פוסטים קודמים בסדרה:
חופשה בסרי–לנקה: מבוא
חופשה בסרי–לנקה: קונקשיין כפול באירופה
חופשה בסרי–לנקה: טרמינל מחלקה ראשונה
אחרי נסיעה ברכב יוקרתי על המסלולים ברחבי השדה – שזו חווייה יוצאת מן הכלל – הרכב חנה ליד מטוס ה-A380 הענק שעתיד היה להמריא לדלהי. העוזרת האישית ליוותה אותי יחד עם שני הנוסעים האחרים במעלית, דרך השרוול והיישר לתוך המטוס. אז הדיילות האדיבות הפנו כל נוסע למושב שלו.
המחלקה הראשונה נמצאת בקידמת הקומה העליונה של המטוס כשאחריה מחלקת העסקים. מרבית החברות בוחרות בחלוקה כזאת ובפרט משום שהחלק הקידמי של הקומה העליונה הוא האזור השקט ביותר ב-A380. במחלקה הראשונה של לופטהנזה ישנם שמונה מושבים בלבד, בשתי שורות של ארבעה מושבים כל אחת, ושני תאי שירותים גדולים במיוחד שנמצאים בחלקה הקידמי של המחלקה. כלומר, יש תא שירותים אחד לכל ארבעה נוסעים.
באותה טיסה לדלהי הייתי אחד משני הנוסעים היחידים במחלקה הראשונה כשאני ישבתי במושב 1A (ברור…) והנוסע השני, בחור גרמני ככל הנראה בשנות ה-50 לחייו, ישב במושב 2K. כלומר, המושבים שלו היו ממש בצדדים ההפוכים במחלקה מה שהקנה פרטיות גבוהה מאוד. למעשה נזכרתי בקיומו רק ברגעים שקמתי מהמושב.
זאת ועוד, צוות המחלקה מונה בין השאר שתי דיילות – אחת לכל מעבר – ובמקרה של הטיסה הזאת המשמעות הייתה דיילת פרטית לכל נוסע. מלבד שתי הדיילות יש גם אחראית מטבח ומנהלת צוות (שייתכן שאחראית גם על מחלקת העסקים).
מכיוון שישנם שני תאי שירותים במחלקה הרי שלמעשה היה תא שירותים ׳פרטי׳ לכל נוסע. לא רע.
המוצר של לופטהנזה
ניתן להשתמש במגוון רחב של מאפיינים כדי לדרג או לבחון את האיכות של מחלקת שירות במטוס, היא ׳המוצר הקשה׳ שמציעה חברת התעופה, ובעיניי חמשת המאפיינים החשובים ביותר הם:
- מידת הפרטיות שמציע המושב
- איכות המושב לישיבה
- איכות המושב לשינה
- אפשרויות האיחסון בסביבת המושב
- מערכת הבידור ובקרי השליטה שלה
זו כמובן אינה רשימה סגורה ובכל מקרה המאפיינים האלו מתעלמים לחלוטין מכל תחום ׳המוצר הרך׳ שהוא חשוב לא פחות.
כמה טובה המחלקה הראשונה של לופטהזה?
המושב נוח בצורה בלתי רגילה לישיבה (10/10) וגם לשינה (נגיד 9/10, כי היו לי חוויות אפילו טובות יותר). בתמונות המושב נראה אולי מעט מיושן אבל היו בטוחים שהוא במצב מצוין ונוח להפליא. בקלות אפשר להעביר טיסה של 15 שעות במושב הזה.
בסביבת המושב יש מגוון אפשרויות איחסון (8/10). בפרט שני תאים קטנים לצד המושב, תא למגזינים וכו׳ שיכול בקלות להכיל גם מחשב נייד ואוטומן (משענת הרגליים) שיכול להכיל בתוכו תיקים, נעליים וכיוצ״ב (אבל אינו גדול מספיק למזוודת טרולי). בנוסף – במחלקה יש מספר ארונות שבהם ניתן לאחסן מזוודות טרולי או תיקים גדולים וגם לתלות מעילים.
השולחן הנשלף גדול מאוד והוא כולו חלק אחד. בעיניי זה נוח מאוד.
מערכת הבידור של לופטהנזה סה״כ טובה אך מצאתי את המסך מעט קטן מדי בהתחשב במרחק שלו מהמושב (7/10 סה״כ). בקרי השליטה של המערכת היו נוחים והאוזניות מבטלות–הרעש עשו את עבודתן נאמנה על אף שכבר קיבלתי טובות מהן בטיסות אחרות.
לופטהנזה מציעה אינטרנט אלחוטי ברבים ממטוסי הצי שלה, ובין השאר ב-A380, כשנוסעי המחלקה הראשונה נהנים מחיבור חינמי באמצעות קוד גישה. החיבור היה יציב לאורך הטיסה ומהירות הגלישה הייתה טובה למדי.
מידת הפרטיות של המושב אינה גבוהה מאוד ביחס למוצרים אחרים בשוק אבל היא בהחלט גבוהה מספיק עבור הנוסע הממוצע (8/10 – הציון הגבוה ביותר שאני מוכן לתת למוצר שאינו סוויטה סגורה). ישנה אפשרות להרים קיר מחיצה לטובת פרטיות מוגברת – וזה עובד מצוין אם כי הופך את המושב למעט קלסטרופובי – כשלדעתי זה כדאי בעיקר לשינה ולאו דווקא לישיבה.
כלומר, בשורה התחתונה, המוצר הקשה של לופטהנזה הוא טוב מאוד אבל אינו בשורה הראשונה כיום בשוק העולמי. חשוב לזכור שגם חברות תעופה מובילות אחרות – כמו קטאר איירוויס, קתאי ובריטיש – לא מציעות סוויטות סגורות במחלקות הראשונות שלהן.
השירות בטיסה
מרגע שנכנסתי למטוס קיבלתי שירות שהוא לא פחות ממצוין. אני רוצה לתת ציון של 10/10, אבל, נוסע במחלקה ראשונה צריך לצפות לשירות מצוין ולכן, לדעתי, כדי לקבל ציון של 10/10 השירות צריך להיות מעל למצופה ומעל לסביר. מכיוון שהשירות בטיסה שלי היה מצוין אך לא חריג בשום צורה אני אלך על 9.5/10.
הנוסעים התכופים של לופטהנזה מהללים את האחידות של איכות השירות. רוצה לומר – לטענתם שירות מצוין במחלקה הראשונה של לופטהנזה הוא עניין קבוע. זו לא אמירה טריוויאלית בכלל ואני יודע להעיד שבחברות תעופה אחרות רמת השירות ממש משתנה מצוות לצוות. מכיוון שזו הייתה הטיסה הראשונה שלי במחלקה הראשונה של לופטהנזה, והיחידה עד כה, אין לי אפשרות להעיר לגבי העקביות של הדבר אבל חשבתי שיהיה נכון לציין את ההערה ששמעתי כ״כ הרבה פעמים בעבר מכ״כ הרבה נוסעים שונים.
שירות מצוין, אגב, מתבטא בין השאר ביכולת של הצוות להיעלם מהעין כשאין לנוסעים צורך בהם. זה נשמע כ״כ טריוויאלי וכ״כ פשוט אך מניסיוני זה בהחלט לא טריוויאלי או פשוט. לפעמים ישנם אנשי צוות עם מוטיבציה כ״כ גבוהה להצטיין בעבודתם שהם מקפידים להגיע כל חצי שעה כדי לשאול אם הכל בסדר, לנסות לנהל שיחות חולין גם כשהנוסע לא יוזם אותן, לעבור דרך המחלקה בכל הזדמנות ולטובת משימות שוליות ועוד. צוות טוב, לעומת זאת, יודע מתי להיעלם ולשמור על השקט.
בכל מקרה, לאורך כל הטיסה קיבלתי שירות נהדר מ׳הדיילת שלי׳ שלצערי שכחתי לרשום את שמה. היא הייתה אדיבה להפליא, חייכנית, מנומסת, מקצועית וזריזה. אני מאחל לעצמי עוד טיסות רבות עם רמת שירות כזאת. אני רגיל לשירות מצוין במחלקות הפרימיום של חברות תעופה אסייתיות – שם מקצועיות ונימוס הם ב-DNA התרבותי ממש – ואני לא רגיל לקבל רמת שירות כזאת מחברת תעופה מערבית.
אוכל ושתייה
אם אתם קוראים את הבלוג בקביעות אתם וודאי יודעים שהעניין שלי באוכל כמעט ולא קיים. זה בזבוז, נכון, אבל זו האמת. כשנטע מצטרפת לנסיעה אז הבעיה נפתרת – אבל בטיסה הזאת הייתי לבדי.
בכל מקרה, כמו שאפשר לצפות התפריט במחלקה הראשונה מושקע למדי ומבחר האלכוהול משובח (וזה כן משנה לי!).
גולת הכותרת בתחום הקולינרי הוא הקוויאר. לופטהנזה, אולי תופתעו לגלות, היא צרכנית הקוויאר הגדולה ביותר בעולם. כ-5% מכלל ייצור הקוויאר בעולם נצרך ע״י המחלקה הראשונה של לופטהנזה. הזוי, אה?
ואני, בעוונותיי, לא אוכל מאכלי ים. בכלל. אף פעם. אבל כשאתה טס במחלקה ראשונה כ״כ יוקרתית – שהיא בגדר חלום רחוק עבור 99.99% מהאנשים בעולם – ובמחלקה הזאת יש מנה אולטרה–מפורסמת אחת שנחשבת למעדן יוצא מן הכלל – ש-99.99% מהאנשים בעולם לא זוכים לאכול – אז אתה משאיר בצד את כל ההעדפות הקולינריות המטופשות שלך ואוכל את מה שיש בצלחת. טוב, לפחות טועם אותו.
מסתבר שאני לא אוהב קוויאר. או שיש שיטה סודית לאכול קוויאר וסתם פישלתי. אבל לפחות ניסיתי ובפעם הבאה זה יהיה לגיטימי לוותר על התענוג.
הקוויאר, אגב, מוגש כמנה נפרדת כאילו מדובר ב׳שירות מיוחד׳.
הטוסטים שהגיעו עם הקוויאר היו טובים מאוד. אני צריך לעבוד על הסטנדרטים שלי באוכל, זה נכון.
איכות השינה
אחרי שראיתי סרט כלשהו, עבדתי קצת (הרי היה אינטרנט חופשי וחינמי) ואכלתי ארוחה מצוינת, החלטתי לנסות לישון כשעה–שעתיים. סה״כ זו טיסת יום של שמונה שעת בקושי – אם כי בכיוון מזרח – אז השינה הזאת היא יותר בגדר שנ״צ מאוחרת.
קראתי לדיילת שתכין את המיטה לשינה בזמן שהלכתי לתא השירותים הענק והפרטי שלי כדי להחליף לפיג׳מה. כשחזרתי המיטה הייתה מוכנה עם מזרן, שמיכת פוך ארוכה ונעימה להפליא, שתי כריות (אחת קטנה יותר ואחת גדולה) ובקבוק מים בצד. המושב כמובן הופך למיטה–שטוחה והוא רחב למדי גם באזור הרגליים. הדיילת גם דאגה להרים את קיר המחיצה של המושב, למרות שהמחלקה הייתה כמעט ריקה, כי זה מחשיך את אזור הראש של המיטה ובהחלט עוזר למי שלא רגיל לישון עם כיסוי עיניים.
הפיג׳מה של לופטהנזה נוחה מאוד. ניסיתי טובות ממנה לאורך השנים, אבל, האיכות שלה גבוהה מאוד והיא אפילו נראית אלגנטית. בנעלי הבית לא השתמשתי כי יש לי משלי. זה קצת מצחיק אבל הניסיון שלי הוא שפיג׳מה טובה עוזרת לשינה טובה.
המושב במצב מיטה היה נוח מאוד. בקלות אחד הטובים שאי פעם ישנתי עליהם ואולי הטוב ביותר. רוחב המיטה, איכות המזרן ואיכות השמיכה – 100%.
לסיכום
החוויה הכללית שלי מהמחלקה הראשונה של לופטהנזה, לרבות חוויית הקרקע בשדה של פרנקפורט, הייתה חיובית מאוד ובמובנים מסוימים טובה יותר מהצפוי. קראתי על המחלקה הזאת פעמים אינספור ובאתי חמוש בציפיות גדולות למדי – ולא התאכזבתי אפילו לרגע. זה כבר אומר הכל.
שירותי הקרקע היו יוצאים מן הכלל (פירטתי הכל בפוסט הקודם) והשירות המוקפד בטיסה השלים את החוויה כולה. נכון שהמוצר הקשה של לופטהנזה הוא לא מהשורה הראשונה – על אף שהוא טוב מאוד בכל זאת – אבל בשורה התחתונה, בשקלול כל המשתנים, הציון של לופטהנזה הוא גבוה מאוד. ממליץ בחום!
יש לזכור שכל הכתוב לעיל מתייחס למחלקה הראשונה של לופטהנזה בפרט ולא לחברת התעופה כולה. במחלקות השירות האחרות לופטהנזה דווקא לא נחשבת למובילה או מציינת ופירטתי על כך בפוסט שפרסמתי אחרי שחברת הדירוג סקייטרקס בחרה לתת ללופטהנזה דירוג הזוי של חמישה כוכבים.
אני מקווה בעתיד להקדיש פוסט לאפשרויות השונות והמעניינות להזמנת מושבים במחלקה הראשונה של לופטהנזה באמצעות מיילים ונקודות. נכון שמדובר במוצר אקסקלוסיבי שלא תמיד פשוט למצוא לו זמינות אבל לא בהכרח מדובר במוצר יקר להחריד.
המימוש להודו עם נקודות של יונייטד דרך אירופה הוא באמת יוצא דופן.
מקווה שיזדמן לי לטוס באופן דומה לפני שיונייטד יכריחו לטוס עם איר אינדיה לכיוון מזרח.
האם אתה צופה שהדבר ישתנה בקרוב?
כרגע אין לי סיבה להאמין שיהיה שינוי במדיניות.
סה״כ הקו של אייר-אינדיה הוא בתדירות של שלוש טיסות שבועיות כך שהיצע מושבי הבונוס נמוך. אם יונייטד לא תאפשר מעבר באירופה היא תיפגע משמעותית בחברי המועדון בישראל.
מדהים ליאור!!! האם תוכל בבקשה להוסיף עוד תמונות מהFCT וממהלך הטיסה?
האמת היא שאני מצלם מעט מאוד במהלך נסיעות. לפעמים שוכח לצלם דברים חשובים ומעניינים. העלתי בפוסט את כל התמונות שיצאו כמו שצריך ואין באמת אחרות – אבל – קל למצוא תמונות על ה-FCT ברחבי הרשת כי לא מעט בלוגרים פרסמו את הביקוורות שלהם על המקום.
נפגשתי בבלוג שלך לפני כשבועיים, שאפו ענק על החומר המעניין והכתיבה הנעימה.
מוצא את עצמי "מרפרש" מספר פעמים ביום שלא אפספס ח"ו פוסט חדש.
תודה ליאור.
תודה על המילים הטובות!
יש בבלוג כיום קרוב ל-750 פוסטים, מגוון עמודי מידע ואלפי תגובות. לא מעט חומר קריאה לנבור בו. תהנה!
סקירהנ מעולה ומרתקת!
"המוצר הקשה של לופטהנזה הוא טוב מאוד אבל אינו בשורה הראשונה כיום בשוק העולמי" – אז מה כן?
אתיהאד (A380), אמירטס (A380 החדש), סינגפור איירליינס (A380, במיוחד החדש), קוריאן אייר (748), אייר פראנס (777), סוויס (77W). כל אלו מציעות מוצר קשה שהוא בוודאות טוב יותר משל לופטהנזה. חלקן גם מציעות מוצר רך מצוין.
חברות נוספות עם מחלקה ראשונה טובה מאוד: קטאר איירוויס, קוונטס, אול-ניפון, ג׳אל, אסיאנה ותאי.
תודה רבה על הסקירה המעניינת.
מקווה אולי לחוות גם בעתיד.
שמעתי שלופטהנזה שומרת על אחידות המוצר בכל הצי שלה, בניגוד לחברות אחרות ששם המוצר משתנה (למשך באתיהד 380 לעומת 777). שירות מצויין הוא הכי כיף ומפצה לדעתי גם אם לא שיא הטכנולוגיה או מושב הכי טוב.
יש לי שאלה, אם ידוע מראש שיש רק שני נוסעים במחלקה, למה לא מורידים דיילת אחת מהמחלקה?
או בכלליות, האם תמיד כמות צוות האוויר נקבעת מראש בלי קשר לתפוסה?
היי ליאור ,
אני גר בגרמניה ויוצא לי לטוס הרבה עם לופטנזה לישראל .
אבל כמו ששמתי לב . אין להם ביזנס בקו פרנקפורט תל אביב .
דהיינו , אין את המושבים הנוחים ואת חווית הטיסה כמו שיש למשל בפרנקפורט – נוי יורק ב A380 פה מדובר ב A320 ,
השאלה היא אם אתה כן מזמין ביזנס .
מה אתה מקבל בתמורה דהיינו איזה שירותי קרקע /אויר אתה מקבל בהזמנת הביזנס,
והאם זה שווה את זה
תודה .
אם הייתי חייב לטוס בתכיפות בקו ת״א-פרנקפורט הייתי כנראה טס עם אלעל ומקרדט לאלסקה. לא הייתי משלם על הביזנס של לופטי בכל מקרה כי התמורה לא מצדיקה אפילו חצי מהמחיר. לצערי אלו שתי חברות התעופה היחידות שטסות בקו, אז, כאמור, הבחירה קלה גם אם לא אידיאלית.
זה נכון שכרטיס ביזנס מבטיח לך הטבות שונות ונווחת שאינה נמדדת אך ורק במרווח הרגליים – אבל כרטיס ביזנס בדר״כ עולה פי כמה מכרטיס אקונומי והתמורה הנוספת היא בהחלט לא פי כמה טובה יותר.
אגב, אני גם נמנע מלטוס עם לופטי בקוים ארוכים. מחלקת העסקים הבינ״ל של החברה לא טובה כ״כ ביחס למתחרות שלה. קונפיגרציה של 2-2-2 בשנת 2019 זה קצת מביך, ובמיוחד אם זה המצב בכל הצי ולא רק במטוסים מסוימים. אז נכון שלופטי בדרך לקבל מחלקת עסקים חדשה אבל ייקח זמן רב עד שהמחלקה החדשה תגיע לרוב הצי של החברה (ובטח זמן רב מאוד עד שתגיע לכל הצי של החברה).
מעוניינים לטוס לסן פרנסיסקו מתל אביב, במחלקה ראשונה. חשבנו על לופטהנזה . מה דעתך? (בידיעה שבקטע בין ישראל לפרנקפורט יש רק מח עסקים). תודה
״יש רק מחלקת עסקים״ זה לפרגן ללופטי. החברה מציעה בקוים לישראל מחלקת עסקים פנים-אירופית וזה אפקטיבית אומר מושבים של מחלקת התיירים עם שירות טוב יותר. נוח זה לא. אבל כן, מרגע הנחיתה בפרנקפורט/מינכן הכל נהיה מצוין. פשוט יש משהו מבאס בלשלם על כרטיס פירסט ולקבל כמעט-אקונומי למשך 30% מזמן הטיסות הכולל. זה כדאי רק למי שממש ממש רוצה לנסות את חוויית הקרקע של לופטי בגרמניה – והיא בהחלט יוצאת מן הכלל, ובפרט בפרנקפורט.
אפשרות נוספת היא לבחור בטיסות של סוויס ליציאה מת״א – אבל זה כמובן מחייב קונקשיין נוסף בדרך לסן-פרן (אם כי מאפשר בדרך לנסות גם את חווית הקרקע של סוויס לרבות טרקלין הפירסט היוקרתי והידוע של החברה ב-ZRH). כדאי מאוד למי שיש קצת זמן ולא חושש מקונקשיינים.
חלופה טובה אחרת היא בריטיש. הפירסט של החברה אומנם לא משהו מדהים, ביחס לפירסט של לופטי או מספר חברות נוספות, אבל עדיין מוצר נוח מאוד והיתרון הגדול הוא באפשרות לקבל את המוצר הזה כל הדרך מת״א לסן-פרן. יתרון נוסף הוא במחיר – כי בריטיש מציעה תעריפי פירסט נמוכים יותר מכל חברה אחרת באופן שיגרתי (ישראל-ארה״ב).