קווי התעופה העמוסים בעולם

חושבים שאתם יודעים מהו קו הטיסות העמוס ביותר בעולם? האם הוא בינ״ל או פניםמדינתי? ובאיזו יבשת נמצאים מרבית הקוים העמוסים ביותר? תנו לנתונים להפתיע אתכם. פוסט קליל לאמצע השבוע.

Jeju - Site

הנתונים בפוסט הזה לקוחים מתוך שני פרסומים של אתר חדשות התעופה המוביל RoutesOnline שעלו לאוויר בחודש שעבר. הפרסומים מציגים מספרים מעודכנים לטיסות שהתקיימו בחודש יולי 2017. נתונים אלו אולי לא משקפים את המצב כיום, בסוף אוקטובר 2017, או את השנה כולה, אבל הם אומדן נכון למצב האמיתי.

הניחושים הנפוצים

רבים חושבים שהקו העמוס בעולם הוא בין לונדון הית׳רו (LHR) לניויורק קנדי (JFK). אבל זה בהחלט לא נכון, על אף שבקו פועלות שלוש חברות תעופה גדולות (וירג׳ן אטלנטיק, אמריקן ובריטיש) וכל אחת מהן מפעילה בקו מספר טיסות יומיות במטוסים רחביגוף עם קיבולת נוסעים גבוהה.

יגיעו המתחכמים שאת לונדון משרתים שלושה שדות שמהם יוצאות טיסות לניויורק (הית׳רו, גטוויק וסיטי) ואת ניויורק משרתים שני שדות שמהם יוצאות טיסות טיסות ללונדון (קנדי וניוארק ליברטי). אז לא רק וירג׳ן אטלנטיק, אמריקן ובריטיש פעילות בקוים בין הערים האלו אלא גם יונייטד, דלתא, נורוויג׳ן ואפילו אייר אינדיה. רק בין לונדון הית׳רו לניויורק קנדי עוברים קרוב ל-4 מיליון נוסעים בשנה אז בין שתי הערים כנראה שעוברים קרוב יותר ל-10 מיליון נוסעים בשנה.

אבל הנה לכם הפתעה: גם אם תספרו את כל הנוסעים בכל הקוים בין לונדון לניויורק לא תצליחו לנצל את המקום הראשון בדירוג העולמי. הדירוג הזה, אגב, לעולם בוחן את מספר הנוסעים בין צמד שדות ולא בין צמד ערים ויש לכך סיבות טובות רבות.

מה הניחוש הבא? אולי שתי ערים שאת כל אחת מהן משרת שדה אחד בלבד? הונגקונג לסינגפור, למשל? או שאולי צריך להסתכל קודם על השדות העמוסים בעולם? מה לגבי הקו בין אטלנטה, השדה העמוס בעולם מבחינת מספר נוסעים, ללוסאנג׳לס? או מה לגבי הקו בין דובאי, השדה העמוס בעולם מבחינת נוסעים בטיסות בינ״ל, לפרנקפורט? לא, לא ולא.

הקו בעמוס בעולם

בפוסט שכותרתו ״עשרה פרטי טריוויה מעולם התעופה״, שפרסמתי לפני עשרה חודשים, ציינתי את מחזיק השיא: הקו בין גימפו (GMP), השדה המקומי של סיאול, לשדה של עיר הנופש הקוריאנית ג׳אג׳ו (CJU). כן, זה מסוג הדברים האלו שאי אפשר לנחש. בקו הזה טסו בחודש יולי האחרון בלבד יותר מ-1.25 מיליון נוסעים. בחודש אחד, בקו אחד. בשנת 2016 כולה טסו בקו הזה יותר מ-15 מיליון נוסעים ובממוצע המריאו מעל 100 טיסות ביום.

הנה מקומות 2 עד 10 בתעבורת נוסעים לחודש יולי 2017:

2. טוקיו הנדה (HND) לסאפורו (SAP) – בערך 690,000 נוסעים
3. סידני (SYD) למלבורן (MEL) – בערך 660,000 נוסעים
4. טוקיו הנדה (HND) לפוקוקה (FUK) – בערך 620,000 נוסעים
5. דלהי (DEL) למומביי (BOM) – בערך 540,000 נוסעים
6. הוצ׳ימין סיטי (SGN) להאנוי (HAN) – בערך 530,000 נוסעים
7. שנגחאי הוקיאו (SHA) לבייג׳ינג קפיטול (PEK) – בערך 520,000 נוסעים
8. הונגקונג (HKG) לטייפה (TPE) – בערך 450,000 נוסעים
9. טוקיו הנדה (HND) לנאהה אוקינאווה (OKA) – בערך 440,000 נוסעים
10. ג׳קרטה (CGK) לסורבאיה (SUB) – בערך 420,000 נוסעים

מזהים מגמות ברורות ברשימה הזאת?

קודם כלתשעה מתוך עשרת המקומות הראשונים הם קוים תוךמדינתיים ורק קו אחד הוא בינ״ל (וגם הוא קו אזורי קצר). אולי הייתם מצפים לראות ברשימה גם קוים בין ערים כמו ריו דה ג׳נרו לסאופאולו, ניויורק ללוסאנג׳לס, ברלין לפרנקפורט, טורונטו לוונקובר, יוהנסבורג לקייפטאון ועוד. אבל זיכרו שאת רוב הערים לעיל משרתים מספר שדות כך שאולי יש תעבורה גבוהה בין הערים אבל היא לא בהכרח מרוכזת לקו מסוים אחד (שאם היה קיים אולי היה מגיע לעשיריה הראשונה).

שניתתשעה מתוך עשרת המקומות הראשונים הם קוים באסיה ורק קו אחד הוא באזור הפסיפי. מעניין שאף קו טיסות באירופה או בארה״ב נכנס לרשימה הזאת, אך יש לזכור שבאירופה קיימת תשתית רכבות מפותחת במיוחד ובארה״ב יש עודף שדות תעופה מקומיים ואינספור חברות תעופה שמקיימות שוק פעיל במיוחד שפשוט לא מרוכז למספר מצומצם של קוים.

שלישיתשלושה מתוך עשרת המקומות הראשונים הם קוים בתוך יפן. למעשה, כל השלושה כוללים את אותו אחד משני השדות שמשרתים את טוקיו (שממנו יוצאות בעיקר טיסות מקומיות ואזוריות, בעוד מהשדה השנינאריטהיוצאות כמעט אקסקלוסיבית טיסות בינ״ל). הייתם חושבים שקוים פנימיים ביפן לא יגיעו לרשימה בגלל שיפן מחזיקה באחד ממערכי הרכבות המתקדמים בעולם, ואולי המתקדם שבהם, אז זה רק מוכיח כמה יפנים אוהבים לנסוע.

מה לגבי קוים בינ״ל?

רק למען הסדר הטוב הנה עשרת הקוים הבינ״ל העמוסים ביותר בעולם לחודש יולי 2017:

  1. הונגקונג (HKG) לטייפה (TPE) – בערך 450,000 נוסעים
  2. ג׳קרטה (CGK) לסינגפור (SIN) – בערך 320,000 נוסעים
  3. קואלה לומפור (KUL) לסינגפור (SIN) – בערך 270,000 נוסעים
  4. סיאול אינצ׳ון (ICN) לאוסקה קנסאי (KIX) – בערך 230,000 נוסעים
  5. הונגקונג (HKG) לשנגחאי פודונג (PVG) – בערך 230,000 נוסעים
  6. טייפה (TPE) לאוסקה קנסאי (KIX) – בערך 200,000 נוסעים
  7. הונגקונג (HKG) לסיאול אינצ׳ון (ICN) – בערך 200,000 נוסעים
  8. הונגקונג (HKG) לבנגקוק (BKK) – בערך 200,000 נוסעים
  9. טוקיו נאריטה (NRT) לטייפה (TPE) – בערך 200,000 נוסעים
  10. קואלה לומפור (KUL) לג׳קרטה (CGK) – בערך 200,000 נוסעים

כל עשרת המקומות הראשונים הם קוים באסיה. זו לא הפתעה גדולה אחרי הרשימה הראשונה לעיל. מעניין לראות שהשדה של הונגקונג מעורב בארבעה מתוך עשרת הקוים הבינ״ל העמוסים בעולם.

13 מחשבות על “קווי התעופה העמוסים בעולם

  1. אלדד

    שאלת אוף טופיק
    בכרטיס בונוס שמורכב משלוש טיסות שהשתיים הראשונות בעסקים והאחרונה בתיירים האם אוכל לשלוח מזוודות עד הסוף כמו בעסקים?

    1. ככלל היתר הכבודה של כל הטיסות בכרטיס אחד, כרטיס בונוס או כרטיס כסף, נגזרות מהטיסה הארוכה הראשונה בכרטיס. או, כפי שהיא מוגדרת לפעמים, בטיסה הארוכה של המפעיל העיקרי בכרטיס שלפעמים מכונה ״Overwater Carrier״.

      בפשטות: היתר הכבודה של מחלקת העסקים יחול גם על הטיסה במחלקת התיירים משום שהיא חלק מאותו כרטיס.

  2. אלדד

    תודה רבה!
    ומה במקרה שבין הטיסה השנייה לאחרונה יש לילה ביעד השני ואני רוצה לאסוף את המזוודות? האם כשאעשה צ׳ק אין לטיסה השלישית בתייירים שהיא בחברה אחרת הם יתחשבו בטיסות הראשונות?

    1. כל עוד הטיסות הן בכיוון-אחד, כלומר באותו ׳לג׳ של הכרטיס, אורך הקונקשיין לא אמור לשנות.

      ייתכן בהחלט שתיתקל בסוכן קרקע שלא יודע את עבודתו ויגיד לך דבר אחר ובמקרה כזה בקש לדבר עם המנהל שלו.

        1. הם שינוי את המדיניות לגבי כרטיסי הלוך/חזור. אם, לדוגמה, ההלוך היה בביזנס והחזור באקונומי אז מעכשיו כל ׳לג׳ נבחן בנפרד (לג = כיוון טיסה, גם אם הוא כולל מספר טיסות). המדיניות לא השתנתה לגבי מספר טיסות רצופות באותו ׳לג׳ שהן במחלקות כרטוס שונות.

          תודה על הפניית תשומת הלב – לפחות לרווחת הנוסעים הקבועים של בריטיש שאולי המדיניות החדשה כן משמעותית עבורם.

  3. קורא מרוצה

    שאלה לא קשורה: ניתן להמיר נקודות של אל על למועדוני תעופה / מלונות אחרים?
    יש שימוש משתלם בנקודות שאינו כולל שימוש בהם לטיסות?

    1. קשה לנחש ואי אפשר לקבוע בוודאות משום שנתוני תעבורה הם אומנם מידע פומבי אבל הכנסות פרטניות של חברות התעופה הן סוד מסחרי. אף חברת תעופה לא תרצה לפרסם לעולם מהם הקוים הכי רווחיים שלה כי היא תהיה חשופה מיד לתחרות מחברות נוספות שירצו חלק מהעוגה.

      אבל יש שווקים רחבים מסוימים שנחשבים יוקרתיים ורווחיים מאוד. בעיקר בזכות כמות הנוסעים העסקיים.

      להערכתי השוק הריווחי ביותר הוא בין מערב אירופה למזרח ארה״ב. בפרט בין לונדון, פריס ופרנקפורט לניו-יורק. אחריו יהיה השוק שבין מערב אירופה לבירות הכלכליות של אסיה כמו הונג-קונג, סינגפור, שנגחאי ובנגקוק. בפרט הקו בין הונג-קונג ללונדון עמוס בנוסעים עסקיים לאורך כל השנה. לשני השווקים האלו אפשר להוסיף קוים נוספים כמו קוים רבים ליציאה מאוסטרליה (לארה״ב, אסיה ואירופה) וגם כמה מהקוים שמככבים ברשימות שבפוסט.

  4. יי

    כמות התירים הבלתי נתפסת שיש בג'ג'ו לחלוטין מסבירה את זה, אין לכך שום הגיון. מעניין שהטיסות מפוסאן לג'ג'ו לא מופיעות בעשרת הגדולים, או שמא הטיסות מסיאול עוצרות בדרך בפוסאן?

    1. אני לא מכיר טיסות עם חניית-ביניים בין סיאול לג׳אג׳ו. על אף שלהערכתי טיסות כאלו, אם ישווקו כטיסות ישירות, יכולות להיספר כטיסות בקו – אבל אני לא בטוח בקשר לזה.

  5. פינגבאק: הפוסטים של שנת 2017 – FlyingOut

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s