מסביב לעולם בכיוון מערב: סופ״ש ביפן

פוסטים קודמים בסדרה:

• מבוא: מסביב לעולם בכיוון מערב
• מסביב לעולם בכיוון מערב: בדרך לניו–יורק
• מסביב לעולם בכיוון מערב: שבוע במנהטן
• מסביב לעולם בכיוון מערב: עצירה בשיקגו
• מסביב לעולם בכיוון מערב: קפיצה לטוקיו

כמה שאני אוהב לנחות ביפן. מדינה שהיא דוגמה ומופת לסדר ושירות.

מיד לאחר היציאה מהשרוול, בדרך להגירה, אפשר להתחבר לאינטרנט אלחוטי חינמי. בהגירה לפעמים יש תור קצר אבל תמיד יהיו שם סדרנים כדי לכוון את הנוסעים הנכנסים ולמנוע בילבול. פקידי ההגירה מנומסים להפליא ועושים את עבודתם היטב כך שאין עיכובים מיותרים. בעלי דרכון ישראלי לא צריכים להוציא ויזה ליפן, וזה יתרון נוסף. המזוודות בדר״כ יוצאות בזריזות על המסוע וכמובן שעגלות לא חסר. בעמדת המכס עוצרים את כל הנוסעים אומנם אבל אני לא זוכר שראיתי שם תור אי פעם. לאחר היציאה אפשר למצוא בקלות את כל התשתיות הנדרשות לתייר שזה עתה הגיע למדינה: כספומטים, דלפקי מידע, חנויות נוחות ומספר עמדות (עם אינספור אנשי צוות) בהן ניתן לרכוש כרטיסי נסיעה לאוטובוס ולרכבת. תחנות האוטובוסים משולטות בצורה בלתי רגילה עם כיתוב באנגלית לנוחות התיירים.

את טוקיו, אגב, משרתים שני שדות תעופה: נאריטה (NRT) והאנדה (HND). הראשון הוא הגדול מהשניים ובו נוחתות מרבית חברות התעופה הזרות. אבל הוא גם מרוחק יותר ממרכז העיר, בסמוך לעיר נאריטה שהיא פרבר של טוקיו, בעוד האנדה נמצא במפרץ טוקיו ובמרחק קצר יותר ממרכז העיר (בסביבות שעה הבדל). אם ישנה האפשרות אז תמיד עדיף לנחות/להמריא מהאנדה אם כי זה לא קריטי.

מנאריטה לטוקיו

יש שלוש דרכים עיקריות להגיע מ-NRT למרכז טוקיו:

1. אוטובוס. בשמו המלא: ״Airport Limousine Bus״. מדובר בשירות וותיק מאוד ביפן והאוטובוסים בולטים בצביעה הכתומה-לבנה שלהם. כרטיס נסיעה עולה 3100 יין למבוגר (כ-27$) וחצי המחיר לילד עד גיל 11. לא זול, אומנם, אבל היתרון האמיתי הוא שיש קוים רבים לאוטובוס וכל קו נוסע ישירות משדה התעופה לאוסף של מלונות באזור מסוים בעיר כך שאם יעדכם הוא אחד מתוך כמה עשרות מלונות מוכרים ומובילים אז תוכלו להגיע ישירות מהטרמינל בשדה לפתח המלון. נוח במיוחד ומומלץ בחום. אפילו יש אינטרנט אלחוטי באוטובוס. הנסיעה אורכת בדר״כ בין שעה ורבע לשעה וחצי.
   – – –
2. רכבת. נקראת בפשטות ״Narita Express״. עם רכבת זו ניתן להגיע בנוחות גבוהה מהשדה לכמה תחנות מרכזיות בעיר. היתרון הוא במחיר: כרטיס הלוך/חזור עולה סה״כ 4,000 יין (כ-36$) וחצי המחיר לילד עד גיל 11. החיסרון הוא בכך שצריך אח״כ להגיע מתחנת הרכבת למלון ולכך בדר״כ יש עלות נוספת (בכסף ובזמן). כלומר, זו אפשרות טובה למי שמטייל עם תקציב מוגבל ו/או מי שנוסע עם תיקים קלים ולא אכפת לו להחליף כלי תחבורה בדרך. כדאי גם לדעת שהנסיעה לעיר אורכת כשעה והרכבת יוצאת מהשדה פעם בחצי שעה כך שבממוצע הבחירה באוטובוס תביא אתכם למלון משמעותית מוקדם יותר.
   – – –
3. מונית או איסוף פרטי. סיפור יקר מאוד ביפן בכלל ובנאריטה בפרט. ישנם תעריפים נקובים לנסיעה, לכל אזור של העיר, אבל אל תצפו לשלם הרבה פחות מ-200$. בהחלט לא מומלץ לנוסע הממוצע.

כמובן שיש אפשרויות נוספת, לרבות אוטובוסים נוספים ורכבות נוספות, אבל האפשרויות לעיל הן הפופולריות ביותר להערכתי.

נחחתי בנאריטה (NRT)

הטיסה מסיאול הייתה קצרה ונוחה. בשדה, לאחר הנחיתה, לא היה עמוס כלל והגעתי מהר לעמדות ההגירה. כמה דקות אח״כ כבר הספקתי לעבור את המכס ולמצוא כספומט כדי למשוך קצת כסף מזומן.

כרגיל בחרתי לקחת את האוטובוס ישר למלון. ההמתנה לאוטובוס הייתה קצרה – בסביבות 10 דקות. באוטובוס היו יחסית מעט נוסעים כך שיכלתי להנות ממושב פנוי לידי. האינטרנט האלחוטי פעל כמו שצריך ולא היו פקקים מיוחדים בדרך לעיר.

כשעה וקצת מאוחר יותר הגעתי למלון.

המלון: InterContinental ANA Tokyo

לאתר המלון – לחצו כאן.

רשת אינטרקונטיננטל, מקבוצת IHG, מפעילה כיום שלושה מלונות בטוקיו: הראשון ״ANA Tokyo״, השני ״The Strings״ והשלישי ״Tokyo Bay״. באופן גס הייתי אומר שהראשון מתאים יותר לתייר הממוצע בעיר שמחפש מיקום נוח ומלון יוקרתי, השני מתאים יותר למי שכבר מכיר את העיר ורוצה מלון במיקום פחות ׳תיירותי׳ והשלישי הוא איפשהו במדרגה אחת מתחת לשני הראשונים מכל בחינה.

(1) קצת על המלון

ב-ANA ביקרתי כבר פעמיים בעבר וסה״כ הוא מלון לטעמי. מרגיש גדול מדי, אומנם, אבל יוקרתי מאוד והשירות בו מצוין. אני ממליץ.

המלון שוכן במיקום נוח לתייר הממוצע כשהוא בקרבת מספר אתרים תיירותיים, במרחק הליכה קצר מאזור הבילוי הפופולרי רופונגי וממש מתחת למלון יש תחנת רכבת תחתית של אחד הקוים המרכזיים בעיר. 

המלון הענק, שבו קרוב ל-850 חדרים וסוויטות בבניין בן 37 קומות, מאגד בתוכו מתקנים רבים כמו מרכז כנסים ואירועים, בריכה ומתקני ספא, טרקלין עם מוניטין של אחד הטובים בעיר, שירות קונסיירג׳ מצוין, חנויות נוחות וחנויות יוקרה, חניון גדול, חדרי פגישות ולא פחות מ-11 מסעדות, ברים ופאבים. הקומה ה-35 היא ביתה של אחת ממסעדות השף המפורסמות ביותר בטוקיו. למידע נוסף – לחצו כאן.

(2) ההזמנה

מכיוון שזו הייתה שהייה לאורך הסופ״ש (מיום שישי ליום ראשון) האפשרות הראשונה מבחינתי הייתה להשתמש בשובר ה-BOGO של תוכנית אמבסדור שמקנה לילה שני חינם בסופ״ש בכל מלון של הרשת בעולם. אבל המחירים באותו סופ״ש לא היו גבוהים במיוחד ולכן ראיתי ערך די נמוך לשימוש בשובר. 

לבסוף החלטתי להזמין כל לילה בנפרד כשאחת ההזמנות בכסף והשנייה בנקודות. מבחינתי זה היה איזון טוב של צבירה ומימוש של נקודות. גם הייתי זקוק לשהייה נוספת לטובת המבצע התקופתי של מועדון IHG Rewards.

את הלילה הראשון הזמנתי בתעריף גמיש שכלל ׳חבילה נקודות׳ של 4,000 נקודות (ואלו הרי נקודות בסיס). עלות הלילה הייתה 29,500 יין (כ-265$). את הלילה השני הזמנתי כלילה-בונוס ועלותו הייתה 50,000 נקודות. מכיוון שאני זכאי להחזר של 10% במימוש נקודות (הטבה שקיבלתי כשחידשתי חברות בתוכנית אמבסדור) ומכיוון שנקודות שוות בערך 0.5 סנט/נקודה – הלילה השני בעצם עלה לי כ-225$.

סה״כ שילמתי קרוב ל-500$ עבור שני לילות בטוקיו וצברתי מהשהייה הזאת כ-22,000 נקודות (בשווי ריאלי של קצת יותר מ-100$). מבחינתי זו עסקה טובה מספיק בשורה התחתונה.

(3) השהייה במלון

כאמור הגעתי למלון עם האוטובוס הישיר מהשדה. עמדות הקבלה לא היו עמוסות ועשיתי צ׳ק-אין זריז בדלפק ייעודי לחברי תוכנית אמבסדור. קיבלתי את השדרוג המובטח (קטגוריה אחת למעלה, בלבד, כי ככה זה ביפן) וגם בקבוקי מים ומתנת הגעה קטנה ושולית.

השדרוג מחדר קלאסיק הוא לחדר אקזקיוטיב-דלוקס. מכיוון שכל החדרים במלון הם גדולים מספיק ובמצב תחזוקתי מצוין – השדרוג לא כ״כ מורגש. חדרי הדלוקס מרווחים מאוד ומתקדמים טכנולוגית, כמיטב המסורת של רשת אינטרקונטיננטל (אם כי לא כל המלונות של הרשת מתקרבים לרמה הזאת בפועל…).

השהייה הייתה חסרת אירועים מיוחדים ובעצם לא השתמשתי כמעט באף אחד ממתקני המלון. יצאתי לשוטט בעיר בכמה הזדמנויות על אף החום הכבד שפקד את המדינה באותו סופ״ש (היו מעל 40 מעלות בחלק מהזמן). באזור רופונגי אפשר למצוא בקלות מסעדות טובות רבות בכל רמת תקציב.

(4) צ׳ק-אאוט

עזבתי את המלון ביום ראשון בשעות אחה״צ. כחבר בתוכנית אמבסדור מובטח לי צ׳ק-אאוט מאוחר בשעה 16:00 וניצלתי את ההטבה הזאת. 

את כרטיס האוטובוס לנסיעה חזרה לשדה הזמנתי דרך המלון, כמו שאני עושה בדר״כ, ולכן בצ׳ק-אאוט שילמתי סכום כולל של 32,600 יין. האוטובוס יוצא מהכניסה הנמוכה של המלון כך שזה מאוד נוח. 

לילה ליד שדה התעופה

הטיסה הבאה שלי המריאה בבוקר למחרת ולכן העדפתי לבלות את הלילה האחרון במלון בסמוך לשדה התעופה. כך אני עושה בדר״כ. זה גם חוסך בעלויות וגם הופך את הבוקר לרגוע הרבה יותר כי לא צריך לקום מוקדם מדי ולא צריך לנסוע רחוק מדי.

בסמוך ל-NRT יש מלונות טובים רבים של רשתות בינ״ל שונות. אני מניח שהמלון המוביל הוא ההילטון, וסה״כ נהנתי ממנו בפעם היחידה שניסיתי אותו. הפעם, כמו בפעם הקודמת, בחרתי במלון של רדיסון.

לא מדובר במלון מפואר או מיוחד אלא פשוט במלון נוח, זול וטוב. אין כל ספק שהמלון הזה מנוהל בצורה מצוינת – אפילו ביחס למלונות יפנים, שבדר״כ מנוהלים היטב. אני ממליץ בחום על המלון הזה ואמשיך לבחור בו בכל ביקור עתידי.

(1) ההזמנה

השתמשתי בתעריף מוזל במסגרת מבצע DreamDeals (שחוזר מספר פעמים בשנה ונחשב סה״כ למבצע אטרקטיבי). הלילה עלה 6,200 יין בלבד (כ-55$). התעריף המוזל של המבצע אפילו כלל בונוס של 5,000 נקודות במועדון Radisson Rewards. 

אני מחזיק בסטטוס גולד במועדון הנ״ל – בזכות כרטיס הפלטינום של אמקס – כך שמלבד כמה הטבות במהלך השהייה גם קיבלתי בונוס בצבירת נקודות. סה״כ צברתי סה״כ כ-6,400 נקודות בשווי ריאלי של כ-20$. עסקה טובה מאוד.

(2) השהייה

המלון מפעיל שירות הסעות מ/אל השדה בחינם בכל שעות היום.

הצ׳ק-אין היה זריז ובזכות הסטטוס קיבלתי שדרוג לחדר פינתי בקומה העליונה (כמו בפעם הקודמת). המלון עקבי מאוד במתן הטבות לבעלי סטטוס גבוה.

החדרים במלון רחוקים מלהיות מפוארים אבל הם מתוחזקים היטב, מרווחים מספיק ונוחים בהחלט. לא צריך יותר מזה לשהייה קצרה של לילה לפני טיסה. מה גם שבזכות הסטטוס חיכו בחדר הפתעות שונות כמו קופסת שוקולדים קטנה, פירות, בקבוקי שתייה ועוד. 

במלון יש בר-ספורט נחמד עם תפריט אוכל הוגן. קיוויתי לבקר בו שוב אבל בסוף התוכנית לא יצאה לפועל. אני כן ממליץ לנסות אותו אם יש לכם הזדמנות.

הצ׳ק-אאוט בבוקר היה זריז גם כן ובערך רבע שעה מאוחר יותר הייתי בשדה.

לסיכום

יפן היא מדינה נהדרת שאני תמיד שמח לחזור לבקר בה. לצערי הביקור האחרון היה קצר למדי וגם לא נעים במיוחד בגלל החום הכבד שפקד את המדינה באותם ימים. לא נורא – יהיו הזדמנויות נוספות להנות מכל היופי של טוקיו.

בפרק הבא: הדרך מטוקיו לבנגקוק שכללה טיסה במחלקה הראשונה החדשה של מלזייה איירליינס במטוס ה-A359 וטיסת המשך במחלקת העסקים במטוס ה-788 של רויאל ג׳ורדניאן (כן, באמת…).