קונקשיין (Connection) – שנקרא גם Transit או Transfer – הוא החלפה של כלי תחבורה, או מטוסים בדיון על תעופה, כחלק מנסיעה אחת (בין אם שני המקטעים, הנכנס והיוצא, הם תחת כרטיס אחד או יותר). שדה תעופה בעצם מטפל בשלושה סוגים של נוסעים: נוסעים נכנסים, נוסעים יוצאים ונוסעים במעבר.

קיימים גם סוגים שונים של קונקשיינים בהתבסס על היעד והמוצא של הטיסות הנכנסות והיוצאות של אותו נוסע. ככלל כל טיסה מקוטלגת כטיסה פנימית (Domestic) או כטיסה בינ״ל (International) כך שישנם ארבעה סוגים של קונקשיינים:

  1. טיסה בינ״ל > טיסה בינ״ל
  2. טיסה בינ״ל > טיסה פנימית
  3. טיסה פנימית > טיסה בינ״ל
  4. טיסה פנימית > טיסה פנימית

אם מדינה חברה באיגוד-מדינות, כמו אזור שנגן באירופה, אז במובנים מסוימים טיסה בינ״ל ליעד בתוך אותו אזור מטופלת כמו טיסה פנימית באותה מדינה. זאת משום שהנוסע נכנס במדינה זו לאזור ויש לו תנועה חופשית בתוך האזור ללא מעבר נוסף בעמדות הגירה או מכס. כך, לדוגמה, נסיעה מת״א לניס דרך מדריד (TLV-MAD-NCE) תחייב את הנוסע לעבור בעמדות הגירה ומכס במדריד כי זה שער הכניסה שלו לאזור שנגן שבו חברות ספרד וצרפת.

לכל שדה תעופה יש צד אווירי (Airside) וצד יבשתי (Landside). את ההפרדה הזאת מכיר כל עובד בשדה כי היא משפיעה על חופש התנועה שלו ברחבי השדה וכמובן משפיעה גם על הנוסעים. כאמירה פשטנית – הצד האווירי הוא ׳אזור בטוח׳ במובן שכל מי שנכנס אליו חייב לעבור בידוק ביטחוני והוא לא פתוח לציבור הרחב. לצד האווירי אמורים להיכנס אך ורק נוסעים בעלי כרטיס טיסה תקף ועובדים של השדה שמתוקף תפקידם נדרשים להיכנס לצד האווירי. יש הנוטים להאמין שהצד האווירי של השדה הוא במובן מסוים ׳אזור בינלאומי׳ שחלים בו דינים בינ״ל כאלו ואחרים- אבל אין לזה אחיזה במציאות. אם כי בפועל רוב המדינות, או לפחות המערביות והמתקדמות, נוקטות משנה זהירות בטיפול בנוסעים בצד האווירי של השדה מתוך הבנה שנוסעים במעבר בדר״כ אינם מכירים את הנורמות החברתיות והחוקים המקובלים במדינה שבה פועל השדה (והרי נוסעים במעבר כלל לא התכוונו להיכנס לאותה מדינה אלא רק לעבור דרכה – כאשר מדובר בקונקשיין בינ״ל).

ככלל כל הנוסעים היוצאים וכל הנוסעים במעבר חייבים לעבור בידוק ביטחוני. ישנם מקרים חריגים יחסית בהם נוסעים במעבר לא עוברים בידוק ביטחוני בכלל. כל שדה קובע לעצמו את הנהלים לבידוק הביטחוני, אבל, שדה בינ״ל לרוב יהיה חשוף לדרישות בידוק ביטחוני נוספות ע״י חברות תעופה או מדינות אחרות כתנאי להפעלת טיסות של אותן חברות תעופה או להפעלת טיסות ישירות אל אותן מדינות אחרות. כלומר, בפועל, כל שדה בינ״ל צריך לעמוד בסטנדרט בינ״ל מסוים של בידוק ביטחוני אם הוא רוצה להתפתח מבחינת מספר היעדים הנגישים ממנו ומספר חברות התעופה הפועלות בו.

מה לגבי מזוודות שנמסרו (Checked Luggage)? ככלל הן לא ייבדקו במהלך קונקשיין, למעט במדינות המחייבות את כל הנוסעים לעבור מכס מיד עם הכניסה למדינה ואפילו אם יש טיסות המשך (כמו למשל ארה״ב). בקונקשיין רגיל המזוודות יעברו ישירות, כביכול ממטוס למטוס, ללא תהליך בידוק נוסף ובטח שללא מגע יד אדם מלבד פריקה והעמסה מהמטוסים (ואלו כמובן סבלים ולא אנשי ביטחון).

פוסטים רלוונטיים שאולי תרצו לקרוא:

12 תגובות

  1. שי

    איך נוסע שטס בטיסה ba162 מחליף טיסה לaa105 בהיתרו? האם צריך לעבור בין שני טרמינלים?

    הגב
      • Lior@FlyingOut

        טרמינל 3 הוא כביכול ׳הבית של וואן-וורלד׳ אם כי טיסות איבריה יוצאות לרוב מטרמינל 5 (היא בכל זאת אחותה של בריטיש) וטיסות מלזיה איירליינס וקטאר איירוויס יוצאות מטרמינל 4. בנוסף, מספר חברות מברית סקיי משתמשות בטרמינל 3 גם כן לצד וירג׳ן.

  2. ארז

    באילו מדינות, חוץ מישראל, נסרקות-ביטחונית כל המזוודות? האם זה שכיח? האם יש טיסות לישראל שבהן המזוודות לא נבדקות?

    הגב
    • Lior@FlyingOut

      למיטב ידיעתי כל המזוודות בנתב״ג נסרקות. אני מאמין שזה נכון גם למזוודות של נוסעים במעבר. בהרבה שדות בעולם מזוודות של נוסעים במעבר לא נסרקות.

      הגב
    • רבקה

      מי שנוסע כמו בדוגמה שלך מתל אביב לניס דרך מדריד, צריך להצהיר על מכס בקונקשן? הוא צריך להוציא מזוודות לשם כך או שהמזוודות עוברות אוטומטית?

      הגב
      • Lior@FlyingOut

        המזוודות ישלחו אוטומטית ליעד הסופי. שם הנוסע יעבור מכס, לאחר שיאסוף את המזוודות. אבל הגירה הוא יעבור בכניסה לאזור המשותף.

השאר תגובה

BoardingArea