בעשור האחרון שוק התעופה העולמי השתנה באופן משמעותי. הלואוקוסט מוכיח עצמו כשוק עצום שלא ניתן להימנע ממנו, המטוסים החדשים מאפשרים פתיחת קוים שלא היו כלכליים בעבר, שדות תעופה הופכים מתוחכמים יותר לצד כאלו חדשים שנפתחים, התחרות גוברת ומכריחה חברות תעופה להשתפר ולהציע מוצרים שהן לא הציעו בעבר, הסכמי תעופה חדשים נחתמים על ימין ועל שמאל בין מדינות שבקושי ידעו על קיומה אחת של השניה, המוצרים במטוסים ממשיכים להשתפר ועוד ועוד.
התחושה היא שהעולם הפך קטן הרבה יותר. ׳כפר גלובלי׳ הוא הביטוי השגור. נוסעים בעלי דרכונים שונים מרגישים שהם יכולים לנוע בחופשיות ברחבי העולם ולכל היותר יידרשו לשלם כמה עשרות דולרים לויזה כדי להיכנס למדינות מסוימות. אפשר לומר שבתוך כל זה יש גם שאננות אמיתית, חוסר אחריות וחוסר תשומת לב לסיכונים קיימים.
הפוסט שמחזיק בשיא הבלוג למספר תגובות הוא ״האם בטוח לבצע קונקשיין במדינה ערבית?״ (מאי 2016). 283 תגובות, לא פחות. וכן, אני יודע שבפוסט הזה כתבתי גם על מדינות שאינן ערביות אבל יש בהן רוב מוסלמי ולא תיקנתי את הכותרת בהתאם. שנה וחצי אח״כ פרסמתי את הפוסט ״קונקשיין בשדות במדינות ערביות ומוסלמיות – שאלות ותשובות״ שמבוסס בעיקרו על התגובות לפוסט הראשון (שהמשיכו להגיע גם שנה ומעלה אחרי פרסום הפוסט…). כלומר, אין ספק שישראלים רבים מתעניינים באפשרויות הקונקשיין במדינות שברובן המוחלט אינן אוהדות את ישראל בלשון המעטה.
לישראלים רבים גם יש דרכון זר. אולי אפילו כזה שהם הוציאו בכוונה מחוץ לישראל כדי שלא יהיה כתוב בו שהוא הונפק בשגרירות בישראל. זה בהחלט תורם לתנועה חופשית יותר ברחבי העולם, ואולי מצמצם סיכונים, אבל זה לא מספיק.
קונקשיין יכול להיות מסוכן
בפוסט ״איך נראה קונקשיין?״, שפרסמתי מוקדם יותר החודש, הסברתי שבניגוד לדעה הרווחת אין איזה דין בינ״ל שחל בצד האווירי של שדות תעופה. זה פשוט לא קיים. כשאתם בצד האווירי של שדה תעופה, בין אם זה בלונדון או בלואנדה, החוק של אותה מדינה חל עליכם. זה דבר בעייתי משתי סיבות עיקריות:
- בסבירות גבוהה שאתם לא מכירים את החוקים במדינה שבה אתם עושים קונקשייין.
– – – - המדינה שבה אתם עושים קונקשייין לא בהכרח מתנהלת ע״פ סטנדרטים מערביים.
במדינות מערביות ודמוקרטיות, כדבר שבשיגרה, יש סובלנות גבוהה מאוד לנוסעים בשדות תעופה ובפרט כשהם בקונקשיין בינ״ל ורק מחליפים טיסות בשטח המדינה ולא נכנסים אליה. הסובלנות הזאת היא לא בגדר חסינות מהחוק המקומי או התעלמות מוחלטת מנורמות מקובלות (חוקיות או אחרות) אבל היא כן בסבירות גבוהה תיצור מצב שבו אזרחים זרים בשטח המדינה, תיירים או נוסעים במעבר, יהנו מהספק על אף שאי-ידיעת החוק אינה הגנה.
תארו לכם תרחיש היתולי שבאוסטרליה עבר חוק האוסר על חבישת כובעים אדומים במקומות ציבוריים. תארו לכם שנחתתם בסידני אחרי טיול בניו-זילנד, ואתם בקונקשיין לאחת מהערים באסיה, ומכיוון שלא הכרתם את החוק המקומי הרשתם לעצמכם לחבוש כובע אדום. האם אתם מאמינים שבמקרה כזה ירוץ לעברכם שוטר אוסטרלי היסטרי, יפיל אתכם לקרקע ויאזוק אתכם? האם אח״כ תשבו בחקירה במשך שעות, יאיימו עליכם, ימנעו מכם גישה לעו״ד או לנציג קונסולרי משגרירות ישראל, יביאו אתכם בפני שופט ויגזר עליכם העונש המקסימלי הקבוע בחוק? או שאתם מאמינים שיקרה הדבר השפוי יותר שאותו שוטר ייגש אליכם ובנימוס יגיד לכם שאסור לחבוש כובעים אדומים באוסטרליה ולכן עליהם להסיר את הכובע? התחלתי מלציין שמדובר בתרחיש היתולי – אבל הנקודה ברורה. במדינה מערבית לא מחפשים לזרוק אנשים לכלא על מעשים שאין בהם סיכון אמיתי לאיש וזה בחזקת קל וחומר אם אפשר להניח שמבצע המעשה כלל אינו מודע לכך שהוא עובר על החוק ואין סיבה הגיונית שהוא יניח שהוא עובר על החוק (כלומר, העדר כוונה או רשלנות).
המקרה של נעמה יששכר
יש לי הרבה מה לכתוב על המקרה המצער של נעמה אבל הבלוג הזה אינו פוליטי ואני לא רוצה שהוא יהיה במה לתיאוריות ספקולטיביות או מחאה חברתית. לכן אכתוב את העובדות כפי שקראתי אותן בעצמי:
באפריל 2019 הייתה נעמה בדרכה ארצה בתום טיול בהודו. נעמה היא ישראלית-אמריקאית שגדלה בארה״ב, עלתה ארצה בגיל 18, התגייסה ליחידה קרבית בצה״ל וחיה בישראל מאז. כמו רבים ורבות לפניה היא בחרה בטיסות עם קונקשיין במוסקבה. והרי אירופלוט, חברת התעופה הלאומית של רוסיה, מטיסה כמה עשרות אלפי ישראלים בכל שנה ורובם לא עוצרים ברוסיה אלא ממשיכים ליעדים רחוקים באסיה וצפון-אמריקה.
נעמה נעצרה במהלך הקונקשיין במוסקבה. לטענת השלטונות ברוסיה כלב של המשטרה הריח סמים במזוודתה ואח״כ מצאו השוטרים 9.5 גרמים של ג׳אראס (אחד החומרים המופקים מצמח הקנאביס). ע״פ מקורות מסוימים נעמה הודתה שהסמים שלה אבל היא לא ידעה שהם נותרו במזוודה וע״פ מקורות אחרים נעמה הכחישה שהסמים שלה. לא ברור מדוע בכלל נערך חיפוש במזוודתה לאור העובדה שהיא הייתה בקונקשיין וזה לא תהליך סטנדרטי לסרוק מזוודות של נוסעים במעבר.
נעמה שהתה במעצר עד לפני כשבועיים. אלו היו שישה חודשים של הארכות מעצר אוטומטיות ע״י שופטים כאילו שנדרשת עבודת חקירה מאומצת לגיבוש תביעה בתיק כה מסובך שמעורבת בו חשודה אחת ו-9.5 גרם של חומר אחד. המסקנה המתבקשת: השלטונות ברוסיה עיכבו במכוון את הטיפול בתיק של נעמה תוך החזקתה במעצר בתנאים קשים במטרה לתזמן את מועד המשפט ואת מועד מתן גזר הדין. זאת לא התנהלות משפטית סבירה.
על נעמה נגזרו 7.5 שנות מאסר. מדובר בעונש חריג וקיצוני ביחס לעבירה. לשם השוואה: בחודש שעבר הסתיים ברוסיה משפטה של צעירה אמריקנית אחרת שנעצרה בחודש יולי בסנט-פטרסבורג כשבתיקה נמצאו 19 גרם של קנאביס (כמות כפולה מזו שהייתה לנעמה). אותה צעירה שוחררה ללא מאסר בפועל ועם קנס של 230$. יחי ההבדל.
המעצר התמוה של נעמה, והעונש הקיצוני שקיבלה, עומדים ברקע משבר פוליטי בין ישראל לרוסיה בעקבות כוונת ישראל להסגיר לארה״ב האקר רוסי שיש נגדו צו מעצר של האינטרפול. ההאקר נעצר בישראל כבר ב-2015 ומאז רוסיה מנסה לגרום לשיחרורו חזרה לידיה. לאחר שנעצרה נעמה, ובאופן נוח היא מחזיקה בדרכונים ישראלי ואמריקני, הביעו הרוסים נכונות לשחררה אם ההאקר ישוחרר גם כן.
השאלות הקשות שעולות בעקבות המקרה של נעמה מותירות בעיניי מסקנה אחת חד-משמעית שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה: קונקשיין ברוסיה הוא מסוכן. רוסיה אינה מדינה מערבית ודמוקרטית ואינה מגלה סובלנות כלפי אזרחים זרים (ובמידה רבה גם כלפי אזרחיה שלה). אני אישית אמנע מקונקשיין ברוסיה בעתיד הנראה לעין וכתוצאה מכך גם אמנע מלטוס עם אירופלוט.
מדינות שלא כדאי לעשות בהן קונקשיין
אין לי רשימה של מדינות כאלו ואני לא חושב שאפשר להרכיב רשימה כזאת. אבל אני כן ממליץ להימנע מקונקשיינים במדינות לא-מערביות, מדינות עויינות לישראל, מדינות בעלות רוב מוסלמי מובהק, מדינות הנמצאות במשבר פוליטי או פיננסי קשה, מדינות שיש להן היסטוריה של מאבקים מול הקהילה הבינ״ל וכמובן כל מדינה שמוגדרת ע״י ישראל כמדינת אוייב. במיוחד לאלו שנוסעים לבדם ואפילו אם הם בעלי מספר אזרחויות זרות.
אני לא אומר שצריך לשים איקס אדום גדול על כל מדינה כזאת, אלא רק שצריך לנקוט משנה זהירות בכל קונקשיין בשטחה ובתוך כך לקרוא ביקורות של נוסעים אחרים, לבדוק היטב את הפריטים בכל התיקים והמזוודות, להכיר ברמה בסיסית את החוקים המקומיים ולהימנע מכל דבר שנראה כמו פוטנציאל לצרה.
בהצלחה, וסעו בזהירות!
אתה חושב שהיא קיבלה 7.5 שנות מאסר על כמות כל כך קטנה עקב היותה ישראלית? איך זה שהיא לא נעצרה כבר בשדה התעופה הקודם(סביר להניח שלא היה זה נתב"ג), אם הטענה לפיה הסמים שלה נכונה?
תודה על הפוסט החשוב
לא עקב היותה ישראלית, עקב זה שישראל מחזיקה האקר רוסי שרוסיה רוצה בשיחרורו. מן הסתם לא בנתב"ג אלא מהודו וקל מאוד להבריח משמה סמים.
הלקחים שלי הם שאם צריכים להסגיר אדם אז להסגיר כבר ולא להמתין 4 שנים.
לא טס לרוסיה מרוסיה או דרך רוסיה כולל אוקראינה.
אם נעמה הבריחה את הג'אראס אז אין לה את מי להאשים חוץ מעצמה עם כל הצער שבדבר ושרוסייה קיבלה קנס בלבד.
אתה כנראה צודק. שכחתי מקיומו של ההאקר הרוסי. אני חושב שהאירוע גרם לרבים לחשב מסלול מחדש ולוותר על רוסיה, כמוני וכמוך
טיפ קטן שלמדתי מחבר שמבקר המון במדינות ערב, שם הזהירו אותו שאם הוא רואה ארנק או משהו שנפל ממישהו, לא להרים אותו אלא לקרוא למאבד בכדי שירים בעצמו את הארנק, וזאת בכדי שלא ליפול לעלילת גניבה.
ליאור, דע לך שבהרבה מדינות לא החוק במדינה חל בשדה התעופה אלא חוקים אחרים הרבה פחות נחמדים. כך זה לדוגמה בארה"ב שגם אזרח אמריקאי מאבד חלק נכבד מזכויותיו החוקתיות בשדה, ניתן לקחת ממך מחשב, פלאפון ולבקש סיסמה, הגישה לעו"ד מאוד מצומצמת אם בכלל, כל כסף מזומן ניתן להחרים וממש לא בטוח שתקבל חזרה גם אם אין שום תיק נגדך…בקיצור כדאי להכיר את הסיכונים גם במדינות מערביות.
כל זה יפה וטוב.
עכשיו תאר לעצמך שנחתת בארה״ב ובתיק שלך נמצא כדור אחד של 5.56 מ״מ. אולי שכחת אותו מהמילואים האחרונים ומשום מה הצלחת לעבור ככה בנתב״ג. יכול לקרות. תאר לך שעוצרים אותך השוטרים האמריקנים, מכניסים אותך לחקר חקירות תחת איומים, מונעים ממך לראות עו״ד או נציג של השגרירות הישראלית, מאשימים אותך בהברחת נשק לארה״ב ובפעילות טרור, גוררים את ההליך המשפטי שלך במשך חצי שנה בכוונה ואז גוזרים עליך 7.5 שנות מאסר כאילו חתרת לפגוע בריבונותה וביטחונה של ארה״ב. זה נשמע כמו תרחיש סביר במדינה מערבית דמוקרטית? אפילו בארה״ב, שהיא מדינה חרדתית בכל מה שקשור לביטחון ברמות המוגזמות ביותר, אין סיכוי בעולם שהתרחיש שתיארתי היה קורה.
מה לגבי איסטנבול? שדה שמשמש להמון טיסות קונקשן?
השדה הבינ״ל הראשי של מדינה מוסלמית במשטר אוטוקרטי עם מנהיג שונא-ישראל מוצהר שעבר ניסיון הפיכה ע״י מפקדי הצבא שלו ומאז מפטר, שולח לכלא וגם מחסל אנשי מפתח בפוליטיקה ובמנהל הציבורי שלהערכת מקורביו מתנגדים לו ו/או מעודדים מדיניות אחרת משלו. כל זה בזמן שטורקיה נמצאת על סף קריסה כלכלית ופתחה עכשיו מלחמה קטנה נגד הכורדים.
אז לא, אני לא עובר באיסטנבול.
ישנם חוקים בסיסיים שצריך לדעת שעוברים קונקשיין בהיתרו?
הית׳רו ׳הסיוט׳ הוא רק לעבור את הבידוק הביטחוני עם נוזלים שונים. הכל צריך להיכנס לתוך שקית שקופה קטנה יחסית שמספקים בעמדות הבידוק אז אי אפשר להעביר יותר מדי טואלטיקה בכבודת היד. לאדם הממוצע זה לא משנה, כי השקית גדולה מספיק, אבל זו עדיין מגבלה.
כמובן לא מדובר במשהו מסוכן. במקרה הכי גרוע זורקים חלק מהדברים לפח וממשיכים הלאה.
אוקיי, תודה. טוב לדעת. זה כמו בשדות אחרים ברחבי העולם.
לא לא, במובן הזה הית׳רו הוא אולי הקיצוני ביותר. זה לא מסוכן – זה בעיקר מציק.
מה הכוונה במציק ביותר? אתה צריך לשתות מים מול הבודקים ולהראות להם שאתה בסדר? ולזרוק את כל מה שהוא לא מים?
משקאות בטוח לא עוברים. התכוונתי למוצרי טואלטיקה כמו בשמים, דיאודורנט, קרמים וכיוצ״ב. מותר לך להעביר תכולה מוגבלת מאוד של כאלו. ברוב השדות האחרים ההגבלה היא לגבי כל כלי ולא לגבי התכולה הכללית של כלל הכלים. כל עוד הכל בבקבוקים קטנים מספיק אתה יכול להעביר שקיות של הדברים האלו ולא יעצרו אותך. כאמירה כללית. בהית׳רו מצפים שהכל ייכנס לשקית קטנה.
אוקיי, תודה.
קרה לי בעבר בעקבות קונקשיון בסנטיאגו. כאשר יצאנו משרוול היציאה פתאום הופיעו משום מקום שוטרים עם כלבי גישוש שהריחו ביסודיות את כבודת היד. הקונקשיון היה בקטע אריקה (עיר בצפון צ׳ילה) – סנטיאגו-ריו. מקרה נוסף היה בטיסת תאי מטוקיו ללוס אנג׳לס. לא הרשו לנוסעים לצאת המטוס עד שבדקו שניים נוסעים שהגיעו בטיסה. אז כן, מחפשים סמים ונשק אבל רק במקרה ויש מידע מוקדם. ייתכן ובמקרה של נעמה היה מידע כזה אותו ההודים העבירו לרוסים שידעו היכן לחפש…
[…] נוסף שאולי תרצו לקרוא: ״יש מדינות שפשוט מסוכן לעשות בהן קונקשיין״ (אוקטובר […]