מאמר: על מצבה של אלעל והמנכ״ל שלה

הדס מגן פרסמה בגלובס כתבה קצרה על דוד מימון, מנכ״ל אלעל, ועל ההישגים שלו והשאיפות שלו לעתיד החברה. וזה מסוכן, כי ציבור הקוראים עלול לחשוב שהוא עושה בינתיים עבודה טובה…

El-Al Planes in Bangkok Airport

הנה הכתבה באתר גלובס.

בתחילת 2014, לפני שנתיים וחצי, הפך דוד מימון מסמנכ״ל למנכ״ל באלעל. זה היה מהלך חריג ופחות צפוי כי באופן מסורתי אלעל דאגה להביא מנכ״ל שלא צמח בחברה ובמקרים רבים עם רקע עשיר בחיל האוויר. אולי בתקווה שהרקורד המבצעי והפיקודי שלו יאפשר לו לשלוט בחבורת הבנדיטים הקטנה שידועה כוועד טייסי אלעל המנווטת ע״י קומץ טייסים יוצאי חיל האוויר שנהנים מקביעות עוד מהתקופה שבה הייתה החברה חברה ממשלתית.

מה עשה מנכ״ל אלעל באמת?

דוד מימון מתגאה בתוצאות הכספיות של החברה. ב-2015 רשמה החברה רווח נקי של מעל 100 מליון דולר אחרי שנים רבות של הפסדי ענק. זמן קצר לאחר מכן הודיעה אלעל על רכישה גדולה מאוד של מטוסי דרימליינר חדשים מהניילון שיתחילו להגיע כבר ב-2017.

אלא מה? גם אם הייתם שמים דוב קואלה במשרד המנכ״ל בשנתיים וחצי האחרונות החברה הייתה הופכת לרווחית – כי הרווח לא הגיע מהליך שיקום ארגוני, קיצוצים נדרשים או ניהול מבריק אלא פשוט מירידה דרסטית של מחירי הדלק. או שמישהו חושב שדוד מימון הוריד את מחירי הדלק בעצמו?

Three Dreamliners in ElAl Livery

מהלכים חיוביים באלעל בשנים האחרונות

השקת המותג אפ (UP) כזרוע הלואוקוסט של אלעל הוא מהלך שלהערכתי עזר לאלעל להישאר תחרותית במספר שווקים שאחרת הייתה מפסידה לחברות הלואוקוסט המובילות. אני מתפלא, האמת, שלא ראינו בינתיים קוים נוספים תחת המותג הזה ובמחירים נמוכים אף יותר. אלעל אפילו עשתה צעד חריג והלכה לקראת חברי מועדון התעופה שלה, הנוסע המתמיד, כשאיפשרה להם לצבור נקודות מטיסות אפ, לרכוש כרטיסי בונוס בנקודות שלהם ולהנות מהטבות לבעלי סטטוס. כמעט ואין דוגמאות מקבילות בעולם, ויש בכך יתרון וחיסרון.

ראינו גם שינויים במועדון הנוסע המתמיד. אפשר לומר שרובם שליליים, במובן שצבירת הנקודות ירדה ועלות כרטיסי הבונוס עלתה, אבל אנחנו גם רואים הרבה יותר מבצעים לחברי מועדון, הרבה יותר אפשרויות למימוש נקודות (כולל זמינות גבוהה יותר של מושבי בונוס) וסה״כ מועדון תעופה מסודר יותר. המועדון, בגרסתו הקודמת, הרגיש הרבה יותר ׳שכונתי׳ ופרוץ.

בסוף 2014 השיקה אלעל כרטיסי אשראי ממותגים לראשונה בתולדותיה. כרטיסי פליי-קארד הפכו די פופולריים, לפחות יותר מכפי שאני צפיתי שיהיו, ובהחלט מדובר בצעד חשוב למועדון הנוסע המתמיד ולחברה בכלל. אלא מה? כל התוכנית להשקת כרטיסי האשראי, לרבות המכרז בין חברות האשראי, התקיימה כבר ב-2013 כשדוד מימון עוד לא היה מנכ״ל אלעל. אז גם כאן הקרדיט לא שלו, אם כי אני לא חושב שהוא מעולם ניסה לטעון אחרת.

מצד שני…

בשנתיים האחרונות המאבק בין הנהלת החברה בראשות המנכ״ל לבין וועד טייסי אלעל הפך לקיצוני ו׳אלים׳ במובנים ארגוניים. הטייסים מרגישים שהם צריכים לקבל נתח גדול יותר מהעוגה החדשה שנוצרה לה עקב רווחיות החברה – כאילו שהנתח הנוכחי שלהם לא גדול בצורה מוגזמת להחריד ביחס למה שמקבלים טייסים בחברות מתחרות – והוועד מפעיל כל כלי שבידיו כדי ללחוץ על ההנהלה להסכים לדרישות שלו. זה מה שנקרא סחטנות בעולם העסקי וטרור בעולם הפוליטי. טייסי אלעל, אל תטעו לרגע, מרווחים סכומי עתק שהם מעבר למה שמרוויחים עמיתיהם בחברות אירופיות ואמריקניות מובילות.

בשנתיים האחרונות ראינו גם עליה בלתי סבירה בשימוש בחכירות רטובות. כתבתי על כך רבות כאן בבלוג ובהחלט מדובר בתופעה לא רצויה ולא מקובלת בהיקף כזה בעולם. חכירות רטובות הן כלי שתכליתו לעזור לחברות תעופה להתמודד עם בעיות זמניות ונקודתיות, פלסתר אם תרצו, ולא אמור לשמש אותן כחלק משיגרת הפעילות. אלעל, הלכה למעשה, מוכרת מוצר א׳ ומספקת ללקוחותיה מוצר ב׳. ככה לא מנהלים חברה – ככה מזלזלים בצורה גסה ובוטה בלקוחות. את 2016 אלעל צפויה לסיים עם הרבה מעל אלף טיסות שהופעלו ויופעלו בחכירה רטובה, שזה מספר פשוט מגוחך במובנים בינ״ל.

אלא שלמצב הזה יש שני אשמים. נכון, טייסי החברה משבשים את הפעילות בצורה שיגרתית ומכוערת ובכך פוגעים מאוד בנוסעי החברה ובמוניטין שלה. לאלעל יש רקורד איחורים שאין לו אח ורע בעולם כולו, ובהפרש ניכר. מצד שני, הנהלת החברה דוחפת לפתיחת קוים חדשים בכל הזדמנות כאילו תוך התעלמות מוחלטת מהיכולות המבצעיות שלה החברה (מטוסים וצוותים). הרי פעולות הטרור של הטייסים הן לא מאתמול כך שמדובר בפעולות שליליות אך צפויות. אם כן, להנהלת החברה יש במצב כזה רק שתי אפשרויות: לפתור את הסכסוך מול הטייסים (מה שנראה בלתי אפשרי) או לשקלל פנימה את התוצאות של הסכסוך ולהפסיק לפתוח קוים נוספים או להגדיל את תדירויות הטיסות. זה שיש ביקוש מספיק בשוק לטיסות נוספות זה יפה וטוב – אבל מה אם אלעל לא יכולה, מבצעית, לספק את ההיצע? למה לפתוח עוד יעדים ועוד טיסות רק כדי לעשות אח״כ פרצוף מופתע כשאין לה ברירה אלא להשתמש בחכירות רטובות שוב?

יש פתרון לכל הכאוס הזה? אפשר להציל את אלעל?

הבעיה הגדולה, כאמור, היא וועד טייסי אלעל. זאת מאפיה של ממש ואם החברה רוצה להתקדם בכיוון חיובי היא חייבת לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. החדשות הטובות הן שהוועד הזה מנוהל ע״י קומץ טייסים ותיקים בראשותו של ניר צוק (יו״ר הוועד) שהולכים לצאת לפנסיה בעתיד הלא רחוק. הבאים אחריהם, או כך לפחות אני מקווה, נהנים ממנטליות קצת רגועה ושפויה יותר.

הדבר הבא שאלעל חייבת לעשות זה לשפר את המוצר שהיא מציעה. חלק מקוראי הבלוג וכמה חברים כותבים לי באופן קבוע על כמה הם מרוצים מהחכירות הרטובות כי פשוט מחלקת העסקים במטוסים החכורים טובה יותר מזו של אלעל. אתם מבינים כמה זה מביך? נוסעים עסקיים מקווים לשיבושים בטיסות כי המוצר של אלעל נחות מהמוצר שמציעה חברה שאין לה לקוחות בכלל. אלעל חייבת להתעורר ולהודיע על תוכנית רחבה לשדרוג המוצר בכל המטוסים שלה ובמקביל להעיף מהצי מטוסים ישנים מדי (אם כי זה באמת החלק הפחות חשוב, אם התחזוקה נשארת ברמה גבוהה). אני מקווה שאלעל תשכיל להכניס מחלקת עסקים מהשורה הראשונה בעולם במטוסי הדרימליינר החדשים שהזמינה ובאותה הזדמנות תוותר לגמרי על המחקה הראשונה.

בשלב הבא, אם אנחנו כבר מפנטזים בצורה לא אחראית, אלעל צריכה לשפר את רמת השירות שלה לכלל ציבור הלקוחות. וזה אומר, בתור התחלה, להפסיק עם החכירות הרטובות האלו כל שני וחמישי. חברה רצינית לא יכולה לזלזל ככה בלקוחות ולצפות שהמוניטין שלא ייפגע. נכון להיום אלעל היא אחת מהחברות הכי מושמצות בישראל והיא נשארת רווחית פשוט כי יש לה קהל שבוי עצום ולקוחות עסקיים שמוכנים לסבול אותה בהיעדר ברירה ריאלית. אלעל חייבת להתחיל להציע מוצר טוב יותר לצד יחס טוב יותר ללקוח – שיראה בה חברה מובילה עם סטנדרטים בינ״ל שהוא ירצה לטוס איתה ולא ירגיש שהוא פשוט חייב לעשות את זה.

לסיכום

אלעל הפכה לרווחית לא בגלל ניהול נכון ולא בגלל מוצר טוב אלא פשוט בגלל שעלויות התפעול שלה ירדו. כמעט כל החברות בעולם הציגו רווחים משוגעים בשנתיים האחרונות, זה לא סקופ. אני אפילו מוכן לשים כסף שאם נשקלל לתוך דו״חות החברה את ירידת מחיר הדלק נגלה שהיא נשארה במינוס.

ולמרות ׳כל המצב הבעייתי הזה של השלום׳, כפי שאמר 158 במבצע סבתא, אלעל ממשיכה לאכזב פחות או יותר כל לקוח שעדיין יש לה וממשיכה לתכנן תוכניות כאילו שנגמרו לה הבעיות לטפל בהן. נכון שנעשו כמה שינויים חיוביים בשנים האחרונות (שום דבר שהתחיל בזמן כהונתו של דוד מימון כמנכ״ל) אבל אנחנו עדיין רחוקים מיעד מספק. אלעל חייבת להתעורר.

מה שעצוב באמת בכל הסיפור הטרגי הזה הוא שלאלעל יש פוטנציאל עצום. היא נושאת הדגל של אומת סטארטאפ, היא נהנית משדה בית מעולה ברמה בינ״ל (למעט מיעוט הטרקלינים), ישראל נמצאת במיקום גאוגרפי פנטסטי כדי לקשר כל שתי נקודות בעולם (תראו מה עשתה טורקיש באיסטנבול, לא רחוק מכאן), היא ידועה כחברה שחרטה על דגלה ביטחון ובטיחות ללא פשרות, היא מגייסת טייסים מחיל האוויר שנחשב לאחד הטובים בעולם ועוד. אם אלעל הייתה מנוהלת כמו שצריך היא הייתה יכולה להיות אחת החברות הטובות ביותר בעולם, ואני לא מגזים.

8 מחשבות על “מאמר: על מצבה של אלעל והמנכ״ל שלה

  1. י

    לצערנו הרב גלובס הוא לא עיתון מקצועי מספיק. חלק מאוד גדול בו הם כתבות ״מטעם״, חברות עצמי ציבור קונות כתבות על הלקוחות. אני לא אופתע אם חוסר האובייקטיביות הגיע גם לכתבה הזו.

  2. בשולי הנושא- קראתי שארקיע גם הזמינה כמות משמעותית של דרים ליינר׳ס מה שהופך אותה לחברה הישראלית עם צי האווירונים הכי צעיר (אם נתעלם מישראייר הקטנטונת). האם לדעתך היא בדרך להפוך לחברה סדירה או שהאווירונים נרכשו לשם החכרה?
    אגב, חכירה רטובה – שים לב שאל על היא בעצם המחכירה הגדולה בישראל עם החכרות סוף השבוע שלה לישראיר וארקיע.

    1. ארקיע לא רכשה דרימליינרים. מי שרכשה את המטוסים, ארבעה עד כה למיטב ידיעתי, הייתה חברת ״MG Aviation״ של האחים נקש – שהם גם בעלי הבית בארקיע. מכאן הבלבול. חברה זו היא בהגדרתה חברה להחכרה יבשה של מטוסים, ולהבנתי היא מחכירה לנורוויג׳ן.

      בקיץ האחרון ארקיע הודיעה על הרחבת הצי שלה עם רכישת שישה מטוסי אמברואייר E190 בדגם המתקדם מאלו שיש לה כיום (כלומר, הרחבה טבעית). בנוסף עשתה החברה צעד ראשון לרכישת ארבעה מטוסי A330-900Neo מאיירבאס שהם המתחרים הישירים של מטוסי הדרימליינר. לא ברור עדיין אם ארקיע מתכננת להיכנס לתחרות ישירה עם אלעל בקוים ארוכים או שהיא מתכננת להחכיר את המטוסים האלו לחברות זרות.

      אלעל, להבנתי, מחכירה מטוסים רק בצורה יבשה. תקן אותי אם אני טועה.

  3. אל על תוכל להיות גם באופן תיאורטי חברה מהטובות בעולם, אם הערבים במפרץ יסכימו שתטוס מעליהן.. לפי ההתקרבות המדהימה בין ישראל למדינות הסוניות, זה לא מדע בדיוני, אבל עדיין רחוק.

  4. פינגבאק: מאמר: מערכה חדשה בקרב הפנימי של אלעל – FlyingOut

  5. פינגבאק: הכותרות שעשו לנו את השנה – FlyingOut

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s