זמין יותר לרכישה).