לרומא ובחזרה עם ה-747 של אלעל

אם אתם רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של מטוסי ה-747 בצי של אלעל או על ההכנות לקראת הטיסות האחרונות של המטוס – קיראו את הפוסט שפרסמתי באמצע אוקטובר.

הפגישה עם סאם צ׳וי בכניסה לטרמינל 3

לקראת הנסיעה לרומא גיליתי שסאם צ׳וי הגיע לישראל כדי להשתתף בחגיגה של אלעל. למי שלא מכיר – סאם הוא בין הוולוגרים המובילים בתחום התעופה בעולם וידוע כמי שנוטה להשתתף באירועים מסוג זה שהם אקסקלוסיביים וייחודיים. סאם היה האורח היחיד של אלעל בטיסות האחרונות של ה-744. הבלוג שלו אומנם נכתב בעיקרו ע״י כותבים-אורחים, כי סאם עצמו פשוט עסוק מדי בתקופה האחרונה, אבל הוא בכל זאת חלק מרשת הבלוגים של BoardingArea.

יום לפני הטיסה התכתבתי עם סאם וקבענו להיפגש בכניסה לטרמינל 3. הוא בחר להגיע מוקדם יחסית לשדה, מה שנראה לי תמוה בהתחלה כי המעבר בנתב״ג מהיר בשעות הלילה, אבל אח״כ הבנתי מדוע. האיש פשוט לא מפסיק לצלם. את הכל, את כולם, כל הזמן, עם מספר מצלמות. הבנתי מהר מאוד שסאם לא הגיע כדי לבלות או כדי לספוג אווירה ישראלית – הוא הגיע כדי לעבוד, ולהערכתי בטיסה הזאת הוא עבד יותר מכל אחד אחר לרבות הטייסים.

באופן מעניין (שלא לומר מוזר) אלעל לא דאגה לספק ליווי בשדה לאורח היחיד שלה לטיסה החגיגית על אף שהוא נוסע לבד, לא מכיר את השדה, מסתובב עם תיק עמוס מצלמות וציוד אלקטרוני וממהר כדי לצלם את האירוע שהיה לפני ההמראה. לא ביג דיל, אומנם, אבל הפרוטוקול ייראה פאשלה.

התקדמו יחד אל דלפקי הצ׳ק-אין של ה-KDL. סאם עקף בקלילות את התור הקצר שהיה שם וניגש לדבר עם המנהלת האחראית. הוא לבש חולצה עם השם שלו עליה והחזיק מצלמה גדולה ביד – אז מהר מאוד המנהלת עשתה טלפון, נתנה לו את כרטיס העלייה למטוס (במחלקת התיירים!) וקראה לאחת מדיילות הקרקע שתלווה אותנו בהמשך הדרך. המשכנו לתשאול (הכי זריז שאי פעם קיבלתי בנתב״ג) ומשם לתור המהיר של הבידוק הביטחוני (שלעבור אותו לקח יותר מדקה כי, כאמור, סאם מסתובב עם תיק מלא במצלמות וציוד נלווה). אחרי המעבר בהגירה המשכנו ישר לשער הטיסה.

אני חושב שסאם התרשם לטובה מהמעבר בנתב״ג אבל הוא לא שאל יותר מדי שאלות על נתב״ג או על אלעל. דיברנו על העבודה כבלוגרים, על המשמעות של BoardingArea, על הנוכחות ברשתות חברתיות וכיוצ״ב.

לאתר שם סאם צ׳וי לחצו כאן.

לפני ההמראה לרומא

אלעל עשתה עבודה נהדרת במיתוג הטיסות האחרונות של הג׳מבו. לקראת הטיסה לרומא נבנה מתחם שלם סביב שער הטיסה שעיקרו מיני-מוזיאון לצי ה-747 ובופה של מאכלים ומשקאות. באמת שלא חסכו.

סאם הסתובב שם כמו סופרסטאר. להערכתי לפחות חצי מהאנשים שהיו במתחם ביקשו להצטלם איתו. כולל דיילות הקרקע, הטייסים ובכירי אלעל שבחרו להגיע לאירוע הזה בשעת בוקר מוקדמת.

אחרי כמה מילים שנשא אלי דפס (יו״ר דריקטוריון אלעל) התחיל הבורדינג. עליתי בין הראשונים אבל אני מתאר לעצמי שבלאגן אמיתי לא היה שם בניגוד לטיסת אלעל ממוצעת. הרי רוב הנוסעים באו בשביל החוויה ולא בשביל להגיע לרומא, ונראה שלאף אחד לא באמת היה איכפת אם הטיסה תמריא באיחור כל עוד היא תמריא (ותנחת בהמשך, כי גם זה חשוב…). בסופו של דבר הבורדינג היה מהיר למדי והטיסה יצאה בזמן.

הטיסה לרומא

הדיילים והדיילות לבשו חולצות טישירט ממותגות של הטיסה. אני בעצם לא צריך לספר יותר מזה בשביל שתבינו כמה מגניבה הייתה הטיסה הזאת, כן?

אחרי מבט חטוף במחלקת התיירים מיהרתי למצוא את המושב שלי בסיפון העליון (שורה 79 במחלקת העסקים). זו אומנם לא הייתה הפעם הראשונה שלי בקומה השניה של מטוס 747, ואפילו טסתי כך עם אלעל בעבר, אבל מדהים איך העלייה במדרגות האלו לחלק הזה של הג׳מבו גורמת לכל חובב תעופה אמיתי להרגיש כמו ילד קטן לרגע אחד. מזל גדול שהצלחתי לבחור מושב בסיפון העליון לשתי הטיסות.

אבל לא רק החולצות של הצוות היו ממותגות לכבוד הטיסה. למעשה, כמעט הכל היה ממותג לכבוד הטיסה. תפריט האוכל, בקבוק המים שניתן לכל נוסע במחלקת העסקים, כיסוי משענת הראש, קופסת השוקולד הקטנה שהגיעה אחרי הארוחה ואפילו דף הנייר שמניחים בתחתית מגש האוכל. זה היה פשוט מדהים לראות את רמת ההשקעה במיתוג ואת ההשפעה הישירה של כל זה על האווירה בטיסה גם מצד הצוות וגם מצד הנוסעים.

לכל נוסע היה מושב במטוס, כמובן, אבל כבר לפני ההמראה הייתה תחושה של משחק ענק של ׳כסאות מוזיקליים׳ כשסאם הוא הג׳וקר שיכול לשבת איפה שבא לו ומתי שבא לו (כולל בתא הטייסים, שם הוא ישב בהמראה ובנחיתה). אחרי התבדרות ראשונית כולם מצאו את מקומם והטיסה יצאה לדרך. את המטוס הטיס הקברניט המנוסה והמשעשע מעוז צור.

מיד לאחר ההמראה המשיך משחק הכסאות שלא הפסיק עד לקראת הנחיתה. אנשים ירדו, אנשים עלו, אנשי הצוות ניווטו בנחישות בין הקהל תוך חיוכים לכל עבר והטייס יצא מדי פעם להגיד שלום לכולם. בשלב מסוים הטייסים הודיעו על פתיחת הקוקפיט לשעת ביקור – כן, ממש ככה, כמו שזה נשמע – ואחרי שכל נוסעי מחלקת העסקים מהסיפון העליון נכנסו להגיד שלום לטייסים (כולל עבדכם הנאמן) הדיילים החלו להעלות נוסעים מהסיפון התחתון, בפיקוח כדי שלא ייווצר עומס בסיפון העליון, כך שכמה שיותר נוסעים יוכלו לבקר בקוקפיט. מעולם לא ראיתי דבר דומה לזה קורה בטיסה מסחרית. פשוט היה מדהים לראות איך כל המצב נוהל, כי מצד אחד כולם באווירה טובה ומצד שני צוות הטיסה צריך להישאר עירני לענייני ביטחון ובטיחות. במקביל התנהל משחק סמוי של ׳גלה את המאבטח בסיפון העליון׳ בין חבורה של יודעי-דבר בניצוחו של האחד והיחיד אפרים קמיסר (שלשמחתי הרבה ישב גם כן בסיפון העליון).

הטיסה פשוט עברה מהר מדי עם כל השיטוטים במטוס, השיחות, לחיצות הידיים, התמונות והארוחה שהגיעה בשלב כלשהו (עם מנה לא רעה בכלל). פתאום היינו מעל רומא ונדלק השלט להידוק החגורות. מכירים את זה שאתם בטיסה כ״כ טובה שאתם פשוט מתבאסים שהיא תכף נגמרת? אז ככה היה.

אחרי הנחיתה ברומא המטוס עבר הסלנה (מקלחת עם זרנוקי מים של רכבי הכיבוי המקומיים). חגיגי מאוד וסה״כ חווייה מעניינת למי שלא זכה לחוות אותה בעבר.

שני לילות ברומא

מכיוון שטיסת החזור הייתה בשעת בוקר, ומכיוון שלא הייתי מודע למחירים הגבוהים של אובר ברומא, בחרתי להזמין את הלילה הראשון במלון במרכז העיר ואת הלילה השני במלון ליד שדה התעופה. זה לא היה רעיון חכם בדיעבד.

את הלילה הראשון הזמנתי במלון The Independent. זה מלון בוטיק של קבוצת AG Hotels האיטלקית שמפעילה מספר מלונות ברומא (כולם נחשבים טובים מאוד וזה שבחרתי נחשב הטוב מכולם). שילמתי כ-200$ עבור הלילה בהזמנה באתר Club1hotels (כולל ארוחת בוקר). לא אכתוב ביקורת על המלון אבל סה״כ התרשמתי לטובה, ובפרט מהשירות, אבל אני לא חושב שהמלון מצדיק מחירים של 200$+ ללילה. כדי להגיע למלון הזמנתי בלאקליין והנסיעה עלתה 67 אירו (אבל שילמתי 42 אירו בלבד כי היה לי קופון הנחה של 25 אירו הנחה).

במהלך הסופ״ש הספקתי לבלות עם חברים (שהגיעו לרומא באותה טיסה), לשוטט קצת ברחובות העיר הנעימים ואפילו לבקר בפעם הראשונה בקוליסיאום. תודה למייקי על החתירה למגע במשימה הזאת.

את הלילה השני הזמנתי במלון Holiday Inn Eur Parco Dei Medici. במפה הוא נראה די קרוב לשדה התעופה, והוא אפילו מציע שאטל, אבל במציאות הוא קצת באמצע שומקום. אבל החדשות הטובות הן שהמלון מסיים בימים אלו תהליך של שדרוג משמעותי אז הלובי נראה מצוין וכך גם החדרים המחודשים (שאחד מהם קיבלתי). חיסרון קל שנכון לציין: השאטל משדה התעופה למלון הוא חינמי אבל בדרך חזור כל אורח צריך לשלם 10 אירו – וזה בעיניי מחיר קצת גבוה מדי לשאטל של מלון שמנסה למתג את עצמו כמלון-שדה. לפחות הלילה היה זול וצברתי קצת נקודות.

שדה התעופה ברומא

הגעתי לשדה כשעתיים וחצי לפני הטיסה. לא ידעתי כ״כ למה לצפות בהתחשב באירועי טיסת ההלוך.

בשדה הפכנו לחבורה ופגשנו את הצוות במתחם הצ׳ק-אין המרוחק של אלעל. אחרי תשאול קצר ובידוק ביטחוני המשכנו לטרקלין שבו משתמשת אלעל בשדה. הטרקלין היה סה״כ סביר להפתעתי הרבה, אך כמובן שבאותו בוקר זה לא כ״כ שינה למישהו. אחרי בזבוז זמן מסוים המשכנו לכיוון שער הטיסה.

אלעל הכינה קבלת פנים יפה עם מבחר משקאות ומספר עוגות חגיגיות.

את ההצגה גנבו אנשי הצוות, ובפרט הטייסים, שהגיעו להגיד שלום ולספר קצת על הטיסה לת״א. והרי היה ידוע מראש שזו תהיה טיסה מיוחדת במסלול בלתי-שיגרתי בעליל. אחד הטייסים אפילו שיתף את מי שרצה במסלול הטיסה המלא עם כל נקודות הציון כך שאפשר יהיה לעקוב בקלות אחר התקדמות הציור תוך כדי טיסה.

את טיסת ההלוך הטיס הקברניט מעוז צור ולצידו קצין ראשון אייל פריו. את טיסת החזור הטיס הקברניט ומנהל צי מטוסי ה-747 יונתן גת ולצידו שוב קצין ראשון אייל פריו. מעוז צור כמובן היה גם בטיסת החזור ובמדי טייס אבל רוב הטיסה חילטר כקומיקאי לשמחתם הרבה של הנוסעים.

בתמונה, מימין לשמאל: הקברניט מעוז צור, הקברניט יונתן גת, מנכ״ל אלעל גונן אוסישקין (שהטיס בעצמו מטוסי 747 בימיו כטייס מן המניין באלעל) וקצין ראשון אייל פירו.

הטיסה לת״א

אם חשבתי שהטיסה לרומא הייתה באווירה קלילה – כמה גדולה הייתה ההפתעה בטיסת החזור לת״א. אם לשים את הדברים בטרמינולוגיה של פוקר: הטיסה הזאת עשתה ׳קול׳ לטיסה הראשונה ואז עשתה לה ׳רייז׳ עם מדי רטרו מגניבים, ברמנים מקצועיים וציור ענק בגובה 10,000 רגל מעל קפריסין. אם היו עוד טיסות מסביב לשולחן הן היו מתקפלות בבושת-פנים ואלעל הייתה אוספת את כל הצ׳יפים.

הבורדינג התחיל מאוחר והסתיים מאוחר. הטיסה המריאה באיחור של כשעה. בכלל לא שמתי לב.

אחרי ההמראה קיבלנו תדריך בטיחות משעשע במיוחד. האזינו:

גם בטיסה זו החלה טיילת מוחלטת ברגע שהמטוס הגיע לגובה שיוט. טיול שנתי בג׳מבו, ובדרך הצוות צריך לעשות את עבודתו כאילו שמדובר בעוד טיסה מסחרית. כביכול היו במטוס כמה אנשים שפשוט רצו להגיע מרומא לת״א באותו בוקר (ואם כן הם תפסו את מקומם של כמה חובבי תעופה אמיתיים, וחבל).

הוגשה ארוחה טובה, חולקו שוקולדים ואפילו הגיעו ברמנים מקצועיים עם עגלות אלכוהול ייעודיות כדי להכין קוקטיילים לנוסעים. קונספט מבריק לאלכוהוליסטים מתחילים. נכון שיש חברות תעופה שהציגו בר לנוסעי מחלקות הפרימיום שלהן, כמו למשל קטאר איירוויס או וירג׳ן אטלנטיק, אבל ברמן שעובר ומחלק קוקטיילים זה ליגה אחת מעל.

הקוקפיט נותר סגור כמעט כל הזמן, בשונה מטיסת ההלוך, וזאת משום שהטייסים נערכו לבצע משימה שמעולם לא בוצעה במטוס נוסעים בטיסה מסחרית: לצייר ציור ענק של בואינג 747 בשמיים. וכן, זה פסיכי כמו שזה נשמע כי מדובר פה בג׳מבו עם מעל ל-400 נוסעים, שטס בגובה 10,000 רגל ושורף אלפי ליטרים של דס״ל תוך ביצוע שורה ארוכה של פניות חדות במשך קרוב לשעתיים והכל בשביל ציור שכדי לראות אותו צריך לוויין ותוכנה גרפית. ברכות לאלעל על התעלול היקר הזה.

האזינו להסבר של הקברניט לקראת תחילת הציור:

במהלך הציור, שארך כאמור קרוב לשעתיים, הפניות של המטוס הורגשו היטב. מי שניסה לעקוב מקרוב אחר הציור יכל להבין בכל שלב היכן נמצא המטוס. המסלול גם הוצג על המסכים, אבל באיחור מסוים. כל הזמן הזה דלק השלט להידוק חגורות, כי בכל זאת מדובר בטיסה בגובה נמוך יחסית תוך כדי פניות חדות מרובות, אבל בפועל הטיילת נמשכה באופן מוחלט. מישהו, ולא אזכיר שמות, הצליח אפילו לישון לאורך כל זמן הציור.

בסופו של דבר התוצאה מדהימה וצריך להוריד את הכובע בפני אלעל ובפניי צוות הטייסים על ההישג.

לקראת הנחיתה, אחרי קרוב לשש שעות טיסה ואיחור קל, הייתה אווירה מיוחדת מאוד לטעמי. התרגשות אמיתית מאירוע היסטורי לכל מי שמחשיב את עצמו כחובב תעופה ישראלי. הנחיתה הייתה רכה והמטוס זכה להסלנה נוספת.

מוזמנים להאזין לברכות של אחרי הנחיתה:

לסיכום

אם אתם מקוראיי הבלוג הקבועים אז אתם כנראה יודעים שחסיד אלעל אני לא, עם כל הצער שבדבר כי הייתי רוצה להיות, אבל במקרה הזה חובה להחמיא, ולפרגן, ולציין לטובה, ולהוריד כל כובע בפני אלעל.

הטיסות האחרונות של ה-747 היו פשוט חווייה מדהימה. אלעל עשתה מעל ומעבר כדי להגשים טקס פרידה חריג בהיקפו וייחודו – והירידה לפרטים הקטנים הייתה אדירה. אני לא יודע מי זה האיש באלעל שניהל את ההצגה הזאת אבל כולי תקווה שהוא קיבל איזה עיטור מופת שישדרג את הקו״ח שלו.

אני שמח מאוד שיצא לי לטוס בטיסות האלו, ובפרט במחלקת העסקים בסיפון העליון, ושמח מאוד שגם יצא לי לחלוק את החוויה עם כמה חברים וחבורה לא קטנה של קוראיי הבלוג. תודה אלעל!