מאמר: מערכה חדשה בקרב הפנימי של אלעל

כבר קשה להבין מי צודק יותר ומי צודק פחות במאבק האינסופי והמלוכלך שמתנהל כבר יותר מדי חודשים בין הנהלת אלעל לוועד הטייסים בחברה. שני הצדדים במאבק הזה לא תמימים, זה בטוח.

טייסי אלעל, שהמשכורות שלהם גבוהות בצורה בלתי סבירה (ביחס לשוק הבינ״ל), משתמשים באופן שיטתי במספר טקטיקות פעולה פסולות ומכוערות כדי לעשות טרור להנהלת החברה ולשפר את מצבם הגם-ככה משופר מבחינת תנאים ושכר. הדרישות שלהם לפעמים הזויות מכל בחינה אבל הם מתעקשים לצייר את עצמם כעובדים תמימים וחרוצים שעושים הכל למען החברה. ההודעות שהם מפרסמים בתקשורת פשוט פנטסטיות ברמה הנאיבית ביותר.

מנגד ניצבת הנהלת החברה – לרבות המנכ״ל, הדריקטוריון והבעלים – שנראה כאילו אובדת עצות מול האיום המתמשך הזה. רבים מהדרג המנהל של החברה נהנים מחוזי עבודה שנחתמו בעידן הקודם שבו אלעל הייתה חברה ממשלתית ומכאן שהם אפקטיבית חסינים מפיטורים. ואם זה לא מספיק אז תוסיפו פנימה את העובדה שהם יודעים טוב מאוד, טוב ממני ומכם, שמדינת ישראל לא תרשה לאלעל להיסגר. משמעות הדבר היא שיש למנהלים האלו תמריץ כמעט אפסי לייעל את החברה או אפילו לפעול לטובתה.

חכירות רטובות

הפיתרון של אלעל במלחמה מול טייסי החברה הוא להפעיל טיסות בחכירות רטובות (חכירות של מטוסים זרים על צוותם). בין אם אתם חושבים שהטייסים צודקים או טועים אפשר להסכים שהפיתרון הזה הוא בעייתי מאוד בלשון המעטה. בעולם התעופה חכירה רטובה היא בגדר פלסתר למקרים שבהם חברת התעופה מפעילה את הצי שלה במקסימום האפשרי ובאופן מקרי, לרוב בגלל תקלות טכניות או חוסר זמני בצוותי טיסה, מוצאת את עצמה ללא האמצעים להפעיל כמה טיסות מתוכננות. זה כלי חשוב מאוד, אין ספק, אבל לא כשעושים בו שימוש בצורה כ״כ תכופה, שיטתית ומוסדרת. לפי הערכות שנת 2016 הולכת להסתיים עם קרוב לאלף חכירות רטובות של אלעל. בחודש וחצי האחרון, מתחילת אוקטובר ועד אמצע נובמבר, כמעט מאתיים טיסות של החברה בוצעו במטוסים חכורים – כך ע״פ מסמך שהוכן ע״י וועד הטייסים (ובואו נניח שהוא אמין).

הדבר בחזקת קל וחומר כשזה נוגע לאלעל. מדוע?

אלעל היא בעלת הבית בנתב״ג. היא מפעילה צוותי אוויר דוברי עברית, מציעה אוכל כשר בכל טיסותיה, טסה ליותר יעדים בטיסה ישירה מכל חברה אחרת בשדה וכיוצ״ב מאפיינים ייחודיים שהופכים אותה לחברה המועדפת ע״י ציבור רחב בישראל (למרות שיש לה חסרונות ידועים). וכן, חלק מאותו ציבור הוא בגדר קהל שבוי מטעמים נכונים יותר או פחות. אלעל, אם כן, משווקת את עצמה כבחירה האולטימטיבית לנוסע הישראלי שרוצה להרגיש בבית גם בדרך לחו״ל – ולא במקרה סיסמתה היא ״הכי בבית בעולם״.

זאת ועוד, אלעל משווקת את עצמה כחברה התעופה עם סידורי הביטחון המחמירים והטובים ביותר בעולם. לא חושב שמישהו מערער על האמירה הזאת, אם כי יש לזכור שסידורי הביטחון האלו נכפים על החברה ע״י מדינת ישראל וגם ממומנים על ידה – כך שמדובר ביתרון שאלעל נהנית ממנו אך לא בחרה בו.

כשאלעל מבצעת טיסה בחכירה רטובה היא למעשה מספקת ללקוחותיה מוצר אחר לגמרי מזה שעליו הם שילמו שבועות וחודשים מראש. הם שילמו כדי לטוס בטיסה של חברה ישראלית שתפעיל מטוס ישראלי עם צוות אוויר ישראלי תחת סידורי ביטחון מחמירים – אבל הם קיבלו טיסה של חברה זרה שמפעילה מטוס שמצבו הטכני לא ידוע עם צוות אוויר זר וסידורי ביטחון מחמירים פחות (אומנם ביטחון הקרקע דומה ומנוהל ע״י אלעל אבל הביטחון באוויר לא).

אלעל משווקת מוצר א׳ ומספקת מוצר ב׳. חד וחלק. אם זה קורה באופן מקרי וחריג, נגיד טיסה אחת לכל כמה אלפי טיסות, אז זה אולי יעבור בשתיקה והבנה. אבל אם זה קורה אלף פעם בשנה קלנדרית – לזה כבר קוראים הונאה צרכנית ופעילות עסקית לא לגיטימית.

טיסות רבות בוטלו השבוע

וועד טייסי אלעל העלה הילוך בימים האחרונים לאחר שנודע כי ההסתדרות מתכוונת לאשר סכסוך עבודה באלעל. מדובר בסכסוך עבודה של כלל עובדי החברה ולא רק של הטייסים. אבל למה לא לנצל את המצב ולשפוך עוד שמן למדורה?

הכותרת הגדולה ביותר, אותה פרסמתי במדור חדשות ומבצעים, הייתה ביטול של טיסת הלילה לניוארק, LY27, בלילה שבין יום ראשון לשני השבוע. כתוצאה מכך בוטלה גם טיסת החזור למחרת. זהו אחד מהקווי הפרימיום של אלעל עם קהל גדול של לקוחות עסקיים.

אבל זה לא נגמר שם. טיסות אחרות הופעלו בחכירות רטובות, בנוהל, בעוד טיסות אחרות בוטלו לגמרי. טיסה ארוכה נוספת שבוטלה שלשום הייתה הטיסה לבייג׳ינג – קו שבו אלעל נמצאת כיום בתחרות קשה מול היינאן איירליינס שכבר הספיקה לעקוף אותה במספר הנוסעים לאחר הוספת טיסה שבועית רביעית.

מלבד ביטולים ואיחורים ניתן היה לראות בימים האחרונים גם טיסות שחזרו לנתב״ג באמצע הדרך, טיסות שביצעו נחיתות ביניים באירופה בדרך לארה״ב וטיסות שפשוט טסו במסלולי טיסה ארוכים ולא כ״כ הגיוניים שסיבתם לא ברורה.

דרישות בלתי סבירות של הטייסים

לאורך השנים נחשפתי למספר פרקטיקות עבודה שבהן נוקטים טייסי אלעל ומטרתן הלא רשמית היא לשפר את תנאיהם ואת שכרם. חלק מהפרקטיקות האלו מתועדות ומבוססות וחלקן הן בגדר שמועות בלבד. אתם מוזמנים לבחור במה להאמין. דעו, בכל מקרה, שטייסי אלעל מרווחים בממוצע הרבה יותר מטייסים בחברות תעופה זרות ואפילו יותר מטייסים בכירים בחברות תעופה מובילות בארה״ב. טייסים בכירים באלעל משתכרים בחלק מחודשי השנה במשכורת של שש ספרות.

כך, לדוגמה, טייסים מקבלים תוספות שכר שמנות מאוד בגדר שעות נוספות ובפרט בגדר שעות נוספות במסגרת טיסה פעילה. למשל – טייס שמפעיל טיסה שחוצה זמן טיסה בפועל של שתיים-עשרה שעות זוכה לתשלום נוסף. עד כאן הגיוני, לא? אם הבוס שלכם היה דורש מכם לעבוד ברצף מעל שתיים-עשרה שעות במשמרת כנראה שגם אתם הייתם מתעקשים לקבל על זה בונוס (נגיד 200% שכר על השעה השלוש-עשרה ומעלה). אלא מה? הטייסים עצמם הם אלו שקובעים את מסלול הטיסה ואת הפרמטרים הנוספים (גובה, מהירות וכיוצ״ב) כביכול לאור התנאים במסלול הטיסה הרצוי ולאור האישורים הרלוונטיים במרחב האווירי.

רוצים דוגמה קונקרטית?

מרחק הטיסה בין ת״א לניוארק הוא כמעט בדיוק 5,700 מייל.

לטיסה במסלול הישיר, במהירות טיסה נורמלית למטוס בואינג 777-200, יש זמן טיסה של בערך 11:30 שעות. איך אני יכול להיות בטוח? ובכן, יונייטד מפעילה טיסות נון-סטופ בקו הזה עם מטוסים מאותו דגם והטיסה שלה, UA85, רושמת זמן טיסה של 11:25 שעות. הנה, מהטיסה שלשום:

אבל עם זמן טיסה של 11:30 שעות טייסי אלעל לא יכולים לקבל תשלום נוסף על חריגה משתיים-עשרה שעות פעילות רציפה. זה לא טוב להם. חלילה שהם יסיימו את החודש עם משכורת מביכה של 70,000 ש״ח או משהו מצער כזה. מה עושים? אפשר, למשל, לטוס במסלול טיסה ארוך בהרבה תחת אוסף תירוצים שנשמעים טכניים וחשובים. או שאולי הם חושבים שלעבור מעל האי הבריטי זה מסוכן מדי בימינו לאור מספר המהגרים המוסלמיים באנגליה. בכל מקרה, תראו איך טיסת אלעל אחרת השבוע הגיע לניוארק:

ראיתם? 12:05 שעות. מילא שזה ארבעים דקות יותר מהטיסה של יונייטד, באותו דגם מטוס, אבל זה בול מסתדר עם מדרגות שעות העבודה של טייסי אלעל. חשוד?

נוהל ׳הטייס החולה׳

ע״פ הוראות רשויות התעופה המקומיות והבינ״ל לטייס אסור להפעיל טיסה כשהוא לא בכשירות מספקת. אם הוא חולה, או שתוי, או עייף, או פצוע וכו׳ – הוא חייב, ע״פ חוק, לסרב להפעיל את הטיסה. במקרה כזה הוא בעצם כופה על חברת התעופה, כמובן לא תמיד בזדון, למצוא לו מחליף. בשל כך כל חברת תעופה מחזיקה צוותי טיסה בכוננות באופן קבוע. עד כאן שום דבר ייחודי לאלעל.

מה קורה באלעל? טייסים מודיעים שאינם יכולים להפעיל טיסות ברגע האחרון ומאלצים את החברה להקפיץ במקומם טייסים אחרים. הטייסים המקוריים לא בהכרח חולים – אבל אי אפשר לקנוס אותם על סירובם להפעיל טיסה במצב שבו הם טוענים לאי-כשירות (אין עליהם חובת הוכחה – הם לא צריכים אישור רופא). הטייסים המחליפים מגיעים לטיסה ומקבלים שכר גבוה מהרגיל כי הם כביכול עובדים בשעות נוספות. בהזדמנות אחרת, כשתורם יגיע, הם יודיעו על אי-כשירותם כדי שחברים אחרים יוכלו להנות משעות נוספות.

ואם לא די בכך – לטייסי החברה דרישה חדשה שנוגעת לטיסות ליעדים רחוקים.

הטייסים המחליפים לא רוצים להישאר ביעד, כנדרש וכמקובל בתעשייה, ולהפעיל טיסה חזרה לארץ כיום או יומיים אח״כ. לטענתם – שנשמעת מוצדקת בשמיעה ראשונה – זה לא הוגן לכפות עליהם כמה ימים מחוץ לבית כשהם הוקפצו להפעיל טיסה ברגע האחרון. הם דורשים, אם כן, לטוס חזרה לארץ עם המטוס שאיתו הגיעו ליעד כשבאותה טיסה חזרה הם יקבלו מושבים במחלקות הפרימיום (עסקים או ראשונה) וכמובן יקבלו על כך שכר ואש״ל (כן, על שעות הטיסה שבה הם לא פעילים). זאת כמובן דרישה דרקונית ולא הגיונית שגם עולה לאלעל כסף רב באובדן האפשרות למכור את המושבים התפוסים ללקוחות פוטנציאליים באלפי דולרים רבים לכל טיסה.

אבל איזו ברירה עומדת לאלעל כשהנוהל הזה מופעל ברגע האחרון? או שהיא נכנעת לדרישות הטייסים או שהיא תצטרך לבטל את הטיסה, לפגוע במוניטין שלה, להחזיר ללקוחות את כספם ולהוסיף פיצויים ע״פ חוק שירותי תעופה.

במידה והטיסה מבוטלת הטייסים יכולים לטעון שהיה מטוס תקין וצוות אוויר זמין להפעלת הטיסה וזו ההנהלה שביטלה את הטיסה על דעת עצמה ותוך פגיעה בנוסעים. הטייסים כמובן לא יספרו לכם את כל ההקדמה של הסיפור ואת הדרישות שהם דורשים.

בימים האחרונים, ואולי בגלל ההודעה על סכסוך עבודה צפוי, אלעל החליטה שלא להיכנע לדרישות של הטייסים ולנהלים המפוקפקים שלהם והעדיפה לבטל טיסות ולספוג את הפגיעה במוניטין. תחליטו אתם מי כאן צודק יותר.

לסיכום

וועדי עובדים יכולים לצאת משליטה לפעמים. אולי יש להם מקום בשוק העבודה במדינה נאורה ודמוקרטית, אני לא מנסה לרמוז שהם בהכרח פוגעניים, אבל לפעמים הכוח שיש להם והכלים שבהם הם בוחרים להשתמש פשוט לא סבירים. לזה אפשר להוסיף גיבוי והגנה מגופים גדולים יותר כמו הסתדרות העובדים.

מאבקים בין חברות תעופה לעובדיהן הם עדיין שיגרתי. רק בימים האחרונים נוגע כי טייסי לופטהנזה שוקלים לפתוח בשביתה וגם דיילי בריטיש שוקלים צעד כזה. אגב, שם מדובר בהשבתה מסודרת של הפעילות ולא בשביתה איטלקית ושימוש בטקטיקות מכוערות שחוקיותם מוטלת בספק.

משזה נאמר, המאבק הפנימי באלעל פשוט יצא משליטה. החברה נמצאת בתקופה של צמיחה עם רווחי ענק, כתוצאה מירידה חדה במחירי הדלק, אבל היא לא יכולה לנצל את ההצלחה הזאת למהלכים חיוביים כי היא עסוקה במאבק יקר ובלתי נגמר בתוך הבית. חברת תעופה שיש לה את הפוטנציאל להיות אחת מהטובות באזור ובעולם אבל נמצאת כיום בקריסה תדמיתית.

זה סיפור עצוב מאוד.