חברות תעופה ומלונות משקיעים לא מעט במוצרים ובהכשרת העובדים כדי להבטיח ללקוח חוויה איכותית ואחידה. אבל לפעמים דברים מתפספסים ולפעמים יש מקום לתת פיצוי. הנה שלושה מקרים שהיו לי לאחרונה.
מסיבה טובה אני צריך להיות בלונדון בסופ״ש אחד בהמשך השנה. גלשתי לאתר קיאק כדי לבדוק מחירים לכרטיס בכיוון-אחד. מצאתי כרטיס של איג׳יאן איירליינס, עם קונקשיין באתונה, במחיר שיגרום אפילו לאיזיג׳ט להחסיר פעימה.
כל מי שהתנסה במחלקת עסקים בינ״ל מובילה יודע שמדובר בחווייה שונה בתכלית מהחוויה במחלקת התיירים. עולם אחר. בין מחלקת העסקים למחלקה הראשונה, לעומת זאת, אין פער דרמטי כ״כ - ועל כן כדאי לתהות אם ומתי שווה לשלם יותר בשביל לטוס במחלקה הראשונה.
אם הייתה טיסת נון-סטופ בין ת״א למנדוסה, עיר השוכנת למרגלות הרי האנדים, היא הייתה אורכת כשש-עשרה שעות. אבל למה לטוס בטיסה אחת אם אפשר לחלק את המסע לחמש טיסות ולבלות ארבעים ושלוש שעות בתוך מטוסים ושדות תעופה? קבלו סיפור מסע וכמה טיפים.
את מרבית חודש יולי ביליתי באמריקה. בפעם הראשונה ביקרתי בניו-יורק ביום העצמאות האמריקני, ה-4 ליולי, וכמה ימים אח״כ בבואנוס איירס ביום העצמאות הארגנטינאי, ה-9 ליולי. הנסיעה הזאת הייתה מהנה במיוחד אבל היא גם מקור לפוסטים רבים שיגיעו בהמשך. לבינתיים, הנה המבוא: תכנון המסלול, עלויות ועוד.
בתחילת ינואר, בהפתעה גדולה, זכיתי לקבל מאלעל את הסטטוס הגבוה ביותר במועדון הנוסע המתמיד לשנה אחת (תודות לסטטוס שלי במועדון של אמריקן). והיום, אחרי שבעה חודשים, יש לי אוסף רשמים.
חזרתי לארץ בטיסת אלעל מציריך. הטיסה הופעלה במטוס בואינג 737-800 עם צוות של שלושה טייסים - כאחד מהם ישב לידי, במחלקת העסקים, למשך כל הטיסה. אחרי הנחיתה הבנתי למה.
הפוסט הזה נכתב מהטרקלין של אמריקן (Admiral’s Club) בשדה התעופה של סנטיאגו (SCL). בשנתיים האחרונות אמריקן משדרגת ומעצבת מחדש חלק מהטרקלינים שלה והטרקלין בסנטיאגו הוא אחד מהם. כנראה שהם מאוד גאים בתוצאה לפי המייל שקיבלתי.
מכירים את התורים הארוכים האופייניים ל-JFK? הוא בהחלט לא אחד מהשדות הנוחים בארה״ב וידוע לשימצה כשדה שיש בו באופן קבוע תור אינסופי להגירה ולפעמים גם למכס. אז זהו, שהשבוע הייתה לי חוויה אחרת לגמרי.
הנה הגיע לו היום האחרון של יוני וזה זמן טוב להסתכל אחורה ולראות מה הספקתי מאז ה-1 לינואר. התוצאה דווקא מעניינת אבל חצי השנה הבאה כנראה תהיה מעניינת לא פחות. תסלחו לי מראש אבל הפוסט הזה הוא מאוד ׳אני, אני ואני׳.