פוסט מן העבר: דברים שחשוב לדעת כשכרטיס הטיסה כולל מספר חברות תעופה

מי שזכה לטוס ליעד רחוק, כמו ניו-זילנד או הוואי, לבטח נדרש לרכוש כרטיס טיסה שכלל יותר מחברת תעופה אחת. וזה, עבור רבים, נראה כמו פתח לצרות. כדי להבין טוב יותר מהן אותן צרות אפשריות נתחיל מלהבין איך הדברים עובדים. מי שמוצא את התיאוריה משעממת – מוזמן לקפוץ היישר לחלק השני של הפוסט.

כרטיסי טיסה

כל כרטיס משווק ע״י חברת תעופה אחת גם אם הוא כולל טיסות עם מספר חברות שונות. ככלל, החברה המשווקת היא החברה שמפעילה את הטיסה הארוכה הראשונה בכרטיס כשהמונח המקובל הוא ״First Overwater Carrier״. את זהות החברה המשווקת אפשר ללמוד בקלות באמצעות תעריף הבסיס של הכרטיס או באמצעות שלושת הספרות הראשונות של מספר הכרטיס האלקטרוני (מספר ארוך שמורכב מספרות בלבד).

החברה המשווקת אחראית על תמחור הכרטיס ועל גביית הכסף. בהמשך היא גם אחראית להעברת הכסף לחברות השונות הכלולות בכרטיס עבור הטיסות שלהן, העברת המסים השונים לשדות התעופה ועוד.

בשלב הזמנת הכרטיס (עוד לפני שלב הכרטוס) מערכת ההזמנות של החברה המשווקת יוצרת ״Master PNR״. זהו קוד בן חמישה או שישה תווים – אותיות באנגלית ומספרים – שהוא ייחודי לכרטיס הספציפי. בעזרת קוד ההזמנה הזה, שנקרא גם ״Record Locator", ניתן לקבל את כל הפרטים על הנוסע, הטיסות שהזמין, הבקשות המיוחדות שנוספו, שינויים שנעשו בהזמנה וכיוצ״ב. במידה ומעורבות בכרטיס מספר חברות תעופה מערכת ההזמנות של החברה המשווקת תשלח אליהן עותק של ה-PNR וכל אחת תיצור לעצמה PNR חדש (שלא ייקרא ׳מאסטר׳). לפעמים יהיה PNR אחד שישמש מספר חברות תעופה בכרטיס. אבל לכרטיס טיסה אחד יכולים גם להיות מספר קודי הזמנות כאלו – כל אחד במערכת הזמנות אחרת.

מספר הכרטיס האלקטרוני (e-ticket), לעומת זאת, לא משתנה.

מה חשוב לדעת לגבי כרטיס כזה?

כדאי ליצור קשר עם חברת התעופה ממנה נרכש הכרטיס ולקבל ממנה את כל מספרי ה-PNR שהונפקו ע״י החברות האחרות המעורבות בכרטיס. אפשר לשמור את המידע במסמך במכשיר הסלולרי, למשל, או בצמוד לכרטיס הטיסה במייל.

בכל עניין ובקשה יש לפנות לחברת התעופה שמפעילה את הטיסה הרלוונטית. כוונתי כאן לבקשות כמו בחירת מושב מועדף, שדרוג אפשרי, ארוחות מיוחדות וגם צ׳ק-אין אונליין משום שבמקרים רבים לחברה אחת אין אפשרות לבצע צ׳ק-אין לטיסה של חברה אחרת. כדי לפנות לחברת התעופה תדרשו לצטט את ה-PNR שהיא יצרה לכרטיס ולא את ה-PNR שיצרה חברת התעופה שממנה רכשתם את הכרטיס (בהנחה שהן לא אותה חברה).

למי פונים כשמתעוררת בעיה?

התרחיש הנפוץ ביותר והמטריד ביותר עבור נוסעים רבים הוא לנחות באיחור ולפספס קונקשיין. במיוחד כשמדובר בטיסות של שתי חברות שונות. אין ספק שזוהי סיטואציה מלחיצה ולא נעימה כלל לנוסע הממוצע שבדר״כ נקלע לשדה תעופה שאינו מכיר, בשעה פחות נוחה של היום ותוך לחצים נוספים.

במקרים כאלו הכתובת הראשונה צריכה להיות חברת התעופה שמפעילה את טיסת ההמשך. לא משנה שהיא אינה אחראית לעיכוב של הטיסה הקודמת ולא משנה שהיא לא מכרה את הכרטיס – לה יש את הכוח הרב ביותר לפתור את הבעיה. קל וחומר אם מדובר בשדה הבית שלה.

כתובת טובה נוספת היא החברה ששיווקה את הכרטיס. הרי בשורה התחתונה הכרטיס הוא מוצר שהיא יצרה ומכרה – אז יש לה אחריות משמעותית לגביו.

כתובת שלישית, משנית באופן אירוני, היא החברה שגרמה לסיטואציה מלכתחילה. סביר שהסוכנים שלה יהיו הכי אימפתיים אבל גם הכי פחות מסוגלים לעזור.

למידע נוסף בנושא זה – ראו את המדריך ״איך להתמודד עם פעילות בלתי-רגילה״.

שני חריגים לכלל

כאשר מדובר בכרטיס בונוס אני מעדיף לפנות קודם כל למועדון התעופה שהנפיק את הכרטיס. אפילו אם מדובר במועדון של חברה שכלל לא מעורבת בכרטיס. לדוגמה: כרטיס בונוס שהונפק באמצעות מיילים של אמריקן לטיסות של בריטיש ואיבריה.

כאשר השדה הוא שדה הבית של החברה שגרמה לאיחור – היא הכתובת הטובה. לדוגמה: נחיתה מאוחרת עם טיסת בריטיש מת״א ללונדון לפני טיסת המשך של אמריקן למיאמי. בריטיש היא אולי החברה המשווקת בדוגמה זו, ואולי לא, אבל בכל מקרה היא נהנית מיתרון הבייתיות.

לסיכום

בעולם של כרטיסי טיסה מורכבים קל להיקלע מדי פעם למצב של פעילות בלתי רגילה (״Irregular Operations״, או בקיצור IRROPS). מציאת הפתרון הטוב יותר בזמן הקצר ביותר היא לעולם שילוב של מזל וידע מוקדם. נוסעים שנכנסים ללחץ ומתחילים לירות האשמות ודרישות לכל כיוון – לא בהכרח משפרים את מצבם. עדיף להבין שמצבים כאלו הם חלק מהשיגרה ועדיף להתכונן אליהם – או לפחות להבין קצת איך עובדים הדברים ולדעת לדבר את השפה.

ואם אתם מוצאים את עצמכם במצב לא נעים בשדה רחוק – שלחו לי מייל לכתובת: lior@flying-out.com ואנסה לעזור בזמן אמת.