כשמדינה חוטפת מטוס

לא כל הפרטים על האירוע ידועים ומאומתים. ישנם דיווחים רבים, ממקורות שונים, כולל כאלו של נוסעים שכביכול היו בטיסה.

סיפור שהיה כך היה

מדובר בטיסת ראינאייר FR4978 מאתונה לוילנה. במסלול הרגיל הטיסה חולפת בשטח האווירי של בולגריה, רומניה, אוקראינה ובלארוס לפני שנכנסת לשטח האווירי של ליטא.

כשהטיסה הייתה בשטח האווירי של בלארוס קיבלו הטייסים הודעה מהפיקוח האווירי על כך שהתקבלה התראה על פצצה במטוס. ע״פ אחד הדיווחים הטייסים לא האמינו להודעה זו, אם כי נשמע לי תמוה שהטייסים יסכימו להסתכן ויסרבו להוראות הפיקוח האווירי. כך או כך, מטוס קרב מסוג מיג-29 ליווה את מטוס הנוסעים ואילץ אותו לנחות בשדה התעופה של מינסק.

אחד הנוסעים בטיסה, עיתונאי ופעיל האופוזיציה רומן פרוטסביץ׳, הבין מיד שגורלו נחרץ. הוא נשמע אומר לצוות ולנוסעים אחרים שהמשטר הבלארוסי מתכוון להרוג אותו, וע״פ דיווח אחד הוא מסר מחשב נייד ומכשיר סלולרי לנוסעת אחרת כנראה מתוך חשש שהם יפלו בידי השלטון.

לאחר נחיתת המטוס הורדו ממנו כל הנוסעים והוחזקו במשך מספר שעות בתנאים לא נוחים באוטובוסים ובטרמינל. בינתיים נערכה הצגה של חיפוש בתיקים ובמטוס – אך הרושם שנותר בידי הנוסעים הוא שלא היה כל חשש אמיתי לפצצה במטוס ולא נעשה כל ניסיון רציני לבצע חיפוש במטוס. רומן ובת-זוגו, כמובן, נעצרו מיד והופרדו משאר הנוסעים. לאחר כ-7 שעות חזרו למטוס הנוסעים ואנשי הצוות והטיסה המשיכה ליעדה.

ברור לכל שהמטרה האמיתית הייתה לתפוס את מתנגד המשטר – גם במחיר של תקרית בינ״ל חריפה. לטענת מנכ״ל ראינאייר מייקל או׳לירי, שכמובן בקיא היטב בפרטי האירוע, בטיסה היו סוכנים של שירות המודיעין הבלארוסי (שעדיין נקרא KGB) אשר כמובן לא המשיכו לוילנה.

קצת על בלארוס

בלארוס היא מדינה סובייטית לשעבר וברוב המובנים המדינה הכי קרובה לרוסיה כיום. מנהיג המדינה, אלכסנדר לוקשנקו, נחשב לדיקטטור האחרון באירופה ומחזיק בשלטון ברציפות מאז 1994. לטענת גורמים במערב הוא נבחר פעם אחר פעם בבחירות מזוייפות – כשהאחרונות היו באוגוסט 2020 והציתו מחאות רבות במדינה. באופן טבעי לוקשנקו נהנה מתמיכתו של פוטין, הדיקטטור הרוסי, ובשנה האחרונה קיבלה בלארוס הלוואת-ענק מרוסיה ואף הבטחה כי כוחות רוסיים יתערבו במקרה הצורך כדי להשליט סדר במדינה אם המחאות האזרחיות יימשכו.

פרוטסביץ׳, רק בן 26, נחשב לאחד המבקרים הגדולים של המשטר. הוא כמובן חי מחוץ למדינה מחשש לחייו. כוחות הביטחון הבלארוסים מגדירים אותו כטרוריסט והוא מואשם במגוון עבירות שאם יורשע בהן יבלה שנים רבות בכלא או יוצא להורג. מיותר לציין שמערכת המשפט המקומית נתונה למרותו של לוקשנקו.

סיפור מוזר, מביך ומטריד

גורמים במערב מכנים את האירוע ״state-sponsored hijacking״ או ״state piracy״. אירוע חמור ביותר שלא אמור לקרות ע״פ הסכמי התעופה הבינ״ל, בין השאר.

אבל מעבר לזה – הסיפור הבלארוסי בכלל לא הגיוני.

(1) התראה על פצצה במטוס

הבלארוסים טוענים ששדה התעופה במינסק קיבל מייל מהחמאס (כן, ברצינות…) לפיו הוטמנה פצצה במטוס של ראינאייר שעושה את דרכו מאתונה לוילנה. החמאס דרש את ההתערבות של האיחוד האירופי להפסקת ההפצצות של ישראל ברצועת עזה. השאלות המתבקשות:

• למה שהחמאס ירצה לפוצץ מטוס נוסעים לא-ישראלי שטס בין שתי ערים אירופיות כשכנראה אין ישראלים במטוס? וגם אם כן, למה שהחמאס יבקש את ההתערבות האירופית בעימות עם ישראל יומיים אחרי שנכנסה לתוקף הפסקת האש? וגם אם כן, למה שיודיע על כך מראש?
  – – –
• למה נשלחה ההתראה לשדה התעופה של מינסק? הרי זה לא המוצא או היעד של הטיסה ולא מדובר בחברת תעופה בלארוסית. ואם כבר ליידע דווקא את הבלארוסים – מדוע דווקא את שדה התעופה של מינסק ולא את רשויות הביטחון, רשות מדינית אחרת או שגרירות כלשהי?
  – – –
• גם אם נניח שהכל נכון – החמאס שלח מייל לשדה התעופה של מינסק ויש פצצה במטוס – למה שהפיקוח האווירי הבלארוסי ירצה להנחית את הטיסה הזו דווקא בשדה התעופה הבינ״ל הגדול ביותר במדינה, ולא למשל בשדה קטן יותר או אפילו שדה צבאי?

ברור כשמש שהגירסה הבלארוסית מצוצה מהאצבע ואפילו לא טרחו לחשוב עליה פעמיים.

(2) שינוי מסלול הטיסה

המטוס היה בדרכו לשדה התעופה של וילנה וסטה ממסלולו בחדות כשתי דקות לפני שנכנס לשטח האווירי של ליטא. בנקודת הזמן הזאת המטוס היה קרוב יותר לשדה התעופה של וילנה מלשדה התעופה של מינסק. השאלה המתבקשת:

• אם קיים איום ממשי למטוס, וצריך לבצע נחיתת חירום בהקדם האפשרי בשדה תעופה שערוך לטפל במצבים מסוג זה, מדוע לא המשיך המטוס ליעדו המקורי? שדה התעופה של וילנה זהה בגודלו לשדה התעופה של מינסק, ואפשר להניח שהמתקנים שלו דומים או אפילו טובים יותר.

לפניכם מפת הטיסה:

(3) מעצר לא חוקי והאמת הברורה

גם אם נניח שהגירסה הבלארוסית נכונה – הרי אז היה אמור פרוטסביץ׳ לעלות חזרה למטוס יחד עם שאר הנוסעים. מעצם העובדה שרק הוא נעצר ולא עלה חזרה לטיסה – ברורה העובדה הפשוטה שתפיסתו הייתה המטרה האמיתית להנחתת הטיסה ולא היה כל איום ממשי למטוס.

חוסר זהירות מצד פרוטסביץ׳

ברור מאליו שהוא לא אשם בדבר ושהוא קורבן נוסף של דיקטטור חשוך. אבל –

לא ברור מדוע פרוטסביץ׳ בחר לעלות על טיסה שעוברת בשטח האווירי של המדינה היחידה שרוצה במותו. הרי גם אם המטוס היה נאלץ לבצע נחיתת חירום אמיתית, מסיבה לא מפוברקת בעליל, פרוטסביץ׳ היה עלול למצוא את עצמו בידי המשטר הבלארוסי. ולא מדובר באיזו טיסת חילוץ או טיסה רשמית של משלחת דיפלומטית – אלא בטיסת לואוקוסט מסחרית רגילה לגמרי.

בנוסף, ע״פ אחד הדיווחים פרוטסביץ׳ חשש שעוקבים אחריו בשדה התעופה של אתונה ושלח עדכון למנהלי ערוץ הטלגרם NEXTA שהוא אחד ממייסדיו. כתוצאה מכך נחסמה מיד אפשרות הניהול שלו למקרה שהמכשירים שלו יילקחו. לא ברור מדוע פרוטסביץ׳ בחר לעלות על הטיסה בכל זאת.

עבירה על החוק הבינ״ל

ע״פ אמנת שיקגו מ-1944, שהלכה למעשה ייסדה את ארגון התעופה של האו״ם (ICAO) ועליה חתומות כמעט כל מדינות העולם כולל בלארוס, אסור על מדינה להשתמש בכוח צבאי נגד מטוס נוסעים אזרחי אלא בתרחיש של הגנה עצמית או בתרחיש שמטוס נכנס לשטח האווירי של אותה מדינה ללא רשות ומסרב להוראות. שני התרחישים אינם תקפים למקרה הנ״ל. מעצם השימוש במטוס קרב כדי לאלץ את מטוס הנוסעים לנחות בלארוס עברה על החוק הבינ״ל.

זאת ועוד, ע״פ אמנת טוקיו מ-1963, שהגדירה חטיפת מטוס כ-״unlawful seizure״, משהוסר האיום על המטוס חובה על המדינה שבה נחת המטוס להחזיר אותו למפקדיו (הקברניט וצוות המטוס) לרבות כל הנוסעים, אנשי הצוות והציוד שהיה בו.

ראוי לציין, לשם הדוגמה, שבעשורים האחרונים מאז איראן הפכה למדינת אוייב נאלצו מספר ישראלים לדרוך על אדמת איראן כשטיסתם ביצעה נחיתת חירום. אף אחד מאותם ישראלים לא מצא את עצמו במעצר. החוק הבינ״ל והנוהג הבינ״ל מחייבים שבמקרים כאלו כל הנוסעים יקבלו יחס הוגן ויעלו חזרה למטוס כשימשיך לדרכו.

לסיכום

גינויים מקיר לקיר. כותרות נחרצות בעיתונים וברשתות החברתיות. איומים בוועדות וסנקציות. אך בינתיים, לא ננקטו צעדים נגד בלארוס מלבד הנחייה של האיחוד האירופי להימנע מהשטח האווירי של המדינה (וזו הנחייה כמעט-אוטומטית בכל אירוע תעופתי). אפשר לקוות שהמקרה החריג הזה יוביל לפעולות משמעותיות יותר נגד הדיקטטור לוקשנקו שכנראה לא חושש לחצות קוים אדומים.