מסביב לעולם בכיוון מערב: חוויה מלזית

פוסטים קודמים בסדרה:

• מבוא: מסביב לעולם בכיוון מערב
• מסביב לעולם בכיוון מערב: בדרך לניו–יורק
• מסביב לעולם בכיוון מערב: שבוע במנהטן
• מסביב לעולם בכיוון מערב: עצירה בשיקגו
• מסביב לעולם בכיוון מערב: קפיצה לטוקיו
• מסביב לעולם בכיוון מערב: סופ״ש ביפן

בוקר בנאריטה. הגעתי לטרמינל 2 ומצאתי את דלפקי הצ׳ק-אין של מלזיה איירליינס בקצה האולם. אני בדר״כ נמנע מדלפקי צ׳ק-אין כמו ממגפה, ובפרט כי אני לא מוסר כבודה, אבל במקרה הזה לא הצלחתי לבצע צ׳ק-אין מוקדם באינטרנט וגם רציתי לשאול לגבי הטרקלין.

באופן חריג נתבקשתי להניח את הטרולי על משקל המזוודות בטענה שיש משקל מקסימלי גם לתיקים שמותר להעלות למטוס. זו כמובן טענה מוכרת אבל באופן שיגרתי היא לא נאכפת לנוסעי מחלקות הפרימיום. קל וחומר לנוסעים במחלקה הראשונה בטיסות בינ״ל. סוכנת הקרקע התעקשה ונאלצתי להסכים. טומי שלי שקלה קרוב ל-15 ק״ג, כרגיל, וסוכנת הקרקע קבעה שלא אוכל להעלות אותה איתי למטוס אלא אצטרך למסור אותה כמזוודה. הזוי. הסברתי לה שאין לי שום סיכוי שאתן לה לשלוח את טומי לבטן המטוס וביקשתי שתשאל את מנהל התחנה אם אין היתר מיוחד לנוסעי המחלקה הראשונה. כמה דקות אח״כ קיבלתי תשובה חיובית. 

משם המשכתי לבידוק הביטחוני ואחריו לטרקלין המחלקה הראשונה של ג׳אל שמארח גם את נוסעי המחלקה הראשונה של מלזיה איירליינס. הטרקלין בהחלט נוח אבל לא יוקרתי ברמה חריגה. ראוי לציין שג׳אל מפעילה טרקלין נוסף בשדה והוא טוב יותר.

המחלקה הראשונה של מלזיה איירליינס

זה מעניין איך מדי פעם נכנסים לשירות מטוסים חדשים או מחלקות שירות חדשות וכל קהילת הבלוגרים העולמית מפתחים אובססיה מיידית כלפיהם. לפעמים זה ממש ׳הייפ׳, ובלי סיבה קונקרטית ברקע, אבל לפעמים באמת מדובר במטוס או מוצר מיוחדים שנכון להתלהב מהם. המחלקה הראשונה החדשה של מלזיה איירליינס, ובכלל מטוס ה-A350 החדש של החברה, הם בדיוק כאלו.

(1) ההזמנה

התכנון המקורי היה להשתמש במיילים של אמריקן כדי להזמין כרטיס מטוקיו להונג-קונג עם קונקשיין בקואלה-לומפור. זה נשמע הכי פשוט והכי ישיר שיש. מה הבעיה? ובכן, מסתבר שמלזיה איירליינס לא מפרסמת תעריף בין טוקיו להונג-קונג (WTF?!) וכשאין תעריף בין המוצא ליעד מערכת ההזמנות במועדון של אמריקן לא מאפשרת להנפיק כרטיס בונוס. זה תנאי ישן של המועדון שלא נאכף במשך שנים אבל כעת הוא נאכף בכל הזדמנות (תראו לזה הרעת תנאים, אבל היו כמה כאלו בשנים האחרונות אז הזאת המסוימת כאילו נעלמה).

בצער רב נאלצתי להוסיף עצירת ביניים במסלול ובעצם לרכוש שני כרטיסים נפרדים. הכרטיס הראשון – מטוקיו להונג-קונג – עלה 40,000 מיילים של אמריקן ו-25$ במסים וכלל טיסה במחלקה הראשונה של מלזיה איירליינס מטוקיו נאריטה (NRT) לקואלה לומפור (KUL) וטיסת המשך במחלקת העסקים של רויאל ג׳ורדניאן לבנגקוק (BKK). טיסת ההמשך היא כמובן טיסת חופש חמישי של החברה הירדנית. הכרטיס השני – מבנגקוק להונג-קונג – עלה 21,500 מיילים של אוויאנקה ו-45$ במסים וכלל טיסה במחלקת העסקים של תאי. על הכרטיס השני בפרק הבא.

בבנגקוק עצרתי לשני לילות.

במקרה הזה בהחלט לא מדובר במימוש פנטסטי של מיילים (ובפרט בהשוואה לכרטיס הבונוס שהביא אותי מהונג-קונג לטוקיו מספר ימים קודם לכן) אבל בהתחשב בנסיבות אני מרוצה.

(2) המחלקה הראשונה

במחלקה הראשונה ארבעה מושבים ושלושה מהם היו ריקים. כלומר, הייתי הנוסע היחיד במחלקה באותה הטיסה. אני לא זוכר אם אי פעם הייתי הנוסע היחיד במחלקה ראשונה בינ״ל. מצד אחד זה מגניב לגמרי, כמו שאפשר לצפות, ומצד שני יש בזה משהו חצי לא-נעים שצוות שלם עובד רק בשבילך (לפחות שני אנשים, ולרוב שלושה ויותר). באופן טבעי בחרתי את מושב 1A – והרי זה אחד מאותם דברים שכל נוסע תכוף חייב לעשות לפחות פעם אחת.

המחלקה הראשונה החדשה של מלזיה איירליינס נראית פשוט מעולה. לא מדובר במושבים מרווחים מדי או בעודף מרחב אישי – קל וחומר ביחס למוצרים שמציעות חברות כמו אתיהאד, סינגפור איירליינס או אמירטס – אבל מבחינת עיצוב, נוחות ומאפייני מוצר נוספים המוצר החדש של החברה המלזית מתחרה עם השורה הראשונה של המחלקות הראשונות. 

המושב הוא בעצם סוויטה לכל דבר. יש לו דלתות. המשמעות היא שלנוסעי המחלקה הראשונה יש מידה גבוהה מאוד של פרטיות.

צוות המחלקה הראשונה כלל דייל ודיילת. מהתרשמותי הדייל היה הבכיר מהשניים ובהתאם לא ראיתי אותו כמעט כל הטיסה. בנוסף לשניהם הגיע לביקורים מזדמנים גם מנהל הצוות שהקפיד לוודא שהכל עובר כמו שצריך. סה״כ הם היו מנומסים למדי ומקצועיים אבל שום דבר יוצא דופן. במחלקות ראשונות אני מצפה לקבל שירות טוב אבל מעדיף לקבל שירות שהוא חריג לטובה. זה צריך להיות אחד מההבדלים בין המחלקה הראשונה למחלקת העסקים וחבל שחברות תעופה רבות לא עושות מאמץ מיוחד להדגיש את זה. בכל מקרה, תלונות לא היו לי.

המושב דק יחסית אבל נוח בצורה חריגה, תאי האיחסון גדולים מאוד, סביבת המושב נראית מתקדמת מאוד עם כל המאפיינים שאפשר לצפות להם, המסך גדול ונוח לשימוש, בקרי השליטה על המושב ועל המסך ממוקמים נכון ופשוטים להבנה, התריסים בחלונות הם כמובן דיגיטליים (אחד הגימיקים במטוס ה-A350 שהועתק מה-787 של בואינג) וכאמור למושב יש דלת שמציעה פרטיות גבוהה.

למרות שזו הייתה טיסת יום – מהבוקר לאחה״צ – קיבלתי פיג׳מה לצד ערכת הנוחות. אחלה פיג׳מה, אם לדייק. שמרתי אותה ואני משתמש בה עד היום, למרות שאני מעדיף את הפיג׳מה של אתיהאד.

התפריט בטיסה היה מעניין ואפילו בחרתי מנה אסייתית-מלזית (בניגוד לרוב הפעמים שאני מעדיף את המנות המערביות).

המנה העיקרית הייתה בקלות אחת הטובות שאכלתי בזמן האחרון. אבל גם מנות הפתיחה היו טעימות מאוד, ושמחתי שהייתה גם אפשרות לקינוח ׳פשוט׳ בצורת כדור גלידה.

קונקשיין מוזר בקואלה לומפור

שדה התעופה הבינ״ל של בירת מלזיה נקרא בקצרה KLIA (קיצור שאולי כבר ניחשתם: Kuala Lumpur International Airport). הוא אחד משדות התעופה היפים ביותר והנוחים ביותר באסיה.

כדאי לדעת שבשדה הזה יש שני טרמינלים עיקריים:

• טרמינל 1 – הבינ״ל – שנקרא ״Main Terminal Building״. יש לו מבנה-שדה שמקושר אליו עם רכבת (לווין, Satellite) כשבפועל, להערכתי, מרבית הטיסות הבינ״ל יוצאות ממבנה-השדה.
  – – –
• טרמינל 2 – האזורי – שנקרא בקיצור KLIA2. הוא ידוע כטרמינל של חברות הלואוקוסט ובראשן Air-Asia.

בעלי דרכון ישראלי יכולים לעשות קונקשיין בשדה, ללא ויזה או אישור כלשהו מראש, אבל רק בטרמינל הבינ״ל. כלומר, לא ניתן לעשות קונקשיין אם הטיסה הנכנסת ו/או הטיסה היוצאת הן בטרמינל האזורי.

במקרה שלי שתי הטיסות היו של חברות תעופה שונות (מלזיה איירליינס ורויאל ג׳ורדניאן) אבל שתיהן בטרמינל הבינ״ל. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שעשיתי קונקשיין בשדה אז ידעתי בדיוק למה לצפות.

ואז זה נהיה מוזר…

אחרי הנחיתה המשכתי עם שאר הנוסעים במעברי השדה… ובמהרה מצאנו את עצמו עומדים במרכז הטרמינל בין החנויות. בלי שעברנו בידוק ביטחוני. נוסעים שקואלה לומפור הוא יעדם הסופי כנראה חיפשו את היציאה ואני חיפשתי את דלפק הטרנזיט. מדוע? כי אומנם עשיתי צ׳ק-אין לטיסת ההמשך שלי לבנגקוק אבל משום מה סוכני הקרקע של מלזיה איירליינס בטוקיו לא הצליחו להנפיק לי כרטיס עלייה למטוס – ולכן הייתי צריך לאסוף אותו ב-KLIA.

עובדה מוזרה שנייה: דלפק הטרניט ב-KLIA נמצא במרכז הטרמינל. אין בידוק ביטחוני אז הוא לא נמצא באזור מופרד. כלומר, הוא ממש בתוך הדיוטיפרי לצד שאר החנויות. 

הקונקשיין היה באורך של כ-5.5 שעות ולכן לא היה נציג של רויאל ג׳ורדניאן בדלפק הטרנזיט. בדר״כ נציגים מגיעים כ-4 שעות לפני מועד הטיסה אלא כמובן אם אותה חברת תעופה מפעילה מספר טיסות יומיות מאותו שדה ואז סביר להניח שיהיה בדלפק הטרנזיט נציג של החברה כדרך קבע. בכל מקרה, לא היה ברשותי כרטיס עלייה למטוס ולכאורה לא הייתה לי דרך להשיג אחד כזה בשעתיים הבאות. 

המשכתי לטרקלין המחלקה הראשונה של מלזיה איירליינס. בכניסה הצגתי את כרטיס העלייה למטוס מהטיסה הנכנסת (במחלקה הראשונה של החברה) והסברתי שיש לי טיסת המשך של הברית אבל אין ברשותי את כרטיס העלייה למטוס כי טרם הגיע נציג של רויאל ג׳ורדניאן. חשבתי שזו תהיה בעיה, ואולי יבקשו ממני להציג להם את כרטיס הטיסה במייל, אבל במקום זה פשוט הכניסו אותי בלי שאלה כלשהי. שוב – מוזר. איך הם ידעו שבכלל יש לי טיסת המשך? ואם יש, איך ידעו שהיא טיסה של ברית וואן-וורלד? כי הרי זה התנאי לכניסה לטרקלין.

בשלב מאוחר יותר יצאתי מהטרקלין וניגשתי לדלפק הטרנזיט כדי לקבל את כרטיס העלייה למטוס. זה לקח יותר מדקה כי באופן מסורתי נציגי השירות של רויאל ג׳ורדניאן הם האנשים הכי איטיים בעולם.

טרקלין המחלקה הראשונה

בשנים האחרונות יצא לי להתארח בטרקלין הדגל של מלזיה איירליינס מספר פעמים ותמיד יצאתי עם תחושה טובה. הוא עבר שדרוג לא מזמן אז הביקור האחרון היה אפילו טוב יותר מקודמיו. 

הטרקלין לא גדול מאוד, לא מציע חוויה בלתי-רגילה כלשהי ולא מקבל סיקור תכוף מבלוגרים בתעשייה – אז הגיוני שלא שמעתם עליו מעולם. אבל הוא נוח, נעים, יוקרתי ויש בו מסעדה מעולה בעיניי.

בטרקלין של מלזיה איירליינס יש גם מסעדה מצוינת.

אפילו יש בה ׳חדר פרטי׳ שסגור באופן שיגרתי ונפתח רק ע״פ בקשה מיוחדת.

הטיסה לבנגקוק

רויאל ג׳ורדניאן מפעילה טיסת חופש חמישי מקואלה לומפור לבנגקוק. כלומר, המטוס שנוחת בבנגקוק ממשיך אח״כ לעמאן. החופש החמישי מאפשר לרויאל ג׳ורדניאן למכור מושבים בטיסה מקואלה לומפור לבנגקוק גם לנוסעים שלא מעוניינים להמשיך אח״כ לעמאן. 

המשמעות היא שניתן לטוס בין הערים היחסית-קרובות האלו, קואלה לומפור ובנגקוק, במטוס רחב-גוף עם מחלקת עסקים בינ״ל טובה למדי. רויאל ג׳ורדניאן משתמשת במטוסי בואינג 787-8. זמינות מושבי הבונוס בטיסות האלו די גבוהה.

הטיסה לבנגקוק הייתה נוחה מאוד וקצרה למדי (כ-2.5 שעות). אפילו הוגשה ארוחה קלה. הטיסה לא הייתה עמוסה במיוחד כך שהיו לי צמד מושבים לעצמי ליד החלון. להערכתי באופן שיגרתי הטיסות של החברה בין בנגקוק לקואלה לומפור הן ריקות למדי כי רוב הנוסעים יורדים/עולים בבנגקוק.

לסיכום

נהנתי מאוד מהטיסה במחלקה הראשונה החדשה של מלזיה איירליינס. זה מוצר מצוין סה״כ, על אף שהוא לא יוקרתי ו׳מוגזם׳ כמו מחלקות ראשונות של חברות תעופה אחרות. היה גם נחמד להיות הנוסע היחיד במחלקה באותה טיסה.