חופשה במזרח הרחוק, פרק 8: קתאי פסיפיק

הפרקים הקודמים בסדרת הפוסטים:

חופשה במזרח הרחוק, פרק 1: מבוא
חופשה במזרח הרחוק, פרק 2: ת״א לבודפשט
חופשה במזרח הרחוק, פרק 3: בלאקליין
חופשה במזרח הרחוק, פרק 4: ריץ קרלטון
חופשה במזרח הרחוק, פרק 5: פינאייר
חופשה במזרח הרחוק, פרק 6: אובר בבנגקוק
חופשה במזרח הרחוק, פרק 7: גראנד הייאט

קמנו בבוקר יום רביעי, אכלנו ארוחת בוקר בטרקלין של המלון, סגרנו את התיקים, נפרדנו בעצב רב מהקוטג׳ הנהדר שהיה ביתנו לכמה ימים והזמנו רכב של אובר שייקח אותנו לשדה התעופה.

הנסיעה לשדה עברה בזריזות ובנוחות. הפעם מחיר הנסיעה באובר היה 375 באט.

שדה התעופה בבנגקוק

זהו אחד השדות הגדולים והעמוסים באסיה, ובקלות תוכלו למצוא את עצמכם הולכים בו קילומטרים שלמים, אבל סה״כ גם מדובר בשדה מודרני, מסודר ויש בו שירותי קרקע מצוינים לנוסעי פרימיום.

בשדה של בנגקוק יש מסלול מהיר לנוסעים יוצאים. המסלול הזה כולל גם בידוק ביטחוני וגם הגירה. כדי להשתמש בו חובה להשיג הזמנה מתאימה – ולא כל חברות התעופה מציעות את ההזמנות האלו לנוסעי הפרימיום שלהן. קתאי, כמובן, מציעה את השירות לנוסעיה ולכן עצרנו בדלפקי הצ׳ק–אין כדי לאסוף את ההזמנות.

כרגיל לא היה תור במסלול המהיר ויכלנו לדלג בזריזות לצד האווירי. מיד המשכנו לכיוון שלוחה G שבה נמצא הטרקלין של קתאי. החברה מפעילה מספר טיסות יומיות מבנגקוק להונג–קונג, רובן במטוסים רחבי–גוף, כך שיש כל הגיון שתפעיל בשדה טרקלין עצמאי. כמיטב המסורת מדובר בטרקלין מעולה שגם כולל מסעדה עם תפריט מינימלי (בטרקלינים אחרים של החברה התפריטים ארוכים ומגוונים).

נטע: היה רגוע ושקט כשהגענו בבוקר. הייתי בשמחה מנסה עוד מהמנות, אבל ממש לא הייתי רעבה. החלוקה לאזורים נוחה יותר מאשר בטרקלין של פינאייר בהלסינקי. סה"כ מקום נוח למנוחה בין טיסות.

החלפת מטוס

במקור, בעת הזמנת הכרטיסים, תוכנן לשרת את הטיסה מטוס מדגם A350-900 אך הוא הוחלף ברגע האחרן למטוס מדגם 777-300ER.

היה בזה חיסרון ויתרון. מצד אחד, רציתי שנטע תזכה לטוס במטוס במתקדם ביותר של קתאי ובפרט כי הטיסה הקודמת, מהלסינקי לבנגקוק, הייתה גם היא במטוס מהדגם המתקדם הזה. מצד שני, בעיניי מחלקת העסקים ב-77W אפילו טובה יותר מזו ב-A359.

מחלקות העסקים של קתאי הן בקונפיגרציה דומה כך שלא היה צורך לשנות את המושבים שבחרנו. בטיסה זו ישבנו בשני המושבים במרכז המטוס שהם המומלצים ביותר לשניים שטסים יחד.

נטע: מחלקת העסקים של קתאי הייתה מרווחת אפילו יותר מזו של פינאייר. למרות שהמטוס לא זהה, תצורת המושבים הדומה איפשרה להשוות דיי בקלות. מדהים כמה מקום אחסון קתאי הצליחו להוסיף ואיכשהו המושב הצליח להרגיש מרווח אפילו יותר.

הפתעה בשמיים

הטיסה, בהיותה טיסה של קתאי, עברה בכיף. מושב נוח, סרט חדש ושירות מצוין – מה עוד אפשר לבקש?

הגיעו ארוחות הצהריים. נטע צילמה, בנוהל, ונראה שגם נהנתה מהאוכל. גם אני אוהב את הארוחות של קתאי. באמצע הארוחה אמרתי לנטע שכדאי לה להשאיר מקום לקינוח. היא לא הבינה למה אמרתי את זה.

מגשי האוכל נלקחו והוגשו גלידות קטנות כקינוח.

וכמה דקות אח״כ נטע קיבלה את זה:

נטע: ממש התבלבלתי כשליאור אמר לי להשאיר מקום לקינוח. לא הבנתי מה כל כך מיוחד בגלידה… (אבל אל תפספסו את משקה הבית hong kong milk tea). כל כך הופתעתי כשהגיעו שני אנשי צוות עם עוגה. מי בכלל יכול היה להעלות על דעתו שזו אופציה?!? להזמין עוגה במטוס?!

.

ממש התרגשתי! זו הייתה חתיכת הפתעה. רציתי לחלוק עם שאר הנוסעים במושבים הסמוכים אבל כל אחד היה מרוכז בעצמו. 

.

ליאור ואני הצלחנו לסיים יותר מחצי (העוגה הייתה ממש טעימה!) ואת השאר השארנו לצוות.

בואו נדבר לוגיסטיקה לרגע.

קתאי היא חברת התעופה היחידה שאני מכיר שלא רק מאפשרת לנוסעים להזמין עוגת יום–הולדת לטיסה (הרבה חברות מאפשרות בקשות מיוחדות במחלקות הפרימיום שלהן) אלא שהיא מאפשרת להזמין את השירות בקלות באתר האינטרנט כאילו היה עוד שירות טריוויאלי שכל נוסע שני מזמין. אני, אגב, ביצעתי את ההזמנה בשיחה עם שירות הלקוחות של קתאי.

חובה לבצע את ההזמנה לפחות 24 שעות לפני הטיסה וניתן לבקש שעל העוגה יהיה כיתוב כלשהו (כפי שניתן לראות בתמונה לעיל).

העוגה הזאת, אגב, עולה 300HKD (בערך 150 ש״ח). לכאורה מחיר גבוה לעוגה סטנדרטית למדי במשקל פאונד (בערך 450 גרם) אבל בחיי שזה היה שווה כל דולר.

הנחיתה בהונג–קונג

הטיסה נחתה בזמן – עובדה לא טריוויאלית בהתחשב במזג האוויר ששרר בהונג–קונג בשבוע שלפני הטיסה מה שגרם לשיבושים משמעותיים בלו״ז הטיסות.

אני מחזיק בחשבון ׳מבקר תכוף׳ (Frequent Visitor) מה שמאפשר לי להשתמש במכונות האוטומטיות בכניסה להונג–קונג וביציאה ממנה. המשמעות בפועל היא שאין תור בכלל והמעבר תמיד מהיר מאוד. הפעם, לראשונה מזה שנים, נדרשתי לעמוד בתור הארוך לביקורת הדרכונים יחד עם נטע. מיד אח״כ ניסינו לרשום את נטע לחשבון ׳מבקר תכוף׳ – שיהיה לה לשימוש עתידי, למה לא – אבל מסתבר שזה אפשרי רק למי שביקר בהונג–קונג לפחות שלוש פעמים בשנה שלפני הבקשה.

יצאנו בזריזות החוצה, ויתרנו על ביקור בטרקלין הנוסעים הנכנסים של קתאי (Arrival’s Lounge) ועשינו את דרכנו לכיוון התחנה של האיירפורט–אקספרס.

נטע רכשה לעצמה כרטיס אוקטופוס – כמו רב–קו אבל שני דורות קדימה – וזה בהחלט הדבר המומלץ לעשות מיד אחרי הנחיתה בהונג–קונג. הכרטיס עולה 150HKD ומגיע עם קרדיט ראשוני של 50HKD כך שלכאורה הכרטיס עצמו עולה 100HKD. אבל בפועל זה גדר פיקדון כי ניתן לקבל חזרה 90HKD (בתוספת כל היתרה הקיימת) בהחזרת הכרטיס לאחת התחנות המתאימות שאחת מהן היא בשדה התעופה. כלומר, גם מי שמגיע לעיר לביקור קצר כדאי לו לרכוש אוקטופוס ואז להחזיר אותו, ולקבל את כל היתרה בכסף, לפני שהוא עוזב את הונג–קונג. זה אגב בדיוק מה שנטע עשתה.

רכשנו כרטיסים לרכבת וחצי שעה אח״כ היינו במרכז העיר.

נטע: ידעתי שהתחבורה הציבורית בהונג קונג מפותחת אבל לא הצלחתי לדמיין עד כמה.  ההגעה משדה התעופה לעיר הייתה הנוחה ביותר שיצא לי לחוות.

 .

כרטיס האוקטופוס שימושי מאוד וניתן לשלם באמצעותו לא רק על נסיעות בתחבורה ציבורית. שווה לציין שהיה מבצע על כרטיסי נסיעה באיירפורט אקספרס לתיירים: זוג כרטיסים במחיר של 150HKD בלבד.

לסיכום

אם אתם קוראים את הבלוג בקביעות אז ידועה לכם היטב חיבתי להונג–קונג ולקתאי פסיפיק. אני חוזר לעיר בכל הזדמנות ושמחתי שהפעם זכיתי גם להראות את העיר לנטע. עוד יותר שמחתי שהיא אהבה את מה שראתה.

בפרק הבא אספר לכם על המלון בו התארחנו בהונג–קונג ועל החוויות שלנו מהביקור בעיר. זה היה ביקור קצר אבל מעולה.