האם יש סיבה לחשוש משימוש בטריק Hidden City?

כתבתי על הטריק הזה בעבר. לא אחזור על כל מה שכתבתי אז, ורק אזכיר את התמצית: הרעיון בטריק הוא להשתמש ביעד האמיתי של הנסיעה כנקודת הקונקשיין. כלומר, לרכוש כרטיס מנקודה א׳ לנקודה ג׳ דרך נקודה ב׳, כשבעצם המטרה היא להגיע לנקודה ב׳. לפעמים זה מוזיל משמעותית את העלות של הנסיעה כי חברת התעופה מפרסמת תעריף אטרקטיבי מאוד מנקודה א׳ לנקודה ג׳ ותעריף יקר מאוד מנקודה א׳ לנקודה ב׳.

פוסט נוסף שאולי תרצו לקרוא: האם ניתן להפסיד טיסה אחת בכרטיס? (דצמבר 2016)

התביעה של לופטהנזה

שמו של הנתבע לא פורסם אבל מדובר בנוסע שרכש כרטיס הלוך/חזור מאוסלו לסיאטל בטיסות החברה הגרמנית עם קונקשיין בפרנקפורט בשני הכיוונים. הוא טס את טיסות ההלוך (לסיאטל) ובחזור בחר שלא לעלות על טיסת ההמשך מפרנקפורט לאוסלו. אפשר להניח שמדובר בגרמני שלא היה לו כל עניין להגיע לאוסלו בפעם השנייה. התחלת הכרטיס באוסלו, ולא בפרנקפורט, ככל הנראה יצרה חיסכון ניכר בעלות.

לופטהנזה, כמו חברות תעופה רבות אחרות (ובפרט יונייטד – שתבעה בעניין זה ב-2014), לא אוהבת את השימוש בטריק הזה. כי הטריק הזה בעצם מנצל פירצה אינהרנטית במודל תמחור כרטיסי הטיסה של חברות התעופה ומי שיודע להשתמש בו יכול לחסוך עשרות אחוזים בעלות כרטיסי הטיסה שלו (אבל זה לא באמת עובד בכל המקרים… אז האמירה האחרונה היא תיאורתית יותר מכל דבר אחר). לופטהנזה לא יכולה לשנות את מודל התמחור שלה – זה לא דבר יישים – ואין לה ממש כלים להילחם בטריק הזה. אבל הטריק הפך כ״כ פופולרי בשנים האחרונות שחברות התעופה פונות לערוץ היחיד שכנראה עומד לרשותן – תביעה בבית משפט.

המטרה האמיתית של תביעה בבית-משפט היא ליצור כותרות. כלומר, גם אם מאחורי תביעה כזאת ׳אין בשר׳ מבחינה משפטית, הרי שכל תביעה כזאת יוצרת כותרות ופוטנציאלית גורמת לרבים לוותר על השימוש בטריק מתוך חשש שייתבעו.

לופטהנזה הגישה תביעה בדצמבר לבית-משפט בברלין ותביעתה נדחתה. כעת הוגש ערעור אך טרם נודע מה גורלו.

טענות התביעה

אציין מראש שלא קראתי את כתב התביעה של לופטהנזה (בגרמנית) אבל יש לי רקע משפטי בסיסי אז אנסה להציג את הטענות האפשריות של החברה (לפחות על בסיס הדין הישראלי).

לופטהנזה יכולה בעצם לטעון בשני מישורים:

• במישור החוזי: הטענה היא שרכישת כרטיס טיסה טעונה הסכמת הלקוח על תנאי הנסיעה (contract of carriage). התנאים האלו, לכאורה, אוסרים עליו לנצל את תעריפי החברה בצורה שלא יועדו לה ומכאן שאי-הגעה מכוונת לטיסה פרושה פעולה שנוגדת את התנאים. הטענה, אם כן, היא של הפרת חוזה.
  – – –
• במישור הנזיקי: הטענה היא שאי-הגעה של נוסע לטיסה יוצרת בפועל, או עלולה ליצור, נזק כספי לחברת התעופה. כמובן שצריך להסביר בדיוק באיזה נזק מדובר וכיצד הוא נאמד.

על פניו, לופטהנזה טוענת טענה משונה: שהלקוח הזמין מוצר א׳ ובעצם השתמש במוצר ב׳ – ולכן הוא צריך לשלם את הפרש המחירים בין המוצרים. זאת טענה בעייתית לאור העובדה שזאת החברה שבחרה לכלול את מוצר ב׳ בתוך מוצר א׳.

האם לתביעה יש סיכוי?

אינדיקציה ראשונה כבר קיימת: בית-המשפט הגרמני כבר דחה את התביעה בערכאה ראשונה.

בעיניי לתביעה כזאת אין כל סיכוי במישור החוזי, לאור האופן שבו חברות התעופה מתמחרות ומוכרות כרטיסים, אבל יש לה סיכוי במישור הנזיקי במידה וניתן להוכיח נזק. בפועל, ברוב המקרים, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח נזק – אז מדובר בחשש קל מאוד מבחינת הנוסעים.

הטענה החוזית היא בעייתית בלשון המעטה. היא שקולה לטענה של מסעדה שתדרוש מסועד לאכול את המנה הראשונה או הקינוח אם רכש ׳ארוחה עסקית׳ שכוללת מרכיבים נוספים לצד המנה העיקרית. הרי ברור כשמש שזכותו של הסועד לאכול מה שמתחשק לו אם שילם על הארוחה כולה. חברות תעופה כבר מיישמות מדיניות (אנטי-צרכנית מובהקת) לפיה אי-הגעה לטיסה אחת מבטלת את כל שאר הטיסות תחת אותו כרטיס – דבר השקול למסעדה שתגיש את המנה העיקרית רק במידה והסועד סיים לאכול את המנה הראשונה (הזוי, כן?) – אבל להוסיף על כך מדיניות לפיה נוסע שלא טס את כל הטיסות בכרטיס גם יצטרך לשלם קנס גבוה? בלתי סביר, וזה אפילו בלי להיכנס לכלים המשפטיים שבעזרתם אפשר להפריך את הטענה הזאת ביתר קלות.

הטענה הנזיקית, מנגד, היא סבירה יותר. כאן חברת התעופה לא דורשת את הפרש המחיר לכרטיס אחר אלא דורשת פיצוי כספי בגין נזק ממשי שנגרם לה (כמובן ללא קיזוז עם הכנסה נוספת שאולי הגיעה לה). למה הכוונה? ובכן, נניח שנוסע בחר לוותר על טיסת ההמשך וחברת התעופה, מתוך דאגה כנה לסידורי הנסיעות שלו, בחרה לעכב במעט את הטיסה כדי להמתין לו. אם העיכוב הזה יצר נזק כספי – ואפילו אם בצורת נוסעים אחרים שפספסו טיסת המשך והיה נדרש לפצות אותם – הרי שלחברת התעופה יש טענה אמיתית כנגד הנוסע אם היא תוכיח שהוא ביודעין ובמכוון לא הגיע לאותה טיסה. קל וחומר אם החברה נאלצה להוריד את הכבודה שלו מהמטוס – אבל נדיר שזה המצב.

העצה הכללית: אם אתם מתכוונים לפספס טיסת המשך – נסו להודיע על כך מראש לחברת התעופה. רצוי באופן שלא ייאפשר לנציג חברת התעופה להסביר לכם את המצב ולקבל את הסכמתם כי הבנתם את ההסבר. כלומר, רצוי להודיע בצורה חד-צדדית כמו מייל, הודעה פרטית לצוות המדיה החברתית של החברה, פנייה ׳אגבית׳ לסוכן קרקע כלשהו מבלי להתעכב לשיחה איתו, בקשה מהסוכן ׳להוריד אתכם מהטיסה׳ (כלומר, להשאיר את הקופון ללא תאריך נקוב – ובשלב זה לא נדרשת עמלת שינוי בדר״כ) וכיוצ״ב באלו דרכים שאינן מייצרות דיאלוג עם חברת התעופה. העצה הזאת בעצם מבטלת את הסיכון של הטענה הנזיקית – כי כל נזק שנגרם עובר להיות באחריותה של חברת התעופה שיכלה לדעת מראש על אי-ההגעה לטיסת ההמשך.

השלכות חיוביות ושליליות

אם העו״ד של לופטהנזה מוצלח, ואני רוצה להאמין שזה המצב, הוא צריך לוותר על תביעות כאלו או, לחילופין, לתבוע אבל לא להגיע לפסק-דין. כלומר, למשוך את התביעה רגע לפני שמתקבלת החלטה (שׁעלולה להיות תקדימית ושלילית מאוד לחברת התעופה). לאור העובדה שחברות תעופה כמעט ולא תובעות נוסעים בעניין הזה (פעמיים בחצי עשור?) אפשר להסכים שהעצה המשפטית שהן מקבלות היא להימנע מתביעות כאלו.

ההשלכה החיובית העיקרית שיכולה להיווצר מתביעות כאלו היא הפחדת נוסעים מניצול טריק כזה או אחר במטרה להוזיל עלויות. אם נוסעים יאמינו שהם לוקחים סיכון משמעותי – אפשר להניח שהם יוותרו ברוב המקרים. הטריקים יישארו נחלתם של לוקחי-הסיכונים, כביכול, שרובם נוסעים תכופים מאוד. אבל בשביל ליצור הרתעה אמיתית צריך שיהיו תביעות רבות ורצוי גם שחלקן יסתיימו עם החלטה חיובית עבור חברת התעופה (כי אחרת יהיה מקרה קלאסי של זאב-זאב). בעיניי זו שגיאה חמורה.

ההשלכות השליליות של תביעות כאלו הן מגוונות. ראשית – חברת התעופה יוצרת אנטגוניזם כחברה שבוחרת לתבוע את לקוחותיה כדי להכניס לכיסה עוד כסף. שנית – חברת התעופה מרחיקה את אותם נוסעים מנוסים שכן מעוניינים להשתמש בטריקים כאלו כדי להוזיל עלויות, והרי נודה על האמת שלא נגרם לה נזק כספי מאותם נוסעים והיא בעצם מפסידה מהרחקתם. שלישית – חברת התעופה מסתכנת בקבלת החלטות תקדימיות נגד נהלי הפעילות שלה, התקנון שלה, תנאי הנסיעה שלה, מודל תמחור כרטיסי הטיסה שלה וכיוצ״ב. החלטה של בית-משפט יכולה לנדוד מעבר לשאלה המשפטית שבגינה הוגשה התביעה ובתי-משפט לוקחים ברצינות החלטות תקדימיות של בתי-משפט אחרים (ולפעמים אף מחוייבים לקבל אותן).

אתם מוזמנים לקרוא דעה נוספת על התביעה של לופטהנזה בפוסט שכתב מת׳יו בבלוג המצוין שלו Live and Let’s Fly (לחצו כאן).

סיכונים נוספים

חשוב לזכור שלחברות התעופה יש כלים אחרים בעזרתם הן יכולות ׳לתקוף׳ נוסעים שניצלו פירצה כזאת או אחרת. השימוש בכלים האלו הוא תיאורתי בעיקרו אבל הם בהחלט על השולחן.

הכלי העיקרי הוא מועדון הלקוחות. כלומר, חברת תעופה שמעוניינת לפגוע בנוסע שפעל כביכול בניגוד לתקנון שלה (שאינו חוק) יכולה לסגור/להקפיא את חשבונו ו/או לקנוס/למחוק את יתרת הנקודות שלו. פעולות כאלו הן קלות לביצוע אבל באופן מסורתי ננקטות רק במקרים בהם חבר המועדון הפר את תנאי המועדון עצמו ולא בהקשר של תנאי הנסיעה של חברת התעופה. כמו כן, הכלי הזה רלוונטי רק במידה ומדובר בנוסע שיש לו בכלל חשבון במועדון התעופה ויש בחשבון הזה סטטוס/נקודות.

הבעיה עם פגיעה בחשבונו של הנוסע במועדון הלקוחות היא בסיכון הגדול שלוקחת חברת התעופה שמא אותו חבר מועדון יחליט לתבוע אותה בשל כך. הרי הטענה שלו תהיה פשוטה: הנקודות בחשבונו הן קניינו וחברת התעופה, או מועדון הלקוחות שפועל מטעמה, לא יכולים לפגוע בקניינו הזה אלא אם הוכיחו שהוא פעל בניגוד לתנאי המועדון ו/או עבר על החוק בדרך אחרת שמצדיקה את הפגיעה. חברת התעופה כמובן תנסה לטעון שהנוסע יצר לה נזק – והנה אנחנו חוזרים לדיון לעיל על הכדאיות בפנייה לבית-משפט בסוגיה זו ועוד כאשר התביעה הוגשה ע״י חבר המועדון כשלחברת התעופה אין את הכוח למשוך אותה בטרם תתקבל החלטה. רוצה לומר: אני בספק רב מאוד שחברת תעופה תסתכן בפגיעה בחשבונו של נוסע במועדון הלקוחות שלה במקרה של אי-הגעה לטיסה, ובפרט אם בכרטיס כלל לא היה מעודכן מספר החשבון שלו.

לסיכום

התביעה של לופטהנזה יצרה כותרות אבל בעיניי מדובר בהרבה עשן בלי אש (בניגוד לביטוי הידוע). אין סיכוי אמיתי לתביעה הזאת ותכליתה רק ליצור הרתעה. לכן אני גם מאמין שאין סיכון אמיתי בשימוש בטריק כמו Hidden City – בתנאי שמקפידים לא ליצור נזק מדיד כלשהו לחברת התעופה. ואגב, מוטב שתקשורת המיינסטרים תפסיק כבר לכנות את הטריק הזה בשם המביך ״העיר האבודה״.

בעיניי לופטהנזה לקחה סיכון גדול עם התביעה הזאת – גם במישור של פגיעה במוניטין שלה וגם במישור של קבלת החלטה תקדימית שעלולה לפגוע בה מאוד. אני מקווה שהמחלקה המשפטית שלה מתכוונת למשוך את התביעה בהקדם ולהפסיק לבזבז לכולם את הזמן.