הפוסט הזה נכתב בהשראת פרק 207 של הפודקסט גיקונומי שבו השתתפה נטע ופורסם הבוקר. נטע שיתפה סיפורים מהנסיעה המשותפת שלנו למזרח-אסיה בשנה שעברה ודיברה בין השאר על עולם הטרוול-האקינג. להאזנה לפרק לחצו כאן.
המילה ׳האקר׳ יוצרת קונוטציה שלילית. כאילו שכל אנשי המחשבים שקוראים לעצמם האקרים עסוקים יומם וליל במעשי קונדס אלקטרוניים במקרה הטוב ופשעי סייבר במקרה הרע. המציאות כמובן שונה ויש לא מעט האקרים שמלאכתם היא לא רק לתועלת הציבור אלא לפעמים הכרחית לקיומו של הסדר הטוב. האקרים, בפשטות, הם מומחים לתחומם שעושים שימוש יצירתי ומתקדם בכלים העומדים לרשותם. זה הכל.
׳טרוול האקר׳, במידה דומה וללא קשר לטכנולוגיה, הוא אדם שיש לו ידע משמעותי בעולם הנסיעות (מומחה) ועושה שימוש יצירתי ומתקדם בידע הזה ובכלים שונים לטובתו ולטובת אחרים. אם זה בהוזלת מחירים, אם זה בשיפור תנאי הנסיעה ואם זה בדרכים אחרים.
השאלה היא מהם הכלים הכשרים יותר ומהם הכלים הכשרים פחות. יש הבדל, לדוגמה, בין סוחר ני״ע שמזהה טעות–תמחור בשוק ומנצל אותה כדי להרוויח מארביטראז׳ לבין סוחר ני״ע שמקבל מידע פנים (עבירה פלילית) ומנצל אותו כדי לעשות רווח מהיר.
הטוב, הרע והמכוער
כדי להבין לעומק את הכוונה של הדוגמה האחרונה אנסה לחלק בצורה גסה את עולם הטרוול–האקינג לשלושה תחומים:
- התחום הלבן (הטוב). התחום כולל את כל הפעולות המקובלות, הידועות והגלויות. כמו ׳התפריט הסודי׳ של סאבוואי – זה שם, זה חוקי ופשוט צריך לדעת מה לבקש.
– – – - התחום השחור (הרע). התחום כולל את כל הפעולות שהן בניגוד לחוק או שמטרתן ליצור נזק כלכלי מכוון לאדם אחר או לגוף מסחרי.
– – – - התחום האפור (המכוער). התחום כולל את כל שאר הפעולות לרבות כאלו שהן חוקיות לגמרי אך עומדות בניגוד לתנאי הפעילות של גופים שונים וכאלו שהן בגדר שימוש ׳מתחכם׳ במוצר או שירות המוצע לצרכן.
באופן טבעי התחום האפור הוא התחום הגדול ביותר. אך יש לזכור עובדה פשוטה: תנאיהם ומרכיבים של מועדוני לקוחות, חברות תעופה וגופים אחרים בתחום הנסיעות אינם נקבעים במטרה להטיב עם נוסעים אלא במטרה להכניס רווחים נוספים לגופים האלו. כלומר, תנאי המופיע בתקנון פעילות כלשהו בהחלט יכול להיות לא–מוסרי, לא–חברתי או לא–הוגן. נשאלת השאלה: האם במצב כזה מותר/כדאי להפר אותו?
האקר, כמו כל אדם שחי את חייו, צריך להחליט מה הקוד המוסרי שלו ואיזה קוים הוא מוכן או לא מוכן לחצות. דוגמה לכך הצגתי לפני כמה ימים במאמר ״האם ניתן/מותר/כדאי לסחור בנקודות?״. בעיניי טרוול האקר אמיתי צריך לשוטט בתחומים הלבן והאפור, ובעיקר בתחום הלבן, אך לעולם לא בתחום השחור.
התחום הלבן
דוגמה מצוינת לטרוול–האקינג מהסוג הנקי ביותר הוא המודל של רכישת נקודות ובאמצועתן רכישה של כרטיסי–בונוס או לילות–בונוס. כל השלבים במודל הם חוקיים לגמרי ומתבצעים ישירות באתרי הגופים הרלוונטיים. אני לא מתכוון כאן לרכישת נקודות מאיזה ברוקר מפוקפק או ברכישת נקודות במסגרת של איזה טריק שיגרום לרבים להרים גבה. אני מתכוון למצב שבו חבר מועדון נכנס לאתר המועדון ורוכש את הנקודות בצורה ישירה כדי לעשות בהן אח״כ שימוש שגם הוא בדיוק ע״פ תנאי המועדון.
כל חבר מועדון יכול להשתמש במודל הזה, הסיכון הוא אפסי והתמורה לכסף ידועה מראש. אין כאן שום ׳טריק׳, אין כאן פעולה נגד המועדון ואין כאן עבירה על תנאי התקנון. הסיבה שרק מעטים מחברי המועדון עושים שימוש במודל הזה היא שמרבית חברי המועדון כלל לא מודעים לקיומו. הצגתי קודם את ההאקרים כמומחים לתחומם ומהו מומחה אם לא אחד שמחזיק בידע שאין לרוב האחרים ורואה מודל פשוט היכן שאחרים רואים בלאגן גדול.
דוגמאות נוספות לטרוול–האקינג כשר למהדרין: הזמנת מלונות יוקרה דרך סוכן של וירטואוזו כדי להנות מהטבות נוספות שלא ניתן לקבל בדרך אחרת, החזקת כרטיס אשראי מסוים שמעסיק סטטוס גבוה של מועדון תעופה כלשהו במטרה להנות מהטבות הסטטוס, שימוש באתרי קאשבק במעבר לאתרי הזמנות כדי ליצור חיסכון משמעותי בעלויות ואפילו רישום למועדוני לקוחות לשם צבירת נקודות. כל אלו הם בגדר טרוול–האקינג אם נסכים על ההגדרה הרחבה של המונח.
דוגמה מעניינת נוספת היא הרישום למועדון הנוסע המתמיד של אלעל. המועדון דורש דמי רישום בסך 25$ מישראלים (הגולשים באתר הישראלי של אלעל) אך מציע רישום בחינם לזרים (באתרים המדינתיים השונים של אלעל למעט האתר הישראלי). כל ישראלי שלא מעוניין לשלם על הרישום יכול, ללא כל בעיה, להיכנס לאתר המועדון תחת אחד האתרים המדינתיים השונים (נגיד האמריקני) ולהנות מרישום חינמי. האם מדובר בטריק שמשכנו בתחום האפור? לדעתי לא, משלוש סיבות עיקריות: (א) הטריק מוכר היטב למועדון ולא נעשה דבר או חצי דבר כדי למנוע אותו. (ב) רישום דרך האתר הישראלי מעניק 30 נקודות כמתנת–הצטרפות כך שלמעשה מדובר בשתי אפשרויות רישום נפרדות. (ג) המועדון מאפשר רישום בחינם לקהלים שונים בשוק הישראלי, ובתוך כך לקוחות עסקיים, ומכאן ברור שדמי הרישום הם בגדר רווח קל עבור המועדון מאחוז קטן של לקוחות שאינם מודעים לאפשרות הרישום בחינם.
התחום השחור
מסופר סיפור על אמריקאי ׳מתוחכם׳ שרכש כרטיס יקר לטיסה במחלקה הראשונה של אחת מחברות התעופה האמריקניות. תנאי הכרטיס היו כה גמישים שהם איפשרו לו לשנות את מועד הטיסה בכל עת, גם ממש ברגע האחרון, ללא כל עמלה. הכרטיס היה גם בר–ביטול ללא כל עמלה עם החזר כספי מלא. מה עשה האיש? ע״פ הסיפור הוא היה נכנס עם הכרטיס לשדה התעופה, עובר את הבידוק הביטחוני, נכנס לטרקלין של חברת התעופה המיועד לנוסעי המחלקה הראשונה, סועד את נפשו ובדרך החוצה פונה לנציג של חברת התעופה ומבקש לשנות את מועד הטיסה ליום למחרת. ביום למחרת האירוע היה חוזר על עצמו. כך במשך קרוב לשנה האיש ביקר בטרקלין עשרות אם לא מאות פעמים, ונהנה משירותיו השונים, ולבסוף בהיתקרב מועד פקיעת הכרטיס הוא ביטל את הכרטיס ואסף חזרה את כספו.
אל תמהרו לומר לעצמם ש״כרטיס טיסה הוא חוזה בין חברת התעופה ללקוח ואם הכרטיס היה גמיש ואיפשר לו לעשות את מה שעשה אז הכל חוקי״. בישראל, לדוגמה, כל עו״ד יידע לספר על המשמעות העמוקה של כריתת חוזה וקיום חוזה בתום–לב ומכאן שהסיפור לעיל לא בהכרח היה יכול להתקיים בארצנו (או שכן, אבל זה לא הדיון כאן). בכל מקרה, אם תשאלו אותי, הסיפור לעיל נופל עמוק בתחום השחור וטרוול האקר אמיתי לא היה משחק את המשחק הזה.
פעולה נוספת שנחשבת לא–מקובלת בקהילת הטרוול–האקינג היא הפעולה של סחיטת פיצויים מגופים שונים על בסיס איום או תוך שקרים בוטים על אירועים שלא קרו מעולם. אם אתם חושבים שאני מגזים ושדברים כאלו לא באמת קורים אז אנא דברו עם בעלי מלונות קטנים ברחבי העולם ושאלו אותם כמה פעמים הם נתבקשו לתת דבר מה (לרוב נקודות או חדר ללילה) בשביל שאדם כלשהו לא יפרסם פרסום שלילי במיוחד לגביהם.
ג׳סטין רוס לי, אם במקרה נתקלתם בשם הזה, הוא דוגמה מצוינת לאדם שקורא לעצמו טרוול האקר אך באופן מוצהר ועקבי משוטט בתחום השחור. הוא משתמש בכרטיסי ביקור של חברות שהוא לא עובד בהן, מרוקן אלכוהול מבקבוקים בטרקלינים לתוך פלאסקים, נכנס לשדות תעופה רק כדי להשתמש בטרקלין ואז מבטל את הכרטיס ועוזב, משקר לאנשי צוות אוויר לגבי אלרגיות לבוטנים (אחרי שפיזר חתיכות בוטנים על המושב שלו) ומתעקש שיעבירו אותו למושב אחר (טוב יותר) ובאופן כללי דוגל באמונה שכל נוסע חייב להיות חצוף. הרבה ממה שהבחור המעצבן הזה עושה הוא פשוט לא–חוקי אבל כמעט כל מה שהוא עושה הוא לא–חברתי בעליל. הוא באמת הדוגמה הרעה ביותר לטרוול האקר אמיתי.
התחום האפור
כאן בעצם מגיע החלק המעניין. בתחום האפור נמצאים כל הטריקים הטובים ביותר שמטרתם לנצל את כל ההזדמנויות וכל ההטבות הטובות ביותר שמוצעות לנוסעים. מדובר גם בטריקים שפשוט הופכים את החיים לפשוטים יותר ואין בהם בהכרח אתגר אתי כלשהו. הנה שלוש דוגמאות:
- שימוש בטריק Hidden-City. לפעמים במקום לרכוש כרטיס טיסה מנקודה א׳ לנקודה ב׳ ניתן לרכוש במחיר נמוך משמעותית כרטיס טיסה מנקודה א׳ לנקודה ג׳ עם קונקשיין בנקודה ב׳ ולא לעלות על הטיסה האחרונה. האם זה חוקי? וודאי. האם זה בהתאם לתנאי הכרטיס ו/או לתנאי הפעילות של חברת התעופה? לא באמת. האם חברות התעופה יכולות לשנות את מודל תמחור הכרטיסים שלהן כדי לסגור את ׳הפירצה׳ הזאת? בהחלט, ובוחרות שלא.
– – – - הזמנת כרטיסי טיסה וחדרים במלונות במחיר שגוי. טעויות–מחיר (Error Fares) נראות לרבים כדבר קסום שצריך לשאוף להשיגו. אך שאלו את עצמכם: האם זה באמת הוגן לנצל טעות ברורה כדי לרכוש מוצר או שירות במחיר נמוך משמעותית, לפעמים בגדר 90%, לעומת מחירו הרגיל? בעיניי זה הוגן ולו רק משום שגופים גדולים, כמו חברות תעופה ורשתות מלונות, נהנים מיתרונות רבים על הצרכנים ויש בכוחם למנוע טעויות–מחיר כאלו ויש בכוחם גם להתמודד איתן לאחר שקרו (לפעמים הם אף מוגנות בחוק). בעיניי הגופים המסחריים צריכים להנות מאותן הגנות כמו הצרכים. אם בארה״ב, לדוגמה, מותר ללקוח לבטל ללא קנס כרטיס טיסה בתוך 24 שעות, ע״פ חוק, בהתאם לדעתי גם לחברת תעופה צריכה להיות הזכות החוקית לבטל כרטיסי טיסה בתוך 24 שעות (במידה ונפלה בהם טעות, ולא מסיבות אחרות).
– – – - מכירת נקודות, שוברים והטבות אחרות לחברים וקרובי–משפחה. את הנושא הזה הסברתי לעומק בפוסט אליו קישרתי כאן למעלה. מצד אחד, סחר בנקודות הוא פורמלית דבר אסור ע״פ תקנוני הפעילות של כל מועדוני הלקוחות בתחום. מצד שני, יש משהו מאוד לא הוגן במועדון לקוחות שמגביל ללא הסבר מקובל על הדעת את השימוש בנקודות שנצברו בזכות פעילות שככל הנראה הכניסה למועדון הלקוחות לא מעט כסף. אם, לדוגמה, טסתי טיסות רבות וצברתי יתרת מיילים במועדון תעופה – מדוע שיהיה אסור לי למכור את המיילים האלו לחבר? הרי הדרך הטובה ביותר למנוע סחר היא לאפשר שימוש בנקודות רק עבור בעל החשבון, אבל זה יגרום לנטישה המונית של מועדון הלקוחות שייבחר באפשרות הזאת.
הדוגמאות לעיל יכולות להיות בסיס לדיונים ארוכים ומורכבים. לא התכוונתי לקבוע נחרצות שפעולה כזו היא נכונה ואחרת היא פסולה. כל אחד יחליט לעצמו כמה נוח לו לשחק בתחום האפור ומהם הקוים המנחים מבחינתו. כך או כך, אני מאמין שהתחום האפור הוא לחלוטין מגרש משחקים מקובל ומתאים עבור טרוול האקינג.
לסיכום
טרוול האקר אמיתי, בעיניי, הוא אחד שלא מנסה לרמות אף אחד, לא מנסה לגרום נזק כלכלי לאדם אחר או לגוף מסחרי (לפחות לא במישרין) וסה״כ מנסה לשחק במסגרת החוקים ולא לעבור עליהם. לפחות כך אני משתדל לנהוג בעצמי.
אני עצמי לא רוכש נקודות מאנשים זרים, לא מתלונן ללא סיבה טובה, לא מבקש טיסות בחינם או חדרים במלונות בחינם כדי לכתוב עליהם ביקורת, לא פותח חשבונות פיקטיביים במועדוני לקוחות כדי לעשות בהם שימוש בניגוד מוחלט לתנאי המועדון ולא מעודד אחרים להתנהגויות כאלו.
טרוול–האקינג הוא לא דבר שלילי. להפך. הוא מטריה למומחיות, יצירתיות, משחקיות ושאיפה מתמדת למיקסום ערך. צאו ושחקו.
פוסט מצוין! כמובן שמטבע הדברים יש הרבה גוונים של אפור, ומעט הסכמה על הגוונים האלה.
פוסט מעולה!
הנושא מאוד מעניין ואם תוכל להמשיך ולהרחיב בו ואולי אפילו לעשות פינה שבועית של דוגמאות זה יהיה פנטסטי.
איך אפשר בכלל טכנית למכור נקודות? פעם ניסיתי להעביר נקודות ממני לאישתי באל על והודיעו לי שזה לא אפשרי…
באלעל ספציפית זה לא אפשרי. כלומר, אפשרי ׳במסגרת מבצעים מיוחדים׳ (האחרון היה בקיץ 2010, אז, בואי נגיד שזה לא אפשרי). מה שכן, ניתן להשתמש בנקודות מתוך חשבון של אדם א׳ כדי לרכוש כרטיס בונוס לאדם ב׳. לא צריך להעביר את הנקודות.
מועדוני לקוחות אחרים מאפשרים שימוש בנקודות עבור אחרים ולפעמים מאפשרים גם העברת נקודות ישירה (בחינם או תמורת עמלה).
מאמר דעה אינפורמטיבי – אבל בעיקר מקום טוב להתחיל ממנו דיון… בסופו של יום "טרוול האקינג" זו גרסה נישתית של התנהגות צרכנית (או חברתית) נפוצה מאוד ואפשר בהגזמה להגיד "משחר ההיסטוריה של מערכות כלכליות וחברתיות מורכבות". ככל שהמערכת מורכבת יותר – כך יש בה יותר פונקציות ונגזרות צרכניות/כלכליות/סובסידיות שמאפשרות לצרכן בעל יכולת אבחנה והבנה עמוקים להפוך את המשוואה הרגילה שבה הגוף הגדול הוא המרוויח העיקרי, והאדם הקטן הוא נהנה אקראי או שולי. באינסוף צורות אתה תמצא את המתאר הזה (שכולל את כל האבחנות בין "לבן", "אפור" ו"שחור" – או במילים אחרות: "תקין ואתי", "תקין אבל לא אתי / אתי ולא תקין", "לא תקין ולא אתי") בכל מקום – החל מהסתובבות סביב דוכן קוקה קולה שמחלק דוגמיות חינם במסיבת רחוב של העירייה, דרך ניצול מירבי (והרבה פעמים ציני) של מועדוני לקוחות ועד אפילו סוג של חזירות במסגרתה במדינות בהן נהוגים טכסי זכרון ואשכבה (לא כחלק מההלוויה) ישנן חבורות מאורגנות שמגיעות לאירועים כדי להנות מהקייטרינג… בבריטניה, שאיכשהו נראה שיש בה תמיד את כל הקצוות המוזרים והמעולים, בו זמנית, פובליציסטית וקומיקאית מפורסמת – ויקטוריה קורן-מיטשל (יהודיה במקרה…) אף כתבה מאמר מפורסם פעם שבו היא חשפה "רשת" כזו של תושבים בלונדון שנוהגים להגיע לטכסי זכרון של אישים שונים, להתחזות למי שהכיר אותם, ולהנות מהאוכל והאלכוהול… ואיך כל הפילוסופיה בגרוש הזו קשורה למועדוני תעופה? זו אותה הנטיה בדיוק. אותו מניע. ואותן דרגות ניצול שונות של אנשים שונים – בהתאם לאופי או מידת היושרה שלהם. וכמובן שישנם גם את אלה שפשוט חיים תמידית בתחושה שהם נשדדים על ימין ועל שמאל ולכן שחובה לעשות את זה לאחרים כדי לשרוד במשחק. לא מזמן יצא "גרופון" במבצע של מכירת קופונים לרכישת קפה בשקל בודד בסניפי קופיקס. אני קונה בקופיקס פעם ביום ממילא (5-6 שקלים לכוס). קניתי כעשרה קופונים כאלה. מיד כשהשתמשתי בקופון לראשונה קלטתי שבשביל הזכיינים שמפעילים כל סניף מדובר על הנחתה מהרשת וכאב ראש אדיר. לא הייתה להם דרך לסרוק את הקופון אלא רק לצלם אותו מסלולאר לסלולאר (מכשיר פרטי של העובד השכיר לרוב…). זה גרם עיכובים תמידיים (כמובן שחצי מהאנשים בתור היו עם כזה קופון) וממה ששמעתי את בעלת הסניף אומרת (במקרה המסויים היו לי כל הסיבות להאמין לה משום שאני מכיר אותה כטיפוס רגוע ומידתי) מדובר בסיוט והפסד כספי לזכיינים. אני מניח שהרשת עצמה חשבה שזה יהיה רווחי. כשהגעתי לרכישה השלישית כבר לא היה לי נעים ובחרתי שלא לממש את שאר הקופונים. ממילא 3 כוסות בעשרה שקלים זה לא רע. הייתה לי פשוט תחושה שבמשחק הקטן של אני למול העובד השכיר ומאחוריו בעלת הזכיון לסניף אחד מסויים – אני מוותר על אפשרות של "חסכון" של 28 שקלים (7 כוסות כפול 4 שקלים חסכון לכוס). וסיפור הפוך: זמן רב החזקתי כרטיס אשראי (רגיל) של "דיינרס". דמי החבר לא היו מבוטלים, פעם בשנה גם שילמתי דמי כרטיס וכידוע לכולם – דיינרס לא ממש שימושי בישראל. אלא מה? נקודתית לדיינרס היו אפשרויות טובות מאוד (וביתרון על מתחרים) לרכישת כרטיסי 1+1 לסינימה סיטי ושוברים לארוחות ופריטים בחצי מחיר בסניפי מקדונלדס (יש לי כ-4 ילדים ולכן הרשת הזו שימושית בעבורי). החזקתי את הכרטיס אצלי כחישוב כלכלי נטו של לעשות "קונסומינג" של ההטבות למול מינימום רכישות חודשיות אפשרי. בכל פעם בה הציעו שוברים של "קפה בשקל" במקדונלדס רכשתי את מירב השוברים – גם משום שמקדונלדס היא רשת (בישראל) ולא שכל סניף הוא זכיין, וגם משום שמימוש השוברים נעשה במסופי הרכישה האוטומטית בסניף. בשני המקרים שתיארתי – קופיקס/גרופון ומקדונלדס/דיינרס מדובר על ענייני "לבנים" לגמרי אולם כאלה שלדעתי יש בהם גם משהו מהתחום האתי. בסופו של יום אפילו בהשוואה למדינות לא מפותחות במיוחד שאני מכיר היטב (רומניה, בולגריה, קפריסין) בישראל הטבות מועדוני צרכנות וקופונים הן מעטות ולא מפתות. יש למנטליות הצרכנית השפעה מאוד חזקה על המציאות הזו.
הצתת את דמיוני עם הפלאסק בטרקלין [חבל רק שהאלכוהול שם סטנדרטי בדרך כלל]
תלוי בטרקלין…
אני יכול לתת לך רשימה של טרקלינים שיש בהם בקבוקי אלכוהול במאות דולרים לבקבוק. ג׳וני-בלו בקושי מגיע שם לשורה הראשונה.
ואם כבר – נכון להבוקר גליץ' של סקייסקאנר מוכר כרטיסים של BA בקו לונדון ת"א (ואולי גם הפוך) בפחות מ200 דולר לרוב התאריכים. אתמול היה גם במומונדו כך שייתכן שזה לא רק בפלטפורמה ספציפית.
ההזמנה שלי מופיעה באתר BA עם e-ticket והכל.
התכוונת ׳פחות מ-200 פאונד׳ אני מניח. ראיתי את הכרטיסים (החל מ-185 פאונד) ואכן מדובר במחיר אטרקטיבי מאוד. יש סיכוי בריא שלא מדובר בטעות-מחיר אלא במבצע של ממש.
לפני מספר חודשים שילמתי 400 פאונד על כרטיס הלוך/חזור מלונדון לת״א כשטיסת החזור, מת״א ללונדון, הייתה במחלקת פרימיום-אקונומי. זו לא הייתה טעות-מחיר.
האמת, הזמנתי לזוג ו3 ילדים ב700 פאונד, כך שיצא לי פחות מ200 דולר לכרטיס.
באתר של BA המחיר לטיסות שהזמנתי, ברגע ההזמנה, היה 2500 פאונד.
נשמע טעות כי לפי הפירוט שקיבלתי מהסוכן עלות הטיסה היא מינוס 9 פאונד, כשהשאר זה המיסים. מוזר.
באמת מוזר…
אחלה פוסט , וכמו שהגיבו פה לעייל, אם יהיה פינה שבועית כזאת – זה יהיה יותר מנחמד.
אגב, מצאתי לי זמן לשמוע את כל הפודקסט עם נטע בגיקונומי , האם נראה בקרוב פה בבלוג / אצלה בבלוג פוסטים על שוק האשראי האמריקאי???
כרגע אין תוכנית כזאת. לפחות מצידי, כאן בבלוג.
רק חלק קטן מקוראיי הבלוג מחזיקים בכרטיסי אשראי אמריקנים והם יודעים טוב מאוד שלא חסרים בלוגים בארה״ב שמוקדשים לנושא הזה בדיוק. כלומר, אני עם ההבנה המוגבלת שלי בתחום המסוים הזה כנראה לא אוכל לתרום יותר מדי וזו תהיה השקעה מיותרת. מה גם, כאמור, שפוסטים כאלו לא יהיו רלוונטיים למרבית הקוראים של הבלוג.
אם יהיה אפיק מסודר, בהיר ופשוט שייאפשר לישראלים (ללא תנאים מיוחדים = כל ישראלי) להנפיק כרטיסי אשראי אמריקנים מהסוג שמקנה בונוסים נדיבים -אז בהחלט שארצה להכיר את האפיק הזה, ללמוד אותו לעומק, לנסות אותו בעצמי ולכתוב על זה. אבל אם מדובר באפיק איזוטרי שרלוונטי רק למעטים ודורש התעסקות אינסופית לאורך חודשים רבים – אז זה כנראה לא יהיה חומר לפוסטים בבלוג.
בסופו של יום אני כותב את הבלוג הזה מתוך כוונה לשתף מידע ולתת במה לשיתוף מידע מצד קהילת הקוראים. לא חסרים נושאים לכתוב עליהם ולא חסרים רעיונות מעניינים שאפשר ליישם כדי להפוך את האתר והבלוג למשהו טוב יותר. אבל לכל דבר יש מחיר בזמן ובכסף ולכן אין מנוס אלא לבחור איפה וכמה להשקיע. זה נכון לנושאי הפוסטים וזה נכון למדורים שבועיים כאלו ואחרים.
בפוסט של יום שלישי 29/5 [ יום לפני המפגש] מישהו הגיב שיש אופציה גם למי שאין ssn לקבל כרטיס אשראי אמריקאי . חשבתי אולי יצא לכם להחליף מידע בעניין, ובנוסף לזה שנטע טסה לשם ויש לה גם בלוג בנושאים האלו, חשבתי אולי יהיה איזה שיתו"פ/סנכרון נתונים בעניין מה כן ישראלים יכולים להנות מהעניין.
ובוודאי שיש מלא בלוגרים בארהב בעניין אבל אין מישהו ישראלי שינגיש את המידע מסודר כמו בבלוג הזה.
טוב, אולי עוד נופתע יום אחד עם סדרת פוסטים על זה.
כן, היו תגובות מעניינות בנושא לאורך הזמן. רונן כותב על זה מדי פעם לאור העובדה שהוא ישראלי, הגר בישראל, ומחזיק כרטיסי אשראי אמריקנים. אבל להבנתי הנסיבות שהיו לו להוצאת הכרטיסים האלו אינן קיימות לישראלי הממוצע. במפגש הבלוג היו עוד כמה אנשים המחזיקים בארנק כרטיסי אשראי אמריקנים והתפתחה שם שיחה ערה בנושא הזה (הם מבינים בזה הרבה יותר ממני).
אני מקווה שנטע תכיר את הנושא לעומק במהלך השהות שלה בארה״ב וכתוצאה מכך אני מאמין שגם אני אלמד את הנושא היטב. אם תהיה לי אפשרות להוציא כרטיסים כאלו גם כן כמובן שאשמח לנצל אותה ואז יהיה לי על בסיס מה לכתוב בנושא.
יש דברים חשובים יותר לפתח באתר/בבלוג בשלב הזה.
יש כרטיסי אשראי אמריקאים חוץ בנקאיים שנחשבים טובים מאוד?
אני לא מכיר לעומק את שוק האשראי האמריקני.
אבל מה המניע מאחורי השאלה? גם אם יש בארה״ב כרטיסי אשראי אטרקטיביים המונפקים ע״י גופים שאינם בנקים הרי שגם הכרטיסים האלו לא יינתנו בקלות לזרים. בכל מקרה כנראה תידרש הוכחת היסטוריית אשראי בריאה ויציבה כדי לקבל כרטיס יוקרתי עם בונוס הצטרפות בעל ערך גבוה.
[…] לקריאה נוספת: מה זה בכלל ׳טרוול האקינג׳? (יוני […]