עבורי נתב״ג הוא שדה תעופה מצוין. בדר״כ לוקח לי פחות מרבע שעה להגיע מתחנת הרכבת לרחבה של הדיוטיפרי. אבל לנתב״ג יש בעיה: מערך הטרקלינים שלו פשוט נוראי, וזה לא משתפר עם השנים.
ראינאייר ממציאה מותגים כדי לברוח מהמוניטין שלה, נקודות של פינאייר במחיר מוזל, פנחס עידן מתכנן תעלול נוסף, אמירטס מפתיעה לרעה את נוסעי מחלקת העסקים, שירותי ספא חדשים ב-KDL, יצירתיות אוסטרית נגד טריפאדוויזור, סאס מגזימה כדי להציל את העולם ואלעל מגדילה את החוב שלה.
אומנם הנסיעה ארכה כשבועיים, בסוף אפריל ותחילת מאי, אך אסכם אותה בשלושה פוסטים בלבד. הראשון מתמקד בתכנון ועלויות, והשניים הבאים מתמקדים בחוויות וטיפים שימושיים. פרק שני.
באופן טבעי, כבלוגר תעופה שכותב בעברית, אני נשאל לעיתים תכופות על אלעל, על מוצריה ועל מועדון הנוסע המתמיד. אני לא מתיימר להיות מומחה מוביל לענייני אלעל, כאמירה כללית, אבל דעות יש לי.
אלעל מפעילה כיום ארבעה טרקלינים ברחבי העולם. בנתב״ג קיים גם אגף נפרד לנוסעי המחלקה הראשונה שלפעמים נספר כטרקלין חמישי. אבל מי זכאי להיכנס לטרקלינים של החברה ומתי?
בתחילת החודש ביקרתי בשתי ערים נהדרות באירופה: לונדון ווינה. בפרק הקודם סיפרתי על תכנון הטיול והעלויות שלו ובפרק הזה אשתף אתכם מחוויות הנסיעה: הטיסות, הטרקלינים, המלונות, הנסיעות ועוד הפתעה אחת קטנה.
הבוקר טסתי במטוס הדרימליינר של אלעל, בטיסתו הראשונה, מת״א ללונדון. אני רשמית הנוסע הראשון אי פעם במחלקת השירות החדשה של אלעל - פרימיום-אקונומי - שאותה רציתי לנסות במיוחד. תרשו לי לספר לכם על החגיגות שהיו הבוקר בנתב״ג ועל שאר החוויות מטיסת הבכורה.
כולנו יודעים על קיומם אבל רבים מאמינים, בטעות, שהם מיועדים אך ורק לנוסעי מחלקות הפרימיום שטסים לעיתים תכופות. איזה סוגי טרקלינים קיימים בשדות תעופה? עבור מי הם מיועדים באמת? ומה תוכלו למצוא בטרקלינים הטובים ביותר?