שלוש יבשות בחודש אחד: מבוא

בינואר ביקרתי בשלוש ערים גדולות: ריו דה ג׳נרו, ניו–יורק ווינה. בכל אחת מהן ביליתי לפחות חמישה לילות. בפוסט הזה אספר לכם את סיפור הנסיעה לרבות בחירת הטיסות, הזמנת הלילות וכמה כל זה עלה לי. בפוסטים הבאים אוסיף ביקורות שונות ואתייחס לצבירת הנקודות והמיילים לאורך הדרך.

השלד לנסיעה היה כרטיס של אמריקן, שרכשתי לפני חודשים רבים, לטיסה מאירופה לדרום–אמריקה. רכשתי את הכרטיס בעיקר כי רציתי להשתמש בשני שוברי השדרוג האחרונים שהיו לי תודות לסטטוס במועדון AAdvantage (שהיו תקפים עד סוף ינואר) ורציתי לבקר שוב בדרום–אמריקה אחרי היעדרות לא קצרה. התוכנית המקורית הייתה לטוס בנובמבר 2017 אבל היו סיבות טובות לדחות את הנסיעה לינואר 2018.

במהלך החודש שלפני הנסיעה כל הטיסות של אמריקן בכרטיס שודרגו למחלקת העסקים באמצעות השוברים האחרונים שנותרו לי.

הדרך לריו דה ג׳נרו

הטיסה הראשונה בכרטיס של אמריקן המריאה מציריך (ZRH) בבוקר של ה-11 לינואר ולכן הייתי צריך להגיע לציריך כבר ב-10 לינואר.

כמובן שישנן אפשרויות רבות לטוס מת״א לציריך במחיר הוגן, בהנחה שמוכנים לקונקשיין אחד בדרך, אבל האפשרות הנוחה ביותר הייתה טיסת הערב הישירה של אלעל. רכשתי כרטיס בונוס במחלקת התיירים במחיר של 220 נקודות ו-29$ (מחיר מוזל במבצע לעונת החורף).

לצערי כחודש לפני הטיסה אלעל ביטלה את טיסת הערב של אותו היום והעבירה אותי לטיסת הבוקר (ובמקביל הוצע לי החזר מלא על הכרטיס כנדרש ע״פ חוק). בשלב הזה האפשרויות האחרות היו נוחות פחות, ויקרות הרבה יותר, אז יצא שביליתי יותר שעות בציריך ממה שתכננתי.

את הלילה הראשון העברתי במלון Holiday Inn Express Zurich Airport שנמצא כמה דקות נסיעה משדה (יש שאטל חינמי). זה מלון טוב מאוד של הרשת בו ביקרתי בעבר. על הלילה הזה שילמתי 104 פרנקים שוויצרים (כ-112$ לפי השער של היום).

הספקתי לשתות קפה זריז לפני היציאה לשדה. המעבר בשדה של ציריך, כרגיל, היה נעים מאוד ומהיר להפליא. טיסת הבוקר של בריטיש לא הייתה עמוסה מדי והמושב לידי בשורת יציאת החירום היה פנוי.

בהית׳רו בחרתי להיכנס לטרקלין החדש של קוונטס, בפעם השניה, ולהנות שם מארוחת בוקר מאוחרת. כדי להיכנס לטרקלין הזה צריך סטטוס ספיר או אמרלד בברית – מה שהיה לי בחודש שעבר אבל כיום לא. הטרקלין הזה פשוט נהדר אבל האוכל במסעדה לא היה מעניין במיוחד.

הטיסה הבאה באותו יום, השניה מבין שלוש, הייתה טיסת הצהריים של אמריקן למיאמי. בקו משרתים מטוסי בואינג 772 שכוללים את מחלקת העסקים הטובה ביותר בצי של החברה (מדגם סופר–דיימונד). זה מוצר פשוט נהדר – אבל הוא לא משפר את איכות השירות של הצוות (שהיא, מה לעשות, בסטנדרטים אמריקאים ירודים). באופן מפתיע מחלקת העסקים הייתה בעיקר ריקה. במטוסי ה-772 המחודשים, אלו הפועלים בקו, ישנם 40 מושבים במחלקת העסקים בשני אזורים נפרדים. אני ישבתי באזור האחורי מבין השניים ועשרה מתוך שש–עשרה המושבים נשארו פנויים. חריג מאוד.

בשדה של מיאמי ביליתי בקושי ארבע שעות והמשכתי עם טיסת הלילה של אמריקן לריו. גם בקו הזה פועלים מטוסי ה-772 המחודשים עם אותה מחלקת עסקים נהדרת. אומנם מדובר במסע ארוך למדי, מצידיך עד ריו בשלוש טיסות, אבל כשטסים במוצר טוב מספיק הזמן עובר מהר.

שבוע שלם בריו

השדה הבינ״ל הראשי של ריו, גאליאו (GIG), ממוקם רחוק למדי ממרכז העיר וללא קישור נוח מספיק בתחבורה ציבורית. בנסיעה הזאת הייתי צריך להגיע לשכונת בארה דה טיז׳וקה שנמצאת בקצה השני של ריו לעומת השדה – במרחק של כמעט שעה נסיעה.

חשבתי להזמין הסעה דרך בלאקליין אבל המחיר היה גבוה מאוד (בסביבות 120$). ריו היא בהחלט אחת מאותן ערים בהן השירות של בלאקליין לא מתומחר בצורה תחרותית.

לבסוף פשוט הזמנתי אובר אחרי הנחיתה. האיסוף מהשדה היה נוח מאוד לשמחתי הרבה (זה תמיד החשש שלי בהזמנת רכב דרך אובר לשדה תעופה…). הנסיעה ארכה קרוב לשעה ורבע ועלתה לי סה״כ 81 ריאל ברזילאי (כ-25$ לפי השער של היום). זו הייתה דוגמה מצוינת לכדאיות של אובר בעיר ובהתאם המשכתי להשתמש בשירותי אובר לאורך השבוע שלי בריו.

את כל הלילות שלי בריו ביליתי במלון של הילטון בשכונת בארה דה טיז׳וקה (שבה יש נוכחות מרשימה של מלונות מרשתות בינ״ל). שמחתי שהתאפשר לי לעשות צ׳ק–אין כבר עם ההגעה למלון בשעה 10:00 ושקיבלתי שדרוג לחדר מרווח באחת משתי קומות הטרקלין. החדר שקיבלתי היה עם הנוף הטוב ביותר מהבניין של המלון אז הייתי מעדיף את החדר הזה על פני סוויטה עם נוף אחר.

את הלילה הראשון הזמנתי בתעריף מוזל (MVP) של 367 ריאל ברזילאי כולל מסים (כ-114$ לפי השער של היום). חמישה לילות נוספים הזמנתי כלילות בונוס ושילמתי עבורם 104,000 נקודות. כל לילה עלה בעצם 26,000 נקודות אבל מועדון Hilton Honors מציע לבעלי סטטוס גבוה הטבה של ׳לילה חמישי בחינם׳ במימוש נקודות לשהיות של חמישה לילות ומעלה.

הדרך לניו-יורק

אחרי שבוע בריו טסתי בטיסת הלילה הישירה של אמריקן לניו–יורק קנדי (JFK). זו טיסה נוחה מאוד מבחינת השעות אבל חשוב לשים לב שהיא ממריאה לקראת חצות ולכן יש להיערך בהתאם מבחינת הצ׳ק–אאוט מהמלון. גם בקו הזה משרתים מטוסי ה-772 אבל בקונפיגרציה שונה הכוללת גם מושבים ׳הפוכים׳ (אני לא אוהד). הטענה הראשונה לזכות המושבים הפוכים אחורנית היא שאיכות השינה בהם משופרת – וכך טענו בפניי גם אנשי צוות של חברות תעופה שונות – אך לטיסה הזאת החלטתי לנסות שוב מושב כזה והתוצאה באמת הייתה סה״כ חיובית (אם כי ייתכן בהחלט שפשוט הייתי עייף מאוד…).

הטיסה מריו לניו–יורק היא חלק מכרטיס בונוס שרכשתי דרך המועדון של אלסקה בעלות של 50,000 מיילים ו-70$ במסים. החצי השני של הכרטיס, אותו אנצל במועד מאוחר יותר השנה, כולל טיסות של אמריקן ואלסקה מניו–יורק להונולולו. הקדשתי לכרטיס הזה פוסט לפני חודש.

כמעט שבוע בניו–יורק

הטיסה נחתה ב-JFK כחצי שעה לפני הזמן המתוכנן. היציאה מהשדה הייתה מהירה מאוד ואני חושב שאפילו הייתי הנוסע הראשון שיצא מהטרמינל באותו בוקר (גם כן שיא…).

הזמנתי מבעוד מועד הסעה דרך כרמל בעלות של 51$ בלבד כולל מסים וטיפ. היה קל למצוא את הנהג באזור ההמתנה ביציאה מהטרמינל והנסיעה עברה יחסית במהרה. את הבוקר ביליתי עם חברים טובים שגרים כעת ליד סנטרל פארק.

את ארבעת הלילות הראשונים בעיר ביליתי במלון Staybridge Suites שנמצא על רחוב 40 בין השדרות ה-8 וה-9. מיקום נוח יחסית אם כי בשעות הבוקר של ימי אמצע השבוע האזור פקוק למדי בגלל תחנת האוטובוסים הגדולה שנמצאת בסמוך. בחרתי במלון הזה גם בגלל המחיר (465$ כולל כל המסים ולא כולל החזר של 32$ מאתר הקאשבק TCB), גם בגלל המיקום, גם בגלל הביקורות וגם כי הייתי זקוק לשהייה ארוכה אחת במלון של קבוצת אינטרקונטיננטל על מנת להשיג בונוס גדול במבצע התקופתי של מועדון IHG Rewards. סה״כ יצאתי מרוצה מאוד מהתמורה שקיבלתי למחיר.

זה מלון ׳סוויטות׳ שכזה ובכל חדר יש מטבח מאובזר לגמרי. בנוסף המלון מציע ארוחת בוקר חמה מלאה לכל האורחים. באופן משעשע הצלחתי לא להשתמש במטבח ולא להגיע לאף ארוחת בוקר במהלך הזמן שלי במלון.

את הלילה האחרון בניו–יורק ביליתי במלון של רשת אינדיגו בברוקלין (גם רשת זו היא חלק מקבוצת אינטרקונטיננטל). זה מלון גרוע למדי עם חדרים קטנטנים ברמה קלסטרופובית – אבל הייתה לי סיבה טובה מאוד להתארח שם ללילה אחד ואני לא מצטער. אקדיש פוסט נפרד לסיפור הזה.

מארה״ב לאירופה

המראתי מניו–יורק קנדי (JFK) בטיסת אחה״צ למיאמי (MIA). חלק מהטיסות בקו הזה מופעלות ע״י מטוסי בואינג 767-300 עם מחלקת עסקים מצוינת – בה טסתי גם הפעם. אחרי קונקשיין קצר במיאמי המשכתי בטיסת הלילה של אמריקן ללונדון הית׳רו (LHR). שוב נהנתי מטיסה מצוינת במחלקת העסקים המחודשת של אמריקן ב-772.

הטיסה האחרונה בכרטיס של אמריקן הייתה טיסת הבוקר של בריטיש מלונדון לציריך. החלטתי לוותר עליה. מכיוון שלא מסרתי מזוודה לא היה בכך כל סיכון – ובכל זאת הודעתי לבריטיש ברגע האחרון שלא אגיע לטיסה (אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות גם אם לא הכרחי בפועל).

כחלופה הזמנתי כרטיס בונוס של בריטיש מלונדון לוינה לאותו בוקר. הטיסה המריאה מטרמינל 3 כך שלא הייתי צריך להחליף טרמינלים אחרי הנחיתה בהית׳רו (הטיסות של אמריקן נוחתות באותו טרמינל). מפאת חוסר זמינות למושבי בונוס במחלקת התיירים שילמתי 12,750 אוויוס ו-40$ במסים עבור הטיסה במחלקת העסקים. כאמירה כללית אני לא חושב שהפרמיה למחלקת העסקים מוצדקת לטיסות קצרות בתוך אירופה, לאור המוצר שבריטיש מציעה, אבל לפעמים פשוט אין ברירה.

לפני הטיסה הספקתי להתקלח ולאכול ארוחת בוקר טובה בטרקלין המחלקה הראשונה של קתאי.

כמעט שבוע בוינה והחזרה לת״א

אחרי הנחיתה בשדה, בשעות אחה״צ, נסעתי ברכבת לתחנה במרכז העיר (4.1 אירו, רבע שעה) ומשם הזמנתי רכב של אובר שלקח אותי למלון של רשת גארדן–אין שנמצא בחלק הדרומי של וינה קצת מחוץ לרינג (6.6 אירו). השדה של וינה הוא אחד הנוחים ביותר באירופה והוא גם מקושר היטב לעיר בתחבורה ציבורית.

הלילה הראשון בוינה עלה לי 10,000 נקדות של הילטון בלבד (מלון מקטגוריה 2). תודות לסטטוס דיימונד במועדון Hilton honors זכיתי גם לשדרוג וארוחת בוקר בחינם. למחרת בבוקר הזמנתי שוב רכב של אובר ונסעתי היישר למלון אינטרקונטיננטל בו ביקרתי יחד עם נטע בתחילת דצמבר.

את סיפור השהייה שלי באינטרקונטיננטל, במשך ארבעה לילות, אספר בפוסט נפרד. לבינתיים רק אציין שזו הייתה שהייה נהדרת מכל הבחינות והתמורה למחיר הייתה יוצאת מן הכלל אפילו ביחס לשהייה הקודמת. סה״כ המחיר של ארבעת הלילות כולל מסים היה 407 אירו בלבד.

לארץ חזרתי עם חבר טוב שבילה איתי שלושה ימים בוינה. אחרי צ׳ק–אאוט מאוחר נסענו מהמלון לשדה בהסעה של בלאקליין. עלות הנסיעה הייתה 29 אירו בלבד.

טסנו חזרה לארץ בטיסת הערב של אלעל במחלקת העסקים. בקו הזה משרתים מטוסי בואינג 737-900 חדישים עם מחלקת עסקים נוחה למדי ושירות אינטרנט אלחוטי בטיסה. הכרטיס שלי עלה 375 נקודות ו-109$ במסים (במחיר מוזל במסגרת מבצע החורף). זה בעיניי מימוש טוב למדי של נקודות.

לסיכום

זו הייתה נסיעה מעניינת מאוד, משתלמת מאוד מבחינה כלכלית ודי ארוכה. העובדה שביקרתי בפועל רק בשלושה יעדים הקלה מאוד.

בפוסטים הבאים אכתוב ביקורות על סידורי הנסיעה השונים ועל המלונות, אפרט עוד על העלויות השונות והשיקולים שהיו לי בעת ההזמנות, אציג את כל נושא צבירת הנקודות והמיילים ועוד.